ליקוטי אמרים - פרק ל"ט: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
(גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
שורה 23: | שורה 23: | ||
ובסוף הפרק מבאר [[אדמו"ר הזקן]] את המשמעות של קיום מצווה ללא כוונה, וגם בזה שתי דרגות: | ובסוף הפרק מבאר [[אדמו"ר הזקן]] את המשמעות של קיום מצווה ללא כוונה, וגם בזה שתי דרגות: | ||
:*א) כשמקיים סתם מתוך הרגל (לא לשמה ולא שלא לשמה) - נשארת המצווה ב"חיצוניות העולמות"{{הערה|כלומר, אף כי גם אז עולות התורה והמצווה, אבל רק לחיצוניות העולמות: אלוקות לא מתגלה בהן, והן נשארות "נפרדות" מאלוקות.}} (עד שיחזור וילמד דבר זה "לשמה"). | :*א) כשמקיים סתם מתוך הרגל (לא לשמה ולא שלא לשמה) - נשארת המצווה ב"חיצוניות העולמות"{{הערה|כלומר, אף כי גם אז עולות התורה והמצווה, אבל רק לחיצוניות העולמות: אלוקות לא מתגלה בהן, והן נשארות "נפרדות" מאלוקות.}} (עד שיחזור וילמד דבר זה "לשמה"). | ||
:*ב) כשמקיים לשם "פניה" ( | :*ב) כשמקיים לשם "פניה" (לדוגמה, שיחשבוהו לתלמיד חכם) - יורדת לקליפות (עד שיעשה תשובה). | ||
==מושגים יסודיים בפרק== | ==מושגים יסודיים בפרק== | ||
*[[גלגולי נשמות]] | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק ל"ח|פרק ל"ח]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק מ'|פרק מ']]}} | {{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק ל"ח|פרק ל"ח]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק מ'|פרק מ']]}} | ||
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]] | [[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]] |
גרסה אחרונה מ־19:38, 15 במרץ 2023
תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים ל"ה-מ') | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
ספר התניא |
---|
דף השער וההקדמה |
דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
ליקוטי אמרים |
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
שער היחוד והאמונה |
הקדמה - חינוך קטן |
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
אגרת התשובה |
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
אגרת הקודש |
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
קונטרס אחרון |
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
פרק ל"ט - מהות הכוונה - גילוי אלוקות
מבוא לפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
בפרק הקודם התבארה מציאות הכוונה (שהיא כנפש לגבי הגוף[1]), ובפרק זה מבאר אדמו"ר הזקן את מהות הכוונה "לידע נאמנה מהות ומדרגת עבודת ה' בדחילו ורחימו".
גוף הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
פרק לט | ||
---|---|---|
פרק לט ומפני זה גם כן נקראים המלאכים בשם חיות ובהמות כדכתיב "ופני אריה אל הימין" וגו' "ופני שור מהשמאל" וגו' לפי שאינם בעלי בחירה ויראתם ואהבתם היא טבעית להם כמו שנאמר ברעיא מהימנא פרשת פנחס ולכן מעלת הצדיקים גדולה מהם כי מדור נשמות הצדיקים הוא בעולם הבריאה ומדור המלאכים בעולם היצירה*:
ועולם האצילות שהוא למעלה מהשכל וההשגה וההבנה לשכל נברא כי חכמתו ובינתו ודעתו של אין סוף ברוך הוא מיוחדות שם בו בתכלית היחוד ביחוד עצום ונפלא ביתר שאת ויתר עז לאין קץ מבעולם הבריאה כי שם ירדו להאיר בבחינת צמצום כדי שיוכלו שכלים נבראים לקבל מהן חב"ד לידע את ה' ולהבין ולהשיג איזו השגה באור אין סוף ברוך הוא כפי כח שכלים הנבראים שהם בעלי גבול ותכלית שלא יתבטלו במציאותם ולא יהיו בגדר נבראים כלל רק יחזרו למקורם ושרשם שהוא בחינת אלהות ממש. והנה צמצום זה היא סבת ההארה שמאירות שם חב"ד של אין סוף ברוך הוא לנשמות אלו בעולם הבריאה. מה שאין כן באצילות שאינם בבחינת צמצום כל כך אי אפשר לשכלים נבראים לקבל מהן ולכן לית מחשבתא דילהון תפיסא שם כלל לכן הוא מדור לצדיקים הגדולים שעבודתם היא למעלה מעלה אפילו מבחינת דחילו ורחימו הנמשכות מן הבינה ודעת בגדולתו יתברך כמו שעולם האצילות הוא למעלה מעלה מבחינת בינה ודעת לשכל נברא אלא עבודתם היתה בבחינת מרכבה ממש לא"ס ברוך הוא וליבטל אליו במציאות ולהכלל באורו יתברך הם וכל אשר להם על ידי קיום התורה והמצות על דרך שאמרו האבות הן הן המרכבה והיינו לפי שכל ימיהם היתה זאת עבודתם. אך