חב"דפדיה

האמונה בביאת המשיח: הבדלים בין גרסאות בדף

חזותיקוד ויקי
מאין תקציר עריכה
 
(61 גרסאות ביניים של 22 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
בהלכות מלך המשיח פסק הרמב"ם: "וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו
{{יג עיקרים}}
מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה
ה'''אמונה במשיח''' הוא העיקר הי"ב מ[[י"ג עיקרים|שלשה עשר עיקרים]] שמנה [[הרמב"ם]] שעניינה להאמין ולחכות ל[[גאולה]] השלימה שתהיה על ידי [[משיח]].
רבינו".


ישנם פוסקים הקובעים כי האמונה והציפיה ל[[גאולה]] היא חלק בלתי נפרד
האמונה במשיח מיוסדת על מקורות רבים בתורה שלכן קבע הרמב"ם שהכופר בה הרי "כופר" משום שכופר בתורה ובנבואות כל הנביאים ובנצחיות התורה.
מהדיבור הראשון של עשרת הדברות "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ
מצרים"  - "כך יש לנו להאמין שה' עתיד לקבץ אותנו ולהושיענו על ידי
. משיח צדקנו" (סמ"ק מ"ע א').


ה"חפץ החיים" מגדיר את האמונה בביאת המשיח כ-"עיקר כל
==המצווה==
העיקרים" ובתורת החסידות מחדדת את הנקודה כי נושא זה הוא העניין הכי כללי ביהדות.
האמונה בביאת המשיח (ובגאולה השלימה{{הערה|1=הפסוק הראשון שהביא [[הרמב"ם]] בספרו בהלכות מלכים הוא: "ושב ה' אלקיך, ואחר כך מוסיף, "ואף בפרשת בלעם נבא בשני ה'משיחים'" זה שהביא שני הפסוקים הוא לפי שהפסוק הראשון מדבר בגאולה עצמה (והוא כתוב בה במפורש ולא דרשת חז"ל) והפסוק השני מוכיח שהגאולה תהיה על ידי מלך המשיח דווקא ומזה מוכח ששני פרטים באמונה א. גאולה ב.מלך המשיח. - {{קישור אוצר 770|107|114|B|לקוטי שיחות כרך ל"ד דברים עמוד 114}} וראה {{קישור אוצר 770|99|272|B|לקוטי שיחות כרך י"ח במדבר עמוד 272 ובהערה 16 -17|שיחת הרבי}}}}) היא חובה על כל אחד מישראל.


