הגאון מווילנא: הבדלים בין גרסאות בדף
שמואל חיים (שיחה | תרומות) (←ההתנגדות לחסידות: מהגרסאות הקודמות) |
חסיד של הרבי (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (35 גרסאות ביניים של 16 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{דמות | {{דמות | ||
|שם=הגאון אליהו מווילנא | |שם= הגאון אליהו מווילנא | ||
|כינוי= הגאון מווילנא | |כינוי= הגאון מווילנא | ||
|תמונה= | |תמונה= הגאון מוילנא.jpg | ||
|תיאור= ציור המיוחס | |תיאור= ציור המיוחס לגר"א | ||
|תאריך לידה=[[ט"ו בניסן]] [[ה'ת"פ]] | |תאריך לידה= [[ט"ו בניסן]] [[ה'ת"פ]] | ||
|מקום לידה= | |מקום לידה= | ||
|תאריך פטירה= [[י"ט בתשרי]] [[תקנ"ח]] | |תאריך פטירה= [[י"ט בתשרי]] [[תקנ"ח]] | ||
|מקום פטירה= | |מקום פטירה= | ||
|מקום פעילות=[[ליטא]] | |מקום פעילות= [[ליטא]] | ||
|תפקידים נוספים= | |תפקידים נוספים= | ||
|רבותיו= | |רבותיו= | ||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
|השתייכות= [[:קטגוריה:רבני ליטא|ליטא]] | |השתייכות= [[:קטגוריה:רבני ליטא|ליטא]] | ||
}} | }} | ||
הגאון '''רבי אליהו בן ר' שלמה זלמן קרמר מווילנא''' ( | הגאון '''רבי אליהו בן ר' שלמה זלמן קרמר מווילנא''' ([[ט"ו בניסן]] [[ה'ת"פ]] - [[י"ט בתשרי]] [[תקנ"ח]]), הידוע בכינויו '''הגר"א''', היה מגדולי הדור ב[[ליטא]] ומראשי ההתנגדות לחסידות. | ||
==תולדות חיים== | ==תולדות חיים== | ||
הגר"א נולד ב[[עיירה]] סעלץ שב[[ליטא]] לאביו הרב שלמה זלמן קרמר | הגר"א נולד ב[[עיירה]] סעלץ שב[[ליטא]] לאביו הרב שלמה זלמן קרמר. כבר בצעירותו נודע כעילוי, ובגיל שש דרש בבית המדרש דרשה בדרך ה[[פלפול]] והפליא את השומעים. בגיל תשע החל ללמוד את תורת הסוד{{הערה|שם=הקדמה|הקדמת בני הגר"א לביאור הגר"א לשולחן ערוך אורח חיים.}}. | ||
לאחר חתונתו יצא הגר"א ל[[גלות]] כמנהג באותם שנים, בה התהלך בעילום שמו על מנת שלא לקבל כבוד, מפני שכבר נודע בעולם כעילוי וגאון. | |||
לאחר שנים מספר התיישב בוילנא, שם היה לומד בבדידות רוב שעות היממה, ומאוחר יותר הנהיג את ה'קלויז' המפורסם. אף לאחר הפצרות חוזרות ונשנות מראשי ופרנסי קהילת [[וילנא]] (שאחדים מהם היו מחסידיו המובהקים של [[אדמו"ר הזקן]] כדוגמת ר' [[מאיר רפאל'ס]] ובנו), ובכל זאת הוא סירב לקבל עליו את רבנות העיר. | |||
= | הגר"א רצה לעלות לארץ ישראל, אולם נמנע מכך באמרו שאין לו רשות מן השמים{{הערה|שם=הקדמה}}. | ||
==תורתו== | |||
הגר"א לא כתב בעצמו ספרים, אולם כתב הגהות רבות וקצרות על ספרים שלמד, וכן תלמידיו הוציאו לאור ספרים ממה ששמעו מפיו. חלק מהספרים נכתבו בידי תלמידיו על דעתו {{הערה|בעניין זה ראו במאמרו של רפאל שוח"ט, מקומם של כתבי היד בחקר הגותו של הגר"א מוילנא, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כה, תשע"ח, עמ' 129–156.}}. | |||
ספרי הגר"א, בפרט ביאורו לשולחן ערוך, מובאים לעיתים תכופות בספרי אדמו"רי חב"ד החל מ[[הצמח צדק]], וגם גירסאותיו בהגהותיו הרבות מובאות ומסתמכים עליהן. עם זאת, לעיתים חלקו אדמו"רי חב"ד על דברי הגר"א{{הערה|פרשה מיוחדת בענין זה אירעה בדבריו של [[הצמח צדק]] (פסקי דינים ח"ב בסופו סט, ג), בהם דוחה את דברי הגר"א במילים "ואינה תשובה". בהוצאה הראשונה - בווילנה, תרמ"ד - היו המסדרים בבית בדפוס מתנגדים שזייפו את הנוסח וכתבו במקום זאת: "ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים". נוסח זה השתרש בחלק מההוצאות הבאות, עד להוצאות שנדפסו על ידי [[קה"ת (הוצאה לאור)|קה"ת]] ב[[ארצות הברית]] בעריכת [[הרבי]]. מאוחר יותר נתגלה גם כתב היד המקורי של הצמח צדק בו אכן כותב "ואינה תשובה". | |||
{{ש}}בענין זה ראה [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/8/2484.htm אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך ח, אגרת ב'רפד]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4703.htm כרך יג, אגרת ד'תשג]. [https://chabadlibrary.org/books/arum/chabad-russia-czarit/5/2.htm תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, סדרת "צמח צדק"].}}. | |||
לאור כל אלה, הגר"א | ===תורתו בקבלה=== | ||
הגר"א כתב פירושים ל[[ספרא דצניעותא]], אותו ראה כספר היסוד של הקבלה, וכן לתיקוני זוהר ולתיקוני זוהר חדש, ולשאר חלקי ספר הזוהר, וכן לספר יצירה. | |||
תורת הגר"א בקבלה נחשבת לזרם בפני עצמו. תלמידיו - רבי חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים, רבי משה מטולשין, רבי מנחם מענדל משקלוב ותלמידי תלמידיהם - חיברו כמה ספרים לבאר את דעתו. | |||
== התנגדותו לחסידות == | |||
{{ערך מורחב|ההתנגדות לחסידות}} | |||
===פעולותיו נגד החסידות=== | |||
{{לעריכה|פסקה=כן|ישנם כפילויות של סיפורים שמסופרים בצורה שונה (כגון המעורבות המדוייקת של אמו של הגר"א) ועוד}} | |||
עם התפשטות תורת החסידות, קמו לה מתנגדים בטענה אשר החסידות מביא חלישות ב[[יראת שמים]] ואף מעודדת ביטול [[מצוות]] כתיקונן. ייתכן גם כי חששו שהחסידות היא המשך לשבתאות. | |||
