ליובאוויטש: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
 
(261 גרסאות ביניים של 60 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
[[תמונה:העיירה_ליובאוויטש.jpg|left|thumb|250px|תיאור העיירה ליובאוויטש]]
{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[משתמש:לוחם חב"די/פורטל:ליובאוויטש|פורטל:ליובאוויטש]]}}
[[קובץ:מוזיאון ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מוזיאון ליובאוויטש]]
[[קובץ:העיירה_ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור מפת ה[[עיירה]] ליובאוויטש]]
'''ליובאוויטש''' (בכתיב עברי מודרני: '''לובביץ'''') היא עיירה קטנה ברוסיה במחוז סמולנסק סמוך לגבול בלארוס. נוסדה לפני כחמש מאות שנים ותמיד התקיימה בה קהילה חשובה של [[יהודי]]ם. ייחודיות עיירה זו היא, שבמשך מאה ושתיים שנים היתה העיירה מרכזה של תנועת [[חב"ד]] העולמית, מה שנתן לה את שמה '''תנועת ליובאוויטש''' ואת מנהיג התנועה  ל- '''[[הרבי מליובאוויטש]]'''.
'''לְיוּבַּאווִיטְש''' (בעברית: לוּבַּבִיץ. באנגלית: Lyubavichi. ברוסית: Люба́вич. בפולנית: Lubawicze) היא [[עיירה]] קטנה ב[[רוסיה]] במחוז סמולנסק סמוך לגבול [[בלארוס]].


בעיירה ליובאוויטש שכן מרכז תנועת חב"ד מתקופת [[אדמו"ר האמצעי]] שקבע בה את מושבו. בהמשך התגוררו בעיירה: [[אדמו"ר הצמח צדק]]; [[אדמו"ר המהר"ש]]; ו[[אדמו"ר הרש"ב]].
העיירה ליובאוויטש הייתה מקום מושבם של רוב נשיאי [[חסידות חב"ד]], ושימשה כמרכז פעילות חסידות חב"ד במשך 102 שנה (תקע"ג - תרע"ו). כפי שנהוג בחצרות החסידים, גם כיום, שנים רבות אחרי עזיבת העיירה, ממשיכה חסידות חב"ד להקרא "חסידות חב"ד ליובאוויטש".


כרגיל באותן התקופות ובאותן המקומות, מזמן לזמן היו פורצות שריפות בעיירה. שריפות אלו גרמו לנזקים רבים ולאבדן בתי העץ שהיו נשרפים כליל. לאחר השריפות שהיו בעיירה קנו עוד חלקות באותה חצר בליובאוויטש ובנו עליהן בתים מרווחים יותר, עד שהפכה כל החצר להיות "'''החצר בליובאוויטש'''" - המתוארת בספרות החב"דית.
בבית העלמין בליובאוויטש נמצאים אהלי כ"ק אדמו"ר הצ"צ, ובנו כ"ק אדמו"ר המהר"ש. והשטח בו גרו בעבר [[רבותינו נשיאינו]], משמש כיום כמוזאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.


==מדוע נבחרה ליובאוויטש?==
שנים רבות שלטה העזובה בליובאוויטש, אחרי נפילת [[ברית המועצות]] שלח הרבי את הרב [[דוד נחשון]] ור' [[אבי טאוב]] להקים את האוהל מחדש. כיום הרב [[גבריאל גורדון]] מתפעל את העשייה החב"דית בליובאוויטש, במקביל לשיקום בית העלמין והמבנים החב"דיים.


מדוע נבחרה ליובאוויטש — עיירה קטנה, הנמצאת במקום נידח שהגישה אליה קשה - לעיר בירתה של ממלכת חב"ד?
==השם==
לא ידוע מה היה שם העיירה שניתן לה ע"י מייסדה, ולא ידוע אם בכלל נתנו לה שם. רק לאחר תקופה ניתן לה השם "ליובא" (שפירושו ברוסית ובפולנית: "אהבה"). ובמשך הזמן צורפה גם הסיומת "וויטש", וכך נוצר השם המלא "ליובאוויטש"{{הערה|"ספר הזכרונות" פ"א. אך ראה בספר "ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" עמ' ו שכתבו, שמצינו מסמך משנת ה'רנ"ד, שכבר בו נקראת ליובאוויטש בשם זה ("ליובאוויטש"). ובעמ' יא כתבו : "ברשימה אחרת של הרבי, מובאת הערכה באשר לתקופה שבה החלה העיירה להיקרא בשם זה: "הגאון שלום שלמה, זקן הרבנית של הרה"צ ד' יששכר דוב, בהיותו ילד שמע מפי זקנים וישישים שהם היו רגילים לקרוא שם היישוב "ליובא" כמו שהיו קוראים אותה בילדותם". ומזה יש לשער אשר בשנות ה'ש"נ - ה'ש"ס (1560 - 1590) לערך נקראה שם העיר "ליובאוויטש".}}.


מבאר כ"ק [[אדמו"ר מוהריי"צ]]:
הרבי הריי"צ כותב{{הערה|שם}}, שהשם "ליובא" ניתן לעיירה על שם ה[[אהבת ישראל]] שאפיינה את דמותו של מייסד העיירה, יהודי בשם [[ר' מאיר]], שהתפרסם באהבתו לכל אחד. ר' מאיר הרבה לגמול חסד עם כולם, ושמו נודע לתהלה בכל הסביבה והתפרסם למרחקים. על שמו נקראה העיירה אותה הקים בשם "ליובא" (אהבה).  
לא בכדי נועדה [[ליובאוויטש]] לתפוס מקום כה נכבד, תחילה בחיי ה[[צדיק]]ים הנסתרים ומאוחר יותר בחיי אדמו"רי וחסידי חב"ד. ליובאוויטש, בגלל מעמדה הגיאוגרפי המיוחד, היתה מקום מתאים לאנשים בעלי שאר־רוח, להתנזרות מהעולם. החיצון והתמסרות מוחלטת לתורה ולעבודת ה', או כדי להתחיל בחיים חדשים המבוססים על העקרונות המוסריים הטהורים של התורה.


ליובאוויטש היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתבודד לנפשם, להתייחד עם בוראם ולהתקרב אל ה׳ ובריאתו.
ו[[המהרי"ל]] (אח רבינו הזקן) כותב{{הערה|שארית יהודה למהרי"ל (אחי רבינו הזקן), אבן העזר סי' נב (בתשובה ששלח לכ"ק אדמו"ר הצ"צ בעניין כתיבת שם "ליובאוויטש" בגט)}}, שהשם ניתן על שמו של השר הראשון שהקים את העיירה, ששמו היה "לובייעצקי".


במשך מאה ושתיים שנה שימשה ליובאוויטש כמקום מושב לארבעה דורות של נשיאי חב"ד, וכמרכז לחסידות החב"דית על מאות אלפי חסידיה במרחבי רוסיה ובמדינות העולם.
==מיקום==
ליובאוויטש היתה עיירה קטנה, התגוררו בה כשלוש מאות משפחות יהודיות וכמאה משפחות נוכריות.{{הערת שוליים|מבוא ל׳ספר הזכרונות׳ ח"א}}
העיירה ליובאוויטש נמצאת במרכז היישוב החקלאי "ליובאביצ'י" (Любавичское сельское поселение) בחבל רודניאנסקי שבמחוז סמולנסק (סמוך לגבול בלארוס). סמוכה לעיירות: בבינוביטש, דוברומיסלא, רודניא, ליאזנא, לאדי, והרדישטש.


== הקמת העיר ==
בעבר, בעקבות מלחמות בין [[רוסיה]] ו[[פולין]], הייתה העיירה עוברת לעיתים קרובות בין המדינות{{הערה|אמנם למרות זאת, תושביה הגויים תמיד היו פולנים, ולא רוסים (ספר הזכרונות).}}. בשנת ה'רפ"א (1521) חתם וואסילי השלישי מלך רוסיה על הסכם מסירת כמה עיירות באיזור סמולנסק לפולין, ביניהם גם העיירה ליובאוויטש. הסכם דומה חתם איוואן האיום בשנת ה'שט"ז (1556){{הערה|"ליובאוויטש - תולדות העיירה" מאת הרב שלום בער לוין}}. במהלך השנים עברה העיירה גם בין המחוזות אורשה, סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.
בספר הזכרונות של האדמו"ר הריי"צ מסופר באריכות סיפור הקמתה של העיירה, על ידי יהודי בשם רבי מאיר, יהודי קדוש מן הנסתרים.


העיר כונתה בשם זה, על שם האהבת יושביה לכל, אפילו לבעלי החיים.
==תיאור כללי==
ליובאוויטש מעולם לא היתה עיר גדולה, למרות שבתקופות מסוימות היו זורמים אליה מאות [[חסידים]] מכל רחבי רוסיה. שטח העיירה הוא כקילומטר וחצי על קילומטר וחצי. בצפון העיירה זורם נהר גדול שנקרא "נהר ברזינה"{{הערה|מקור נהר "בריזנה" היה בכפר הנושא אותו שם. כפר זה עצמו נקרא כן בגלל יער עצי הליבנה המקיפו. 'עצי ליבנה' ברוסית: בריוזה Березы (ספר הזכרונות).}} (reka berezina), ובמערב העיירה זורם עוד נהר, קטן יותר (reka khuditsa), שנקרא "נהר המצבה"{{הערה|משום שהוא נובע מתוך אחת המצבות בבית העלמין העתיק. האותיות שעל גבי המצבה היו מחוקות, ולכן אי אפשר לדעת של מי היה הקבר שנמצא שם. מדור לדור נמסרה האזהרה שלא להשתמש במי "נהר המצבה" לשתיה או לרחצה (ספר הזכרונות).}}.


==ליובאוויטש בדור הראשון==
העיירה מוקפת בייערות גדולים, שמשווים לה מראה של מקום מבודד. וכפי שכותב [[הרבי הריי"צ]] ב[[ספר הזכרונות]]:


מרכז תנועת חסידות חב"ד עבר לעיירה ליובאוויטש בתחלת הדור השני, בשלהי שנת [[תקע"ג]] (1813). בדור הראשון היה מרכז התנועה בעיירות [[לאזניא]] ([[תקמ"ג]] - [[תקס"א]]; 1783 - 1801) ו[[ליאדי]] ([[תקס"א]] - [[תקע"ב]]; 1801 - 1812) הסמוכות לליובאוויטש.
{{ציטוט|תוכן=
"ליובאוויטש, הנמצאת בפלך מוהילוב (במחוז בבינוביץ, ואחר-כך במחוז אורשה) ושוכנת על נהר דנייפר שברוסיה הלבנה, היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד, והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתיחד לנפשם ולהתקרב אל ה' ובריאתו. זו הסיבה לעובדה שצדיקים נסתרים רבים קשרו את גורלם עם ליובאוויטש והטביעו עליה את חותמם, עד שאנשים המתוודעים אל תולדותיה של ליובאוויטש, מראשית ייסודה, מתרשמים ממנה כעיר אגדית, הקשורה בפרק מרתק ומותח של חיים יהודים".|מרכאות=כן}}


אמנם כבר כ"ק [[אדמו"ר הזקן]] - שהה בצעירותו בליובאוויטש, שם למד תורה מפי הרה"ק רבי [[יששכר בער מליובאוויטש]].
מרכז העיירה שימש בעבר כמקום השוק מרכזי, שבו התרכזו החנויות{{הערה|כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מזכיר את רחבת השוק (חידושים לג, ד): "שהשער של המטלה ההולכת לעיר דובראוונא והשער של המטלה ההולכת לוויטעפסק או לרודניא אינן מכוונות כלל זה נגד זה... שכולם מפולשים לפלטיא הוא הרחוב שבאמצע העיר ששם החנויות כולם".}}. כל יום ראשון היה שוק של הגוים מכפרי הסביבה, שהיו מביאים התוצרת שלהם למכור, וקונים בחנויות את מה שהם צריכים{{הערה|"ליובאוויטש וחיילה" מאת הרב רפאל כהן.}}. בעיירה היה מתקיים גם יריד, במשך חודש אחד בשנה (ינואר), ואליו היו באים אנשים משקלאב, וויטעבסק, מוהילוב, ומעוד מקומות{{הערה|שו"ת הצ"צ או"ח סי' כד. אמנם בעיר ווילנא היה נדפס לוח שנה, ובסופו רשימת הירידים האמורים להתקיים במשך השנה. בעיירה ליובאוויטש רשומים כל שנה שני ירידים, האחד בחודש טבת (ינואר) והשני בחודש תמוז (יוני). וכן באתר של העיירה "ירידים - עם יבוא סחורות עד 1.5 מיליון רובל. היו 2 ירידים: 29 ביוני. ומ-6 בינואר עד 6 בפברואר".}}.