האמונה בביאת המשיח כוללת לא רק את האמונה בביאתו לגאול את עם ישראל מגלותו כי אם האמונה במציאותו כמלך מבית דוד שיחזיר המלוכה והמשפטים לישראל וקיום המצוות יהיו בימיו בשלמותם{{הערה|שם=לקו"ש חי בלק|1= לקוטי שיחות [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15975&st=&pgnum=280 חלק יח עמוד 272].}}. ויתירה מזו שהיא כוללת גם את האמונה במצב העולם לעתיד שיאפשר את קיום המצוות בשלימות שלכן האריך [[הרמב"ם]] גם בזה{{הערה|משנה תורה לרמב"ם הלכות מלכים פרק יב}}{{הערה|הדרן על [[הרמב"ם]] [[תשמ"ו]] - לקוטי שיחות חלק כז עמוד 255 וראה בהערה 35 שם ש"לחכות" הוא רק לשלימות התורה אמנם האמונה הוא גם למצב העולם}}.
===החיוב "לחכות"===
{{ערך מורחב|ציפייה לגאולה}}
החיוב להאמין בביאת המשיח כולל גם את החיוב לחכות לה בכל עת וכלשון הרמב"ם:{{הערה|שם=רמ|רמב"ם פרק י"א מהלכות מלכים ומלחמותיהם}} '''"וכל מי שאינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו"''' וכפי שמתבאר{{הערה|1= אמנם בכמה משיחותיו של הרבי לומד כפשוטו שחלק מהחיוב להאמין הוא לחכות ברגש הלב ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14951&st=&pgnum=148 ליקוטי שיחות חלק כ"ח עמוד 163]. (אף שלכאורה יקשה מה שייך "עיקר" ברגש הלב).}} חיוב ה"לחכות" הוא האמונה שביאתו מציאותית בכל רגע' כלומר שהאמונה היא לא רק שהוא יבוא אי פעם. כי אם גם לחכות לה בכל עת. וכפי שמבאר [[הרמב"ם]] בפירושו על המשניות{{הערה|סנהדרין פרק י' - 'היסוד השנים עשר'}}שבנוסף לזה "שיאמין ויאמת שיבוא" גם "לא יחשוב שיתאחר" שלא יעשה חשבונות שיביאו אותו להרחיק זמן ביאת המשיח. שמכיוון שלא נקצב לביאתו זמן זו ראיה שיכולה להיות תמיד בין בזמן קרוב ובין בזמן רחוק{{הערה|בית אלקים למבי"ט [http://www.daat.ac.il/daat/vl/betelo/betelo17.pdf שער היסודות פרק חמישים]}}. ולכן חלק מהאמונה היא להאמין שהוא יכול לבוא בכל עת. ויתירה מזו להיות ב[[בטחון]] גמור ולהאמין ולבטוח בביאתו המידית{{הערה|1= שו"ת אגרות משה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=922&pgnum=60 אורח חיים חלק ה' סי' ח].}}.
ועל זה אמרו חז"ל{{הערה|סנהדרין צז, ב}}: "תפח רוחן של מחשבי קיצין", לפי שחשבונות אלו גורמים להרחיק את האמונה בביאתו, הן האמונה בכלל - שכשעובר הקץ שחישב ולפועל לא הגיע, הוא מאבד את האמונה{{הערה|נראה שכן הוא כוונת [[רש"י]] על הגמרא. ויל"ע}}. וכן מאבד את האמונה בביאתו בכל זמן - שמכוון שהגביל לביאתו זמן לא יאמין שיבוא קודם לזמן זה{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב"ם שם וב'בית אלקים' שם}}.
==יסוד האמונה==
יסודה של האמונה בביאת המשיח היא בפסוקי התורה ובנבואת משה רבינו וזה לשון הרמב"ם:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ. אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ. לֹא בִּשְׁאָר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר. אֶלָּא '''בַּתּוֹרָה וּבְמשֶׁה רַבֵּנוּ'''. שֶׁהֲרֵי '''הַתּוֹרָה הֵעִידָה עָלָיו''' שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל-ג) וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ וְגוֹ' (דברים ל-ד), אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם וְגוֹ' (דברים ל-ה), וֶהֱבִיאֲךָ ה'. וְאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַמְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה הֵם כּוֹלְלִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל יְדֵי כָּל הַנְּבִיאִים. אַף בְּפָרָשַׁת בִּלְעָם נֶאֱמַר '''וְשָׁם נִבֵּא בִּשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים'''...אַף '''בְּעָרֵי מִקְלָט''' הוּא אוֹמֵר...אֲבָל בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים אֵין הַדָּבָר צָרִיךְ רְאָיָה '''שֶׁכָּל הַסְּפָרִים מְלֵאִים בְּדָבָר זֶה'''.|מקור=משנה תורה לרמב"ם הלכות מלכים פרק י"א, א - ג.}}
וישנם פוסקים הלומדים כי האמונה ב[[גאולה]] נלמד מהדיבור הראשון של [[עשרת הדברות]] "אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" - "כך יש לנו להאמין ש[[הקדוש ברוך הוא|ה']] עתיד לקבץ אותנו ולהושיענו על ידי [[משיח צדקנו]]"{{הערה|סמ"ק מ"ע א'}}.
ויוצא שהאמונה בביאת המשיח מיוסדת על נבואת הנביאים, על נבואת משה רבינו, על עדות התורה וכן היא חלק מ'מצוות' התורה. (מצוות [[ערי מקלט]] ששלימותה תהיה בביאת המשיח).
זה שביאת המשיח נכתבה ונמסרה בכל אחד מהאופנים אלו הוא משום שתוקף ומעלה בכל אחת מהם, המעלה ב'''נבואת משה''' ובעדות התורה על נבואת הנביאים היא שהתאמתות נבואת הנביאים אצלנו היא על פי האותות והמופתים שעשו{{הערה|משנה תורה לרמב"ם פרק ח מהלכות יסודי התורה}} בשונה מהתורה ו[[משה רבינו]] שנבואתו התאמתה בהחלטיות אצל כל ישראל "שכל ישראל עדים" לנבואתו כשהם עצמם ראו אותו במתן תורה עולה ומדבר עם אלקים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15975&st=&pgnum=288 לקוטי שיחות חלק יח עמוד 279 הערה 57]}}.
נבואת נביא מצד עצמה היא בעלת שינוי, כגון במקרה שישנם חטאים ביכולתם לגרום לביטול הנבואה (גם כשהנבואה נאמרה לציבור שאינה בטילה הרי זה רק גזירת ה' שלא תבטל כדי להבחין בין נביא אמת לשקר והנבואה מצד עצמה אינה נצחית) אבל דברי התורה אינם בטילים לפי שהתורה היא חכמתו של ה' שלמעלה מהזמן וכשם שהוא נצחי כך תורתו נצחית. ויעוד המשיח בנוסף לנבואתה הינה חלק מעדות ה'''תורה'''.
אמנם יש חומרה בדברי '''נביא''' על התורה שהרי העובר על דברי הנביא חייב מיתה ללא שינוי בתוכן הנבואה. משאין כן בדברי התורה שישנם הבדלים בין עבירות חמורות לקלות והעונשים עליהם שונים.