מחרחרי ריב ב[[וילנא]] בעלי השפעה העידו בפני הגר"א עדות כשרה עם שני [[עדים]] כשרים על פי דין [[תורה]] הקדושה, שהם בעיניהם ראו את ה[[חסידים]] ורבם ([[אדמו"ר הזקן]]) שביטלו את ה[[תענית|צומות]] אשר קבעו חז"ל ואף אוכלים בהם בפרהסיא בסעודה ומשתה [[יין]]. פרט אחד עיקרי הם השמיטו מהעדות, שהיה זה ב[[תשעה באב]] שחל ב[[שבת]], שאז מותרים באכילה ושתיה והצום נדחה. | |||
עוד העידו אותם עדים אשר ראו אותם רוקדים עם אשה, אך לא ציינו שהייתה זו תינוקת בת מספר ימים, שהייתה מונחת על מגש{{הערה|אגרות קודש חלק י"ג עמוד רצ"א}}. ובנוסף העידו שהם אף כופרים ב[[אמונה]]. היה זה ככל הנראה בעקבות דברים שהבינו שלא כדת וכדין באשר נכתב ב[[צוואת הריב"ש]] שבעקבותם נכתב פרק ב[[ספר התניא]] המסביר את הנושא, ויצוין, כי אותו [[אביגדור]] ה'מוסר' הידוע רבה של פינסק אף כתב זאת במכתב הלשנתו לקיסר [[רוסיה]] דאז. כמו כן מנוולי המתנגדים זייפו את ספר התניא והכניסו במהדורה המזוייפת ביטויים של כפירה רח"ל{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharyatz/sichos/706-10/5/29/255&search=%D7%94%D7%92%D7%A8%5c%22%D7%90 > ספר השיחות - תש"ח, רשימת שיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א בקייץ ה'תש"ח 257]}}. | |||
לאור כל אלה, הגר"א המפורסם כאחד מגדולי הדורות האמין לעדים הכשרים שהובאו לפניו, כנ"ל, ולא היה מודע באופן אמין למתחולל בעולם, ולכן הוציא כמתבקש על פי דין תורה חרם כנגד החסידים בו הוא מגדירם כמינים וכופרים. בעקבות חרם זה החלו הרדיפות האיומות כנגד החסידות, עד שנאלצו כל גדולי החסידות באותה תקופה - תלמידי המגיד לברוח מבתיהם אל [[המגיד ממעזריטש]]. | |||
[[קובץ:חרם חמור.jpg|שמאל|ממוזער|200px|צילום החרם על החסידים]] | [[קובץ:חרם חמור.jpg|שמאל|ממוזער|200px|צילום החרם על החסידים]] | ||
בשנת ה'[[תקל"ד]], [[אדמו"ר הזקן]] בא יחד עם רבו רבי [[מנחם מנדל מויטבסק]] לגר"א לבקשו ולהסביר לו את דרך החסידות על מנת למנוע ולהפסיק את הרדיפות. אך מקורביו של הגר"א, מנעו בעדו מלהכנס לשם, ואף נעלו אותם במרתף סגור במשך יומיים. מאוחר יותר התבטא הר' חיים מוולוז'ין בעל "נפש החיים" כי לאחר מכן רצה הגר"א ללכת הוא לפגוש את [[אדמו"ר הזקן]] אך אמו מנעה בעדו כשנשכבה בשעת מעשה על הכביש ולא נתנה להם בשום אופן להמשיך בדרכם. או אז נאלץ הגר"א לסגת אחור אף מצד כיבוד אם. | בשנת ה'[[תקל"ד]], [[אדמו"ר הזקן]] בא יחד עם רבו רבי [[מנחם מנדל מויטבסק]] לגר"א לבקשו ולהסביר לו את דרך החסידות על מנת למנוע ולהפסיק את הרדיפות. אך מקורביו של הגר"א, מנעו בעדו מלהכנס לשם, ואף נעלו אותם במרתף סגור במשך יומיים. מאוחר יותר התבטא הר' חיים מוולוז'ין בעל "נפש החיים" כי לאחר מכן רצה הגר"א ללכת הוא לפגוש את [[אדמו"ר הזקן]] אך אמו מנעה בעדו כשנשכבה בשעת מעשה על הכביש ולא נתנה להם בשום אופן להמשיך בדרכם. או אז נאלץ הגר"א לסגת אחור אף מצד כיבוד אם{{מקור}}. | ||
לפי גרסא אחרת ופחות מקובלת{{הערה|1=הרב [[יוסף דוב סולובייצ'יק]].}} כאשר ראה הגאון את פניו הקדושות של אדמו"ר הזקן, הוא קפץ מבעד לחלון, מכיון שחשש שלא יוכל לעמוד בפני קדושתו של [[אדמו"ר הזקן]] ויעזוב את דרכו. גרסא מקובלת יותר{{הערה|בכרם חב"ד ח"ד עמ' 199}} בשם רבי [[אברהם בורנשטיין|אברהם מסוכטשוב]]{{הערה|שהפליג מאד בשבח הגר"א זצ"ל מווילנא, ואמר כמו שהי' עילוי וגאון בנגלה והי' ממש בקי ושגור ע"פ כל התורה כולה, כמו כן הי' עילוי וגאון בחכמת הקבלה. והתמרמר אז רבנו הקדוש זצ"ל על מה שאיש כמותו הי' מתנגד וחולק על | לפי גרסא אחרת ופחות מקובלת{{הערה|1=הרב [[יוסף דוב סולובייצ'יק]].}} כאשר ראה הגאון את פניו הקדושות של אדמו"ר הזקן, הוא קפץ מבעד לחלון, מכיון שחשש שלא יוכל לעמוד בפני קדושתו של [[אדמו"ר הזקן]] ויעזוב את דרכו. גרסא מקובלת יותר{{הערה|בכרם חב"ד ח"ד עמ' 199}} בשם רבי [[אברהם בורנשטיין|אברהם מסוכטשוב]]{{הערה|שהפליג מאד בשבח הגר"א זצ"ל מווילנא, ואמר כמו שהי' עילוי וגאון בנגלה והי' ממש בקי ושגור ע"פ כל התורה כולה, כמו כן הי' עילוי וגאון בחכמת הקבלה. והתמרמר אז רבנו הקדוש זצ"ל על מה שאיש כמותו הי' מתנגד וחולק על החסידים בימיו}}, {{ציטוטון|שבעת שנסעו לווילנא שנים מהחסידים להתוכח עמו כידוע, אם היה הגאון רק מביט בפניהם בטח הי' מכיר תיכף בצורת פניהם שהם קדושי עליונים מאד, והי' מתחבר עמהם. אך מעשה שטן הצליח, שהסיתו תלמידיו לאמו וגזרה עליו שלא יניח אותם לבוא לפניו כלל}}{{הערה|בכך יובן מה שמסופר [בית רבי עמ' 14] על רמ"מ מוייטבסק ש"כל ימיו היה דואג ומתחרט על שלא שבר את הדלת והיה נכנס להגר"א זלה"ה כי אם אך היו נכנסים אליו היה בא הדבר לידי גמר טוב"}}. | ||
מסופר כי בהזדמנות מסוימת רצה הגר"א לנסוע ל[[המגיד ממזריטש]], וכאשר כל תחנוניהם של מקורביו לא עזרו, קראו הם לאמו של הגר"א, אשר נשכבה לפני גלגלי העגלה כדי שלא יוכל לנסוע למגיד. כך גם, לפי עדות רבי [[חיים מוולוז'ין]], אמו של הגר"א היא גם זו שמנעה בעדו מלקבל אליו את [[אדמו"ר הזקן]] ורבי [[מנחם מנדל מויטבסק]]{{הערה|נשיאי חב"ד ובני דורם עמ' 36.}}. | מסופר כי בהזדמנות מסוימת רצה הגר"א לנסוע ל[[המגיד ממזריטש]], וכאשר כל תחנוניהם של מקורביו לא עזרו, קראו הם לאמו של הגר"א, אשר נשכבה לפני גלגלי העגלה כדי שלא יוכל לנסוע למגיד. כך גם, לפי עדות רבי [[חיים מוולוז'ין]], אמו של הגר"א היא גם זו שמנעה בעדו מלקבל אליו את [[אדמו"ר הזקן]] ורבי [[מנחם מנדל מויטבסק]]{{הערה|נשיאי חב"ד ובני דורם עמ' 36.}}. | ||