מקום מגורו של רבי שניאור זלמן היה אז בעיירה לאזניא, הסמוכה לליובאוויטש. רבה של ליובאוויטש היה  החסיד רבי יששכר בער, מתלמידי [[המגיד ממעזריטש]], ואליו נסע רבי שניאור זלמן ללמוד תורה. אחרי שיסד רבינו הזקן את תנועת חב"ד, הפך רבי יששכר בער מליובאוויטש להיות חסיד שלו. בנו רבי יוסף מליובאוויטש היה מגדולי התלמידים של רבינו הזקן.
בעבר היה בעיירה מספר [[בתי כנסת]] (בנוסף לבית הכנסת בחצר הרבי): בנימינ"ס שטיבל, הבית מדרש (כך שמו), גולדעס מנין, טומסקער מנין, בית הכנסת על יד האהל, ומנין חחלוקא. בנוסף לכך היה בעיירה טחנת קמח של מים (על יד גשר הנהר). בית מרחץ ומקוה. אורוות סוסים, מחסן עצים ובית מרקחת. ברחוב חחלוקא היה בית הדואר (עם טלגרף). תחנות הרכבת הקרובות לליובאוויטש נמצאות ברודניה ובקרסנה. בעבר הדרכים היו בלי כביש, והיו עגלונים שהיו נוסעים עד תחנת הרכבת{{הערה|ראה "ליובאוויטש וחיילה"}}.


אחריו התמנה רבי בנימין להיות רבה של העיירה ליובאוויטש. הוא פנה בשאלות הלכתיות אל רבינו הזקן.
שמות רחובות העיירה השתנו מספר פעמים במהלך השנים. בספר הזכרונות כותב הרבי הריי"צ, שממרכז העיירה (השוק) היו יוצאים שלשה רחובות מרכזיים: רחוב "ברום" שהוליך אל דוברומיסל (Dobromysl). רחוב "שילבה" שהוליך אל רודניה, ורחוב "חכלוקה" שהוליך אל רססנה (Rossasno) . ונוסף על רחובות אלה, היו מספר סימטאות: "סיריצה", "הסימטא הקרה", "ויגאן" ו"סימטת הנהר".  


רשימה של כחמישים משפחות שהתגוררו באותה תקופה בליובאוויטש נרשמה בשנת [[תקמ"ד]] (1784).
ב[[ליובאוויטש וחייליה]] כותב את שמות הרחובות: "שילעווע, חחלוקא, פטרבורג. שייער גאס, ונקרא די קאלטע גאס (בו גרו הגוים), ברוקגאס, הרחוב שלפני ככר השוק, ככר השוק".


אחד מתושבי ליובאוויטש בתקופת רבינו הזקן היה תלמידו החסיד ר' [[צבי הירש זרחי]].
==אוכלוסיה==
במהלך רוב שנותיה, העיירה הייתה מאוכלסת ברובה ביהודים, שחיו בשלום עם שכניהם הגוים.  


==ליובאוויטש בדור השני==
בשנים תקט"ז - תקי"ז (1755 - 1756) היה בליובאוויטש 75 - 80 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}.


[[אדמו"ר האמצעי]], התיישב בליובאוויטש מיד בתחלת ימי נשיאותו, בחודש [[חשוון]] [[תקע"ד]] (1813)<REF>ליקוטי דיבורים ח"א ע’ 36</REF>.
בשנת תקמ"ד (1784) היה בליובאוויטש כ50 משפחות יהודיות{{הערה|הרב לוין שם}}.  


היה זה מיד אחרי מלחמת נפוליון, כאשר כ"ק אביו אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד - רבי שניאור זלמן, עזב את ליאדי, עד אשר ב[[כ"ד טבת תקע"ג]] נסתלקה נשמתו בכפר [[פיענא]].
בשנת תקע"ג (1813) היה בליובאוויטש כ110 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}.  


במשך הקיץ חזר בנו ממלא מקומו רבי דובער לרוסיה הלבנה וקבע את מקום מושבו בעיירה ליובאוויטש.
בשנת ה'תר"כ (1860): היה בליובאוויטש 1516 נפשות, מתוכן 978 יהודים.  


בדיווח של החוקר קורביצקי שכתב אל בית המשפט בשנת [[תקפ"ו]] (1825) מספר, שבתחלה קנה בית עץ מאת בעל האחוזה מר קרויער, ואחר כך בחצר בית כנסת גדול של עץ. הבניה התחילה בשנת תקע"ד (1814) ונמשכה שנה או שנתיים.
בשנים שלאחרי זה התרבתה האוכלוסיה עד שמנתה כ300 משפחות יהודיות וכ100 משפחות נכריות.  


אורך בית הכנסת הוא 10 סאזשין (לערך 21 מטר) ורחבו 6 סאזשין (לערך 13 מטר). בכניסה לבית הכנסת יש פרוזדור שפתוח לשני הצדדים. באמצע בית הכנסת עומדת בימה עם שלחן הקריאה.
לאחר עזיבת רבותינו נשיאינו, עזבו יהודים רבים את העיירה, וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, נשארו בליובאוויטש רק כ110 משפחות יהודיות.  


עוד הולך ומונה את מספר ספרי התורה (שנכתבו על ידי הסופר מיאנאוויטש), המנורות (שהוזמנו מ[[פטרבורג]]), הפמוטים, הוילונות והמפות.
העיירה כיום (1998) מונה 545 תושבים נכרים. ואין יהודים שגרים בעיירה.


אוסף הספרים, שבו 611 ספרים, עומד בביתו בארבע ארונות. הספרים עשויים להשאלה לאנשי העיירה.
==היסטוריה==
העיירה ליובאוויטש מוזכרת (לראשונה) במסמך משנת ה'רנ"ד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" (עמ' ו). אך הרב לוין כתב שלראשונה נמצאת במסמך משנת ה'רפ"א.}}. יש שמשערים שהעיירה הוקמה לאחר גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב{{הערה|לוין שם}}, כשהיהודים החלו להתיישב בפולין. אמנם יש שמקדימים את זמן הקמתה לפני גירוש ספרד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" שם}}.


באותה שעה גרו בליובאוויטש מאה ועשר משפחות. את הבתים בנה באותו שטח שלמד בו כ"ק אביו אדמו"ר הזקן אצל הרב יששכר בער.
הרבי הריי"צ מספר על הקמת העיר:


לעומת דיווח החוקר הנזכר, כותב כ"ק [[אדמו"ר הריי"צ]] נ"ע ברשימותיו אשר גודל בית הכנסת שבנה כ"ק אדמו"ר האמצעי היה 60x40 ארשין (לערך 42 על 28 מטר).
{{ציטוט|תוכן=
"פרשת ייסודה של ליובאוויטש, בעבר הרחוק רחוק, קשורה באישיות יהודית מענינת, שזכרה לא נשכח במשך הדורות עד לזמננו. שם האיש היה רבי מאיר, ונמנה על אותם צדיקים שרצו לחיות רק על יגיע כפיהם. כיון שלא רצה להשאר במקום מגוריו הישן, כי אם להניח בסיס חדש לקיומו וקיום יהודים נוספים - עזב, יחד עם שלש משפחות נוספות, את עירו והלך לחפש איזו שהיא פנה נדחת כדי להתנחל שם ולהתפרנס מעמל כפים. נראה שחלומו היה להקים כפר יהודי... השטח שנבחר, עליו קמה ליובאוויטש, התאים מאוד להגשמת הרעיון, שכן היה מוקף יערות ונמצא לחופו של נהר. רבי מאיר והמשפחות שהלכו אתוהתמסרו מיד לעבודה: חטבו עצים ביער ובנו להם בתים.


מיד כשהתיישב כ"ק אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש התחילו לנהור לליובאוויטש [[אנ"ש]] מכל המדינה.
לפי המסופר הצטיין רבי מאיר במיוחד באהבתו הגדולה ליהודים, ואף לאינם יהודים. אהבת ישראל שלו היתה בלתי מוגבלת, וגם כלפי אחרים גילה אהבה. בפיו היה שגור הפתגם: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו", וברור שרוח הבריות נוחה ממי שמתייחס בידידות ובחסד לכל אחד. ולא רק את האדם, בחיר היצורים, בלבד הוקיר רבי מאיר - כי אם גם את כל נברא, ואף אם זה בעלי־חי ההולך על ארבע או מעופף בשמים. מובן שרבי מאיר זה הרבה לגמול חסד עם יהודים ועם אינם יהודים. כך נודע מיד שמו לתהלה בכל הסביבה ואף התפרסם למרחקים... כך היתה "ליובאוויטש" סמל לאהבת ישראל, אהבת הבריות, ועל הכל, כמובן, אהבת ה׳, בורא הכל.  


כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלו.
רבי מאיר היה הראשון לשורת צדיקים נסתרים במשך מאות שנים אשר ראו בליובאוויטש את ביתם. לפיכך זכתה ליובאוויטש, מאוחר יותר, להיות "עיר ואם בישראל", שממנה באו סמכות והנהגה שהוכרו בכל העולם היהודי".|מרכאות=כן}}


מלבד זאת היה כ"ק אדמו"ר האמצעי נוסע בעצמו מליובאוויטש אל העיירות שבהם גרים אנ"ש, לחזור לפניהם [[דא"ח]] ולקבלם ל[[יחידות]].
בליובאוויטש הייתה קהילה של יהודים, עוד הרבה לפני שחסידות חב"ד קבעה בה מושבה. וכבר בסביבות שנת ה'ת"מ "היתה ליובאוויטש עיירה שמאחוריה עבר עשיר".


==ליובאוויטש בדור השלישי==
בספר הזכרונות מסופר על שני צדיקים נסתרים שחיו בעיירה ליובאוויטש, בשנת ה'ת"מ או ה'ת"נ, ר' בנימין ור' וולף. ר' בנימין זה הקים את בית הכנסת העתיק ביותר בליובאוויטש שנקרא "בנימינ'ס שטיבל" (אם כי לאמתו של דבר נבנה ביתכנסת זה מספר פעמים מחדש במשך ימי תולדותיו, לאחר שנחרב בשריפות שעברו עליו).


[[אדמו"ר הצמח צדק]], יחד עם כ"ק דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, התיישב בליובאוויטש בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד (1813). אחרי הסתלקות כ"ק דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשנת [[תקפ"ח]] (1827) קיבל את נשיאות חב"ד.
וכן מסופר שם על עוד צדיקים נסתרים שחיו בה, בדור שלאחריהם: ר' יוסף (רב העיירה), ר' זבולון הסופר, ר' בנימין ור' וולף (דור ב) ור' ישכר בער. כל אלו היו מתלמידי הבעש"ט (ולאחרי זה מתלמידי המגיד ממעזריטש).  