ביאת המשיח היא גם פרט ב'''מצוות''' התורה - הנצחיות שבמצוות היא החזקה ביותר, שכן בתורה אף שהיא נצחית (שלא כנבואה ש"מצד עצמה" שייך בה שינויים כנ"ל) עדיין מצאנו ששייך לפרש דברי התורה ברוחניות שלא כפשוטן. אמנם 'מצוות' התורה המפרשן שלא כפשוטן הרי הוא כופר ואפיקורס ולכן אדם הכופר בגאולה ומפרש את יעודי הגאולה שלא כפשוטן הרי הוא אפיקורס (שהרי מכחיש בזה את מצוות התורה להקצות ערי מקלט נוספים לעתיד לבוא){{הערה|[http://chabadlibrary.org/books/admur/lkus/34/8/3/index.htm לקוטי שיחות חלק לד עמוד 114 ואילך]}}.
בנוסף לאמונה מצד עדות התורה והנביאים, תוכנה של האמונה בגאולה היא האמונה בנצחיות התורה - שמאמין שיבוא זמן שקיום המצוות יהיה בשלמות מפני שנצחיות התורה היא לא רק שציוויה לא ישתנו, אלא שגם יגיע זמן שקיומה בפועל יהיה בשלימות{{הערה|1=ראה[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15975&st=&pgnum=286 לקוטי שיחות חלק יח עמוד 277 סעיף ט ואילך].}}.
==מעיקרי הדת==
הכופר באמונה זו נחשב כלופר בתורה ובנותנה ובכל הנביאים שהתנבאו בכך{{הערה|האם דינו רק כופר או גם אפיקורס ראה {{קישור אוצר 770|99|274|B|לקוטי שיחות כרך י"ח במדבר}} וראה בלקוטי שיחות חלק ל"ד שם שע"כ גם אפיקורס יש לו שהרי מפרש חלק ממצוות ה' שלא כפשוטן עיי"ש}}, הרמב"ם{{הערה|שם=רמ}} מבאר שהאמונה במשיח היא מיסודי הדת והיא אחד מ[[י"ג עיקרים]], יש החולקים על הרמב"ם בקביעה זו{{הערה|שם=חתם סופר שנ"ו|1=שו"ת חת"ם סופר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1839&st=&pgnum=293 חלק יורה דעה סימן שנ"ו]}}{{הערה|שם=עיקרים|[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/ikarim/a1-2.htm#1 ספר העקרים בתחילתו].}}, לטענתם אמונה זו לא נחשב ליסוד דת אך החולק עליה הוא "כופר" ככופר בשאר דברי התורה.
יש שביארו{{הערה|שם=אבארבנל|1=ראש אמנה לאברבנאל פרק שלישי הספק החמישי [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34946&st=&pgnum=42 ובפרק הארבע עשר]}} את שיטתו של [[הרמב"ם]] בכמה אופנים:
*א. ימות המשיח הוא פרט ב"[[שכר ועונש]]" שהוא אחד מי"ג העיקרים.
*ב. מטרת הי"ג היא לשלול את את טענות הקובלים על חוסר צדק במצב בו צדיק סובל ורשע נהנה, לפירו זה העיקר השנים עשר (והשלש עשר - [[תחיית המתים]]) משלימים את האמונה בהשגחה.
*ג. האמונה במשיח נחשבת לעיקר ויסוד בשל כך שהיא מיוסדת על פסוקי התורה ועל נבואת משה רבינו, בנוסף היא נבואת כל הנביאים{{הבהרה}}, משום כך היא עיקר התורה והכופר בה כופר ב'''כל''' התורה כולה{{הערה|בחתם סופר שם טוען שבזה אינו עיקר בפני עצמו.}}.
*הרבי מבאר - שטעמו של [[הרמב"ם]] הוא על פי הגדרתו שלו את המלך המשיח - שביאת המשיח אינו רק יעוד טוב שייעדו ה' לבוא לעם ישראל, אלא הוא גדר בנצחיות התורה כאמור לעיל (שעתידה להתקיים בשלמותה) לכן הוא פרט נוסף בעיקרי הדת שהתורה נצחית{{הערה|שם=לקו"ש חי בלק}}.
====ראיה משיטת רבי הלל====
טענתם של החולקים היא משיטתו של [[מלך המשיח#שיטת רבי הלל|רבי הלל]] ש"אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה", אף שההלכה לא נפסקה כמותו והסובר כן היום נחשב ככופר לדברי הרמב"ם, אמנם אם האמונה במשיח הוא עיקר התורה איך נמצא חולק על זה{{הערה|שם=חתם סופר שנ"ו}}. ואם החולק על מציאות המשיח דינו כ"כופר" איך צטטו את רבי הלל החולק על זה ועוד בתואר 'רבי'{{הערה|שם=עיקרים}}.
יש הטוענים שהמונח כופר חל רק לביאורים שכוונתו הייתה לשלול לגמרי את ביאתו של המשיח (ראה המתבאר בערך [[מלך המשיח#שיטת רבי הלל|מלך המשיח]]),
יש שמבארים שגם לפירושים אלו, אף שטעותו הייתה בעיקרי הדת  דינו לא נחשב ככופר מכיוון שטעותו הגיעה מתוך לימוד הפסוקים וטעותו חלה בלימוד הכתוב וממילא נחשב לאנוס ולא נחשב כחולק על עיקרי האמונה וכופר{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1375&st=&pgnum=109 שו"ת הרדב"ז חלק ד תשובה א'רנח] וב[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/ikarim/a1-2.htm#1 עיקרים בתחילתו] והעיקרים עצמו חלק על זה וס"ל שאילו היה זה עיקר והוא אינו מאמין בו היה דינו ככופר. ובלקוטי שיחות חלק לד הערה 42 מציין שכמו כן האומר שמשיח לא יבוא ח"ו מפני שגרם החטא שאינו כופר שהרי אינו חולק על הנבואה אמנם מצד גדר המצווה שבמשיח כופר הוא עיין שם.}}.
לפי הפירוש שדברי רבי הלל לא באו לשלול את עצם ביאת המשיח אלא טעם ביאת משיח, לפירושם הוא סובר שביאתו של המשיח לא תתרחש עקב זכויותיהם של ישראל משום שזכויותיהם אבדו כבר בזמן חזקיהו, אין כלל ראיה או קושיה מדבריו לסוגיה זו{{הערה|שם=אבארבנל}}.
==במנין המצוות==
האמונה בביאת המשיח אינה נמנית ב[[תרי"ג מצוות]]{{הערה|ראה ראש אמנה פרק ה הספק השלישי.}} על אף שהוא מהעיקרי הדת (ולכן לא כתבה [[הרמב"ם]] בהלכות יסודי התורה לפי שכתב רק את ה'מצוות' היסודיות בלבד ולא את שאר העיקרים שאינם מצוות){{הערה|אלא שבעניין הנצחיות יש לה כל התוקף של נצחיות של מצווה שהרי היא חלק ממצות הרי מקלט - לקוטי שיחות חלק לד שם.}}.
וכמה ביאורים בזה:
אברבנאל מבאר{{הערה|ראש אמנה סוף פרק הי"ט}} שכרוב העיקרים שנלמדו מפסוקי התורה וממילא חיוב האמונה בהם מוכרחת ועד שהם יסודי הדת, עם זאת, היות ובתורה לא נכתבו בלשון אזהרה וציווי אינם נחשבים ל'מצווה'.
ועל פי ביארו של [[הרמב"ם]] בגדרו של משיח הרי היא כעין מצווה כללית שכתב הרמב"ם בספר המצוות בכלל הרביעי "שאין למנות ציוויים הנוגעים לכל מצוות התורה כולה" כך גם משיח שעניינו נוגע לכל מצוות התורה שיביא לשלמות בקיום כל המצוות כולם ממילא אין למנותה ב[[תרי"ג מצוות]]{{הערה|שם=לקו"ש חי בלק}}