| שורה 48: | שורה 64: | ||
תלמידו המובהק של הגר"א, רבי [[חיים מוולוז'ין]], היה ידידם של [[אדמו"ר הזקן]] ובנו [[אדמו"ר האמצעי]]. | תלמידו המובהק של הגר"א, רבי [[חיים מוולוז'ין]], היה ידידם של [[אדמו"ר הזקן]] ובנו [[אדמו"ר האמצעי]]. | ||
==התייחסות מרבותינו | |||
===התנגדותו הרעיונית=== | |||
====הצמצום - כפשוטו או לא==== | |||
{{ערך מורחב|צמצום}} | |||
במוקד הפולמוס בין הגר"א לחסידות עמדה המחלוקת על הבנת ענין ה[[צמצום]] המבואר ב[[כתבי האריז"ל]] - שלדעת הגר"א הוא כפשוטו{{הערה|ליקוטים שבסוף פירושו לספרא דצניעותא. הרבי ציין שאת שיטתו זו ניתן ללמוד גם ממכתביו נגד החסידות - המובאים להלן ([https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/11.htm אגרות קודש כרך א, אגרת יא]). כך ביאר את שיטתו גם בעל הלשם (חלק הביאורים, דרושי עיגולים ויושר בהקדמה לענף ב אות ה).}}, ש[[הקב"ה]] סילק את עצמו מהמקום בו נברא [[העולם הזה]] ואין מאירה בעולם אלא [[השגחת ה'|השגחתו]]; ואילו לפי החסידות הוא אינו כפשוטו, ולכן [[אור אין סוף]] מאיר גם עתה במקום שנברא העולם, והצמצום הוא רק לעיני המקבלים{{הערה|הנושא זה ראה בהרחבה [https://toratchabad.com/%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A1-%D7%94%D7%A6%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%94 פולמוס הצמצום בין גדולי המחשבה], מעיינותיך}}. | |||
בהקשר זה כתב הגר"א דברים חריפים נגד החסידים: {{ציטוטון|ומילין לצד עילאה ימללו: אלה אלהיך ישראל כל עץ וכל אבן, ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה בפסוק ברוך כבוד ה' ממקומו, ובפסוק ואתה מחיה את כולם}}{{הערה|מכתבו לקהילת מינסק (נדפס בחסידים ומתנגדים כרך ב, ע' 281).}}. | |||
גם אדמו"ר הזקן ציין שנקודה זו היא שהביאה את הגר"א להתנגד לחסידים: {{ציטוטון|לפי הנשמע במדינותינו מתלמידיו, אשר זאת היא תפיסת הגאון החסיד על ספר ליקוטי אמרים ודומיו, אשר מפורש בהם פי' [[ממלא כל עלמין]] ו[[לית אתר פנוי מיניה]] כפשוטו ממש. ובעיני כבודו היא אפיקורסות גמורה, לאמר שהוא ית' נמצא ממש בדברים שפלים ותחתונים ממש}}{{הערה|שם=נב|[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/igrot/2/52.htm אגרות קודש אדמו"ר הזקן (הוצאת תשע"ב), אגרת נב].}}. אדמו"ר הזקן מספר שבגלל התנגדות זו שרפו בווילנה את הספר [[צוואת הריב"ש]], וממשיך שלו היתה ניתנת לו הזדמנות לדון פנים אל פנים עם הגר"א, היו לו תשובות ניצחות על כל טענותיו של הגר"א בענין האמונה בנוכחות ה' בעולם. | |||
ב[[שער היחוד והאמונה]] מאריך אדמו"ר הזקן לבאר את שיטתו שהצמצום אינו כפשוטו, ומקדים: {{ציטוטון|והנה מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם, ה' יכפר בעדם, ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל, והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו}}{{הערה|פרק ז.}}. קטע זה נשמט בדפוסים הראשונים, אולי כדי לא לפגוע בבית מדרשו של הגר"א{{הערה|הרב [[יהושע מונדשיין]], תורת חב"ד - ביבליוגרפיה, כרך א, ע' 15 ובהערה.}}. | |||
בענין זה ציין [[הרבי]] כי ישנו חידוש מפתיע בכך שתלמידו המובהק של הגר"א, רבי [[חיים מוולוז'ין]], קיבל את עמדת החסידות שצמצום אינו כפשוטו{{הערה|נפש החיים שער ג, פרק ז.}} - מבלי להזכיר שזאת כנגד שיטת רבו הגר"א{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך א שם. כרך ג, אגרת תקנא. שיחת יום שמיני עצרת תשל"א בסעודה (המלך במסיבו חלק ב, ע' רכב).}}. | |||
עם זאת, ביאר הרבי כי יש מקום בסברא לשיטת הגר"א שהצמצום כפשוטו, ואדרבה - לפי שכל היא מובנת יותר; אלא שקבלת אדמו"ר הזקן מרבותיו היא שהצמצום אינו כפשוטו{{הערה|שיחת יום שמיני עצרת תשל"א הנ"ל. שיחת ש"פ נשא תשמ"ג (התוועדויות ח"ג ע' 1599).}}. | |||
====סמכות קבלת האריז"ל==== | |||
אדמו"ר הזקן ציין כי חלק מהתנגדותו של הגר"א לשיטת החסידות, המסתמכת על דברי [[האריז"ל]], נובעת מכך שאינו מאמין כמו צדיקי החסידות בסמכותם המוחלטת של כתבי האריז"ל: {{ציטוטון|וידוע לנו בבירור גמור שהגאון החסיד נ"י אינו מאמין בקבלת האר"י ז"ל בכללה שהיא כולה מפי [[אליהו]] ז"ל, רק מעט מזעיר מפי אליהו ז"ל והשאר מחכמתו הגדולה, ואין חיוב להאמין בה כו', וגם הכתבים נשתבשו מאוד וכו'}}{{הערה|שם=נב}}. מסיבה זו טוען אדמו"ר הזקן שרק מי שמאמין שכל קבלת האריז"ל מפי אליהו, "כחכמי הספרדים ודומיהם", יוכל לדון ולהכריע האם הצדק עם החסידים. | |||
