ליקוטי אמרים - פרק כ"ח: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
(11 גרסאות ביניים של 7 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט
|כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים כ"ו-ל"ד)
|הסתרה=כן
|מוסתר=כן
|תמונה=
|תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים כו-לד}}}}
{{תניא}}
{{תניא}}
'''פרק כח - להיפטר מעצבות מ[[מחשבות זרות]] הנופלות בזמן תפילה ולימוד'''


==מבוא לפרק==
==מבוא לפרק==
קל להבין שבמשך היום נופלות מחשבות ותאוות רעות - הלא אצל הבינונים ה[[נפש הבהמית]] עדיין מביעה את דעתה{{הערה|והעצה לזה היא אדרבה - לשמוח (כמוסבר ב[[ליקוטי אמרים - פרק כ"ז|פרק הקודם]]).}}. אבל בשעת התפילה{{הערה|כשהנפש האלוקית שולטת, כמוסבר ב[[תניא - פרק י"ב|פרק י"ב]] וב[[תניא - פרק י"ג|פרק י"ג]]}} - מניין הן באות אז? האין זה סימן שהתפילה לא שווה כלום? ושוב נופל האדם ב[[עצבות]].


{{פרק תניא|פרק=כ"ח|טקסט הפרק="אך עוד אחת צריך לשית עצות בנפשות ה[[בינוני|בינונים]] אשר לפעמים ועתים רבים יש להם [[טמטום הלב]] שנעשה כאבן ולא יכול לפתוח לבו בשום אופן לעבודה שבלב זו [[תפלה]]. וגם לפעמים לא יוכל להלחם עם היצר לקדש עצמו במותר לו מפני כבדות שבלבו וזאת היא עצה היעוצה ב[[זהר הקדוש]] דאמר רב מתיבתא בגן עדן אעא דלא סליק ביה נהורא מבטשין ליה כו'. גופא דלא סליק ביה נהורא דנשמתא מבטשין ליה כו' פי' נהורא דנשמתא שאור ה[[נשמה]] והשכל אינו מאיר כל כך למשול על חומריות שבגוף. ואף שמבין ומתבונן בשכלו ב[[גדולת ה']] אינו נתפס ונדבק במוחו כל כך שיוכל למשול על חומריות הלב מחמת חומריותן וגסותן והסיבה היא גסות ה[[קליפה]] שמגביה עצמה על אור קדושת [[נפש האלהית]] ומסתרת ומחשיכה אורה. ולזאת צריך לבטשה ולהשפילה לעפר דהיינו לקבוע עתים להשפיל עצמו להיות נבזה בעיניו נמאס ככתוב ולב נשבר רוח נשברה היא ה[[סטרא אחרא]] שהיא היא האדם עצמו ב[[בינוני|בינונים]] שנפש החיונית המחיה הגוף היא בתקפה כתולדתה בלבו נמצא היא היא האדם עצמו. ועל [[נפש האלהית]] שבו נאמר "נשמה שנתת בי טהורה היא" שנתת בי דייקא מכלל שהאדם עצמו איננו הנשמה הטהורה כי אם ב[[צדיק|צדיקים]] שבהם הוא להפך שנשמה הטהורה שהיא [[נפש האלהית]] הוא האדם וגופם נקרא בשר אדם. וכמאמר הלל הזקן לתלמידיו כשהיה הולך לאכול היה אומר שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה ועניה הוא גופו כי כמו זר נחשב אצלו ולכן אמר שהוא גומל חסד עמו במה שמאכילו כי הוא עצמו אינו רק [[נפש האלהית]] לבד כי היא לבדה מחיה גופו ובשרו שהרע שהיה בנפש החיונית המלובשת בדמו ובשרו נתהפך לטוב ונכלל בקדושת נפש האלהית ממש בצדיקים. אבל ב[[בינוני]] מאחר שמהותה ועצמותה של [[נפש הבהמית|נפש החיונית הבהמית]] שמסטרא אחרא המלובשת בדמו ובשרו לא נהפך לטוב הרי היא היא האדם