וביאור נוסף בזה שמכיוון שלאחרי ביאת המשיח שוב לא יהיה החיוב להאמין משום שהחיוב להאמין הוא רק בזמן הגלות{{הערה|תורת מנחם -התוועדויות תשמ"ח חלק ד עמוד 33 הערה 95 (ולכאורה הוא על פי הכלל השלישי בספר המצוות לרמב"ם שאין למנות מצוות שאין נוהגות לדורות {{מקור}}).}}.
==הוכחות וחיזוק האמונה==
הנבואה על ביאת המשיח נאמרה על ידי בלעם ונכתבה בתורה בנבואתו של משה רבינו וכלשונו של הרמב"ם: "וְשָׁם נִבֵּא בִּשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים. בַּמָּשִׁיחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא דָּוִד שֶׁהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד צָרֵיהֶם. וּבַמָּשִׁיחַ הָאַחֲרוֹן שֶׁעוֹמֵד מִבָּנָיו שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל [בָּאַחֲרוֹנָה]. וְשָׁם הוּא אוֹמֵר: 'אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה' זֶה דָּוִד. 'אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב' זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. 'דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב' זֶה דָּוִד. 'וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל' זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ..."
בדבריו אלו מחזק [[הרמב"ם]] את תוקף האמונה במשיח שלאחרי שכותב שהתורה העידה בשני משיחים ומשיח הראשון הוא דוד כבר היה, הרי זה מחזק את האמונה בביאתו של משיח האחרון הוא מלך המשיח. מכיוון שמשיח הוא לא דבר 'חדש' וכבר היה לעולמים{{הערה|לקוטי שיחות חלק יח שם (ועל דרך מאמר הגמרא:(סנהדרין צא, א) "דלא הוו, חיי. דהוו חיי, לא כל שכן?!").}}. וכן היות ושניהם נאמרו בנבואה אחת וכיוון שחצייה הראשון נתקיים בוודאי שחצייה השני אודות מלך המשיח יתקיים{{הערה|קריית ספר לרמב"ם שם.}}.
באחד משיחותיו מבאר הרבי שרוב ישראל אינם שייכים לפעול בעצמם צפייה לגאולה בשל היעודים הרוחניים לכן חז"ל מאריכים אודות היעודים הגשמיים בכדי שיתעוררו בצפייה לגאולה{{הערה|לקוטי שיחות חלק ל"ז שיחה לפרשת בחוקתי בהערה.}}.
==ביאת משיח בשבת==
בגמרא{{הערה|[[מסכת עירובין|עירובין]] מג, ב]].}} נאמר, כי הנודר להיות [[נזיר]] ביום שבו יבוא משיח - אסור לו לשתות [[יין]] לעולם, כיון שמשיח יכול לבוא ביום זה; אמנם, אם [[נדר]] ב[[שבת]] או [[יום טוב]] - מותר לו לשתות יין באותה שבת, ובשבתות הבאות נאסר. הסיבות לאי אפשרות ביאת המשיח בשבת שנאמרו בגמרא הן:
*כיון ש"כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים, מפני הטורח (שמניחין צרכי שבת והולכין להקביל פניו - רש"י)". וכיון ש[[אליהו]] אינו יכול לבשר ב[[ערב שבת]] על ביאת המשיח, הרי שמשיח לא יכול לבוא למחרתו ביום השבת.
*כיון שכדי לגאול את בני ישראל, מוכרח המשיח להגיע לבית הדין הגדול ב[[טבריה]], וזאת יוכל רק על ידי שיעבור מרחק גדול בדרך נס. וישנו ספק, האם ישנו איסור [[תחום שבת]] למעלה מעשרה טפחים או לא{{הערה|1=על פי ביאור הרבי בדברי הגמרא, [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/2/288 אגרות קודש חלק ב' אגרת רפח].}}.
ב[[רמב"ם]]{{הערה|הלכות נזירות ד, יא.}} כתב על פי הגמרא "שהדבר ספק אם יבוא ב[[שבת]] או ביום טוב, או לא יבוא"{{הערה|בצדדי הספק ביארו מפרשי [[הרמב"ם]] כמה אפשרויות, ועיקרן כנ"ל. ראה כסף משנה ולחם משנה שם.}}.
אמנם, [[הרבי]]{{הערה|אגרת קודש הנ"ל.}} מבאר שלמרות זאת אומרים בנוסח "[[אני מאמין (נוסח)|אני מאמין]]" - "אחכה לו '''בכל יום''' שיבוא", כולל גם בשבתות וימים טובים. מכמה סיבות:
*כיון שזהו ספק אם יבוא משיח ב[[שבת]] או לא, לכן נקבע הנוסח באופן שיתאים גם לאפשרות שיבוא; ובפרט שייתכן שכבר הגיע אליהו לבית דין הגדול ופתר את הספק לקולא{{הערה|1=ראה על דרך זה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15859&st=&pgnum=286&hilite= לקוטי שיחות חלק ע' ע' 272] ועוד - שכאשר יבוא משיח בזמן זה, בו אינו יכול לבוא, יתרץ כבר הוא את הקושיות על כך.}}.
*כיון שבנוסח "אני מאמין" הכוונה היא לאו דוקא לביאת משיח המושלמת לכל ישראל, אלא על עצם הגאולה. ולכן ייתכנו שלבים שונים בהתחלת הגאולה, שלכל הדעות יכולים להיות בשבת ויום טוב - כגון התגלות [[משיח בן יוסף]], או ביאת אליהו - ועליהם מדובר בנוסח "אני מאמין"{{הערה|ראה על דרך זה מה שכתב ה[[שפת אמת]] על ראש השנה י, ב.}}.
*אף על פי שנאמר בגמרא שאין אליהו בא בערבי שבתות וימים טובים מפני הטורח - הרי לבני ישראל לא תהיה תרעומת אם אליהו יבוא גם בערב שבת, גם אם יפריע להכנת מאכלי השבת{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15995&st=&pgnum=174&hilite= שיחת י"ט טבת תשמ"ב], בביקור הרב [[פנחס מנחם אלתר]] מ[[גור]].}}.
==ראו גם==
* [[מלך המשיח]]
* [[גאולה]]
* [[צפייה לגאולה]]
* [[תחיית המתים]]
==קישורים חיצוניים==
* רבי משה בן יוסף טרני - המבי"ט - בספרו''' 'בית אלקים' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&st=&pgnum=248 שער היסודות פרקים חמישים וחמישים ואחת ואילך]''' - ביאור והוכחות לאמונה.
* [[הרבי מלך המשיח]], '''[https://drive.google.com/file/d/1qcdXodVVjCcWvftNb2jCakfI6b4dQ-Hr/view?usp=drive_link לקוטי שיחות חלק יח - שיחה פרשת בלק (ב)]''' - גדרו ההלכתי של מלך המשיח וגדר האמונה ([[אידיש]]).
* [[הרבי מלך המשיח]], '''[https://drive.google.com/file/d/14W_f2SDwfZQInkMbuoEDs2PCNy1OsJCS/view?usp=drive_link לקוטי שיחות חלק לד - שיחה לפרשת שופטים (ג)]''' - האמונה בביאת המשיח וודאותה.
{{גאולה ומשיח}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:י"ג עיקרי האמונה]]
[[קטגוריה:גאולה ומשיח בזמן הגלות]]
[[קטגוריה:גאולה ומשיח בזמן הגלות]]
[[קטגוריה:מלך המשיח]]