תלמידו של הגר"א, רבי חיים מוולוז'ין, מאריך לטעון כנגד הסברא שהגר"א לא האמין בקבלת האריז"ל, ומתאר את גודל חשיבותו של האריז"ל בעיני הגר"א; עם זאת, מתוך דבריו הוא מאשש את דברי אדמו"ר הזקן - שהגר"א סבר שרק חלק מתורת האריז"ל היא מפי אליהו, ובכתביו שבידינו ישנן שגיאות רבות{{הערה|הקדמת ר"ח מוולוז'ין לביאור הגר"א לספרא דצניעותא: "עיני ראו ולא זר יקר תפארת קדושת האר"י ז"ל בעיני רבינו הגדול הגר"א ז"ל, כי מדי דברו עמי הוה מירתע כולא גופיה, ואמר מה נאמר ונדבר מקדוש ה' איש אלקים קדוש ונורא מאד כמוהו, שנגלו לו כל תעלומות חכמה, ומעת שזכה לגילוי אליהו ז"ל כמה פעמים, גדלה השגתו למעלה להפליא, גם התבונן רבינו ז"ל על כתבי הקודש שלו שיהיו עולים אל מקורות הדברים בזוה"ק והתיקונים, והוציאם מאופל שבושי ההעתקות".}}. | |||
בצעירותו, נרדף אדמו"ר הזקן על ידי גדולי [[וויטבסק]] על רקע שיטתו שקבלת האריז"ל כולה מפי אליהו, בניגוד לשיטת הגר"א שבה החזיקו{{הערה|שיחת יום ב' דחג הפסח תרח"ץ (ספר השיחות ע' 267).}}. | |||
==התייחסות מרבותינו נשיאינו== | |||
{{להשלים}} | {{להשלים}} | ||
הרבי כתב במכתב, כי למעשה, ככל שאדם דבוק במידה רבה יותר ומעריץ יותר את הגאון מווילנה, שהיה המתנגד הראשי לחסידות באותם ימים, כך הוא ייעשה לחסיד גדול ונאמן יותר. הרבי הסביר גם, כי הסיבה לזה פשוטה: אותם מכתבים ציינו גם את הסיבות להתנגדות כלפי החסידים, דהיינו, החשש שהם עלולים להחליש את יסודות התורה והמצוות. ומובן מאליו עד כמה שגויים היו חששות אלו. עצור כל יהודי ברחוב, אפילו אחד שנמנה על התומכים הנאמנים ביותר של "המחנה האחר", ושאל אותו: "מהו [[חסיד]] ומהי דרך החיים שלו?". ללא היסוס הוא יענה משהו כמו זה: "חסיד הוא יהודי בעל זקן ופיאות ארוכות, שלבוש בסגנון עתיק, אדם שמניח שני זוגות [[תפילין]], מתפלל באריכות הרבה יותר מהאחרים, מחרים את הסרטים, נזהר לאכול רק [[מצה]] 'שמורה' ב[[פסח]], וכולי וכולי"{{הערה|1=[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=2090 לקריאת כל המכתב.]}}. | הרבי כתב במכתב, כי למעשה, ככל שאדם דבוק במידה רבה יותר ומעריץ יותר את הגאון מווילנה, שהיה המתנגד הראשי לחסידות באותם ימים, כך הוא ייעשה לחסיד גדול ונאמן יותר. הרבי הסביר גם, כי הסיבה לזה פשוטה: אותם מכתבים ציינו גם את הסיבות להתנגדות כלפי החסידים, דהיינו, החשש שהם עלולים להחליש את יסודות התורה והמצוות. ומובן מאליו עד כמה שגויים היו חששות אלו. עצור כל יהודי ברחוב, אפילו אחד שנמנה על התומכים הנאמנים ביותר של "המחנה האחר", ושאל אותו: "מהו [[חסיד]] ומהי דרך החיים שלו?". ללא היסוס הוא יענה משהו כמו זה: "חסיד הוא יהודי בעל זקן ופיאות ארוכות, שלבוש בסגנון עתיק, אדם שמניח שני זוגות [[תפילין]], מתפלל באריכות הרבה יותר מהאחרים, מחרים את הסרטים, נזהר לאכול רק [[מצה]] 'שמורה' ב[[פסח]], וכולי וכולי"{{הערה|1=[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=2090 לקריאת כל המכתב.]}}. | ||
ביחידות מיוחדת משנת [[תשכ"ג]]{{הערה|1=פורסמה בספר 'שליחות חיי' עמ' 162-163.}} התייחס הרבי לשאלה: מי בדור הזה מסוגל להכריע במחלוקת שבין הגר"א ו[[אדמו"ר הזקן]]? ואמר: | |||
אם היינו חושבים כל הזמן רק על זה, לא היתה קמה תנועת החסידות. אין החסידות באה לחלוק על מה שהיה מקובל ביהדות בדורות קודמים, אלא באה לפתוח שערים חדשים שאינם עומדים בשום סתירה לש"ס ולפוסקים... | |||
מה שהתנגד הגאון מווילנה לתנועת החסידות, היה מפני החשש שמא מתוך תנועה זו תצמח החלשה בקיום מצוות. אבל אחרי ניסיון של מאתיים שנה... לו ראה הגאון מווילנה את ההתפתחות הזאת [=של הקפדה והידור במצוות יותר מאחרים], בודאי לא היה מתנגד לתנועת החסידות. | |||
כלל הוא בגמרא: גזירה ונתגלה טעמה, בטל הטעם – בטלה הגזירה. | |||
אני רוצה לשאול אותך: וכי אתה עושה הכול לפי דעת הגאון מווילנה? וכי הגאון מווילנה אמר לתלמידיו לקרוא עיתון או ללמוד גיאוגרפיה? בזמנו של הגאון לא למדו 'מוסר' בישיבות. ראו בזה ביטול תורה. אחרי שחלה ירידה בדורות האחרונים ראו צורך גם בישיבות [שחונכו בדרך הגר"א] ללמוד מוסר... יש מחלה חדשה – משתמשים בתרופה חדשה. | |||
===ההכרח ללימוד פנימיות התורה=== | |||
הרבי מרבה לצטט את דברי הגר"א על החיוב ללימוד [[פנימיות התורה]]: | |||
{{ציטוט|מקור=אגרות-קודש כרך טו עמ' שלא|ואפילו אלו שהם מתלמידי תלמידיו של הגר"א הנה זה לשון הגר"א בענין הנ"ל: "וכל זמן שאינו מבין הסוד אפילו הפשט אינו ברור בידו, ומי שהיה יכול להשיג סודות התורה והוא לא השתדל להשיגן נידון בדינין קשין רחמנא-ליצלן, והעוסקים ברמז [וסוד?] אין יצר הרע יכול להתגרות בהם" [הועתק בספר אבן שלמה פרק ח' ושם – נסמן]}} | |||
{{ציטוט|מקור=אגרות קודש כרך ט עמ' רנט-רס|שידוע הוא בכמה מקומות המובא שהעדר הלימוד דפנימיות התורה מאריך את הגלות, ראה בהקדמת הרח"ו לשער ההקדמות והוא מוסכם בכל סוגי בני-ישראל ולאו דוקא אצל החסידים וכמ"ש גם הגר"א (בספרו אבן שלמה, כמדומני)}} | |||
{{ציטוט|מקור=יחידות הרבי עם האדמו"ר רבי [[יוחנן טברסקי מרחמסטריבקא]], ו' טבת תשכ"ז|ביקר כאן ראש ישיבה ליטאית, וכשאמרתי לו שצריך לעסוק בלימוד פנימיות התורה - שאלני: היכן המקור לכך? עניתי לו: אביא לכם (לא מדברי אדמו"ר הזקן, כי אם דוקא) מדברי הגר"א בפירושו למשלי{{הערה|ה, יח.}}, הכותב שמי שלא למד פנימיות התורה, לא יתכן שידע דין לאמיתו!}} | |||
==מצאצאיו== | ==מצאצאיו== | ||
