ליקוטי אמרים - פרק מ"א: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| (16 גרסאות ביניים של 10 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט | |||
|כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים מ"א-נ') | |||
|הסתרה=כן | |||
|מוסתר=כן | |||
|תמונה= | |||
|תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים מא-נ}}}} | |||
{{תניא}} | {{תניא}} | ||
'''פרק מ"א - ראשית העבודה ועיקרה ושורשה''' | |||
==מבוא לפרק== | ==מבוא לפרק== | ||
יראת ה' היא ראשית העבודה, עיקרה ושורשה. בפרק מבוארים (בעיקר) חשיבות היראה התתאה, ושני אופני התבוננות המגלים אותה. | |||
העבודה לעורר את היראה היא עניין כה יסודי, עד שבכמה מכתבים{{הערה|[[אגרות קודש]] חלק י"א איגרת ג'תשכ"ד, [[אגרות קודש]] חלק י"ד איגרת ה'שכא ועוד.}} הורה הרבי לנערי [[בר מצווה]] ללמוד ו[[שינון בעל פה|לשנן בעל פה]] מידי יום את תחילת הפרק (עד תיבת 'המלך' בתחילת העמוד השני של הפרק) לפני תחילת [[הנחת תפילין]]. | |||
==גוף הפרק== | ==גוף הפרק== | ||
{{פרק תניא|פרק= | {{פרק תניא|פרק=מא|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק מ"א}}}} | ||
==סיכום הפרק== | |||
בתחילת הפרק מביא [[אדמו"ר הזקן]] שני אופנים לגלות את היראה המסותרת{{הערה|וכמו שבאהבה המסותרת נאמר ב[[תניא - פרק כ"ה|פרק כ"ה]] שהיא עבודה שלימה גם כשאינה בהתגלות ליבו, כך גם כאן: עבודה זו גמורה ושלימה גם אם לא התעורר ליבו ביראה, ואפילו אם במוחו ומחשבתו אינו חש יראה.}} של הנפש האלוקית: | |||
:*התבוננות כללית: יתבונן כיצד עומד עליו{{הערה|ומסביר הרבי (בלקוטי שיחות חלק ה') שנכלל בזה גם שעליו עומדים, כביכול, כל העניינים ש"למעלה".}} הקב"ה ובוחן עבודתו. | |||
:*התבוננות פרטית: יתבונן על גילוי האלוקות שכל מצווה פועלת בנפשו. | |||
בהמשך הפרק מזכיר [[אדמו"ר הזקן]], שהיראה לבדה{{הערה|בחינת עבד.}} אינה מספיקה אלא צריך גם אהבה{{הערה|בחינת בן.}}. ומוסיף, שיש לרצות לא רק ש'''אני''' אוהב את ה', אלא גם שהרצון '''של הקב"ה'''{{הערה|רצונו של הקב"ה נקרא "יחוד קוב"ה ושכינתה". הכוונה היא שברצונו לגלות את סופיותו בעולם המוגבל, שיתייחד [[אור הסובב כל עלמין|האור הסובב]] עם [[אור הממלא כל עלמין|האור הממלא]].}} יתקיים. | |||
בסיום הפרק מוסבר שאין ביכולתנו לרצות '''באמת''' לעשות נחת רוח{{הערה|האהבה השניה. אך למרות זאת עלינו להשתדל בזה, כי מצד עצמו העניין אמיתי.}}, אבל לרצות שהעבודה '''שלנו''' תגרום נחת רוח{{הערה|שזה חלק מהאהבה הראשונה - בחינת בן.}} הוא דבר טבעי - ולכן בזה מחוייב כל אחד ואחת. | |||
==מושגים יסודיים בפרק== | ==מושגים יסודיים בפרק== | ||
*[[קבלת עול]] | |||
*[[יראה תתאה]] | |||
==חשיבות הפרק== | |||
בתוך פרקי התניא עצמם, בולט פרק מ"א כפרק יסודי ומרכזי, דבר הבא לידי ביטוי והדגשה הן בהוראות רבותינו נשיאינו בנוגע ללימודו ושינונו, והן בנוגע ליחס שחסידים העניקו לו{{הערה|ר' ניסן נמנוב התבטא שלא נורא אם הענינים בפרק זה לא 'מונחים' בשכל לחלוטין, היות שפרק זה הוא עבודה לכל החיים, וחסידים היו מתייגעים עליו כל כך, עד שאלו היו ה'[[מחשבות זרות]]' שלהם כאשר היו לומדים מאמרי חסידות אחרים (תשורה ורנר טבת תשפ"א מונסי).}}. | |||
===לימודו בעל פה=== | |||
הרבי תיקן ללמוד לפני ה[[בר מצוה]] ו[[הנחת תפילין]] את תחילת פרק מ"א עד סיום "כעומד לפני המלך", משום שקטע זה מבאר את יחוד הקב"ה על כל יהודי, וייחוד מלכותו על כל עם ישראל בכלל - ועל כל יהודי בפרט. | |||
{{ציטוט|תוכן="ותבקש את הר"ם והר"י שלך שילמדו אותך בהדגשה הדרושה ריש פרק מ"א בתניא קדישא בהאמור שם בהנוגע לתפילין כי כמו שמניחים תפילין בגשמיות בתור הכנה לזמן חיובם ע"פ השולחן ערוך, הנה הוא הדין בהנוגע להכנה ברוחניות, והשי"ת יצליחך" כו'|מרכאות=כן|מקור=[[אגרות קודש]] חלק י"א דף ש"מ איגרת ג'תשכ"ד}} | |||