גרסה אחרונה מ־07:43, 10 ביולי 2024

י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם

א. מציאות ה'
ב. אחדותו
ג. שלילת הגשמיות ממנו
ד. הקדמות
ה. היותו היחיד שראוי לעבדו
ו. הנבואה
ז. נבואת משה
ח. תורה מן השמים
ט. נצחיות התורה
י. השגחה
יא. שכר ועונש
יב. ביאת המשיח
יג. תחיית המתים

האמונה במשיח הוא העיקר הי"ב משלשה עשר עיקרים שמנה הרמב"ם שעניינה להאמין ולחכות לגאולה השלימה שתהיה על ידי משיח.

האמונה במשיח מיוסדת על מקורות רבים בתורה שלכן קבע הרמב"ם שהכופר בה הרי "כופר" משום שכופר בתורה ובנבואות כל הנביאים ובנצחיות התורה.

המצווהעריכה

האמונה בביאת המשיח (ובגאולה השלימה[1]) היא חובה על כל אחד מישראל.

האמונה בביאת המשיח כוללת לא רק את האמונה בביאתו לגאול את עם ישראל מגלותו כי אם האמונה במציאותו כמלך מבית דוד שיחזיר המלוכה והמשפטים לישראל וקיום המצוות יהיו בימיו בשלמותם[2]. ויתירה מזו שהיא כוללת גם את האמונה במצב העולם לעתיד שיאפשר את קיום המצוות בשלימות שלכן האריך הרמב"ם גם בזה[3][4].

החיוב "לחכות"עריכה

  ערך מורחב – ציפייה לגאולה

החיוב להאמין בביאת המשיח כולל גם את החיוב לחכות לה בכל עת וכלשון הרמב"ם:[5] "וכל מי שאינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו" וכפי שמתבאר[6] חיוב ה"לחכות" הוא האמונה שביאתו מציאותית בכל רגע' כלומר שהאמונה היא לא רק שהוא יבוא אי פעם. כי אם גם לחכות לה בכל עת. וכפי שמבאר הרמב"ם בפירושו על המשניות[7]שבנוסף לזה "שיאמין ויאמת שיבוא" גם "לא יחשוב שיתאחר" שלא יעשה חשבונות שיביאו אותו להרחיק זמן ביאת המשיח. שמכיוון שלא נקצב לביאתו זמן זו ראיה שיכולה להיות תמיד בין בזמן קרוב ובין בזמן רחוק[8]. ולכן חלק מהאמונה היא להאמין שהוא יכול לבוא בכל עת. ויתירה מזו להיות בבטחון גמור ולהאמין ולבטוח בביאתו המידית[9].

ועל זה אמרו חז"ל[10]: "תפח רוחן של מחשבי קיצין", לפי שחשבונות אלו גורמים להרחיק את האמונה בביאתו, הן האמונה בכלל - שכשעובר הקץ שחישב ולפועל לא הגיע, הוא מאבד את האמונה[11]. וכן מאבד את האמונה בביאתו בכל זמן - שמכוון שהגביל לביאתו זמן לא יאמין שיבוא קודם לזמן זה[12].

יסוד האמונהעריכה

יסודה של האמונה בביאת המשיח היא בפסוקי התורה ובנבואת משה רבינו וזה לשון הרמב"ם:

וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ. אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ. לֹא בִּשְׁאָר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר. אֶלָּא בַּתּוֹרָה וּבְמשֶׁה רַבֵּנוּ. שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הֵעִידָה עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל-ג) וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ וְגוֹ' (דברים ל-ד), אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם וְגוֹ' (דברים ל-ה), וֶהֱבִיאֲךָ ה'. וְאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַמְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה הֵם כּוֹלְלִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל יְדֵי כָּל הַנְּבִיאִים. אַף בְּפָרָשַׁת בִּלְעָם נֶאֱמַר וְשָׁם נִבֵּא בִּשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים...אַף בְּעָרֵי מִקְלָט הוּא אוֹמֵר...אֲבָל בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים אֵין הַדָּבָר צָרִיךְ רְאָיָה שֶׁכָּל הַסְּפָרִים מְלֵאִים בְּדָבָר זֶה.