עצמו ואם כן הוא רחוק מה' בתכלית הריחוק שהרי כח המתאוה שבנפשו הבהמית יכול גם כן להתאוות לדברים האסורים שהם נגד רצונו יתברך אף שאינו מתאוה לעשותם בפועל ממש ח"ו רק שאינם מאוסים אצלו באמת כבצדיקים כמש"ל [[[תניא - פרק י"ב|פרק יב]]]. ובזה הוא גרוע ומשוקץ ומתועב יותר מבעלי חיים הטמאים ושקצים ורמשים כנ"ל וכמו שנאמר "ואנכי תולעת ולא איש" וגו' [וגם כשמתגברת בו [[נפש האלוקית|נפשו האלהית]] לעורר ה[[אהבה]] לה' בשעת ה[[תפלה]] אינה באמת לאמיתו לגמרי מאחר שחולפת ועוברת אחר ה[[תפלה]] כנ"ל סוף [[תניא - פרק י"ג|פרק י"ג]]] ובפרט כשיזכור טומאת נפשו בחטאת נעורים והפגם שעשה בעליונים ושם הוא למעלה מהזמן וכאלו פגם ונטמא היום ח"ו ממש ואף שכבר עשה [[תשובה]] נכונה הרי עיקר התשובה בלב והלב יש בו בחינות ומדרגות רבות והכל לפי מה שהוא אדם ולפי הזמן והמקום כידוע ליודעים ולכן עכשיו בשעה זו שרואה בעצמו דלא סליק ביה נהורא דנשמתא מכלל שהיום לא נתקבלה תשובתו ועונותיו מבדילים או שרוצים להעלותו לתשובה עילאה יותר מעומקא דלבא יותר ולכן אמר דוד "וחטאתי נגדי תמיד". וגם מי שהוא נקי מחטאות נעורים החמורים ישים אל לבו לקיים מאמר [[זהר הקדוש]] להיות ממארי דחושבנא דהיינו לעשות חשבון עם נפשו מכל המחשבות והדיבורים והמעשים שחלפו ועברו מיום היותו עד היום הזה אם היו כולם מצד ה[[קדושה]] או מצד הטומאה ר"ל דהיינו כל המחשבות והדיבורים והמעשים אשר לא לה' המה ולרצונו ולעבודתו שזהו פירוש לשון [[סטרא אחרא]] כנ"ל [ב[[תניא - פרק ו'|פרק ו']]] ומודעת זאת כי כל עת שהאדם מחשב מחשבות קדושות נעשה [[מרכבה]] בעת זו להיכלות הקדושה שמהן מושפעות מחשבות הללו וכן להפך נעשה מרכבה טמאה בעת זו להיכלות הטומאה שמהן מושפעות כל מחשבות רעות וכן ב[[דבור]] ו[[מעשה]]. עוד ישים אל לבו רוב חלומותיו שהם הבל ורעות רוח משום שאין נפשו עולה למעלה וכמו שנאמר "מי יעלה בהר ה' נקי כפים" וגו' ואינון סטרין בישין אתיין ומתדבקן ביה ומודעין ליה בחלמא מילין דעלמא וכו' ולזמנין דחייכן ביה ואחזיאו ליה מילי שקר וצערין ליה בחלמיה כו' כמו שנאמר ב[[זהר]] ויקרא [ד' כ"ה ע"א וע"ב] עיין שם באריכות. והנה כל מה שיאריך בעניינים אלו במחשבתו וגם בעיונו בספרים להיות לבו נשבר בקרבו ונבזה בעיניו נמאס ככתוב בתכלית המיאוס ולמאס חייו ממש הרי בזה ממאס ומבזה הסטרא אחרא ומשפילה לעפר ומורידה מגדולתה וגסות רוחה וגבהותה שמגביה את עצמה על אור קדושת [[נפש האלהית]] להחשיך אורה. וגם ירעים עליה בקול רעש ורוגז להשפילה כמאמר רז"ל לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר רגזו וגו' דהיינו לרגוז על נפש הבהמית שהיא יצרו הרע בקול רעש ורוגז במחשבתו לומר לו אתה רע ורשע ומשוקץ ומתועב ומנוול וכו' ככל השמות שקראו לו חכמינו ז"ל באמת עד מתי תסתיר לפני [[אור אין סוף ב"ה]] ה[[ממלא כל עלמין]] היה הוה ויהיה