קרוב לארבעים שנה נהג את נשיאותו בליובאוויטש, שהיה אבן הפינה, שהכל פונים אליו בכל עת.
===תקופת אדמו"ר הזקן===
[[קובץ:ציור של ליובאוויטש תקע"ב.jpeg|250px|שמאל|ממוזער|ציור של העיירה ליובאוויטש בשנת תקע"ב]]
בשנים: תקט"ז - תקי"ז, היה
כ"ק רבינו הזקן, בהיותו ילד כבן 11-12, נשלח ע"י אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד אצל הגאון ר' יוסף. ר' יוסף מסרו לחתנו ר' יששכר בער מקאבילניק שילמד אותו. במשך שתי שנים (תקט"ז - תקי"ז) למד רבינו בליובאוויטש. בתקופה זו התאכסן בדירתו של ר' נפתלי 'בטלן' ושצערע-דוואשע החנוונית. קביעת מקום לימודו היה בחדר השני של בית המדרש "פועלי צדק משכימי קום"{{הערה|ראה "ליובאוויטש ערש חסידות חב"ד. אך בספר בית רבי פ"א כתב: "בהיותו בן י"ב שנה לקח לו אביו לרב, את הרה"ק רבי ישכר בער זלה"ה מגיד מישרים דליובאוויטש. וכאשר התחיל הרב ללמוד עמו נבהל משמוע גודל חריפותו ובקיאותו, ואמר לאביו שבנו אינו צריך לרב, ופסק מללמוד עמו. ומאז היה לומד בפני עצמו בשקידה נפלאה יומם ולילה ושמו הטוב יצא למרחוק".}}. על המקום בו למד רבינו הזקן, הוקמה לימים חצר רבותינו נשיאינו.


מלבד זאת רגיל היה האדמו"ר לנסוע כל שנה לבקר את אנ"ש בעיירות, כל שנה באיזור אחר, לומר לפניהם דא"ח ולקבלם ליחידות.
וכותב ע"ז הרבי הריי"צ{{הערה|ספר הזכרונות}}:


כך היה לפחות בעשרת השנים הראשונות לנשיאותו. מתוך "[[רשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק]]" (קה"ת תשנ"ד) למדנו, כי עד שנת [[תקצ"ז]] (1837) ביקר ביותר משלושים עיירות.
{{ציטוט|תוכן=
"ליובאוויטש היתה גם מקום התורה אליו נדד אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן, בילדותו, ללמוד תורה. ומפי מי? - מפי אותו רבי יששכר דב! רבי שניאור זלמן, מורה ומייסד חב"ד, לא ידע אז אפילו על החסידות בכלל ואף לא שמע אז, יש להניח, את שמע הבעש"ט - הוא היה אז נער בן שתים עשרה שנה. ודאי שמע אז את יסודות החסידות כפי שהוסברו בדרשות רבי יוסף המגיד. רבי שניאור זלמן למד תורה לא רק מפי יששכר דב, אלא אף מפי חותן רבו, רבי יוסף המגיד, וכנראה גם מפי רבי זבולון הסופר, שכן שלשה אלו היו שרויים תמיד ביחד. רוח החסידות הורגשה בכל דבריהם, בכל פרטי התנהגותם, וביחסם לאנשים, ובמיוחד לאנשים פשוטים..."


ב[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]]  מסופר שבמשך התקופה הזאת יסד רבינו ישיבה בליובאוויטש, ובעוד כמה עיירות.
"...מאוחר יותר כשעבר רבי דוב בער למזריטש והנהיג משם את התנועה החסידית, במשכו אליו מגדולי וטובי העם באותה תקופה, נקשר גם רבי שניאור זלמן אליו. בכך היה רבי שניאור זלמן ל"נכד" כפול של הבעש"ט, הן כתלמידו של רבי יששכר דב מליובאוויטש והן כתלמידו של רבי דוב בער ממעזריטש ממלא־מקומר של הבעש"ט. בקשר כפול זה שנקשר אל הבעש׳׳ט חוזק הקשר שלו גם עם ליובאוויטש, העיירה בה למד בשנות נעוריו אצל רבי יששכר דוב. כך הונח היסוד להתקשרותה של חסידות חב"ד עם העיירה ליובאוויטש, למרות שאדמו"ר הזקן עצמו קבע חצרו בליאזנא ולאחר מכן בליאדי, ורק בדור השני לחסידות חב"ד נקבעה בירתה בליובאוויטש ע"י אדמו"ר האמצעי".|מרכאות=כן}}


במשך השנים היו כמה שריפות בליובאוויטש, אמנם העיקרית והכי מפורסמת שבהם היא השריפה שהיתה בין השנים [[תרט"ז]]-[[תרי"ח]] (1856-1858), שבה נשרף בית רבינו, עם כל החצר, וחלק גדול של הספרים וכתבי-יד-קודש שלו. אחר כך בנו את כל החצר והבתים מחדש, באופן מרווח יותר.
מאוחר יותר, בעת שהיה רבינו אצל רבי מנחם מענדל מהורודוק, נפגש שם שוב עם ר' ישכר בער{{הערה|בית רבי שם}}. וברבות השנים אחרי שיסד רבינו הזקן את חסידות חב"ד, נהפכו היוצרות נעשה ר' יששכר בער חסיד של רבינו הזקן{{הערה|שם}}.  


לפני השריפה היתה לו דירה קטנה בפינת החצר (מערבית צפונית), ולידה (לצד מזרח) בית הכנסת. אחרי השריפה הרחיב את ביתו - גם על שטח שהיה בתחלה בית הכנסת. גם קנה עוד שטח קרקע בתוך החצר (לצד מזרח) ובנה עליו בית הכנסת גדול מאד.
גם בנו של ר' ישכר דוב, ר' יוסף מליובאוויטש, היה מגדולי תלמידי רבינו{{הערה|שם}}. וכן החסיד ר' צבי הירש זרחי, מתלמידי רבינו הזקן, גר בליובאוויטש{{הערה|ראה אהלי ליובאוויטש (ג. עמ' 32).}}. ובשו"ת רבינו הזקן (סימן יז) מובאת שאלה הלכתית שנשלחה לרבינו מאת "ר' בנימין מ"צ (מורה צדק) דליובאוויטש".


בתוך ביתו (במקום שהיה בית הכנסת בתחלה) הקדיש שני חדרים גדולים לתפלה, שבו התפלל המנין במשך השנה. ואילו בית הכנסת הגדול הוקדש לתפלה וחזרת דא"ח בשעה שהיו מגיעים אורחים רבים לשהות ולשמוע חסידות מאת רבינו בליובאוויטש.
בשנת תקע"ב (1812) חיל של נפוליאון הוצב בליובאוויטש, למשך שבועיים.


ביתו החדש היה גדול ורחב, גדלו 30X30 ארשין (לערך 21X21 מטר). ואחרי הפסק קטן נבנה בית הכנסת, בשטח החדש שנקנה בחצר.
===תקופת כ"ק אדמו"ר האמצעי===
בעת הסתלקות אביו אדמו"ר הזקן, ביום כ"ד בטבת שנת תקע"ג (1812), שהה אדמו"ר האמצעי בעיירה קרמנצ'וג ושם קיבל על עצמו את הנשיאות. ולאחר מסע (שכונה "מסע ההכתרה") בין עיירות רוסיה, בחר אדמו"ר האמצעי למקום מגוריו את העיירה ליובאוויטש, ואליה הגיע (עם כל משפחתו) יחד עם אלפי חסידים, ביום ח"י באלול תקע"ג. בעת הגעתו סיפר אדמו"ר האמצעי לחסידים על כך שאדמו"ר הזקן בילדותו, למד בעיירה ליובאוויטש אצל רבי ישכר בער מליובאוויטש. והוסיף וסיפר שאדמו"ר הזקן התגלה אליו וביקש ממנו לקבוע את מושבו בליובאוויטש.  


ביתו של רבינו היה מלא ארונות ספרים. קירותיו של חדר היחידות ושל חדר הסמוך לו מכוסים היו בארונות מלאים וגדושים בספרים וכתבי יד.
הנסיך צ'חווסקי, ששלט על העיירה, צווה על עובדיו לכרות מהיערות שלו כדי להקים בתים עבור הרבי והחסידים{{הערה|1=[https://col.org.il/news/133150 כלי הכסף שקיבל הרבי האמצעי מהנסיך, כשהתיישב בליובאוויטש] {{COL}}}}. ומיד כשהתיישבו החסידים בליובאוויטש בנו שם גם מקוה. אחר כך בנו את המקוה על שפת הנהר, לא רחוק מהחצר של רבותינו.


חלק מהספרים וכתבי היד נשרפו בשריפה הגדולה הנזכרת.
לאחר התיישבות אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, התחילו לנהור לשם אנ"ש מכל המדינה. מליובאוויטש החלה תורת חסידות חב"ד, להתפשט בכל רוסיה הלבנה וליטא, ומספר הנוסעים לליובאוויטש הלך וגדל. כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלו.


מיד כשהתיישבו בליובאוויטש בנו שם גם [[מקוה]].
===תקופת אדמו"ר הצמח צדק===
אדמו"ר הצמח צדק התיישב בליובאוויטש, יחד עם דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד (1813). ואחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827) קיבל את נשיאות חב"ד, ונהג את נשיאותו בליובאוויטש, קרוב לארבעים שנה. במשך התקופה הזאת יסד ישיבה בליובאוויטש.


אח"כ בנו את המקוה על שפת הנהר, לא רחוק מהחצר של רבותינו.
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הצמח צדק: משנת תקצ"ב (1832) ואילך, היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן.


רב העיירה ליובאוויטש בתקופת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק: משנת [[תקצ"ב]] (1832) ואילך היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן.
אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהיה בליובאוויטש עד יומו האחרון - בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), ושם מנוחתו כבוד. בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהגוים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו.


כ"ק אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהיה בליובאוויטש עד יומו האחרון - ב[[י"ג ניסן תרכ"ו]] (1866), ושם מנוחתו כבוד.
===תקופת אדמו"ר המהר"ש===
אדמו"ר המהר"ש גר כל ימיו בליובאוויטש. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר מוהר"ש, היה הרב אברהם ב"ר יוסף זעליגסון. אדמו"ר המהר"ש נסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ג (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור אביו אדמו"ר הצמח צדק.


בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהערלים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואח"כ הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו.
===חורבן ליובאוויטש===
{{ערך מורחב|ערך=[[חורבן ליובאוויטש]]}}
"חורבן ליובאוויטש" הוא כינוי לתקופה של אחת-עשרה שנים בין [[הסתלקות]] [[הרבי המהר"ש]] עד לקבלת הנשיאות של בנו [[הרבי הרש"ב]] ([[י"ג תשרי]] [[תרמ"ג]] - [[ראש השנה]] [[תרנ"ד]]), בהם סרבו שני בני הרבי המהר"ש הרבי הרש"ב ואחיו הבכור [[הרז"א]] לקבל את הנשיאות, ו[[חסידות חב"ד]] נשארה ללא נשיא רשמי{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31619&st=&pgnum=428&hilite= חלק ג' עמ' שפח].}}. תקופה זו מכונה חורבן היות ובה הצטמצמו משמעותית ממדי חסידות חב"ד.


==ליובאוויטש בדור הרביעי==
===תקופת אדמו"ר הרש"ב===
{{ערך מורחב|ערך=[[תומכי תמימים ליובאוויטש]]}}
בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד אדמו"ר הרש"ב את ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]]. וגם התחיל לבנות מקוה אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה הקודם במקום. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הרש"ב היה הרב דוד יעקובסון.


[[אדמו"ר המהר"ש]] גר כל ימיו וגם נסתלק בליובאוויטש.
בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת תרע"ו (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש, ובט"ז חשוון תרע"ו עזבו הרבי ומשפחתו את ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי אדמו"ר האמצעי התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.


בקיץ [[תרכ"ח]] (1868) כאשר נשרפה שוב כל החצר והבתים שבה והוצרכו לבנות את הבתים מחדש, נוצרה בעיה:
אחרי נסיעת הרבי מליובאוויטש, נשארה ישיבת תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה בקרמנטשוג, בשלהי קיץ תרע"ח (1918).


כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" כתב בצוואתו שבניו לא יגורו בביתו רק יהיה מקום תלמוד תורה לתינוקות של בית רבן או בית מדרש. עתה שנשרף הבית הסתפק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע אם הוא יכול לבנות את ביתו על מקום בית אביו, שאולי לא היתה הצוואה אלא שלא יגורו בביתו כל זמן שהוא קיים.
לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים. לאחר נסיעתם של האחרונים הרסו הגויים המקומיים את ה'אוהל' (הוא נבנה מחדש רק בשנת תשכ"ו).  


