יין – הבדלי גרסאות

[[קובץ:יינות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|]]

'''יין''', הוא משקה המיוצר מפירות הגפן, שהם מ[[שבעת המינים]] שנשתבחה בהם [[ארץ ישראל]], כן הוא מכונה בנביא{{הערה|שם=משמח אלוקים|[[ספר שופטים]] ט, יג.}} "משמח אלקים ואנשים". בשל חשיבותו הוא נקרא "'''ראש וראשון למשקים'''", ונקבעה לו ברכה מיוחדת. ישנם הלכות מיוחדות בנוגע ליין. כמו כן, הוא אחד מהדברים שנסכו על ה[[מזבח]].

תירוש{{הערה|שם=תי}}, דם ענבים{{הערה|ויחי מט, יא. דברים לב, יד.}}, חמר{{הערה|דברים שם. ישעיה כז, ב.}}, עסיס{{הערה|יואל א, ה.}}, יין הרקח{{הערה|שיר השירים ח, ב.}} ([[יין#יינה של תורה|וראה לקמן]]), שיכר{{הערה|במדבר ו, ג. שם כח, ז. משלי לא, ד-ו. ועוד.}}.

היין מיוצר בתהליך ממושך הכולל את בחירת הענבים היותר מובחרים, דריכתם (כיום המעיכה נעשית באמצעים מכנים), התססה (תהליך בו חיידקים מסויימים הופכים את ה[[סוכר]]ים שבמיץ לאלכוהול), סינון ויישון (בתהליך ייצור '''מיץ ענבים''' לעומת זאת, עוצרים את התסיסה, ולא מאפשרים לאלכוהול להיווצר).

היין המשומר מקורו בקדושה, יש בו רק טוב ואפילו לא ניצוץ קלוש וחבוי של רע. הוא מתלבש ומפעיל רק את הכוחות הטובים והנשמה האלוקית של האדם, ואפילו מי שיש בו כוחות לא טובים הרי טיבו וסגולתו המיוחדת לספק אנרגיה ומרץ רק לטוב ולא לרע. יתירה מזו, הוא לא רק משומר" מפסולת אלא גם "שומר". לא רק מעורר ומפעיל את כוחות הטוב אלא יתירה מזו גם שומר שכוחות הרע ינוטרלו וייעלמו. וכפי שרואים שמי ששותה יין בשעה שהוא עוסק בשמחה והתלהבות בעבודת ה' גורם לו היין לשקוע בכך כל כולו ולשכוח לגמרי מעניני העולם הזה. יין זה הוא קדוש, יין של מצוה – יין שאומרים עליו ברכה בסעודת מצוה ובעת קיום המצוות - שהוא משפיע אך ורק לטוב על יין זה נאמר "משמח (אלוקים) ואנשים"{{הערה|שם=משמח אלוקים}}, היינו, שהוא פועל על אלו הנקראים "אנשים" - שם המתאר אדם המצוי במצב נעלה, מוחין דגדלות

זהו יין שמקורו בקליפת נוגה. הוא מעורב טוב ורע, ומשפיע הן על הכוחות הטובים והן על הכוחות הלא טובים - והדבר תלוי באדם עצמו: מי שתוכו טוב יוציא היין את הטוב שבו, מי שיש בו גם רע יוציא זאת היין לחוץ, וכן מי שיש בו רק רע. יין זה הוא יין כשר ומותר בשתיה, אך אינו יין של מצוה אלא חולין. על יין זה נאמר "ישמח לבב אנוש"{{הערה|תהילים קד טו.}}, היינו, יין נחות הפועל על מי שהוא בדרגת "אנוש" - תואר אדם המצוי בדרגה נחותה{{הערה|וכפי שמובא ב"היום יום" (ד' אלול): במעלת מין האנושי, ישנם ארבענ תוארים: אדם - מעלת המוחין והשכל, איש - מעלת הלב והמדות, אנוש - החלישות באחד מהם בשכל או במדות, או בשתיהם, גבר- מתגבר על עצמו למסיר מהעינות ועיכובים להשיג אחת המעלות או בשכל או במדות, היינו דגבר עוסק עם האנוש להבינו למעלת איז או אדם.}}, מוחיו דקטנות.{{הערה|סידור עם דא"ח דף קב עמוד ג}}.