בשוה גם במקום זה שאני עליו כמו שהיה אור אין סוף ב"ה לבדו קודם שנברא העולם בלי שום שינוי כמו שנאמר "אני ה' לא שניתי" כי הוא למעלה מהזמן וכו' ואתה מנוול וכו' מכחיש האמת הנראה לעינים דכולא קמיה כלא ממש באמת בבחינת ראייה חושיית. והנה על ידי זה יועיל לנפשו האלהית להאיר עיניה באמת יחוד אור אין סוף בראייה חושיית ולא בחינת שמיעה והבנה לבדה כמו שנאמר במקום אחר שזהו שרש כל העבודה והטעם לפי שבאמת אין שום ממשות כלל בסטרא אחרא שלכן נמשלה לחשך שאין בו שום ממשות כלל וממילא נדחה מפני האור וכך הסטרא אחרא אף שיש בה חיות הרבה להחיות כל בעלי חיים הטמאים ונפשות אומות עכו"ם וגם [[נפש הבהמית]] שבישראל כנ"ל מכל מקום הרי כל חיותה אינה מצד עצמה ח"ו אלא מצד ה[[קדושה]] כנ"ל ולכן היא בטלה לגמרי מפני הקדושה כביטול החשך מפני האור הגשמי רק שלגבי קדושת נפש האלהית שבאדם נתן לה הקב"ה רשות ויכולת להגביה עצמה כנגדה כדי שהאדם יתעורר להתגבר עליה להשפילה על ידי שפלות ונמיכת רוחו ונבזה בעיניו נמאס וב[[אתערותא דלתתא]] [[אתערותא דלעילא]] לקיים מה שנאמר משם אורידך נאם ה' דהיינו שמסירה מממשלתה ויכלתה ומסלק ממנה הכח ורשות שנתן לה להגביה עצמה נגד אור קדושת [[נפש האלהית]] ואזי ממילא בטילה ונדחית כביטול החשך מפני אור הגשמי. וכמו שמצינו דבר זה מפורש בתורה גבי מרגלים שמתחלה אמרו כי חזק הוא ממנו אל תקרי ממנו כו' שלא האמינו ביכולת ה' ואחר כך חזרו ואמרו הננו ועלינו וגו' ומאין חזרה ובאה להם האמונה ביכולת ה' הרי לא הראה להם [[משה רבינו]] ע"ה שום אות ומופת על זה בנתיים רק שאמר להם איך שקצף ה' עליהם ונשבע שלא להביאם אל הארץ ומה הועיל זה להם אם לא היו מאמינים ביכולת ה' ח"ו לכבוש ל"א מלכים ומפני זה לא רצו כלל ליכנס לארץ אלא ודאי מפני שישראל עצמן הם מאמינים בני מאמינים רק שהסטרא אחרא המלובשת בגופם הגביה עצמה על אור קדושת נפשם האלהית בגסות רוחה וגבהותה בחוצפה בלי טעם ודעת ולכן מיד שקצף ה' עליהם והרעים בקול רעש ורוגז עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו' במדבר הזה יפלו פגריכם וגו' אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת וגו' וכששמעו דברים קשים אלו נכנע ונשבר לבם בקרבם כדכתיב "ויתאבלו העם מאד" וממילא נפלה הסטרא אחרא מממשלתה וגבהותה וגסות רוחה וישראל עצמן הם מאמינים ומזה יכול ללמוד כל אדם שנופלים לו במחשבתו ספיקות על אמונה כי הם דברי רוח הסטרא אחרא לבדה המגביה עצמה על נפשו אבל ישראל עצמן הם מאמינים כו' וגם הסטרא אחרא עצמה אין לה ספיקות כלל באמונה רק שניתן לה רשות לבלבל האדם בדברי שקר ומרמה להרבות שכרו כפיתויי הזונה לבן המלך בשקר ומרמה ברשות המלך כמו שנאמר ב[[זהר הקדוש]]:"}}
בפרק זה מסביר [[אדמו"ר הזקן]] שאדרבה: נפילת מחשבות כאלו בשעת התפילה (ולימוד התורה) הוא סימן למאמץ אמיתי, וסיבה לשמחה ולא לעצב.
 