הוא כתב בזה שאלה ותשובה ([[אגרות קודש אדמו"ר המהר"ש]] אגרת מא), אבל למעשה בנה במקום הזה בשנת [[תרל"ב]] (1872) את [[האולם הגדול (ליובאוויטש)]], כגודל הבית אשר היה שם - 30X30 ארשין (21X21 מטר). תקרתו של האולם הגדול היתה גבוהה משאר הבנינים, עם חלונות גדולים וגבוהים לשלשת צדדיו.
אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר הרבי. בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות אדמו"ר מוהרש"ב, נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, וכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר על ידי הגוים.


בפינה המזרחית דרומית של האולם היה חדר שני, ולידו פתח הכניסה, כיור וקיר לתליית המעילים.
בעקבות עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה, שכן מרבית מן התושבים התפרנסו מאכסניות ועבודות דומות התלויות במבקרים הרבים שפקדו את העיירה. השלטון הקומוניסטי ששלט באותה עת הוסיף על הקשיים הכלכליים, ומרבית מיהודי העיירה עזבו לערים הגדולות.


כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע רצה אם כן לבנות את בית דירתו במקום שבנה כ"ק אביו אדמו"ר ה"צמח צדק" את בית הכנסת, היינו לצד מזרח. אך גם בזה היתה לו שאלה, אם מותר לבנות בית דירה על מקום שהיה בנוי בתחלה בית המדרש.
===תקופת אדמו"ר הריי"צ===
אדמו"ר הריי"צ נולד בי"ב תמוז תר"מ (1880) בליובאוויטש. בקיץ תרנ"ג (1893) התקיימה הבר מצווה שלו בחצר הרבי בליובאוויטש, ובשלהי שנת תרנ"ז (1897) התקיימה חתונתו שם. כשנפתחה ישיבת תומכי תמימים מונה להיות מנהל הישיבה.
אחרי חתונתו, בנו בבית אביו עוד חדר אחד עבור דירתו. אחר כך עבר לגור בבית אחר בחצר הרבי.


גם בזה כתב שאלה ותשובה, ושם מספר אשר למעשה לא התפללו בבית הכנסת הזה (שבנו לערך בשנת [[תרי"ט]]) רק ב[[ראש השנה]] ו[[יום הכיפורים]], וגם אחרי ההסתלקות התפללו בו בר"ה ויוהכ"פ של שנת [[תרכ"ז]] (1866), משאין כן ביוהכ"פ של שנת [[תרכ"ח]] (1867) היה הקור גדול ולא התפללו בו, רק היה משמש לבית המדרש בימי הקיץ. ובמשך הקיץ של שנת תרכ"ח (1868) נשרף.
בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), לאחר עזיבת הרבי ותלמידי הישיבה את ליובאווטיש, כמה מאנ"ש שעדיין גרו בליובאוויטש, העבירו את בית הכנסת לבית החומה. בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת תרפ"ב (1921) שלח להם אדמו"ר הריי"צ סכום כסף לתיקון המקוה.


למעשה קנה אז כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע שטח נוסף, בהמשך החצר לצד מזרח, ושם בנה את ביתו; ואילו על מקום בית הכנסת בנה את [[האולם הקטן (ליובאוויטש)]], שהיה מחובר לדירתו. בכותל המזרחי של האולם הקטן היה פתח ממנו אל חדר היחידות. באולם הקטן הזה היה גם חדר שני (חב"דניצע, למאריכים בתפלה ביחידות), ועל גביו - עזרת נשים.
בערב ר"ח אלול של אותה שנה (תרפ"ב) נסע אדמו"ר הריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. הייתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת הנשיאות. בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והגוים גנבו את כתלי הגדר. בשנת תרפ"ד (1924) השתדל אדמו"ר הריי"צ לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים.  


בין שני הבתים היה שער היוצא לרחוב שילעווע הסמוך - לצפון החצר.
בית הכנסת בכפר נסגר על ידי הקומוניסטים באמצע החורף של שנת ה'תרצ"ו.


בשעה שבנה את האולם הקטן למקום תפלה, התנה רבינו שיוכל לעשות בו כרצונו בכל עת שירצה. ולכן בעת חתונת בנו [[שניאור זלמן אהרן שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"ש)|רבי זלמן אהרן]] שהתקיימה בתחלת שנת [[תרל"ד]] (1873), ערכו את סעודת הנישואין באולם הקטן הזה.
===בשואה===
{{ערך מורחב|שואת ליובאוויטש}}


ברשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מסופר, אשר במשך שנות נשיאותו בנה כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע גם את שאר הדירות אשר בחצר, דירה עבור בנו הרז"א (בפינה מזרחית צפונית של ביתו), עבור בתו [[הרבנית דבורה לאה גינזבורג (בת אדמו"ר המהר"ש)]] (בפינה מערבית דרומית; שהיתה אח"כ דירתו של כ"ק [[אדמו"ר הריי"צ]] נ"ע), ודירה עבור כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]] נ"ע (באמצע הצד הדרומי של החצר).
בזמן שפרצה המלחמה נותרו בעיירה רק כמאה עשרים משפחות יהודיות, שהיוו כמחצית מתושבי העיירה.


למזרחה של הדירה הזאת היה עוד שער כניסה לחצר, ולידה באר מים וגינה.
מפאת קרבתה לגבול, היה קל לנאצים לכבוש אותה, ושנתיים אחרי פרוץ המלחמה, בחודש סיוון ה'תש"א נפתח "מבצע ברברוסה" של הכוחות הנאציים לכיבוש ברית המועצות, ובזמן קצר הצליחה לכבוש שטחים ניכרים. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. בכ"ו בתמוז ה'תש"א נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.


רב העיירה ליובאוויטש בתקופת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע היה הרב אברהם ב"ר יוסף זעליגסון.
בסיום חודש מנחם אב (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה, מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול). לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לדבר עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים. בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ל וכדומה, כשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.


כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע נסתלק בליובאוויטש ב[[י"ג תשרי תרמ"ג]] (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור כ"ק אביו אדמו"ר ה"צמח צדק".
בשבת שובה, ו' בתשרי ה'תש"ב, נצטוו כל הנותרים להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ומותר היה לקחת את החפצים האישיים בלבד. עם הגיעם לכיכר נלקחו מהם בכוח חפציהם האישיים, 17 מהיהודים נאסרו והוצאו להורג, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים מקומיים ואנשי פלוגת אס.אס שהגיעה מרודניה. הגטו היה ברחוב אחד קטן וצפוף עם 19 בתים, שבו נדחסו כ-500 יהודים, לערך 25 יהודים בכל בית. בגטו לא הייתה אספקה סדירה של מזון וחומרי הסקה והיהודים סבלו מחרפת רעב ותשישות מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך כיבוש רוסיה.  


==ליובאוויטש בדור החמישי==
חיסול הגטו נערך בי"ד חשוון ה'תש"ב, אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה. הנאצים רצחו במבצע החיסול על הגטו 483 יהודים, ה' יקום דמם. יהודים אלו נקברו בקבר אחים גדול בליובאוויטש.
[[קובץ:שמות הנספים בליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר 483 הנרצחים בעיירה]]
[[קובץ:קבר האחים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר האחים בליובאוויטש כיום, בו נקברו 483 היהודים שנרצחו [האנדרטה (⬆) ניצבת עליו] pg]]
היו מקומיים שסייעו לנאצים. אך באזור היערות שסביב ליובאוויטש ועד סמולנסק, היו פרטיזנים רבים שביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים (אחת הפעולות: שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר). ואזרחים סובייטים לא-יהודיים רבים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי, הוצאו להורג בחשד סיוע לפרטיזנים.


בקיץ [[תרנ"ז]] (1897) ייסד [[אדמו"ר הרש"ב]] את ישיבת [[תומכי תמימים]]. בתחלה למדו התלמידים בכמה מקומות שבחצר, אמנם בשנת [[תרס"א]] (1901) התרבה מספר התלמידים, ואז התחילו הלימודים באולם הגדול.
בשנת ה'תש"ב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ונרצחו בה בידי הנאצים. בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו לרודניא יהודים מליובאוויטש ומליוזנה ומעוד עיירות, וחוסלו שם. סך הכל נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש (יהודים ולא-יהודים) .


בשנת [[תרס"ב]] (1902) בנו מטבח וחדר אוכל בחצר לתלמידי הישיבה.
כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים, נערכו קרבות עזים בתוככי העיירה ורובה נחרבה, ומצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ניזוקו ונפלו. עקב הדיכוי הקומוניסטי לא היה שייך לשפץ את המקום. רק בערב ראש השנה ה'תש"ד (29 בספטמבר 1943), שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונשארו בה עשרה בתים בלבד בקצה העיירה.


במשך השנים הסמוכות נבנו שני בתי לבנים בחלק המזרחי של החצר, שבהם גם היה אולם הלימודים לתלמידי השיעורים, חדר האוכל המיוחד לחג הפסח ופינת תה לתלמידי הישיבה.
==העיירה כיום==
[[קובץ:בית-הארחה-בליובאוויטש.jpeg|250px|שמאל|ממוזער|בית הארחה בעיירה ליובאוויטש]]


גם מקוה התחיל אז כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לבנות בחלק המזרחי של החצר; אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה במקומה הקודם.
בשנים האחרונות נבנו בעיירה בתי אירוח{{הערה|באותו מקום בו שכן בית ההארחה של ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הרש"ב.}}{{הערה|[https://chabad.info/news/474947/ י"ג ניסן: בית הארחה הוקם בעיירה ליובאוויטש{{תמונה}}{{אינפו}}]}}, שוחזר המקוה, ה'[[הזאל הגדול (ליובאוויטש)|זאל]]' ו'''חצר רבותינו נשיאנו'''.


ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש התקיימה במשך יותר מעשרים שנה, משלהי שנת תרנ"ז (1817) עד שנת [[תרע"ח]] (1918).
[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש| אוהל רבותינו נשיאינו]] והמקומות הקדושים בעיירה שופצו ושוחזרו.


רב העיירה ליובאוויטש בתקופת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע היה הרב דוד יעקבסון.
רבים מאנ"ש נוסעים לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו. שליח הרבי הרב [[גבריאל גורדון]] (יו"ר ארגון [[ליובאוויטש רוסיה - המקומות הקדושים (ארגון)|ליובאוויטש רוסיה - המקומות הקדושים]]) פועל לשמירת החצר ותיפקוד המקום{{הערה|[https://chabad.info/news/635179/ סקירה ב-ynet: "תחיית המתים" של העיירה ליובאוויטש{{אינפו}}]}}.


בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת [[תרע"ו]] (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש. ואכן, ב[[ט"ז חשוון תרע"ו]], עלו משפחת בית הרב על המרכבה ועזבו את ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי [[אדמו"ר האמצעי]] התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור נפלא על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.
==בתי העלמין בליובאוויטש==
{{ערך מורחב|ערך=[[בית העלמין בליובאוויטש]]}}
{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש]]}}
{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל הרבניות]]}}
[[בית העלמין]] היהודי בליובאוויטש ממוקם בקצה המערבי של העיירה, סמוך לנהר הקטן. בית הקברות משתרע על חלקה של כ-70 על 150 מטר. בבית עלמין זה נמצאים אוהלי כ"ק [[אדמו"ר הצמח צדק]] וכ"ק [[אדמו"ר המהר"ש]].  