— משנה תורה לרמב"ם הלכות מלכים פרק י"א, א - ג.

וישנם פוסקים הלומדים כי האמונה בגאולה נלמד מהדיבור הראשון של עשרת הדברות "אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" - "כך יש לנו להאמין שה' עתיד לקבץ אותנו ולהושיענו על ידי משיח צדקנו"[13].

ויוצא שהאמונה בביאת המשיח מיוסדת על נבואת הנביאים, על נבואת משה רבינו, על עדות התורה וכן היא חלק מ'מצוות' התורה. (מצוות ערי מקלט ששלימותה תהיה בביאת המשיח). זה שביאת המשיח נכתבה ונמסרה בכל אחד מהאופנים אלו הוא משום שתוקף ומעלה בכל אחת מהם, המעלה בנבואת משה ובעדות התורה על נבואת הנביאים היא שהתאמתות נבואת הנביאים אצלנו היא על פי האותות והמופתים שעשו[14] בשונה מהתורה ומשה רבינו שנבואתו התאמתה בהחלטיות אצל כל ישראל "שכל ישראל עדים" לנבואתו כשהם עצמם ראו אותו במתן תורה עולה ומדבר עם אלקים[15].

נבואת נביא מצד עצמה היא בעלת שינוי, כגון במקרה שישנם חטאים ביכולתם לגרום לביטול הנבואה (גם כשהנבואה נאמרה לציבור שאינה בטילה הרי זה רק גזירת ה' שלא תבטל כדי להבחין בין נביא אמת לשקר והנבואה מצד עצמה אינה נצחית) אבל דברי התורה אינם בטילים לפי שהתורה היא חכמתו של ה' שלמעלה מהזמן וכשם שהוא נצחי כך תורתו נצחית. ויעוד המשיח בנוסף לנבואתה הינה חלק מעדות התורה. אמנם יש חומרה בדברי נביא על התורה שהרי העובר על דברי הנביא חייב מיתה ללא שינוי בתוכן הנבואה. משאין כן בדברי התורה שישנם הבדלים בין עבירות חמורות לקלות והעונשים עליהם שונים.

ביאת המשיח היא גם פרט במצוות התורה - הנצחיות שבמצוות היא החזקה ביותר, שכן בתורה אף שהיא נצחית (שלא כנבואה ש"מצד עצמה" שייך בה שינויים כנ"ל) עדיין מצאנו ששייך לפרש דברי התורה ברוחניות שלא כפשוטן. אמנם 'מצוות' התורה המפרשן שלא כפשוטן הרי הוא כופר ואפיקורס ולכן אדם הכופר בגאולה ומפרש את יעודי הגאולה שלא כפשוטן הרי הוא אפיקורס (שהרי מכחיש בזה את מצוות התורה להקצות ערי מקלט נוספים לעתיד לבוא)[16].

בנוסף לאמונה מצד עדות התורה והנביאים, תוכנה של האמונה בגאולה היא האמונה בנצחיות התורה - שמאמין שיבוא זמן שקיום המצוות יהיה בשלמות מפני שנצחיות התורה היא לא רק שציוויה לא ישתנו, אלא שגם יגיע זמן שקיומה בפועל יהיה בשלימות[17].

מעיקרי הדתעריכה

הכופר באמונה זו נחשב כלופר בתורה ובנותנה ובכל הנביאים שהתנבאו בכך[18], הרמב"ם[5] מבאר שהאמונה במשיח היא מיסודי הדת והיא אחד מי"ג עיקרים, יש החולקים על הרמב"ם בקביעה זו[19][20], לטענתם אמונה זו לא נחשב ליסוד דת אך החולק עליה הוא "כופר" ככופר בשאר דברי התורה.

יש שביארו[21] את שיטתו של הרמב"ם בכמה אופנים:

  • א. ימות המשיח הוא פרט ב"שכר ועונש" שהוא אחד מי"ג העיקרים.
  • ב. מטרת הי"ג היא לשלול את את טענות הקובלים על חוסר צדק במצב בו צדיק סובל ורשע נהנה, לפירו זה העיקר השנים עשר (והשלש עשר - תחיית המתים) משלימים את האמונה בהשגחה.
  • ג. האמונה במשיח נחשבת לעיקר ויסוד בשל כך שהיא מיוסדת על פסוקי התורה ועל נבואת משה רבינו, בנוסף היא נבואת כל הנביאים[דרושה הבהרה], משום כך היא עיקר התורה והכופר בה כופר בכל התורה כולה[22].
  • הרבי מבאר - שטעמו של הרמב"ם הוא על פי הגדרתו שלו את המלך המשיח - שביאת המשיח אינו רק יעוד טוב שייעדו ה' לבוא לעם ישראל, אלא הוא גדר בנצחיות התורה כאמור לעיל (שעתידה להתקיים בשלמותה) לכן הוא פרט נוסף בעיקרי הדת שהתורה נצחית[2].

ראיה משיטת רבי הללעריכה

טענתם של החולקים היא משיטתו של רבי הלל ש"אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה", אף שההלכה לא נפסקה כמותו והסובר כן היום נחשב ככופר לדברי הרמב"ם, אמנם אם האמונה במשיח הוא עיקר התורה איך נמצא חולק על זה[19]. ואם החולק על מציאות המשיח דינו כ"כופר" איך צטטו את רבי הלל החולק על זה ועוד בתואר 'רבי'[20].

יש הטוענים שהמונח כופר חל רק לביאורים שכוונתו הייתה לשלול לגמרי את ביאתו של המשיח (ראה המתבאר בערך מלך המשיח),

יש שמבארים שגם לפירושים אלו, אף שטעותו הייתה בעיקרי הדת דינו לא נחשב ככופר מכיוון שטעותו הגיעה מתוך לימוד הפסוקים וטעותו חלה בלימוד הכתוב וממילא נחשב לאנוס ולא נחשב כחולק על עיקרי האמונה וכופר[23].