"יין נסך מטמטם {{טמטום המוח|המוח]] [[טמטום הלב|והלב]]"{{הערה|ספר השיחות התש"ה (לה"ק) עמודים ל לא.}}, ובסיפורי חב"ד ישנם כמה וכמה סיפורים הקשורים בזה{{הערה|לדוגמא: התמים ח"ג עמ' פח-צג ח"ד עמ' פ-פה, לקו"ד ב' ליקוט לב (לה"ק) עמודים 767-786.}}. היינו, שתיין יין נסך גורמת לחסמים נפשיים, המונעים מהאדם להתפעל מהאלוקות במוחו ובליבו.

כמו כן, ה[[גמרא]] ב[[מסכת פסחים]]{{הערה|דף ק"ט ע"א}}, דנה על דיני שמחה ביום טוב, ומסקנתה: "ועכשיו שאין [[בית המקדש]] קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר{{הערה|תהילים פרק ק"ד פס' טו }} "ויין ישמח לבב אנוש"".  

וכן נפסק להלכה, ששמחה נגרמת על ידי [[בשר]] ו'''יין''': "הַקְּטַנִּים נוֹתֵן לָהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וּמִגְדָּנוֹת. וְהַנָּשִׁים קוֹנֶה לָהֶן בְּגָדִים וְתַכְשִׁיטִין נָאִים כְּפִי מָמוֹנוֹ. וְהָאֲנָשִׁים אוֹכְלִין בָּשָׂר וְשׁוֹתִין יַיִן שֶׁאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּבָשָׂר '''וְאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּיַיִן'''"{{הערה|[[הרמבם|רמב"ם]] הל' שביתת יום טוב, ו' י"ח.}}.

בשונה משאר הפירות הוצאת המיץ מהענבים לא נעשית בסחיטה אלא שרק "פותחים" אותם בלבד (ע"י דריסה ברגליים) – והיין זב מאליו (לגת התחתונה). ומפני ש"טבע" היין הוא יציאה מהעלם לגילוי (שהיה מוסתר בענבים ויצא לגילוי), לכן כך הוא פועל על מי ששותה אותו – שפנימיותו מתגלית. זהו הטעם שבשתיה מרובה מאדימות הפנים: כי הנפש מלובשת בדם, והתאדמות הפנים היא גילוי הנפש (וכשמרבים בשתיה יותר מדאי נרדמים, כי פנימיות הנפש מתגלה יותר משיכול הגוף להכיל){{הערה|לקו"ת שלח להבין עניין הנסכים.}}. ומכיון שענינו של יין הוא "גילוי" לכן "נכנס יין יצא סוד", שהרי '''יין''' הוא ב[[גימטריה]] '''סוד''' (70). ומכיון שמתגלית הפנימיות האמיתית, באמת בשעה ההיא כל העני ורש שוכח מצערו, וכל דבר רע יומתק לטוב, ועד שגם איש רע בטבעו להזיק הנה בשמחת היין יהפך לבו להטיב לכולם.

ועניין זה הוא הן ביין המשמח (מצד שהוא ממתיק הגבורות הקשות), והן ביין המשכר (מצד שיבלבל הדעת ולא ידע בין ימינו לשמאלו - אשר מסיבה זו יוכל גם הוא להתהפך מקצה אל הקצה שיאמר דעתו לטוב על מי שקטרג עליו כל ימיו, מפני בלבול דעתו מן היין){{הערה|מאמרים תקסייח עמ' 154.}}.

{{הערה|שם=תו"ח}}דריכה נדרשת הן לענבים לבנים והן לענבים אדומים, ועניינה בעבודת ה' הוא ביטוש. אלא שיש הבדל בין ביטוש הבעלי תשובה (הנקרא "מרירות") לזה של הצדיקים (הנקרא "שפלות"):

ואילו הביטוש אצל הצדיקים (דריכת הענבים הלבנים) הוא הכנעה ושפלות עצומה בלי חשבון וטעם כלל, והוא הנקרא "כובד ראש", שהוא שפלות הנפש מצד העצם, שנפשו כעפר לכל.