* בנו ר' אברהם, נפטר ב[[תקס"ט]]. | * בנו ר' אברהם, נפטר ב[[תקס"ט]]. | ||
על פי השמועה{{הערה|בספר 'שמועות וסיפורים' ח"ב במדור הצדיקים וחסידים ע"ש רבי שלמה מקרלין מובא שתלמידו של הגר"א התקשה בענין מסויים בלימוד קבלה, וביקש מר"ש שילמדו, וענה לו בתנאי שיקלל את הגר"א, ולא הסכים, ובסוף בלית ברירה הסכים ואמר לו ר"ש שיקללו שצאצאיו יהיו חסידים, ונכדו נהיה חסיד}}, [[אדמו"ר הזקן]] ברך את הגאון שמצאצאיו יצאו חסידים, ואף חסידי חב"ד, ואכן כיום ישנם רבים מחסידי חב"ד וגם מחסידויות אחרות שהינם מצאצאיו של הגאון. בין צאצאיו המפורסמים מחסידי חב"ד נמנים הרב [[אליעזר קרסיק]], הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]], הרב [[אליהו יוחנן גוראריה]], הרב [[שלום דובער וולפא]], הרב [[מנחם וולפא]], הרב [[גרשון מענדל גרליק]], ועוד. | על פי השמועה{{הערה|בספר 'שמועות וסיפורים' ח"ב במדור הצדיקים וחסידים ע"ש רבי שלמה מקרלין מובא שתלמידו של הגר"א התקשה בענין מסויים בלימוד קבלה, וביקש מר"ש שילמדו, וענה לו בתנאי שיקלל את הגר"א, ולא הסכים, ובסוף בלית ברירה הסכים ואמר לו ר"ש שיקללו שצאצאיו יהיו חסידים, ונכדו נהיה חסיד}}, [[אדמו"ר הזקן]] ברך את הגאון שמצאצאיו יצאו חסידים, ואף חסידי חב"ד, ואכן כיום ישנם רבים מחסידי חב"ד וגם מחסידויות אחרות שהינם מצאצאיו של הגאון. בין צאצאיו המפורסמים מחסידי חב"ד נמנים הרב [[אריה לייב קרמר]] הרב [[אליעזר קרסיק]], הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]], הרב [[אליהו יוחנן גוראריה]], הרב [[שלום דובער וולפא]], הרב [[מנחם וולפא]], הרב [[גרשון מענדל גרליק]], הרב [[יוסף קרמר]] ועוד. | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=6781&CategoryID=1391 '''הרבי ותורת הגר"א'''], מגליון [[התקשרות (עלון)|התקשרות]], באתר צעירי חב"ד. | *[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=6781&CategoryID=1391 '''הרבי ותורת הגר"א'''], מגליון [[התקשרות (עלון)|התקשרות]], באתר צעירי חב"ד. | ||
*[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=6763&CategoryID=1389 '''הגר"א מחייב לימוד פנימיות התורה'''] מאת הרב מרדכי מנשה לאופר | |||
{{אחרונים}} | {{אחרונים}} | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:רבני ליטא]] | [[קטגוריה:רבני ליטא]] | ||
גרסה אחרונה מ־16:12, 19 באפריל 2024
| הגאון אליהו מווילנא | |
|---|---|
 ציור המיוחס לגר"א | |
| הגאון מווילנא | |
| לידה | ט"ו בניסן ה'ת"פ |
| פטירה | י"ט בתשרי תקנ"ח |
| מקום פעילות | ליטא |
| השתייכות | ליטא |
| תלמידיו | רבי חיים מוולוז'ין, רבי אברהם בן הגר"א, הרב דנציג בעל החיי אדם |
| חיבוריו | ביאור הגר"א על התורה ועל השו"ע, הגהות הגר"א על הש"ס |
הגאון רבי אליהו בן ר' שלמה זלמן קרמר מווילנא (ט"ו בניסן ה'ת"פ - י"ט בתשרי תקנ"ח), הידוע בכינויו הגר"א, היה מגדולי הדור בליטא ומראשי ההתנגדות לחסידות.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הגר"א נולד בעיירה סעלץ שבליטא לאביו הרב שלמה זלמן קרמר. כבר בצעירותו נודע כעילוי, ובגיל שש דרש בבית המדרש דרשה בדרך הפלפול והפליא את השומעים. בגיל תשע החל ללמוד את תורת הסוד[1].
לאחר חתונתו יצא הגר"א לגלות כמנהג באותם שנים, בה התהלך בעילום שמו על מנת שלא לקבל כבוד, מפני שכבר נודע בעולם כעילוי וגאון.
לאחר שנים מספר התיישב בוילנא, שם היה לומד בבדידות רוב שעות היממה, ומאוחר יותר הנהיג את ה'קלויז' המפורסם. אף לאחר הפצרות חוזרות ונשנות מראשי ופרנסי קהילת וילנא (שאחדים מהם היו מחסידיו המובהקים של אדמו"ר הזקן כדוגמת ר' מאיר רפאל'ס ובנו), ובכל זאת הוא סירב לקבל עליו את רבנות העיר.
הגר"א רצה לעלות לארץ ישראל, אולם נמנע מכך באמרו שאין לו רשות מן השמים[1].
תורתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
הגר"א לא כתב בעצמו ספרים, אולם כתב הגהות רבות וקצרות על ספרים שלמד, וכן תלמידיו הוציאו לאור ספרים ממה ששמעו מפיו. חלק מהספרים נכתבו בידי תלמידיו על דעתו [2].
ספרי הגר"א, בפרט ביאורו לשולחן ערוך, מובאים לעיתים תכופות בספרי אדמו"רי חב"ד החל מהצמח צדק, וגם גירסאותיו בהגהותיו הרבות מובאות ומסתמכים עליהן. עם זאת, לעיתים חלקו אדמו"רי חב"ד על דברי הגר"א[3].
תורתו בקבלה[עריכה | עריכת קוד מקור]
הגר"א כתב פירושים לספרא דצניעותא, אותו ראה כספר היסוד של הקבלה, וכן לתיקוני זוהר ולתיקוני זוהר חדש, ולשאר חלקי ספר הזוהר, וכן לספר יצירה.
תורת הגר"א בקבלה נחשבת לזרם בפני עצמו. תלמידיו - רבי חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים, רבי משה מטולשין, רבי מנחם מענדל משקלוב ותלמידי תלמידיהם - חיברו כמה ספרים לבאר את דעתו.
התנגדותו לחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – ההתנגדות לחסידות |
פעולותיו נגד החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
פרק זה דורש עריכה. אתם מוזמנים לתרום לחב"דפדיה ולערוך אותו. הסיבה לכך: ישנם כפילויות של סיפורים שמסופרים בצורה שונה (כגון המעורבות המדוייקת של אמו של הגר"א) ועוד.
