סיום מסכת – הבדלי גרסאות

'''סיום מסכת''' (נקרא בקיצור '''סיום''') הוא אירוע חגיגי ש[[מנהג|מנהג ישראל]] לקיימו בעת סיום [[לימוד התורה|לימודה]] של מסכת ב[[גמרא]]. נהוג לערוך [[סעודת מצווה|סעודה]] גדולה לכבוד המאורע.

ה[[הלכה]] היא שבעת סיום מסכת, "מצווה לשמוח ולעשות סעודה" וגם אלו שלא נטלו חלק בלימוד המסכת משתתפים בשמחה{{הערה|פסק הרמ"א על [[שולחן ערוך]] יורה דעה סימן רמו, כו. דברי ה[[ש"ך]] וה[[ט"ז]] שם. שיחת י"א ניסן תשכ"ב בשיחות קודש תשכ"ב עמוד 364.}}.

נוסף על סיום לימוד המסכת בציבור יש להזכיר קודם גם את הנאמר בתחילת המסכת{{הערה|שיחת י"א ניסן תשכ"ב על פי דברי הש"ך הנ"ל.}}. באם הדבר לא מתאפשר, מסתפקים באמירת נוסח ה'הדרן', בו אומרים "כשם שעזרתני לסיים... כן תעזרני להתחיל"{{הערה|התוועדויות תשמ"ה חלק ג' עמוד 1700.}}.

בסיום המסכת אומרים את נוסח ה"הדרן" המופיע בסוף המסכתות הנדפסות, ולאחר מכן אומרים [[קדיש| קדיש דרבנן]]{{הערה|ראו במקורות שצויינו [https://smslarav.co.il/question/5b2a45af9e6168760f5d3111 כאן].}}.

כאשר מסיימים ספר בתורה יש להתחיל מיד ספר נוסף, כפי שנוהגים ב[[שמחת תורה]], שמסיימים את התורה ומיד מתחילים מ"בראשית"{{הערה|1=[[מהרש"א]] עבודה זרה יט, א. וראה טור אורח חיים וברכי יוסף סימן תרסט. [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29512#p=4&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr= ועוד].}}.

בעת סיום כל ה[[ש"ס]] נוהגים לערוך חגיגה גדולה ביותר, כיוון שמדובר בסיום לימוד ה[[תורה שבעל פה]], והדבר דומה ביותר לסיום התורה שבכתב.

בעת הסיום {{ציטוטון|{{מונחון|מתכיפין|מסמיכים}} התחלה להשלמה}}{{הערה|נוסח פיוט "מרשות" ל[[חתן בראשית]].}}, ומתחילים שוב ללמוד את הש"ס מתחילת [[מסכת ברכות]]. הסיבה לכך היא, כיוון שהתורה היא [[בלי גבול]] ואין לה סוף, וכאשר מסיימים בלימוד התורה, באים לתוספת הכרה שצריכים להתחילה מחדש{{הערה|אגרות קודש כרך י', ג'רנח.}}.

 

בסיום המסכת נאמר נוסח קצר המכונה בשם "הדרן" ('חזרנו' או 'נחזור', בארמית) על שם תחילתו. הקטע כולל כעין התחייבות לחזור על המסכת הנלמדת, ודברי שבח והודאה העוסקים ב[[לימוד התורה]]. הנוסח מופיע בסוף כרכי ה[[גמרא]] ברוב המהדורות וחותם באמירת נוסח מיוחד של [[קדיש]], אותו אין נהוג לומר ב[[חב"ד]] כי אם קדיש דרבנן.

*{{ציטוטון|הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי}}. קטע זה נאמר שלוש פעמים.

*{{ציטוטון|יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקינוּ וֵאלֹקי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא רָמִי בַּר פָּפָּא נַחְמָן בַּר פָּפָּא אַחַאי בַּר פָּפָּא אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא רַפְרָם בַּר פָּפָּא רָכִישׁ בַּר פָּפָּא סוּרְחָב בַּר פָּפָּא אָדָא בַּר פָּפָּא דָּרוּ בַּר פָּפָּא}}.

מקור אמירת עשרה שמות אלו אינו ברור, ואף זהותם של נושאי השמות אינה ברורה. רב האי גאון נשאל לגביהם, וענה כי אינם כולם בניו של רב פפא המפורסם, והזכיר כי על פי המסורת, יש באמירת שמותיהם סגולה לזכרון{{הערה| מצוטט בספר האשכול לרבי ראב"ד השני, הלכות ספר תורה, סימן יד.}}. ה[[רמ"א]] פירש ש[[רב פפא]], שהיה עשיר, היה עורך סעודות סיום מסכת לעשרת בניו, וזכה ועשרת בניו היו [[תלמידי חכמים]], ואף קישר בדרך הדרוש בין שמות עשרת הבנים ובין עשרת הדיברות ועשרת המאמרות שעמם נברא העולם{{הערה|ים של שלמה על מסכת [[בבא קמא]], סוף פרק ז'}}.