לפי הפירוש שדברי רבי הלל לא באו לשלול את עצם ביאת המשיח אלא טעם ביאת משיח, לפירושם הוא סובר שביאתו של המשיח לא תתרחש עקב זכויותיהם של ישראל משום שזכויותיהם אבדו כבר בזמן חזקיהו, אין כלל ראיה או קושיה מדבריו לסוגיה זו[21].

במנין המצוותעריכה

האמונה בביאת המשיח אינה נמנית בתרי"ג מצוות[24] על אף שהוא מהעיקרי הדת (ולכן לא כתבה הרמב"ם בהלכות יסודי התורה לפי שכתב רק את ה'מצוות' היסודיות בלבד ולא את שאר העיקרים שאינם מצוות)[25].

וכמה ביאורים בזה: אברבנאל מבאר[26] שכרוב העיקרים שנלמדו מפסוקי התורה וממילא חיוב האמונה בהם מוכרחת ועד שהם יסודי הדת, עם זאת, היות ובתורה לא נכתבו בלשון אזהרה וציווי אינם נחשבים ל'מצווה'.

ועל פי ביארו של הרמב"ם בגדרו של משיח הרי היא כעין מצווה כללית שכתב הרמב"ם בספר המצוות בכלל הרביעי "שאין למנות ציוויים הנוגעים לכל מצוות התורה כולה" כך גם משיח שעניינו נוגע לכל מצוות התורה שיביא לשלמות בקיום כל המצוות כולם ממילא אין למנותה בתרי"ג מצוות[2]

וביאור נוסף בזה שמכיוון שלאחרי ביאת המשיח שוב לא יהיה החיוב להאמין משום שהחיוב להאמין הוא רק בזמן הגלות[27].

הוכחות וחיזוק האמונהעריכה

הנבואה על ביאת המשיח נאמרה על ידי בלעם ונכתבה בתורה בנבואתו של משה רבינו וכלשונו של הרמב"ם: "וְשָׁם נִבֵּא בִּשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים. בַּמָּשִׁיחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא דָּוִד שֶׁהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד צָרֵיהֶם. וּבַמָּשִׁיחַ הָאַחֲרוֹן שֶׁעוֹמֵד מִבָּנָיו שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל [בָּאַחֲרוֹנָה]. וְשָׁם הוּא אוֹמֵר: 'אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה' זֶה דָּוִד. 'אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב' זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. 'דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב' זֶה דָּוִד. 'וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל' זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ..." בדבריו אלו מחזק הרמב"ם את תוקף האמונה במשיח שלאחרי שכותב שהתורה העידה בשני משיחים ומשיח הראשון הוא דוד כבר היה, הרי זה מחזק את האמונה בביאתו של משיח האחרון הוא מלך המשיח. מכיוון שמשיח הוא לא דבר 'חדש' וכבר היה לעולמים[28]. וכן היות ושניהם נאמרו בנבואה אחת וכיוון שחצייה הראשון נתקיים בוודאי שחצייה השני אודות מלך המשיח יתקיים[29].

באחד משיחותיו מבאר הרבי שרוב ישראל אינם שייכים לפעול בעצמם צפייה לגאולה בשל היעודים הרוחניים לכן חז"ל מאריכים אודות היעודים הגשמיים בכדי שיתעוררו בצפייה לגאולה[30].

ביאת משיח בשבתעריכה

בגמרא[31] נאמר, כי הנודר להיות נזיר ביום שבו יבוא משיח - אסור לו לשתות יין לעולם, כיון שמשיח יכול לבוא ביום זה; אמנם, אם נדר בשבת או יום טוב - מותר לו לשתות יין באותה שבת, ובשבתות הבאות נאסר. הסיבות לאי אפשרות ביאת המשיח בשבת שנאמרו בגמרא הן:

  • כיון ש"כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים, מפני הטורח (שמניחין צרכי שבת והולכין להקביל פניו - רש"י)". וכיון שאליהו אינו יכול לבשר בערב שבת על ביאת המשיח, הרי שמשיח לא יכול לבוא למחרתו ביום השבת.
  • כיון שכדי לגאול את בני ישראל, מוכרח המשיח להגיע לבית הדין הגדול בטבריה, וזאת יוכל רק על ידי שיעבור מרחק גדול בדרך נס. וישנו ספק, האם ישנו איסור תחום שבת למעלה מעשרה טפחים או לא[32].

ברמב"ם[33] כתב על פי הגמרא "שהדבר ספק אם יבוא בשבת או ביום טוב, או לא יבוא"[34].

אמנם, הרבי[35] מבאר שלמרות זאת אומרים בנוסח "אני מאמין" - "אחכה לו בכל יום שיבוא", כולל גם בשבתות וימים טובים. מכמה סיבות:

  • כיון שזהו ספק אם יבוא משיח בשבת או לא, לכן נקבע הנוסח באופן שיתאים גם לאפשרות שיבוא; ובפרט שייתכן שכבר הגיע אליהו לבית דין הגדול ופתר את הספק לקולא[36].
  • כיון שבנוסח "אני מאמין" הכוונה היא לאו דוקא לביאת משיח המושלמת לכל ישראל, אלא על עצם הגאולה. ולכן ייתכנו שלבים שונים בהתחלת הגאולה, שלכל הדעות יכולים להיות בשבת ויום טוב - כגון התגלות משיח בן יוסף, או ביאת אליהו - ועליהם מדובר בנוסח "אני מאמין"[37].
  • אף על פי שנאמר בגמרא שאין אליהו בא בערבי שבתות וימים טובים מפני הטורח - הרי לבני ישראל לא תהיה תרעומת אם אליהו יבוא גם בערב שבת, גם אם יפריע להכנת מאכלי השבת[38].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה


הערות שוליים

  1. ↑ הפסוק הראשון שהביא הרמב"ם בספרו בהלכות מלכים הוא: "ושב ה' אלקיך, ואחר כך מוסיף, "ואף בפרשת בלעם נבא בשני ה'משיחים'" זה שהביא שני הפסוקים הוא לפי שהפסוק הראשון מדבר בגאולה עצמה (והוא כתוב בה במפורש ולא דרשת חז"ל) והפסוק השני מוכיח שהגאולה תהיה על ידי מלך המשיח דווקא ומזה מוכח ששני פרטים באמונה א. גאולה ב.מלך המשיח. - לקוטי שיחות כרך ל"ד דברים עמוד 114 באתר אוצר 770 וראה שיחת הרבי, לקוטי שיחות כרך י"ח במדבר עמוד 272 ובהערה 16 -17 באתר אוצר 770
  2. ↑ 2.0 2.1 2.2 לקוטי שיחות חלק יח עמוד 272.
  3. ↑ משנה תורה לרמב"ם הלכות מלכים פרק יב
  4. ↑ הדרן על הרמב"ם תשמ"ו - לקוטי שיחות חלק כז עמוד 255 וראה בהערה 35 שם ש"לחכות" הוא רק לשלימות התורה אמנם האמונה הוא גם למצב העולם
  5. ↑ 5.0 5.1 רמב"ם פרק י"א מהלכות מלכים ומלחמותיהם
  6. ↑ אמנם בכמה משיחותיו של הרבי לומד כפשוטו שחלק מהחיוב להאמין הוא לחכות ברגש הלב ראה ליקוטי שיחות חלק כ"ח עמוד 163. (אף שלכאורה יקשה מה שייך "עיקר" ברגש הלב).
  7. ↑ סנהדרין פרק י' - 'היסוד השנים עשר'
  8. ↑ בית אלקים למבי"ט שער היסודות פרק חמישים
  9. ↑ שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה' סי' ח.
  10. ↑ סנהדרין צז, ב
  11. ↑ נראה שכן הוא כוונת רש"י על הגמרא. ויל"ע
  12. ↑ פירוש המשניות לרמב"ם שם וב'בית אלקים' שם
  13. ↑ סמ"ק מ"ע א'
  14. ↑ משנה תורה לרמב"ם פרק ח מהלכות יסודי התורה
  15. ↑ לקוטי שיחות חלק יח עמוד 279 הערה 57
  16. ↑ לקוטי שיחות חלק לד עמוד 114 ואילך
  17. ↑ ראהלקוטי שיחות חלק יח עמוד 277 סעיף ט ואילך.
  18. ↑ האם דינו רק כופר או גם אפיקורס ראה לקוטי שיחות כרך י"ח במדבר באתר אוצר 770 וראה בלקוטי שיחות חלק ל"ד שם שע"כ גם אפיקורס יש לו שהרי מפרש חלק ממצוות ה' שלא כפשוטן עיי"ש
  19. ↑ 19.0 19.1 שו"ת חת"ם סופר חלק יורה דעה סימן שנ"ו
  20. ↑ 20.0 20.1 ספר העקרים בתחילתו.
  21. ↑ 21.0 21.1 ראש אמנה לאברבנאל פרק שלישי הספק החמישי ובפרק הארבע עשר
  22. ↑ בחתם סופר שם טוען שבזה אינו עיקר בפני עצמו.
  23. ↑ שו"ת הרדב"ז חלק ד תשובה א'רנח ובעיקרים בתחילתו והעיקרים עצמו חלק על זה וס"ל שאילו היה זה עיקר והוא אינו מאמין בו היה דינו ככופר. ובלקוטי שיחות חלק לד הערה 42 מציין שכמו כן האומר שמשיח לא יבוא ח"ו מפני שגרם החטא שאינו כופר שהרי אינו חולק על הנבואה אמנם מצד גדר המצווה שבמשיח כופר הוא עיין שם.
  24. ↑ ראה ראש אמנה פרק ה הספק השלישי.
  25. ↑ אלא שבעניין הנצחיות יש לה כל התוקף של נצחיות של מצווה שהרי היא חלק ממצות הרי מקלט - לקוטי שיחות חלק לד שם.
  26. ↑ ראש אמנה סוף פרק הי"ט
  27. ↑ תורת מנחם -התוועדויות תשמ"ח חלק ד עמוד 33 הערה 95 (ולכאורה הוא על פי הכלל השלישי בספר המצוות לרמב"ם שאין למנות מצוות שאין נוהגות לדורות [דרוש מקור]).
  28. ↑ לקוטי שיחות חלק יח שם (ועל דרך מאמר הגמרא:(סנהדרין צא, א) "דלא הוו, חיי. דהוו חיי, לא כל שכן?!").
  29. ↑ קריית ספר לרמב"ם שם.
  30. ↑ לקוטי שיחות חלק ל"ז שיחה לפרשת בחוקתי בהערה.
  31. ↑ עירובין מג, ב]].
  32. ↑ על פי ביאור הרבי בדברי הגמרא, אגרות קודש חלק ב' אגרת רפח.
  33. ↑ הלכות נזירות ד, יא.
  34. ↑ בצדדי הספק ביארו מפרשי הרמב"ם כמה אפשרויות, ועיקרן כנ"ל. ראה כסף משנה ולחם משנה שם.
  35. ↑ אגרת קודש הנ"ל.
  36. ↑ ראה על דרך זה לקוטי שיחות חלק ע' ע' 272 ועוד - שכאשר יבוא משיח בזמן זה, בו אינו יכול לבוא, יתרץ כבר הוא את הקושיות על כך.
  37. ↑ ראה על דרך זה מה שכתב השפת אמת על ראש השנה י, ב.
  38. ↑ שיחת י"ט טבת תשמ"ב, בביקור הרב פנחס מנחם אלתר מגור.
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=האמונה_בביאת_המשיח&oldid=701509"