==גוף הפרק==
{{פרק תניא|פרק=כח|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק כ"ח}}}}


==סיכום הפרק==
==סיכום הפרק==
התגברות המחשבות הזרות דוקא בשעת מאמץ של קדושה{{הערה|תפילה או לימוד תורה.}} אינו מקרי. הסיבה היא שלכל אחת משתי הנפשות{{הערה|הבהמית והאלוקית.}} יש "לבושים"{{הערה|מחשבה, דיבור ומעשה - ראה [[תניא - פרק ד']].}} משלה, וכדרך המתאבקים שכשאחד מתאמץ יותר גורם הדבר שגם השני יתגבר מיד כנגדו.


==צילום דפוס התניא==
אם כן, גם כאן העצה היא להסיח דעתו, וגם כאן עליו '''לשמוח''' במחשבות אלו{{הערה|שהרי הן מעידות על מאמציו הכנים ועבודתו האמיתית.}}! ומוסיף הרבי עצה, שאם אינו מצליח להסיח דעתו ישפיל עצמו ויתחנן לפני ה' שירחם עליו{{הערה|וישנו בטחון גמור שאכן ירוחם ויסירו ממנו מחשבות אלו, כי חלק ה' עמו.}}.


==מושגים יסודיים בפרק==
==מושגים יסודיים בפרק==
*[[מחשבות זרות]]
*[[מחשבות זרות]]


{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק כ"ז|פרק כ"ז]]|הבא=[[תניא - פרק כ"ט|פרק כ"ט]]}}
{{הערות שוליים}}
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק כ"ז|פרק כ"ז]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק כ"ט|פרק כ"ט]]}}
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]

גרסה אחרונה מ־02:04, 15 בדצמבר 2022

תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים כ"ו-ל"ד)
לפניך מפה כללית של הנושאים המבוארים בספר התניא בצורת תרשים זרימה.

בתרשים זה מפורט ענף העצות בעבודת ה' (פרקים כ"ו-ל"ד), בשורה השלישית נמצאים הקישורים לענפים הנוספים.


 
 
 
 
 
 
 
 
 
כי קרוב אליך הדבר מאוד
בפיך ובלבבך
- לעשותו

(דברים ל', י"ד)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עבודת הלב
"כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך"

(פרקים א' - ל"ד)
 
 
 
 
 
 
 
 
עבודת המעשה
קיום המצוות מתוך אהבה ויראה

(פרקים ל"ה - נ"ג)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הבינוני
פרקים א' - י"ב
 
עבודת הבינוני
פרקים י"ג - כ"ה
 
עצות בעבודת השם
פרקים כ"ו - ל"ד
 
דירה בתחתונים
פרקים ל"ה - מ'
 
אהבת השם
פרקים מ"א - נ'
 
מעלת העשיה בגשמיות
פרקים נ"א - נ"ג


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עצות בעבודת ה'
פרקים כ"ו-ל"ד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איך להפטר מעצבות
פרקים כ"ו-כ"ח
 
 
 
 
 
 
 
איך להיפטר מטמטום הלב
פרקים כ"ט-ל'
 
 
 
 
 
 
איך להיות בשמחה
פרקים ל"א-ל"ד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שנובעת ממילי דעלמא ודשמיא
פרק כ"ו
 
שנובעת מהרהורים ותאוות במשך היום
פרק כ"ז
 
שנובעת ממחשבות זרות בתפילה
פרק כ"ח
 
לבטש את עצמו
פרק כ"ט
 
להיות שפל רוח בפני הזולת
פרק ל'
 
שמחה מההתגברות על היצר
פרק ל"א
 
אהבת ישראל
הוספה במאמר המוסגר שאינה קשורה לרצף הסבר הפסוק 'כי קרוב' - פרק ל"ב
 
שמחה מקרבת השם
פרק ל"ג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הבאת אופני השמחה לפועל על ידי קיום תורה ומצוות
פרק ל"ד
ספר התניא
דף השער וההקדמה
דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט
ליקוטי אמרים
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג
שער היחוד והאמונה
הקדמה - חינוך קטן
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת התשובה
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת הקודש
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב
קונטרס אחרון
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט'

פרק כח - להיפטר מעצבות ממחשבות זרות הנופלות בזמן תפילה ולימוד

מבוא לפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

קל להבין שבמשך היום נופלות מחשבות ותאוות רעות - הלא אצל הבינונים הנפש הבהמית עדיין מביעה את דעתה[1]. אבל בשעת התפילה[2] - מניין הן באות אז? האין זה סימן שהתפילה לא שווה כלום? ושוב נופל האדם בעצבות.

בפרק זה מסביר אדמו"ר הזקן שאדרבה: נפילת מחשבות כאלו בשעת התפילה (ולימוד התורה) הוא סימן למאמץ אמיתי, וסיבה לשמחה ולא לעצב.