עם התפשטות תורת החסידות, קמו לה מתנגדים בטענה אשר החסידות מביא חלישות ביראת שמים ואף מעודדת ביטול מצוות כתיקונן. ייתכן גם כי חששו שהחסידות היא המשך לשבתאות.
מחרחרי ריב בוילנא בעלי השפעה העידו בפני הגר"א עדות כשרה עם שני עדים כשרים על פי דין תורה הקדושה, שהם בעיניהם ראו את החסידים ורבם (אדמו"ר הזקן) שביטלו את הצומות אשר קבעו חז"ל ואף אוכלים בהם בפרהסיא בסעודה ומשתה יין. פרט אחד עיקרי הם השמיטו מהעדות, שהיה זה בתשעה באב שחל בשבת, שאז מותרים באכילה ושתיה והצום נדחה.
עוד העידו אותם עדים אשר ראו אותם רוקדים עם אשה, אך לא ציינו שהייתה זו תינוקת בת מספר ימים, שהייתה מונחת על מגש[4]. ובנוסף העידו שהם אף כופרים באמונה. היה זה ככל הנראה בעקבות דברים שהבינו שלא כדת וכדין באשר נכתב בצוואת הריב"ש שבעקבותם נכתב פרק בספר התניא המסביר את הנושא, ויצוין, כי אותו אביגדור ה'מוסר' הידוע רבה של פינסק אף כתב זאת במכתב הלשנתו לקיסר רוסיה דאז. כמו כן מנוולי המתנגדים זייפו את ספר התניא והכניסו במהדורה המזוייפת ביטויים של כפירה רח"ל[5].
לאור כל אלה, הגר"א המפורסם כאחד מגדולי הדורות האמין לעדים הכשרים שהובאו לפניו, כנ"ל, ולא היה מודע באופן אמין למתחולל בעולם, ולכן הוציא כמתבקש על פי דין תורה חרם כנגד החסידים בו הוא מגדירם כמינים וכופרים. בעקבות חרם זה החלו הרדיפות האיומות כנגד החסידות, עד שנאלצו כל גדולי החסידות באותה תקופה - תלמידי המגיד לברוח מבתיהם אל המגיד ממעזריטש.
בשנת ה'תקל"ד, אדמו"ר הזקן בא יחד עם רבו רבי מנחם מנדל מויטבסק לגר"א לבקשו ולהסביר לו את דרך החסידות על מנת למנוע ולהפסיק את הרדיפות. אך מקורביו של הגר"א, מנעו בעדו מלהכנס לשם, ואף נעלו אותם במרתף סגור במשך יומיים. מאוחר יותר התבטא הר' חיים מוולוז'ין בעל "נפש החיים" כי לאחר מכן רצה הגר"א ללכת הוא לפגוש את אדמו"ר הזקן אך אמו מנעה בעדו כשנשכבה בשעת מעשה על הכביש ולא נתנה להם בשום אופן להמשיך בדרכם. או אז נאלץ הגר"א לסגת אחור אף מצד כיבוד אם[דרוש מקור].
לפי גרסא אחרת ופחות מקובלת[6] כאשר ראה הגאון את פניו הקדושות של אדמו"ר הזקן, הוא קפץ מבעד לחלון, מכיון שחשש שלא יוכל לעמוד בפני קדושתו של אדמו"ר הזקן ויעזוב את דרכו. גרסא מקובלת יותר[7] בשם רבי אברהם מסוכטשוב[8], "שבעת שנסעו לווילנא שנים מהחסידים להתוכח עמו כידוע, אם היה הגאון רק מביט בפניהם בטח הי' מכיר תיכף בצורת פניהם שהם קדושי עליונים מאד, והי' מתחבר עמהם. אך מעשה שטן הצליח, שהסיתו תלמידיו לאמו וגזרה עליו שלא יניח אותם לבוא לפניו כלל"[9].
מסופר כי בהזדמנות מסוימת רצה הגר"א לנסוע להמגיד ממזריטש, וכאשר כל תחנוניהם של מקורביו לא עזרו, קראו הם לאמו של הגר"א, אשר נשכבה לפני גלגלי העגלה כדי שלא יוכל לנסוע למגיד. כך גם, לפי עדות רבי חיים מוולוז'ין, אמו של הגר"א היא גם זו שמנעה בעדו מלקבל אליו את אדמו"ר הזקן ורבי מנחם מנדל מויטבסק[10].
בשנת תקמ"א חתם הגר"א על חרם נוסף - 'החרם השני', חרם זה היה יוזמה של פרנסי וילנה ואין ראיות לכך שהגר"א היה מעורב בו באופן פעיל, חתימתו נוספה לחרם למחרת שאר החותמים[11].
סמוך לפטירתו בחוה"מ סוכות ערכו החסידים התוועדות גדולה בחצר אחד החסידים בוילנא שם שתו לחיים ואמרו מי שברך בפרהסיא לרפואתו של הגר"א. באותו הזמן נכנס אחד ממחרחרי הריב והחל לצעוק כיצד זה עושים מסיבות הוללות בו בזמן שהגר"א גוסס והחל להתסיס את ההמונים לכיוון המקום שם.
מיד לאחר פטירתו, בי"ט תשרי ה'תקנ"ח, ביקש אדמו"ר הזקן כי יש לכבד אותו ואת תלמידיו ואף התבטא עליו במכתבו בתואר הגאון החסיד[12].
לאחר פטירתו, התחדשו הרדיפות אחר החסידים ביתר שאת, שבעקבותיה נאסר אדמו"ר הזקן, במוצאי חג הסוכות תקנ"ט, דבר שהוביל לי"ט כסלו. מכך יש המוכיחים, כי דווקא המצאותו של הגר"א מנעה מהמתנגדים להחריף את צעדיהם. וכן כתב אדמה"ז במכתבו לקיסר רוסיא, שהגר"א לא הניח למתנגדים כל ימיו להתנכל ליהודי וילנא המוסיפים בתפילתם, ורק אחרי פטירתו החלו להתנפל עליהם[13].
תלמידו המובהק של הגר"א, רבי חיים מוולוז'ין, היה ידידם של אדמו"ר הזקן ובנו אדמו"ר האמצעי.
התנגדותו הרעיונית[עריכה | עריכת קוד מקור]
הצמצום - כפשוטו או לא[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – צמצום |
במוקד הפולמוס בין הגר"א לחסידות עמדה המחלוקת על הבנת ענין הצמצום המבואר בכתבי האריז"ל - שלדעת הגר"א הוא כפשוטו[14], שהקב"ה סילק את עצמו מהמקום בו נברא העולם הזה ואין מאירה בעולם אלא השגחתו; ואילו לפי החסידות הוא אינו כפשוטו, ולכן אור אין סוף מאיר גם עתה במקום שנברא העולם, והצמצום הוא רק לעיני המקבלים[15].
בהקשר זה כתב הגר"א דברים חריפים נגד החסידים: "ומילין לצד עילאה ימללו: אלה אלהיך ישראל כל עץ וכל אבן, ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה בפסוק ברוך כבוד ה' ממקומו, ובפסוק ואתה מחיה את כולם"[16].