*{{ציטוטון|הַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹקינוּ, אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ כּוּלָנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כּוּלָנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתְךָ. "מֵאֹיְבַי, תְּחַכְּמֵנִי מִצְו‍ֹתֶךָ, כִּי לְעוֹלָם הִיא-לִי". "יְהִי-לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ, לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ". "לְעוֹלָם לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ, כִּי בָם חִיִּיתָנִי". "בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמֽדֵנִי חֻקֶּיךָ". אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד}}.

*{{ציטוטון|מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְּפָנֶיךָ ה' אלוקינו ואלוקי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תּוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים. אָנו עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים. אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת. שֶׁנֱאמַר: וְאַתָּה אֱלֹקים, תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא-יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם; וַאֲנִי אֶבְטַח-בָּךְ{{הערה|תהלים נה, כד}}}}.

חלק זה זהה לתפילת [[בית המדרש]] המובא ב[[גמרא]]{{הערה| מסכת ברכות, דף כ"ח, עמוד ב'}}, אלא שתפילת [[בית המדרש]] נאמרת בלשון יחיד, וכאן שונתה ללשון רבים, עם פסוק נוסף מתהלים כפי מנהג האריז"ל.

*{{ציטוטון|יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אלקי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת כֵּן תַּעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם בִּי: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם{{הערה|משלי ו, כב. שם ט, יא. שם ג, טז. תהלים כט, יא}}}}.

מנהג רבים מישראל ובראשם גדולי ישראל בכל הדורות האחרונים, להשמיע במעמד זה [[פלפול]] בסגנון מיוחד, המכונה בשם "הדרן", על שם הנוסח הנאמר בסיום מסכת "הדרן עלך"{{הערה|שיחת י"א ניסן תשמ"ה}}.

{{להשלים|פיסקא=כן}}

{{להשלים|פיסקא=כן}}

[[בכור|הבכורים]] נוהגים לערוך סיום מסכת ב[[ערב פסח]] כדי להפטר מ[[תענית בכורות]] המוטל על כל בכור. הרבי מעיר שכיון שענין הסיום הוא על מנת להפטר מן התענית, מתאים לערוך סיום על מסכת תענית דווקא{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16056&st=&pgnum=170&hilite= שיחת י"א ניסן תשד"מ]}}.

נהגו בקרב [[חסידים]], וכן נהגו בקרב חסידי חב"ד, לערוך סיומי מסכתות בתשעת הימים כדי לבטל את הענין של היפך השמחה על ידי "פקודי ה' ישרים משמחי לב".  

[[הרבי]] הורה שמוטב לערוך סיומים על מסכתות קלות שאפשר להסביר לכל אחד ואחת, כגון [[מסכת מדות]] וכדומה. כמו כן הורה [[הרבי]] לערוך סיומים עד [[חמשה עשר באב]].

 

הרבי נוהג לערוך סיום ב[[יום הילולא|ימי הילולא]]. באחת ההזדמנויות הסביר הרבי, שביום [[יארצייט]] נפעלת עליה מיוחדת ב[[נשמה]] באופן של {{מונחון|אין ערוך|ללא השוואה}} למצב הקודם, ולכן מקשרים עליה זו לעליה שבאין ערוך ב[[לימוד התורה|ידיעת התורה]], כמו בסיום מסכת{{הערה|1=[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16016&hilite=b8f4bb91-20bb-41a1-bf13-19ba093b26d7&st=%d7%9e%d7%a1%d7%9b%d7%aa&pgnum=270 שיחת כ' מנחם אב תשמ"ב].}}.

 

ישנם המביאים ראיה מדבריו של אביי (הובאו לעיל) שערך סיום מסכת, וכיון שבימיו לא היתה עדיין הגמרא כנראה ערך סיום על מסכת משנה. אך [[הרבי]] דוחה ראיה זו, מכיון שבימי אביי לימוד המשנה לא היה באופן שטחי כבימינו, אלא הלימוד היה מתוך [[פלפול]] בדברי המשנה באופן אותו אנו רואים בגמרא, וכנראה שבישיבתו ערך סיום על לימוד המסכת דווקא בצורה זו.