משפחת בית הרב היו כמה שבועות בדרך. את יום הולדתו ב[[כ' בחשוון]] חגג הרבי הרש"ב בעיר אוראל, ואחר כך התיישבו ב[[רוסטוב]].
בסמוך אליהם טמונות גם: הרבנית [[סטערנא]] (אשת אדמו"ר הזקן), הרבנית [[שיינא]] (אשת אדמו"ר האמצעי), הרבנית [[חיה מושקא]] (אשת אדמו"ר הצמח צדק), הרבנית [[רבקה]] (אשת אדמו"ר המהר"ש). ועוד נשי ובנות משפחת רבותינו נשיאינו שאין ידוע לנו שמותם. וגם טמונים בבית העלמין: רבי [[ברוך שלום שניאורסון]] (בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק וסב סבו של הרבי), [[אברהם סנדר שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"ש)|אברהם סנדר]] שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"ש. נפטר בהיותו בן שמונה שנים בלבד). הרב [[יששכר בער מליובאוויטש|יששכר בער]] ("המגיד מליובאוויטש" ומורו של אדמו"ר הזקן בילדותו).
[[קובץ:אבא דוד גורביץ שחזור הקמת מצבות ליובאוויטש.jpeg|שמאל|ממוזער|הרב אבא דוד גורביץ במהלך שחזור הקמת מצבות אדמו"רי ליובאוויטש]]
בעקבות מלחמת העולם השנייה, נחרב בית העלמין. ובשנת תשכ"ו הגיע הרב אבא דוד גורביץ לעיירה ליובאוויטש, תיקן את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש ההרוסות והקים סביבן גדר. את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב. בשנת תשע"ה נוקה בית העלמין, והשיחים נכרתו ונשרפו. חלק מהמצבות הונחו על יציקת בטון. בסך הכול השתמרו בבית העלמין כ200 מצבות, וכל הכתובות עליהם הם בעברית. בשנים האחרונות ממשיכים לשפץ את בית העלמין, ומידי פעם מתגלים מצבות חדשות.


אחרי נסיעת הרבי ובני ביתו מליובאוויטש, נשארה הישיבה תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה ב[[קרמנטשוג]], בשלהי קיץ תרע"ח (1918).
בליובאוויטש היה בית העלמין נוסף, עתיק יותר, שעל פי המסורה קבורים בו הרבה קדושים. אולם מרוב יושנו, לא נותרה בו אפילו מצבה אחת עומדת. כיום מוצב במקום שלט לזכרון בית העלמין הישן.


לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים.
==חצר רבותינו נשיאינו==
{{להשלים}}
[[קובץ:חצר רבותינו נשיאינו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת חצר רבותינו נשיאינו]]
בצפון העיירה נמצא חצר רבותינו נשיאינו, שם התגוררו הם ומשפחותיהם, ושם היה בית הכנסת ובית המדרש שלהם. בשטח חצר זו הוקמה ג"כ ישיבת [[תומכי תמימים]].


==ליובאוויטש בדור הששי==
כיום במקום נבנה מוזיאון הסוקר את תולדות רבותינו נשיאינו בעיירה.


[[אדמו"ר הריי"צ]] נולד ב[[י"ב תמוז תר"מ]] (1880) בליובאוויטש.
[[הזאל הגדול (ליובאוויטש)|ה'זאל']] ובתי [[רבותינו נשיאנו]] שוחזרו.


בקיץ [[תרנ"ג]] (1893) התקיימה הבר מצוה שלו באולם הגדול הנ"ל, ובשלהי שנת תרנ"ז (1897) התקיימה חתונתו באולם הגדול הנ"ל.
==בית שניאורסון==
{{ערך מורחב|ערך=[[בית שניאורסון בליובאוויטש]]}}
[[קובץ:בית שניאורסון בליובאוויטש.jpeg|ממוזער|שמאל|בית שניאורסאהן בליובאוויטש בימינו]]
בית שניאורסאהן שבליובאוויטש הינו מבנה הממוקם על שטח גדול בעיירה ליובאוויטש, המשמש כיום כבית הכנסת אורחים, וכמוזיאון למורשת חסידות חב"ד ותולדות העיירה. הבית נקנה בשנת תשמ"ט ורשום על שמו של הרבי.
בעיירה הוצבה אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.


אחר כך נפתחה הישיבה תומכי תמימים והוא מונה להיות מנהל הישיבה.
==ציטוטים מדברי רבותינו נשיאינו אודות העיירה==


אחרי חתונתו, בנו בבית כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע עוד חדר אחד עבור דירתו ואחר כך עבר לגור בבית הסמוך, בפינה מערבית דרומית של החצר (הבית שנבנה בתחלה עבור מרת דבורה לאה גינזבורג - בת אדמו"ר מוהר"ש נ"ע).
*'''מספר הזכרונות:''' "בהזדמנות מסוימת אמר אדמו"ר בעל ה"צמח צדק": "ליובאוויטש" מבוססת על אהבה. בגמרא ישנה מחלוקת: "שמא - מילתא היא, או לאו מילתא היא" (השם מהווה דבר לעצמו או לא). רבי מאיר סובר: "שמא מילתא היא", הוא היה מדייק בשם (כפי שהגמרא מספרת על איש ששמו היה בידור, ורבי מאיר אמר ששם זה רומז להתנהגות בלתי ראויה, ככתוב: כי דור תהפוכות המה). מייסד הישוב "ליובאוויטש" נקרא בשם רבי מאיר בעל צדקה וחסד , ובהתנהגותו השרה על המקום רוח אהבה, "שמא - מילתא היא". נאמר גם:"וכל אשר יקרא לו האדם, נפש חיה, הוא שמו", כי חיותו של הנברא באה באמצעות ה"צינור" של השם הנכון. "ליובאוויטש" היא "צנור" לאהבה חסידית ולידידות. על האדם לרחם על עצמו ועל הזולת, ואיש את רעהו יעזור לשפר את המדות הטובות ואת דרכי עבודת ה׳ עפ"י תורת החסידות. עד כאן דברי בעל ה"צמח צדק". אין, איפוא, פלא בכך ש"חב"ד" ו"ליובאוויטש" נעשו שמות נרדפים, שהפרו זה את זה והשפיעו זה על זה".


בחלק הקדמי של הבית (הפונה אל החצר) היו שני משרדי הישיבה. ובחלק האחורי (הפונה אל הרחוב שייער, המכונה "די קאלטע גאס") היתה דירתו.
==ראו גם==
*[[ליובאוויטש - העיירה של חב"ד (ספר)]].
*[[גבריאל גורדון]].
*[[ליובאוויטש רוסיה - המקומות הקדושים (ארגון)|ליובאוויטש רוסיה - המקומות הקדושים]].


אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר. את האולם הגדול הפכו לתיאתרון העירוני. בית כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע - בית המשפט. חדרי כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע - ועד ההנהגה העירונית. חדרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע - בית הפקידות העירוני. בית החומה - בית הספר העירוני.
==לקריאה נוספת==
* [[אלישיב קפלון]], '''"ליובאוויטש - העיירה של חב"ד"''' תשע"ז, 566 עמודים.
*[http://chabadlibrarybooks.com/23886 ליובאוויטש תולדות העיירה] מאת הרב שלום בער לוין.


בתחלת ניסן [[תרפ"א]] (1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, וכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר על ידי הנכרים.
==קישורים חיצוניים==
*[https://mylubavitch.ru/ ליובאוויטש שלי] אתר המתעד את תולדות חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש ברוסיה ומידע למבקר
* {{היברובוקס|הרב [[יהושע מונדשיין]]|כרם חב"ד גליון שלישי|23672||1}}. נדפס מחדש בספר [[דברי ימי התמימים]].
* '''[https://chabadlibrary.org/books/6802240031 ישיבת תומכי תמימים]''', מתוך [[תולדות חב"ד ברוסיה הצארית]], באתר {{ספרייה|}}.
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=65029 '''זכרונות מהעיירה - ליובאוויטש'''] - זכרונותיו של מרדכי לזר, הביא לדפוס '''[[שניאור זלמן ברגר]]''', בתוך '''[[בית משיח]]'''.
* [[שניאור זלמן ברגר]], '''[http://chabad.info/magazine/%D7%9B%D7%A9%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%96%D7%91%D7%95-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9/ כשהתמימים עזבו את העיירה ליובאוויטש]''', [[שבועון בית משיח]], י"ג באלול ה'תשע"ז


באותה שעה עדיין היו גרים כמה מ[[אנ"ש]] בליובאוויטש, אשר העבירו את בית הכנסת לבית החומה. גם בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת [[תרפ"ב]] (1921) שלח להם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע סכום מעות לתיקון המקוה.
*[https://anash.org/century-old-blueprint-reveals-unkown-details-about-lubavitch/ שרטוט מלפני מאה שנה חושף פרטים לא ידועים על ליובאוויטש] באתר {{אנש}} (המקור באנגלית)
*[https://chabadpedia.co.il/images/2/23/%D7%91%D7%99%D7%93_%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99_%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9.pdf בית משיח התלווה לביקור בית דין רבני חב"ד באה"ק - בעיירה ליובאוויטש]
*[https://chabad.info/tag/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9/ תגית "ליובאוויטש" באתר {{אינפו}}]


בערב [[ר"ח]] [[אלול]] של אותה שנה (1922) נסע כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר [[מאמר]] חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה.
{{ליובאוויטש}}
 
{{תבנית:עיירות ברוסיה}}
היתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת נשיאות חב"ד.
 
בקיץ [[תש"א]] (1941) כבשו הגרמנים את העיירה. ברביעי בנובמבר  - ג' [[חשוון]] [[תש"ב]] רצחו את כל 483 היהודים אשר בה, הי"ד.
 
בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והנכרים גנבו את כתלי הגדר. בשנת [[תרפ"ד]] (1924) השתדל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים.
 
האפשרות הראשונה שהיתה לאחדים מאנ"ש לבוא לליובאוויטש, היתה בשנת [[תשכ"ו]]. לצורך זה נסע הרב [[דוד גורביץ]], מסמרקנד הרחוקה אל ליובאוויטש, והקים  שם את מצבות כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" וכ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע ההרוסות.
 
את האהל בנו מחדש בשנת [[תשמ"ט]], הרב [[דוד נחשון]] ור' [[אבי טאוב]]. מאז ואילך מרבים אנ"ש לנסוע לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו.
 
'''לערך מורחב: [[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש]]'''
 
==ליובאוויטש בתקופתינו==
 
השם ליובאוויטש בתקופתינו מפורסם לא בגלל העיירה "ליובאוויטש" כי אם בגלל התנועה "ליובאוויטש".
 
מאז עלה [[הרבי]], על כס נשיאות חב"ד, התחיל לשלוח [[שלוחים]] למרחבי תבל, לפתוח מרכזי יהדות וחסידות חב"ד בכל עיר ובכל פינה.
 
"ליובאוויטש" מפורסמת היום בכל העולם, ויש לה היום לערך אלפיים מרכזים, במאות מדינות הפזורות בכל העולם.
 
מאז נפתחו שערי ברית המועצות, ואחר כך "חבר העמים", שלח הרבי שלוחים רבים לפתוח מרכזי חב"ד גם בעיירות ומדינות רבות ב"חבר העמים".
 
גם בליובאוויטש נקנתה חצר עם בית, בשנת תשמ"ט, שהפך להיות "[[בית חב"ד]]". בבית הזה נאספים כל הנוסעים להשתטח על אהלי הקודש בליובאוויטש, שם כותבים את הפדיון ומשם הולכים אל הציון הקדוש.
 
עם פתיחת מסך הברזל, התחיל הרב [[נתן גוראריה]] לדון עם ממשלת רוסיה בקשר לבניית [[מוזיאון ליובאוויטש (רוסיה)|מוזיאון מיוחד]] על גבי חצר רבותינו בעיירה ליובאוויטש; במשך שנות הפעילות הירבה לקבל עידוד וזירוז מאת הרבי, להביא את התוכנית האמורה לביצוע.
 
ביום השלישי - ג' [[ניסן]] [[תשס"א]] הושלמה בניית המוזיאון, ונפתח המוזיאון לציבור.
 