{{הערה|שם=תו"ח}}אמרו חז"ל{{הערה|משנה מנחות ח ה.}} שאת היין לנסכים אין מביאים אלא מן ה"רגליות", היינו, גפן שגדלה על פני הקרקע - '''שלא''' הדלו אותה (על עריס).

והעניין בזה, שבלי ביטוש עצמו אי אפשר. כדי להביא את העלם הנפש לגילוי הוא דוקא ע"י הקדמת עבודת ביטוש עצמו, ועבודה זו נדרשת הן אצל החוטאים והן אצל הצדיקים, שדוקא השפלות היא הגורמת את השמחה בקיום המצוות בפרט ובעבודת ה' בכלל. ולכן יש מעלה בגפנים הגדלים על הקרקע (רגליות), שכשעצם הגידול הוא בשפלות (ולא בהגבהה) זהו למעלה משפלות ודריכה לפי שעה, כי גידולו בעצם בשפלות שגורם הגבהה בעצם. היינו, עבודת הביטוש עצמה לא מספיקה כדי לעורר את השמחה, אלא צריך להיות בשפלות '''תמידית''' – שפלות '''בעצם''' (שלא מתגלית רק בשעת ההתבוננות).

{{הערה|אוה"ת ויחי 1944.}}מכיון ששורש הכהנים הוא בחסד{{הערה|וחסד הוא השפעה מלמעלה למטה.}} לכן עבודתם היא בבחינת החדוה שמצד תגבורת אור החסדים, וכדוגמת שמחת הנפש מדבר טוב, או מחכמה חדשה שמבין ועומד על עומקה.היינו, אמנם גם עבודה זו מביאה לגילוי פנימיות הנפש, אבל, אין זה אהבה ותשוקה שבעקבות המרירות על ריחוקו, אלא שמחה על גילוי האלוקות שבנפשו.  

ומכיון שעניינם גילוי הפנימיות בדרך מלמעלה למטה (ולא מלמטה למעלה) לכן הוזהרו הכהנים "יין ושכר אל תשת"{{הערה|ויקרא י' ט'.}} – אל תשתו יין דרך שכרותו{{הערה|כריתות יג ע"ב.}}, שהוא עניין עבודת הבע"ת.

בספירות רומז היין ל[[ספירת הבינה]] ובעבודת השם מסמל על התבוננות בשעת התפילה{{הערה|תורת מנחם חלק כ"ד עמודים 103 - 104}}.

* ויש כרם שאינו, ועל ענביו נאמר: "ענבימו ענבי רוש, אשכולות מרורות למו", וכדברי רבי יהודה בר אלעאי{{הערה|בראשית רבה פרשה טו, ז. אסתר רבה פרשה ה, א.}} ש"אותן האשכולות הביאו מרורות לעולם", וממנו שתה נח.

{{הערה|שם=תו"ח|בהבא לקמן ראה באריכות ב"דרך חיים ותוכחת מוסר" להרבי האמצעי, בשער התפילה עמ' קב.}}אך למרות שעבודת הצדיקים נעלית מעבודת הבעלי תשובה, דווקא המרירות של בעלי התשובה מגלה אצלם שמחה נעלית '''יותר''', וכמאמר "במקום שבעלי תשובה עומדים בו אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"{{הערה|דעת ר' אבהו בברכות לד.}}. וזו גם (על פי החסידות) כוונת הפסוק "כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סותו"{{הערה|בראשית מט יא.}}. היין הלבן מכבס את הבגדים והיין האדום את תכשיטי הראש{{הערה|ע פי פירוש זה "סותו" הוא מלשון "מסווה אפיים", והם תכשיטים ששמים על הפנים (וכן "כלי הראיה" - משקפים), שהם לבושים '''נעלים''' של הראש, ולכן עולים ביוקר רב.}}.

אבל '''המרירות''' העצומה של בעלי התשובה עולה מעלה מעלה (אפילו מהצדיקים גמורים), ומתגלה אצלם "לבושי הראש" – שמחה של מצווה '''בלתי מוגבלת''' (משום שהיא גילוי בחינת ה"מקיף" של ה"ראש" – עצם הנשמה).

*[http://chabad.info/בעין-העדשה/מה-עושה-בקבוק-קוקה-קולה-בהתוועדות-של-הר/ מה עושה בקבוק קוקה קולה ב[[התוועדות]] של הרבי?] {{אינפו}}