גם אדמו"ר הזקן ציין שנקודה זו היא שהביאה את הגר"א להתנגד לחסידים: "לפי הנשמע במדינותינו מתלמידיו, אשר זאת היא תפיסת הגאון החסיד על ספר ליקוטי אמרים ודומיו, אשר מפורש בהם פי' ממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה כפשוטו ממש. ובעיני כבודו היא אפיקורסות גמורה, לאמר שהוא ית' נמצא ממש בדברים שפלים ותחתונים ממש"[17]. אדמו"ר הזקן מספר שבגלל התנגדות זו שרפו בווילנה את הספר צוואת הריב"ש, וממשיך שלו היתה ניתנת לו הזדמנות לדון פנים אל פנים עם הגר"א, היו לו תשובות ניצחות על כל טענותיו של הגר"א בענין האמונה בנוכחות ה' בעולם.
בשער היחוד והאמונה מאריך אדמו"ר הזקן לבאר את שיטתו שהצמצום אינו כפשוטו, ומקדים: "והנה מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם, ה' יכפר בעדם, ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל, והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו"[18]. קטע זה נשמט בדפוסים הראשונים, אולי כדי לא לפגוע בבית מדרשו של הגר"א[19].
בענין זה ציין הרבי כי ישנו חידוש מפתיע בכך שתלמידו המובהק של הגר"א, רבי חיים מוולוז'ין, קיבל את עמדת החסידות שצמצום אינו כפשוטו[20] - מבלי להזכיר שזאת כנגד שיטת רבו הגר"א[21].
עם זאת, ביאר הרבי כי יש מקום בסברא לשיטת הגר"א שהצמצום כפשוטו, ואדרבה - לפי שכל היא מובנת יותר; אלא שקבלת אדמו"ר הזקן מרבותיו היא שהצמצום אינו כפשוטו[22].
סמכות קבלת האריז"ל[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר הזקן ציין כי חלק מהתנגדותו של הגר"א לשיטת החסידות, המסתמכת על דברי האריז"ל, נובעת מכך שאינו מאמין כמו צדיקי החסידות בסמכותם המוחלטת של כתבי האריז"ל: "וידוע לנו בבירור גמור שהגאון החסיד נ"י אינו מאמין בקבלת האר"י ז"ל בכללה שהיא כולה מפי אליהו ז"ל, רק מעט מזעיר מפי אליהו ז"ל והשאר מחכמתו הגדולה, ואין חיוב להאמין בה כו', וגם הכתבים נשתבשו מאוד וכו'"[17]. מסיבה זו טוען אדמו"ר הזקן שרק מי שמאמין שכל קבלת האריז"ל מפי אליהו, "כחכמי הספרדים ודומיהם", יוכל לדון ולהכריע האם הצדק עם החסידים.
תלמידו של הגר"א, רבי חיים מוולוז'ין, מאריך לטעון כנגד הסברא שהגר"א לא האמין בקבלת האריז"ל, ומתאר את גודל חשיבותו של האריז"ל בעיני הגר"א; עם זאת, מתוך דבריו הוא מאשש את דברי אדמו"ר הזקן - שהגר"א סבר שרק חלק מתורת האריז"ל היא מפי אליהו, ובכתביו שבידינו ישנן שגיאות רבות[23].
בצעירותו, נרדף אדמו"ר הזקן על ידי גדולי וויטבסק על רקע שיטתו שקבלת האריז"ל כולה מפי אליהו, בניגוד לשיטת הגר"א שבה החזיקו[24].
התייחסות מרבותינו נשיאינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי כתב במכתב, כי למעשה, ככל שאדם דבוק במידה רבה יותר ומעריץ יותר את הגאון מווילנה, שהיה המתנגד הראשי לחסידות באותם ימים, כך הוא ייעשה לחסיד גדול ונאמן יותר. הרבי הסביר גם, כי הסיבה לזה פשוטה: אותם מכתבים ציינו גם את הסיבות להתנגדות כלפי החסידים, דהיינו, החשש שהם עלולים להחליש את יסודות התורה והמצוות. ומובן מאליו עד כמה שגויים היו חששות אלו. עצור כל יהודי ברחוב, אפילו אחד שנמנה על התומכים הנאמנים ביותר של "המחנה האחר", ושאל אותו: "מהו חסיד ומהי דרך החיים שלו?". ללא היסוס הוא יענה משהו כמו זה: "חסיד הוא יהודי בעל זקן ופיאות ארוכות, שלבוש בסגנון עתיק, אדם שמניח שני זוגות תפילין, מתפלל באריכות הרבה יותר מהאחרים, מחרים את הסרטים, נזהר לאכול רק מצה 'שמורה' בפסח, וכולי וכולי"[25].
ביחידות מיוחדת משנת תשכ"ג[26] התייחס הרבי לשאלה: מי בדור הזה מסוגל להכריע במחלוקת שבין הגר"א ואדמו"ר הזקן? ואמר:
אם היינו חושבים כל הזמן רק על זה, לא היתה קמה תנועת החסידות. אין החסידות באה לחלוק על מה שהיה מקובל ביהדות בדורות קודמים, אלא באה לפתוח שערים חדשים שאינם עומדים בשום סתירה לש"ס ולפוסקים...
מה שהתנגד הגאון מווילנה לתנועת החסידות, היה מפני החשש שמא מתוך תנועה זו תצמח החלשה בקיום מצוות. אבל אחרי ניסיון של מאתיים שנה... לו ראה הגאון מווילנה את ההתפתחות הזאת [=של הקפדה והידור במצוות יותר מאחרים], בודאי לא היה מתנגד לתנועת החסידות.
כלל הוא בגמרא: גזירה ונתגלה טעמה, בטל הטעם – בטלה הגזירה.
אני רוצה לשאול אותך: וכי אתה עושה הכול לפי דעת הגאון מווילנה? וכי הגאון מווילנה אמר לתלמידיו לקרוא עיתון או ללמוד גיאוגרפיה? בזמנו של הגאון לא למדו 'מוסר' בישיבות. ראו בזה ביטול תורה. אחרי שחלה ירידה בדורות האחרונים ראו צורך גם בישיבות [שחונכו בדרך הגר"א] ללמוד מוסר... יש מחלה חדשה – משתמשים בתרופה חדשה.
ההכרח ללימוד פנימיות התורה[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי מרבה לצטט את דברי הגר"א על החיוב ללימוד פנימיות התורה:
ואפילו אלו שהם מתלמידי תלמידיו של הגר"א הנה זה לשון הגר"א בענין הנ"ל: "וכל זמן שאינו מבין הסוד אפילו הפשט אינו ברור בידו, ומי שהיה יכול להשיג סודות התורה והוא לא השתדל להשיגן נידון בדינין קשין רחמנא-ליצלן, והעוסקים ברמז [וסוד?] אין יצר הרע יכול להתגרות בהם" [הועתק בספר אבן שלמה פרק ח' ושם – נסמן]
— אגרות-קודש כרך טו עמ' שלא
שידוע הוא בכמה מקומות המובא שהעדר הלימוד דפנימיות התורה מאריך את הגלות, ראה בהקדמת הרח"ו לשער ההקדמות והוא מוסכם בכל סוגי בני-ישראל ולאו דוקא אצל החסידים וכמ"ש גם הגר"א (בספרו אבן שלמה, כמדומני)
— אגרות קודש כרך ט עמ' רנט-רס
ביקר כאן ראש ישיבה ליטאית, וכשאמרתי לו שצריך לעסוק בלימוד פנימיות התורה - שאלני: היכן המקור לכך? עניתי לו: אביא לכם (לא מדברי אדמו"ר הזקן, כי אם דוקא) מדברי הגר"א בפירושו למשלי[27], הכותב שמי שלא למד פנימיות התורה, לא יתכן שידע דין לאמיתו!