::<small>(החומר בערך זה נלקח מתוך [[ליובאוויטש (ספר)|חוברת ליובאוויטש]])</small>
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגים כלליים]]
[[קטגוריה:ליובאוויטש|*]]
[[קטגוריה:קהילות חב"ד ברוסיה]]
[[קטגוריה:קהילות חב"ד שנכחדו]]
[[קטגוריה:שואה]]

גרסה אחרונה מ־21:52, 10 בדצמבר 2024

פירוש נוסף ערך זה עוסק בעיירה ליובאוויטש. אם התכוונתם לחסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש, ראו חסידות חב"ד ליובאוויטש (פירושונים) ופורטל:ליובאוויטש.
ציור מפת העיירה ליובאוויטש

לְיוּבַּאווִיטְש (בעברית: לוּבַּבִיץ. באנגלית: Lyubavichi. ברוסית: Люба́вич. בפולנית: Lubawicze) היא עיירה קטנה ברוסיה במחוז סמולנסק סמוך לגבול בלארוס.

העיירה ליובאוויטש הייתה מקום מושבם של רוב נשיאי חסידות חב"ד, ושימשה כמרכז פעילות חסידות חב"ד במשך 102 שנה (תקע"ג - תרע"ו). כפי שנהוג בחצרות החסידים, גם כיום, שנים רבות אחרי עזיבת העיירה, ממשיכה חסידות חב"ד להקרא "חסידות חב"ד ליובאוויטש".

בבית העלמין בליובאוויטש נמצאים אהלי כ"ק אדמו"ר הצ"צ, ובנו כ"ק אדמו"ר המהר"ש. והשטח בו גרו בעבר רבותינו נשיאינו, משמש כיום כמוזאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.

שנים רבות שלטה העזובה בליובאוויטש, אחרי נפילת ברית המועצות שלח הרבי את הרב דוד נחשון ור' אבי טאוב להקים את האוהל מחדש. כיום הרב גבריאל גורדון מתפעל את העשייה החב"דית בליובאוויטש, במקביל לשיקום בית העלמין והמבנים החב"דיים.

השם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לא ידוע מה היה שם העיירה שניתן לה ע"י מייסדה, ולא ידוע אם בכלל נתנו לה שם. רק לאחר תקופה ניתן לה השם "ליובא" (שפירושו ברוסית ובפולנית: "אהבה"). ובמשך הזמן צורפה גם הסיומת "וויטש", וכך נוצר השם המלא "ליובאוויטש"[1].

הרבי הריי"צ כותב[2], שהשם "ליובא" ניתן לעיירה על שם האהבת ישראל שאפיינה את דמותו של מייסד העיירה, יהודי בשם ר' מאיר, שהתפרסם באהבתו לכל אחד. ר' מאיר הרבה לגמול חסד עם כולם, ושמו נודע לתהלה בכל הסביבה והתפרסם למרחקים. על שמו נקראה העיירה אותה הקים בשם "ליובא" (אהבה).

והמהרי"ל (אח רבינו הזקן) כותב[3], שהשם ניתן על שמו של השר הראשון שהקים את העיירה, ששמו היה "לובייעצקי".

מיקום[עריכה | עריכת קוד מקור]

העיירה ליובאוויטש נמצאת במרכז היישוב החקלאי "ליובאביצ'י" (Любавичское сельское поселение) בחבל רודניאנסקי שבמחוז סמולנסק (סמוך לגבול בלארוס). סמוכה לעיירות: בבינוביטש, דוברומיסלא, רודניא, ליאזנא, לאדי, והרדישטש.

בעבר, בעקבות מלחמות בין רוסיה ופולין, הייתה העיירה עוברת לעיתים קרובות בין המדינות[4]. בשנת ה'רפ"א (1521) חתם וואסילי השלישי מלך רוסיה על הסכם מסירת כמה עיירות באיזור סמולנסק לפולין, ביניהם גם העיירה ליובאוויטש. הסכם דומה חתם איוואן האיום בשנת ה'שט"ז (1556)[5]. במהלך השנים עברה העיירה גם בין המחוזות אורשה, סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.

תיאור כללי[עריכה | עריכת קוד מקור]

ליובאוויטש מעולם לא היתה עיר גדולה, למרות שבתקופות מסוימות היו זורמים אליה מאות חסידים מכל רחבי רוסיה. שטח העיירה הוא כקילומטר וחצי על קילומטר וחצי. בצפון העיירה זורם נהר גדול שנקרא "נהר ברזינה"[6] (reka berezina), ובמערב העיירה זורם עוד נהר, קטן יותר (reka khuditsa), שנקרא "נהר המצבה"[7].

העיירה מוקפת בייערות גדולים, שמשווים לה מראה של מקום מבודד. וכפי שכותב הרבי הריי"צ בספר הזכרונות:

"ליובאוויטש, הנמצאת בפלך מוהילוב (במחוז בבינוביץ, ואחר-כך במחוז אורשה) ושוכנת על נהר דנייפר שברוסיה הלבנה, היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד, והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתיחד לנפשם ולהתקרב אל ה' ובריאתו. זו הסיבה לעובדה שצדיקים נסתרים רבים קשרו את גורלם עם ליובאוויטש והטביעו עליה את חותמם, עד שאנשים המתוודעים אל תולדותיה של ליובאוויטש, מראשית ייסודה, מתרשמים ממנה כעיר אגדית, הקשורה בפרק מרתק ומותח של חיים יהודים".

מרכז העיירה שימש בעבר כמקום השוק מרכזי, שבו התרכזו החנויות[8]. כל יום ראשון היה שוק של הגוים מכפרי הסביבה, שהיו מביאים התוצרת שלהם למכור, וקונים בחנויות את מה שהם צריכים[9]. בעיירה היה מתקיים גם יריד, במשך חודש אחד בשנה (ינואר), ואליו היו באים אנשים משקלאב, וויטעבסק, מוהילוב, ומעוד מקומות[10].

בעבר היה בעיירה מספר בתי כנסת (בנוסף לבית הכנסת בחצר הרבי): בנימינ"ס שטיבל, הבית מדרש (כך שמו), גולדעס מנין, טומסקער מנין, בית הכנסת על יד האהל, ומנין חחלוקא. בנוסף לכך היה בעיירה טחנת קמח של מים (על יד גשר הנהר). בית מרחץ ומקוה. אורוות סוסים, מחסן עצים ובית מרקחת. ברחוב חחלוקא היה בית הדואר (עם טלגרף). תחנות הרכבת הקרובות לליובאוויטש נמצאות ברודניה ובקרסנה. בעבר הדרכים היו בלי כביש, והיו עגלונים שהיו נוסעים עד תחנת הרכבת[11].

שמות רחובות העיירה השתנו מספר פעמים במהלך השנים. בספר הזכרונות כותב הרבי הריי"צ, שממרכז העיירה (השוק) היו יוצאים שלשה רחובות מרכזיים: רחוב "ברום" שהוליך אל דוברומיסל (Dobromysl). רחוב "שילבה" שהוליך אל רודניה, ורחוב "חכלוקה" שהוליך אל רססנה (Rossasno) . ונוסף על רחובות אלה, היו מספר סימטאות: "סיריצה", "הסימטא הקרה", "ויגאן" ו"סימטת הנהר".

בליובאוויטש וחייליה כותב את שמות הרחובות: "שילעווע, חחלוקא, פטרבורג. שייער גאס, ונקרא די קאלטע גאס (בו גרו הגוים), ברוקגאס, הרחוב שלפני ככר השוק, ככר השוק".

אוכלוסיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

במהלך רוב שנותיה, העיירה הייתה מאוכלסת ברובה ביהודים, שחיו בשלום עם שכניהם הגוים.

בשנים תקט"ז - תקי"ז (1755 - 1756) היה בליובאוויטש 75 - 80 משפחות יהודיות[12].

בשנת תקמ"ד (1784) היה בליובאוויטש כ50 משפחות יהודיות[13].

בשנת תקע"ג (1813) היה בליובאוויטש כ110 משפחות יהודיות[14].

בשנת ה'תר"כ (1860): היה בליובאוויטש 1516 נפשות, מתוכן 978 יהודים.

בשנים שלאחרי זה התרבתה האוכלוסיה עד שמנתה כ300 משפחות יהודיות וכ100 משפחות נכריות.

לאחר עזיבת רבותינו נשיאינו, עזבו יהודים רבים את העיירה, וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, נשארו בליובאוויטש רק כ110 משפחות יהודיות.

העיירה כיום (1998) מונה 545 תושבים נכרים. ואין יהודים שגרים בעיירה.

היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

העיירה ליובאוויטש מוזכרת (לראשונה) במסמך משנת ה'רנ"ד[15]. יש שמשערים שהעיירה הוקמה לאחר גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב[16], כשהיהודים החלו להתיישב בפולין. אמנם יש שמקדימים את זמן הקמתה לפני גירוש ספרד[17].

הרבי הריי"צ מספר על הקמת העיר:

"פרשת ייסודה של ליובאוויטש, בעבר הרחוק רחוק, קשורה באישיות יהודית מענינת, שזכרה לא נשכח במשך הדורות עד לזמננו. שם האיש היה רבי מאיר, ונמנה על אותם צדיקים שרצו לחיות רק על יגיע כפיהם. כיון שלא רצה להשאר במקום מגוריו הישן, כי אם להניח בסיס חדש לקיומו וקיום יהודים נוספים - עזב, יחד עם שלש משפחות נוספות, את עירו והלך לחפש איזו שהיא פנה נדחת כדי להתנחל שם ולהתפרנס מעמל כפים. נראה שחלומו היה להקים כפר יהודי... השטח שנבחר, עליו קמה ליובאוויטש, התאים מאוד להגשמת הרעיון, שכן היה מוקף יערות ונמצא לחופו של נהר. רבי מאיר והמשפחות שהלכו אתוהתמסרו מיד לעבודה: חטבו עצים ביער ובנו להם בתים.

לפי המסופר הצטיין רבי מאיר במיוחד באהבתו הגדולה ליהודים, ואף לאינם יהודים. אהבת ישראל שלו היתה בלתי מוגבלת, וגם כלפי אחרים גילה אהבה. בפיו היה שגור הפתגם: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו", וברור שרוח הבריות נוחה ממי שמתייחס בידידות ובחסד לכל אחד. ולא רק את האדם, בחיר היצורים, בלבד הוקיר רבי מאיר - כי אם גם את כל נברא, ואף אם זה בעלי־חי ההולך על ארבע או מעופף בשמים. מובן שרבי מאיר זה הרבה לגמול חסד עם יהודים ועם אינם יהודים. כך נודע מיד שמו לתהלה בכל הסביבה ואף התפרסם למרחקים... כך היתה "ליובאוויטש" סמל לאהבת ישראל, אהבת הבריות, ועל הכל, כמובן, אהבת ה׳, בורא הכל.

רבי מאיר היה הראשון לשורת צדיקים נסתרים במשך מאות שנים אשר ראו בליובאוויטש את ביתם. לפיכך זכתה ליובאוויטש, מאוחר יותר, להיות "עיר ואם בישראל", שממנה באו סמכות והנהגה שהוכרו בכל העולם היהודי".

בליובאוויטש הייתה קהילה של יהודים, עוד הרבה לפני שחסידות חב"ד קבעה בה מושבה. וכבר בסביבות שנת ה'ת"מ "היתה ליובאוויטש עיירה שמאחוריה עבר עשיר".

בספר הזכרונות מסופר על שני צדיקים נסתרים שחיו בעיירה ליובאוויטש, בשנת ה'ת"מ או ה'ת"נ, ר' בנימין ור' וולף. ר' בנימין זה הקים את בית הכנסת העתיק ביותר בליובאוויטש שנקרא "בנימינ'ס שטיבל" (אם כי לאמתו של דבר נבנה ביתכנסת זה מספר פעמים מחדש במשך ימי תולדותיו, לאחר שנחרב בשריפות שעברו עליו).

וכן מסופר שם על עוד צדיקים נסתרים שחיו בה, בדור שלאחריהם: ר' יוסף (רב העיירה), ר' זבולון הסופר, ר' בנימין ור' וולף (דור ב) ור' ישכר בער. כל אלו היו מתלמידי הבעש"ט (ולאחרי זה מתלמידי המגיד ממעזריטש).