גוף הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק כח
פרק כח ואפילו אם נופלים לו הרהורי תאוות ושאר מחשבות זרות בשעת העבודה בתורה או בתפלה בכוונה אל ישית לב אליהן אלא יסיח דעתו מהן כרגע. וגם אל יהי שוטה לעסוק בהעלאת המדות של המחשבה זרה כנודע כי לא נאמרו דברים ההם אלא לצדיקים שאין נופלים להם מחשבות זרות שלהם כי אם משל אחרים. אבל מי שנופל לו משלו מבחינת הרע שבלבו בחלל השמאלי איך יעלהו למעלה והוא עצמו מקושר למטה:

אך אף על פי אל יפול לבו בקרבו להיות מזה עצב נבזה בשעת העבודה שצריך להיות בשמחה רבה אלא אדרבה יתחזק יותר ויוסיף אומץ בכל כחו בכוונת התפלה בחדוה ושמחה יתירה בשומו אל לבו כי נפילת המחשבה זרה היא מהקליפה שבחלל השמאלי העושה מלחמה בבינוני עם נפש אלהית שבו. ונודע דרך הנלחמים וכן הנאבקים יחד כשאחד מתגבר אזי השני מתאמץ להתגבר גם כן בכל מאמצי כחו. ולכן כשנפש האלהית מתאמצת ומתגברת להתפלל אזי גם הקליפה מתגברת כנגדה לבלבלה ולהפילה במחשבה זרה שלה ולא כטעות העולם שטועים להוכיח מנפילת המחשבה זרה מכלל שאין תפילתם כלום שאילו התפלל כראוי ונכון לא היו נופלים לו מחשבות זרות. והאמת היה כדבריהם אם היתה נפש אחת לבדה היא המתפללת והיא המחשבת ומהרהרת המחשבות זרות. אבל באמת לאמיתו הן שתי נפשות הנלחמות זו עם זו במוחו של אדם כל אחת חפצה ורצונה למשול בו ולהיות המוח ממולא ממנה לבדה. וכל הרהורי תורה ויראת שמים מנפש האלהית וכל מילי דעלמא מנפש הבהמית רק שהאלהית מלובשת בה. והוא כמשל אדם המתפלל בכוונה ועומד לנגדו עובד גילולים רשע ומשיח ומדבר עמו כדי לבלבלו שזאת עצתו בודאי שלא להשיב לו מטוב ועד רע ולעשות עצמו כחרש לא ישמע ולקיים מה שכתוב "אל תען כסיל באולתו פן תשוה לו גם אתה" כך אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה כי המתאבק עם מנוול מתנוול גם כן רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורים שנפלו לו ויסירם מדעתו ויוסיף אומץ בכח כוונתו ואם יקשה לו להסירם מדעתו מפני שטורדים דעתו מאד בחזקה אזי ישפיל נפשו לה' ויתחנן לו יתברך במחשבתו לרחם עליו ברחמיו המרובים כרחם אב על בנים הנמשכים ממוחו וככה ירחם ה' על נפשו הנמשכת מאתו יתברך להצילה ממים הזדונים ולמענו יעשה כי חלק ה' ממש עמו:

סיכום הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

התגברות המחשבות הזרות דוקא בשעת מאמץ של קדושה[3] אינו מקרי. הסיבה היא שלכל אחת משתי הנפשות[4] יש "לבושים"[5] משלה, וכדרך המתאבקים שכשאחד מתאמץ יותר גורם הדבר שגם השני יתגבר מיד כנגדו.

אם כן, גם כאן העצה היא להסיח דעתו, וגם כאן עליו לשמוח במחשבות אלו[6]! ומוסיף הרבי עצה, שאם אינו מצליח להסיח דעתו ישפיל עצמו ויתחנן לפני ה' שירחם עליו[7].

מושגים יסודיים בפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. והעצה לזה היא אדרבה - לשמוח (כמוסבר בפרק הקודם).
  2. כשהנפש האלוקית שולטת, כמוסבר בפרק י"ב ובפרק י"ג
  3. תפילה או לימוד תורה.
  4. הבהמית והאלוקית.
  5. מחשבה, דיבור ומעשה - ראה תניא - פרק ד'.
  6. שהרי הן מעידות על מאמציו הכנים ועבודתו האמיתית.
  7. וישנו בטחון גמור שאכן ירוחם ויסירו ממנו מחשבות אלו, כי חלק ה' עמו.
הקודם:
פרק כ"ז
פרקי לקוטי אמרים הבא:
פרק כ"ט