— יחידות הרבי עם האדמו"ר רבי יוחנן טברסקי מרחמסטריבקא, ו' טבת תשכ"ז
מצאצאיו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- בנו ר' אברהם, נפטר בתקס"ט.
על פי השמועה[28], אדמו"ר הזקן ברך את הגאון שמצאצאיו יצאו חסידים, ואף חסידי חב"ד, ואכן כיום ישנם רבים מחסידי חב"ד וגם מחסידויות אחרות שהינם מצאצאיו של הגאון. בין צאצאיו המפורסמים מחסידי חב"ד נמנים הרב אריה לייב קרמר הרב אליעזר קרסיק, הרב מרדכי שמואל אשכנזי, הרב אליהו יוחנן גוראריה, הרב שלום דובער וולפא, הרב מנחם וולפא, הרב גרשון מענדל גרליק, הרב יוסף קרמר ועוד.
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרבי ותורת הגר"א, מגליון התקשרות, באתר צעירי חב"ד.
- הגר"א מחייב לימוד פנימיות התורה מאת הרב מרדכי מנשה לאופר
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 הקדמת בני הגר"א לביאור הגר"א לשולחן ערוך אורח חיים.
- ↑ בעניין זה ראו במאמרו של רפאל שוח"ט, מקומם של כתבי היד בחקר הגותו של הגר"א מוילנא, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כה, תשע"ח, עמ' 129–156.
- ↑ פרשה מיוחדת בענין זה אירעה בדבריו של הצמח צדק (פסקי דינים ח"ב בסופו סט, ג), בהם דוחה את דברי הגר"א במילים "ואינה תשובה". בהוצאה הראשונה - בווילנה, תרמ"ד - היו המסדרים בבית בדפוס מתנגדים שזייפו את הנוסח וכתבו במקום זאת: "ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים". נוסח זה השתרש בחלק מההוצאות הבאות, עד להוצאות שנדפסו על ידי קה"ת בארצות הברית בעריכת הרבי. מאוחר יותר נתגלה גם כתב היד המקורי של הצמח צדק בו אכן כותב "ואינה תשובה".
בענין זה ראה אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך ח, אגרת ב'רפד. כרך יג, אגרת ד'תשג. תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, סדרת "צמח צדק". - ↑ אגרות קודש חלק י"ג עמוד רצ"א
- ↑ > ספר השיחות - תש"ח, רשימת שיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א בקייץ ה'תש"ח 257
- ↑ הרב יוסף דוב סולובייצ'יק.
- ↑ בכרם חב"ד ח"ד עמ' 199
- ↑ שהפליג מאד בשבח הגר"א זצ"ל מווילנא, ואמר כמו שהי' עילוי וגאון בנגלה והי' ממש בקי ושגור ע"פ כל התורה כולה, כמו כן הי' עילוי וגאון בחכמת הקבלה. והתמרמר אז רבנו הקדוש זצ"ל על מה שאיש כמותו הי' מתנגד וחולק על החסידים בימיו
- ↑ בכך יובן מה שמסופר [בית רבי עמ' 14] על רמ"מ מוייטבסק ש"כל ימיו היה דואג ומתחרט על שלא שבר את הדלת והיה נכנס להגר"א זלה"ה כי אם אך היו נכנסים אליו היה בא הדבר לידי גמר טוב"
- ↑ נשיאי חב"ד ובני דורם עמ' 36.
- ↑ כרם חב"ד.
- ↑ אגרת סב: "אחר פטירת כבוד הגאון החסיד ז"ל מווילנא, כתבתי אזהרה נוראה לכל סיעת מרחמינו שלא לספר אחר מטתו של ת"ח שום שמץ דבר דופי ושמצה, בלי שום הוראת היתר בעולם"
- ↑ אגרות קודש לאדמה"ז ח"ב ז'.
- ↑ ליקוטים שבסוף פירושו לספרא דצניעותא. הרבי ציין שאת שיטתו זו ניתן ללמוד גם ממכתביו נגד החסידות - המובאים להלן (אגרות קודש כרך א, אגרת יא). כך ביאר את שיטתו גם בעל הלשם (חלק הביאורים, דרושי עיגולים ויושר בהקדמה לענף ב אות ה).
- ↑ הנושא זה ראה בהרחבה פולמוס הצמצום בין גדולי המחשבה, מעיינותיך
- ↑ מכתבו לקהילת מינסק (נדפס בחסידים ומתנגדים כרך ב, ע' 281).
- ↑ 17.0 17.1 אגרות קודש אדמו"ר הזקן (הוצאת תשע"ב), אגרת נב.
- ↑ פרק ז.
- ↑ הרב יהושע מונדשיין, תורת חב"ד - ביבליוגרפיה, כרך א, ע' 15 ובהערה.
- ↑ נפש החיים שער ג, פרק ז.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך א שם. כרך ג, אגרת תקנא. שיחת יום שמיני עצרת תשל"א בסעודה (המלך במסיבו חלק ב, ע' רכב).
- ↑ שיחת יום שמיני עצרת תשל"א הנ"ל. שיחת ש"פ נשא תשמ"ג (התוועדויות ח"ג ע' 1599).
- ↑ הקדמת ר"ח מוולוז'ין לביאור הגר"א לספרא דצניעותא: "עיני ראו ולא זר יקר תפארת קדושת האר"י ז"ל בעיני רבינו הגדול הגר"א ז"ל, כי מדי דברו עמי הוה מירתע כולא גופיה, ואמר מה נאמר ונדבר מקדוש ה' איש אלקים קדוש ונורא מאד כמוהו, שנגלו לו כל תעלומות חכמה, ומעת שזכה לגילוי אליהו ז"ל כמה פעמים, גדלה השגתו למעלה להפליא, גם התבונן רבינו ז"ל על כתבי הקודש שלו שיהיו עולים אל מקורות הדברים בזוה"ק והתיקונים, והוציאם מאופל שבושי ההעתקות".
- ↑ שיחת יום ב' דחג הפסח תרח"ץ (ספר השיחות ע' 267).
- ↑ לקריאת כל המכתב.
- ↑ פורסמה בספר 'שליחות חיי' עמ' 162-163.
- ↑ ה, יח.
- ↑ בספר 'שמועות וסיפורים' ח"ב במדור הצדיקים וחסידים ע"ש רבי שלמה מקרלין מובא שתלמידו של הגר"א התקשה בענין מסויים בלימוד קבלה, וביקש מר"ש שילמדו, וענה לו בתנאי שיקלל את הגר"א, ולא הסכים, ובסוף בלית ברירה הסכים ואמר לו ר"ש שיקללו שצאצאיו יהיו חסידים, ונכדו נהיה חסיד