מי ששרש נשמתו קטן מהכיל עבודה תמה זו ליבטל וליכלל באורו יתברך בעבודתו בקביעות רק לפרקים ועתים שהם עת רצון למעלה וכמו בתפילת שמונה עשרה שהיא באצילות ובפרט בהשתחוואות שבה שכל השתחוואה היא בבחינת אצילות [כמו שנאמר בפרי עץ חיים בקבלת שבת] כי היא ענין ביטול באורו יתברך להיות חשיב קמיה כלא ממש אזי גם כן עיקר קביעות נשמתו הוא בעולם הבריאה [רק לפרקים בעת רצון תעלה נשמתו לאצילות בבחינת מים נוקבין כידוע לי"ח]: והנה שכר מצוה מצוה פירוש שמשכרה נדע מהותה ומדרגתה ואין לנו עסק בנסתרות שהם צדיקים הגדולים שהם בבחינת מרכבה רק הנגלות לנו שאחריהם כל אדם ימשוך לידע נאמנה מהות ומדרגת עבודת ה' בדחילו ורחימו בהתגלות לבו הנמשכות מן הבינה ודעת בגדולת אין סוף ברוך הוא מקומה בעשר ספירות דבריאה ועבודה בדחילו ורחימו הטבעיים שבמוחו בעשר ספירות דיצירה אבל עבודה בלי התעוררות דחילו ורחימו אפילו במוחו בבחינת גילוי דהיינו לעורר האהבה הטבעית המסותרת בלב להוציאה מההעלם והסתר הלב אל הגילוי אפילו במוחו ותעלומות לבו על כל פנים רק היא נשארת מסותרת בלב כתולדתה כמו שהיתה קודם העבודה הרי עבודה זו נשארת למטה בעולם הפירוד הנקרא חיצוניות העולמות ואין בה כח לעלות וליכלל ביחודו יתברך שהן עשר ספירות הקדושות וכמו שנאמר בתיקונים דבלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא ולא יכלא לסלקא ולמיקם קדם ה'. והיינו אפילו אם אינו עוסק שלא לשמה ממש לשום איזו פניה ח"ו אלא כמו שנאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה פירוש מחמת הרגל שהורגל מקטנותו שהרגילו ולימדו אביו ורבו לירא את ה' ולעבדו ואינו עוסק לשמה ממש כי לשמה ממש אי אפשר בלא התעוררות דחילו ורחימו הטבעיים על כל פנים להוציאן מהסתר הלב אל הגילוי במוח ותעלומות לבו על כל פנים כי כמו שאין אדם עושה דבר בשביל חבירו למלאת רצונו אלא אם כן אוהבו או ירא ממנו כך אי אפשר לעשות לשמו יתברך באמת למלאת רצונו לבד בלי זכרון והתעוררות אהבתו ויראתו כלל במוחו ומחשבתו ותעלומות לבו על כל פנים וגם אהבה לבדה אינה נקראת בשם עבודה בלי יראה תתאה לפחות שהיא מסותרת בלב כל ישראל כמו שיתבאר לקמן וכשעוסק שלא לשמה ממש לשום איזו פניה לכבוד עצמו כגון להיות תלמיד חכם וכהאי גוונא אזי אותה פניה שמצד הקליפה דנוגה מתלבשת בתורתו והתורה היא בבחינת גלות בתוך הקליפה לפי שעה עד אשר יעשה תשובה שמביאה רפואה לעולם שבשובו אל ה' גם תורתו שבה עמו ולכן אמרו רז"ל לעולם יעסוק אדם וכו' שמתוך שלא לשמה בא לשמה בודאי שבודאי סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר כי לא ידח ממנו נדח אך כשעושה סתם לא לשמה ולא שלא לשמה אין הדבר תלוי בתשובה אלא מיד שחוזר ולומד דבר זה לשמה הרי גם מה שלמד בסתם מתחבר ומצטרף ללימוד זה ופרחא לעילא מאחר שלא נתלבש בו עדיין שום קליפה דנוגה ולכן לעולם יעסוק אדם כו' וכן הענין בתפלה שלא בכוונה כמו שאיתא בזהר: |
סיכום הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
שכר המצווה אינו דומה לשכר רגיל[2], אלא "שכר מצווה מצווה" השכר דומה לעבודה עצמה. מכאן, שעל פי השכר נוכל להכיר את מהות העבודה.
בתחילת הפרק מבאר אדמו"ר הזקן את השכר על קיום מצוות מתוך רגש - גילוי אלוקות. ועל פי זה הוא מבאר בהמשך, שגם מהותן של אהבת ה' ויראתו היא גילוי אלוקות. אלא שבזה שתי דרגות[3] (בהתאם לשתי הדרגות שהתבארו בפרק הקודם):
ובסוף הפרק מבאר אדמו"ר הזקן את המשמעות של קיום מצווה ללא כוונה, וגם בזה שתי דרגות:
- א) כשמקיים סתם מתוך הרגל (לא לשמה ולא שלא לשמה) - נשארת המצווה ב"חיצוניות העולמות"[6] (עד שיחזור וילמד דבר זה "לשמה").
- ב) כשמקיים לשם "פניה" (לדוגמה, שיחשבוהו לתלמיד חכם) - יורדת לקליפות (עד שיעשה תשובה).
מושגים יסודיים בפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ וכן שיש בכוונה (ברגש האהבה והיראה) שתי דרגות: שכלית וטבעית.
- ↑ אין קשר בין מהות העבודה לכסף שמקבלים עליה - על כל סוגי העבודות מקבלים אותו סוג מטבעות.
- ↑ אצל הבינונים, וזאת בנוסף לדרגת הצדיקים שמוזכרת גם היא בקיצור.
- ↑ הכוונה לפנימיות האלוקות, לספירות עצמן.
- ↑ ראה הערה קודמת.
- ↑ כלומר, אף כי גם אז עולות התורה והמצווה, אבל רק לחיצוניות העולמות: אלוקות לא מתגלה בהן, והן נשארות "נפרדות" מאלוקות.
הקודם: פרק ל"ח |
פרקי לקוטי אמרים | הבא: פרק מ' |