תקופת אדמו"ר הזקן[עריכה | עריכת קוד מקור]

ציור של העיירה ליובאוויטש בשנת תקע"ב

בשנים: תקט"ז - תקי"ז, היה כ"ק רבינו הזקן, בהיותו ילד כבן 11-12, נשלח ע"י אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד אצל הגאון ר' יוסף. ר' יוסף מסרו לחתנו ר' יששכר בער מקאבילניק שילמד אותו. במשך שתי שנים (תקט"ז - תקי"ז) למד רבינו בליובאוויטש. בתקופה זו התאכסן בדירתו של ר' נפתלי 'בטלן' ושצערע-דוואשע החנוונית. קביעת מקום לימודו היה בחדר השני של בית המדרש "פועלי צדק משכימי קום"[18]. על המקום בו למד רבינו הזקן, הוקמה לימים חצר רבותינו נשיאינו.

וכותב ע"ז הרבי הריי"צ[19]:

"ליובאוויטש היתה גם מקום התורה אליו נדד אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן, בילדותו, ללמוד תורה. ומפי מי? - מפי אותו רבי יששכר דב! רבי שניאור זלמן, מורה ומייסד חב"ד, לא ידע אז אפילו על החסידות בכלל ואף לא שמע אז, יש להניח, את שמע הבעש"ט - הוא היה אז נער בן שתים עשרה שנה. ודאי שמע אז את יסודות החסידות כפי שהוסברו בדרשות רבי יוסף המגיד. רבי שניאור זלמן למד תורה לא רק מפי יששכר דב, אלא אף מפי חותן רבו, רבי יוסף המגיד, וכנראה גם מפי רבי זבולון הסופר, שכן שלשה אלו היו שרויים תמיד ביחד. רוח החסידות הורגשה בכל דבריהם, בכל פרטי התנהגותם, וביחסם לאנשים, ובמיוחד לאנשים פשוטים..."

"...מאוחר יותר כשעבר רבי דוב בער למזריטש והנהיג משם את התנועה החסידית, במשכו אליו מגדולי וטובי העם באותה תקופה, נקשר גם רבי שניאור זלמן אליו. בכך היה רבי שניאור זלמן ל"נכד" כפול של הבעש"ט, הן כתלמידו של רבי יששכר דב מליובאוויטש והן כתלמידו של רבי דוב בער ממעזריטש ממלא־מקומר של הבעש"ט. בקשר כפול זה שנקשר אל הבעש׳׳ט חוזק הקשר שלו גם עם ליובאוויטש, העיירה בה למד בשנות נעוריו אצל רבי יששכר דוב. כך הונח היסוד להתקשרותה של חסידות חב"ד עם העיירה ליובאוויטש, למרות שאדמו"ר הזקן עצמו קבע חצרו בליאזנא ולאחר מכן בליאדי, ורק בדור השני לחסידות חב"ד נקבעה בירתה בליובאוויטש ע"י אדמו"ר האמצעי".

מאוחר יותר, בעת שהיה רבינו אצל רבי מנחם מענדל מהורודוק, נפגש שם שוב עם ר' ישכר בער[20]. וברבות השנים אחרי שיסד רבינו הזקן את חסידות חב"ד, נהפכו היוצרות נעשה ר' יששכר בער חסיד של רבינו הזקן[21].

גם בנו של ר' ישכר דוב, ר' יוסף מליובאוויטש, היה מגדולי תלמידי רבינו[22]. וכן החסיד ר' צבי הירש זרחי, מתלמידי רבינו הזקן, גר בליובאוויטש[23]. ובשו"ת רבינו הזקן (סימן יז) מובאת שאלה הלכתית שנשלחה לרבינו מאת "ר' בנימין מ"צ (מורה צדק) דליובאוויטש".

בשנת תקע"ב (1812) חיל של נפוליאון הוצב בליובאוויטש, למשך שבועיים.

תקופת כ"ק אדמו"ר האמצעי[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעת הסתלקות אביו אדמו"ר הזקן, ביום כ"ד בטבת שנת תקע"ג (1812), שהה אדמו"ר האמצעי בעיירה קרמנצ'וג ושם קיבל על עצמו את הנשיאות. ולאחר מסע (שכונה "מסע ההכתרה") בין עיירות רוסיה, בחר אדמו"ר האמצעי למקום מגוריו את העיירה ליובאוויטש, ואליה הגיע (עם כל משפחתו) יחד עם אלפי חסידים, ביום ח"י באלול תקע"ג. בעת הגעתו סיפר אדמו"ר האמצעי לחסידים על כך שאדמו"ר הזקן בילדותו, למד בעיירה ליובאוויטש אצל רבי ישכר בער מליובאוויטש. והוסיף וסיפר שאדמו"ר הזקן התגלה אליו וביקש ממנו לקבוע את מושבו בליובאוויטש.

הנסיך צ'חווסקי, ששלט על העיירה, צווה על עובדיו לכרות מהיערות שלו כדי להקים בתים עבור הרבי והחסידים[24]. ומיד כשהתיישבו החסידים בליובאוויטש בנו שם גם מקוה. אחר כך בנו את המקוה על שפת הנהר, לא רחוק מהחצר של רבותינו.

לאחר התיישבות אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, התחילו לנהור לשם אנ"ש מכל המדינה. מליובאוויטש החלה תורת חסידות חב"ד, להתפשט בכל רוסיה הלבנה וליטא, ומספר הנוסעים לליובאוויטש הלך וגדל. כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלו.

תקופת אדמו"ר הצמח צדק[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדמו"ר הצמח צדק התיישב בליובאוויטש, יחד עם דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד (1813). ואחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827) קיבל את נשיאות חב"ד, ונהג את נשיאותו בליובאוויטש, קרוב לארבעים שנה. במשך התקופה הזאת יסד ישיבה בליובאוויטש.

רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הצמח צדק: משנת תקצ"ב (1832) ואילך, היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן.

אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהיה בליובאוויטש עד יומו האחרון - בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), ושם מנוחתו כבוד. בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהגוים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו.

תקופת אדמו"ר המהר"ש[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדמו"ר המהר"ש גר כל ימיו בליובאוויטש. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר מוהר"ש, היה הרב אברהם ב"ר יוסף זעליגסון. אדמו"ר המהר"ש נסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ג (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור אביו אדמו"ר הצמח צדק.

חורבן ליובאוויטש[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – חורבן ליובאוויטש

"חורבן ליובאוויטש" הוא כינוי לתקופה של אחת-עשרה שנים בין הסתלקות הרבי המהר"ש עד לקבלת הנשיאות של בנו הרבי הרש"ב (י"ג תשרי תרמ"ג - ראש השנה תרנ"ד), בהם סרבו שני בני הרבי המהר"ש הרבי הרש"ב ואחיו הבכור הרז"א לקבל את הנשיאות, וחסידות חב"ד נשארה ללא נשיא רשמי[25]. תקופה זו מכונה חורבן היות ובה הצטמצמו משמעותית ממדי חסידות חב"ד.

תקופת אדמו"ר הרש"ב[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – תומכי תמימים ליובאוויטש

בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד אדמו"ר הרש"ב את ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש. וגם התחיל לבנות מקוה אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה הקודם במקום. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הרש"ב היה הרב דוד יעקובסון.

בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת תרע"ו (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש, ובט"ז חשוון תרע"ו עזבו הרבי ומשפחתו את ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי אדמו"ר האמצעי התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.

אחרי נסיעת הרבי מליובאוויטש, נשארה ישיבת תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה בקרמנטשוג, בשלהי קיץ תרע"ח (1918).

לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים. לאחר נסיעתם של האחרונים הרסו הגויים המקומיים את ה'אוהל' (הוא נבנה מחדש רק בשנת תשכ"ו).

אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר הרבי. בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות אדמו"ר מוהרש"ב, נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, וכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר על ידי הגוים.

בעקבות עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה, שכן מרבית מן התושבים התפרנסו מאכסניות ועבודות דומות התלויות במבקרים הרבים שפקדו את העיירה. השלטון הקומוניסטי ששלט באותה עת הוסיף על הקשיים הכלכליים, ומרבית מיהודי העיירה עזבו לערים הגדולות.

תקופת אדמו"ר הריי"צ[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדמו"ר הריי"צ נולד בי"ב תמוז תר"מ (1880) בליובאוויטש. בקיץ תרנ"ג (1893) התקיימה הבר מצווה שלו בחצר הרבי בליובאוויטש, ובשלהי שנת תרנ"ז (1897) התקיימה חתונתו שם. כשנפתחה ישיבת תומכי תמימים מונה להיות מנהל הישיבה. אחרי חתונתו, בנו בבית אביו עוד חדר אחד עבור דירתו. אחר כך עבר לגור בבית אחר בחצר הרבי.

בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), לאחר עזיבת הרבי ותלמידי הישיבה את ליובאווטיש, כמה מאנ"ש שעדיין גרו בליובאוויטש, העבירו את בית הכנסת לבית החומה. בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת תרפ"ב (1921) שלח להם אדמו"ר הריי"צ סכום כסף לתיקון המקוה.

בערב ר"ח אלול של אותה שנה (תרפ"ב) נסע אדמו"ר הריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. הייתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת הנשיאות. בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והגוים גנבו את כתלי הגדר. בשנת תרפ"ד (1924) השתדל אדמו"ר הריי"צ לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים.

בית הכנסת בכפר נסגר על ידי הקומוניסטים באמצע החורף של שנת ה'תרצ"ו.

בשואה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – שואת ליובאוויטש

בזמן שפרצה המלחמה נותרו בעיירה רק כמאה עשרים משפחות יהודיות, שהיוו כמחצית מתושבי העיירה.

מפאת קרבתה לגבול, היה קל לנאצים לכבוש אותה, ושנתיים אחרי פרוץ המלחמה, בחודש סיוון ה'תש"א נפתח "מבצע ברברוסה" של הכוחות הנאציים לכיבוש ברית המועצות, ובזמן קצר הצליחה לכבוש שטחים ניכרים. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. בכ"ו בתמוז ה'תש"א נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.

בסיום חודש מנחם אב (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה, מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול). לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לדבר עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים. בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ל וכדומה, כשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.

בשבת שובה, ו' בתשרי ה'תש"ב, נצטוו כל הנותרים להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ומותר היה לקחת את החפצים האישיים בלבד. עם הגיעם לכיכר נלקחו מהם בכוח חפציהם האישיים, 17 מהיהודים נאסרו והוצאו להורג, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים מקומיים ואנשי פלוגת אס.אס שהגיעה מרודניה. הגטו היה ברחוב אחד קטן וצפוף עם 19 בתים, שבו נדחסו כ-500 יהודים, לערך 25 יהודים בכל בית. בגטו לא הייתה אספקה סדירה של מזון וחומרי הסקה והיהודים סבלו מחרפת רעב ותשישות מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך כיבוש רוסיה.

חיסול הגטו נערך בי"ד חשוון ה'תש"ב, אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה. הנאצים רצחו במבצע החיסול על הגטו 483 יהודים, ה' יקום דמם. יהודים אלו נקברו בקבר אחים גדול בליובאוויטש.

אנדרטה לזכר 483 הנרצחים בעיירה
קבר האחים בליובאוויטש כיום, בו נקברו 483 היהודים שנרצחו [האנדרטה (⬆) ניצבת עליו] pg

היו מקומיים שסייעו לנאצים. אך באזור היערות שסביב ליובאוויטש ועד סמולנסק, היו פרטיזנים רבים שביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים (אחת הפעולות: שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר). ואזרחים סובייטים לא-יהודיים רבים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי, הוצאו להורג בחשד סיוע לפרטיזנים.

בשנת ה'תש"ב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ונרצחו בה בידי הנאצים. בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו לרודניא יהודים מליובאוויטש ומליוזנה ומעוד עיירות, וחוסלו שם. סך הכל נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש (יהודים ולא-יהודים) .

כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים, נערכו קרבות עזים בתוככי העיירה ורובה נחרבה, ומצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ניזוקו ונפלו. עקב הדיכוי הקומוניסטי לא היה שייך לשפץ את המקום. רק בערב ראש השנה ה'תש"ד (29 בספטמבר 1943), שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונשארו בה עשרה בתים בלבד בקצה העיירה.

העיירה כיום[עריכה | עריכת קוד מקור]

בית הארחה בעיירה ליובאוויטש

בשנים האחרונות נבנו בעיירה בתי אירוח[26][27], שוחזר המקוה, ה'זאל' וחצר רבותינו נשיאנו.

אוהל רבותינו נשיאינו והמקומות הקדושים בעיירה שופצו ושוחזרו.

רבים מאנ"ש נוסעים לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו. שליח הרבי הרב גבריאל גורדון (יו"ר ארגון ליובאוויטש רוסיה - המקומות הקדושים) פועל לשמירת החצר ותיפקוד המקום[28].

בתי העלמין בליובאוויטש[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – בית העלמין בליובאוויטש
ערך מורחב – אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש
ערך מורחב – אוהל הרבניות

בית העלמין היהודי בליובאוויטש ממוקם בקצה המערבי של העיירה, סמוך לנהר הקטן. בית הקברות משתרע על חלקה של כ-70 על 150 מטר. בבית עלמין זה נמצאים אוהלי כ"ק אדמו"ר הצמח צדק וכ"ק אדמו"ר המהר"ש.

בסמוך אליהם טמונות גם: הרבנית סטערנא (אשת אדמו"ר הזקן), הרבנית שיינא (אשת אדמו"ר האמצעי), הרבנית חיה מושקא (אשת אדמו"ר הצמח צדק), הרבנית רבקה (אשת אדמו"ר המהר"ש). ועוד נשי ובנות משפחת רבותינו נשיאינו שאין ידוע לנו שמותם. וגם טמונים בבית העלמין: רבי ברוך שלום שניאורסון (בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק וסב סבו של הרבי), אברהם סנדר שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"ש. נפטר בהיותו בן שמונה שנים בלבד). הרב יששכר בער ("המגיד מליובאוויטש" ומורו של אדמו"ר הזקן בילדותו).

הרב אבא דוד גורביץ במהלך שחזור הקמת מצבות אדמו"רי ליובאוויטש

בעקבות מלחמת העולם השנייה, נחרב בית העלמין. ובשנת תשכ"ו הגיע הרב אבא דוד גורביץ לעיירה ליובאוויטש, תיקן את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש ההרוסות והקים סביבן גדר. את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב. בשנת תשע"ה נוקה בית העלמין, והשיחים נכרתו ונשרפו. חלק מהמצבות הונחו על יציקת בטון. בסך הכול השתמרו בבית העלמין כ200 מצבות, וכל הכתובות עליהם הם בעברית. בשנים האחרונות ממשיכים לשפץ את בית העלמין, ומידי פעם מתגלים מצבות חדשות.

בליובאוויטש היה בית העלמין נוסף, עתיק יותר, שעל פי המסורה קבורים בו הרבה קדושים. אולם מרוב יושנו, לא נותרה בו אפילו מצבה אחת עומדת. כיום מוצב במקום שלט לזכרון בית העלמין הישן.

חצר רבותינו נשיאינו[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.
מפת חצר רבותינו נשיאינו

בצפון העיירה נמצא חצר רבותינו נשיאינו, שם התגוררו הם ומשפחותיהם, ושם היה בית הכנסת ובית המדרש שלהם. בשטח חצר זו הוקמה ג"כ ישיבת תומכי תמימים.

כיום במקום נבנה מוזיאון הסוקר את תולדות רבותינו נשיאינו בעיירה.

ה'זאל' ובתי רבותינו נשיאנו שוחזרו.

בית שניאורסון[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – בית שניאורסון בליובאוויטש
בית שניאורסאהן בליובאוויטש בימינו

בית שניאורסאהן שבליובאוויטש הינו מבנה הממוקם על שטח גדול בעיירה ליובאוויטש, המשמש כיום כבית הכנסת אורחים, וכמוזיאון למורשת חסידות חב"ד ותולדות העיירה. הבית נקנה בשנת תשמ"ט ורשום על שמו של הרבי. בעיירה הוצבה אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.

ציטוטים מדברי רבותינו נשיאינו אודות העיירה[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • מספר הזכרונות: "בהזדמנות מסוימת אמר אדמו"ר בעל ה"צמח צדק": "ליובאוויטש" מבוססת על אהבה. בגמרא ישנה מחלוקת: "שמא - מילתא היא, או לאו מילתא היא" (השם מהווה דבר לעצמו או לא). רבי מאיר סובר: "שמא מילתא היא", הוא היה מדייק בשם (כפי שהגמרא מספרת על איש ששמו היה בידור, ורבי מאיר אמר ששם זה רומז להתנהגות בלתי ראויה, ככתוב: כי דור תהפוכות המה). מייסד הישוב "ליובאוויטש" נקרא בשם רבי מאיר בעל צדקה וחסד , ובהתנהגותו השרה על המקום רוח אהבה, "שמא - מילתא היא". נאמר גם:"וכל אשר יקרא לו האדם, נפש חיה, הוא שמו", כי חיותו של הנברא באה באמצעות ה"צינור" של השם הנכון. "ליובאוויטש" היא "צנור" לאהבה חסידית ולידידות. על האדם לרחם על עצמו ועל הזולת, ואיש את רעהו יעזור לשפר את המדות הטובות ואת דרכי עבודת ה׳ עפ"י תורת החסידות. עד כאן דברי בעל ה"צמח צדק". אין, איפוא, פלא בכך ש"חב"ד" ו"ליובאוויטש" נעשו שמות נרדפים, שהפרו זה את זה והשפיעו זה על זה".

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • ליובאוויטש שלי אתר המתעד את תולדות חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש ברוסיה ומידע למבקר

הרב יהושע מונדשיין, ‏כרם חב"ד גליון שלישי. נדפס מחדש בספר דברי ימי התמימים.


ליובאוויטש
העיירה ליובאוויטש • תומכי תמימים ליובאוויטש • ליובאוויטש - רוסיה - המקומות הקדושים
אתרי העיירה בית העלמין בליובאוויטש • אוהל אדמו"ר הצמח צדק והמהר"ש • אוהל הרבניות • הזאל הגדול • בית שניאורסון • בית כנסת של העקידה • קבר האחים היהודי בליובאוויטש
מאורות בעיירה השריפה הגדולה • ליובאוויטש בשואה
ספרים על העיירה ליובאוויטש - העיירה של חב"ד • ליובאוויטש וחייליה
ערים ועיירות ברוסיה
מחוז סמולנסק - ליובאוויטש · וליז' · רודניא · חסלביץ' • ניז'ני נובגרוד • מחוז בריאנסק - פוצ'פ · נובוזיבקוב · סטרדוב • מחוז רוסטוב • מחוז מוסקבה - מלחובקה • מחוז לנינגרד- פושקינה • מחוז פסקוב - אופוצק · נוול • מחוז וורונז' • מחוז קוסטרומה • מחוז סבטרופול - קיסלבודסק • מחוז קורסק - פיענא
עיירות בבלארוס • עיירות באוקראינה • עיירות בליטא • עיירות בלטביה • ערים בפולין

‏‏

הערות שוליים

  1. ↑ "ספר הזכרונות" פ"א. אך ראה בספר "ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" עמ' ו שכתבו, שמצינו מסמך משנת ה'רנ"ד, שכבר בו נקראת ליובאוויטש בשם זה ("ליובאוויטש"). ובעמ' יא כתבו : "ברשימה אחרת של הרבי, מובאת הערכה באשר לתקופה שבה החלה העיירה להיקרא בשם זה: "הגאון שלום שלמה, זקן הרבנית של הרה"צ ד' יששכר דוב, בהיותו ילד שמע מפי זקנים וישישים שהם היו רגילים לקרוא שם היישוב "ליובא" כמו שהיו קוראים אותה בילדותם". ומזה יש לשער אשר בשנות ה'ש"נ - ה'ש"ס (1560 - 1590) לערך נקראה שם העיר "ליובאוויטש".
  2. ↑ שם
  3. ↑ שארית יהודה למהרי"ל (אחי רבינו הזקן), אבן העזר סי' נב (בתשובה ששלח לכ"ק אדמו"ר הצ"צ בעניין כתיבת שם "ליובאוויטש" בגט)
  4. ↑ אמנם למרות זאת, תושביה הגויים תמיד היו פולנים, ולא רוסים (ספר הזכרונות).
  5. ↑ "ליובאוויטש - תולדות העיירה" מאת הרב שלום בער לוין
  6. ↑ מקור נהר "בריזנה" היה בכפר הנושא אותו שם. כפר זה עצמו נקרא כן בגלל יער עצי הליבנה המקיפו. 'עצי ליבנה' ברוסית: בריוזה Березы (ספר הזכרונות).
  7. ↑ משום שהוא נובע מתוך אחת המצבות בבית העלמין העתיק. האותיות שעל גבי המצבה היו מחוקות, ולכן אי אפשר לדעת של מי היה הקבר שנמצא שם. מדור לדור נמסרה האזהרה שלא להשתמש במי "נהר המצבה" לשתיה או לרחצה (ספר הזכרונות).
  8. ↑ כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מזכיר את רחבת השוק (חידושים לג, ד): "שהשער של המטלה ההולכת לעיר דובראוונא והשער של המטלה ההולכת לוויטעפסק או לרודניא אינן מכוונות כלל זה נגד זה... שכולם מפולשים לפלטיא הוא הרחוב שבאמצע העיר ששם החנויות כולם".
  9. ↑ "ליובאוויטש וחיילה" מאת הרב רפאל כהן.
  10. ↑ שו"ת הצ"צ או"ח סי' כד. אמנם בעיר ווילנא היה נדפס לוח שנה, ובסופו רשימת הירידים האמורים להתקיים במשך השנה. בעיירה ליובאוויטש רשומים כל שנה שני ירידים, האחד בחודש טבת (ינואר) והשני בחודש תמוז (יוני). וכן באתר של העיירה "ירידים - עם יבוא סחורות עד 1.5 מיליון רובל. היו 2 ירידים: 29 ביוני. ומ-6 בינואר עד 6 בפברואר".
  11. ↑ ראה "ליובאוויטש וחיילה"
  12. ↑ ספר הזכרונות
  13. ↑ הרב לוין שם
  14. ↑ ספר הזכרונות
  15. ↑ "ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" (עמ' ו). אך הרב לוין כתב שלראשונה נמצאת במסמך משנת ה'רפ"א.
  16. ↑ לוין שם
  17. ↑ "ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" שם
  18. ↑ ראה "ליובאוויטש ערש חסידות חב"ד. אך בספר בית רבי פ"א כתב: "בהיותו בן י"ב שנה לקח לו אביו לרב, את הרה"ק רבי ישכר בער זלה"ה מגיד מישרים דליובאוויטש. וכאשר התחיל הרב ללמוד עמו נבהל משמוע גודל חריפותו ובקיאותו, ואמר לאביו שבנו אינו צריך לרב, ופסק מללמוד עמו. ומאז היה לומד בפני עצמו בשקידה נפלאה יומם ולילה ושמו הטוב יצא למרחוק".
  19. ↑ ספר הזכרונות
  20. ↑ בית רבי שם
  21. ↑ שם
  22. ↑ שם
  23. ↑ ראה אהלי ליובאוויטש (ג. עמ' 32).
  24. ↑ כלי הכסף שקיבל הרבי האמצעי מהנסיך, כשהתיישב בליובאוויטש
  25. ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ג' עמ' שפח.
  26. ↑ באותו מקום בו שכן בית ההארחה של ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הרש"ב.
  27. ↑ י"ג ניסן: בית הארחה הוקם בעיירה ליובאוויטשקובץ תמונה
  28. ↑ סקירה ב-ynet: "תחיית המתים" של העיירה ליובאוויטש
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=ליובאוויטש&oldid=723885"