העבודה לעורר את היראה היא עניין כה יסודי, עד שבכמה מכתבים{{הערה|[[אגרות קודש]] חלק י"א איגרת ג'תשכ"ד, [[אגרות קודש]] חלק י"ד איגרת ה'שכא ועוד.}} הורה הרבי לנערי בר מצווה ללמוד את תחילת הפרק בעל פה לפני תחילת הנחת התפילין. | |||
{{ציטוט|תוכן="ומהנכון שילמוד, אם בעצמו או עם מי הוא, הכתוב ב[[שולחן ערוך]] ומועתק ב[[תניא]] ריש פרק מ"א בהתבוננות הדרושה עם מצות [[תפלין]], עד שיחקקו הדברים במוח זכרונו, שאז בוודאי יפעלו פעולתם בהנוגע ללימוד התורה קיום המצוות כדבעי והנהגה טובה בכלל. |מרכאות=כן|מקור=[[אגרות קודש]] חי"ד עמוד תקל"ג איגרת ה'שכא}} | |||
===אמירתו לפני התפילה=== | |||
כבר בפרק עצמו מציין אדמו"ר הזקן ש"יכוון מחשבה זו בשעת הנחת [[טלית]] ו[[תפילין]]". | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
*'''[https://chabadpedia.co.il/images/c/ca/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%27%27%D7%90.mp3 לשמיעת ביצוע מיוחד לקטע הראשון של הפרק (עד תיבת 'המלך')]''' בניגון ר' הלל מפאריטש {{שמע}} | |||
*שניאור זלמן צבי הירש העכט, '''[https://col.org.il/files/uploads/original/2024/07/66a8be416ede1_1722334785.pdf ביאור בתניא פרק מ"א]''', מגדל דוד חלק י"ז ג' תמוז תשפ"ד עמוד 379 | |||
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק מ'|פרק מ']]|הבא=[[תניא - פרק מ"ב|פרק מ"ב]]}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק מ'|פרק מ']]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק מ"ב|פרק מ"ב]]}} | |||
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]] | [[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]] | ||
גרסה אחרונה מ־07:10, 22 באוגוסט 2024
| תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים מ"א-נ') | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
פרק מ"א - ראשית העבודה ועיקרה ושורשה
מבוא לפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
יראת ה' היא ראשית העבודה, עיקרה ושורשה. בפרק מבוארים (בעיקר) חשיבות היראה התתאה, ושני אופני התבוננות המגלים אותה.
העבודה לעורר את היראה היא עניין כה יסודי, עד שבכמה מכתבים[1] הורה הרבי לנערי בר מצווה ללמוד ולשנן בעל פה מידי יום את תחילת הפרק (עד תיבת 'המלך' בתחילת העמוד השני של הפרק) לפני תחילת הנחת תפילין.
גוף הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
| פרק מא | ||
|---|---|---|
| פרק מא ברם צריך להיות לזכרון תמיד ראשית העבודה ועיקרה ושרשה. והוא כי אף שהיראה היא שרש לסור מרע והאהבה לועשה טוב. אף על פי כן לא די לעורר האהבה לבדה לועשה טוב ולפחות צריך לעורר תחלה היראה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל שלא למרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה כנ"ל שתהא בהתגלות לבו או מוחו על כל פנים דהיינו להתבונן במחשבתו על כל פנים גדולת אין סוף ברוך הוא ומלכותו אשר היא מלכות כל עולמים עליונים ותחתונים ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכמ"ש "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" ומניח העליונים ותחתונים ומייחד מלכותו על עמו ישראל בכלל ועליו בפרט כי חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם והוא גם הוא מקבל עליו מלכותו להיות מלך עליו ולעבדו ולעשות רצונו בכל מיני עבודת עבד. והנה ה' נצב עליו ומלא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי. ועל כן צריך לעבוד לפניו באימה וביראה כעומד לפני המלך ויעמיק במחשבה זו ויאריך בה כפי יכולת השגת מוחו ומחשבתו וכפי הפנאי שלו לפני עסק התורה או המצוה כמו לפני לבישת טלית ותפילין וגם יתבונן איך שאור אין סוף ברוך הוא הסובב כל עלמין וממלא כל עלמין הוא רצון העליון הוא מלובש באותיות וחכמת התורה או בציצית ותפילין אלו ובקריאתו או בלבישתו הוא ממשיך אורו יתברך עליו דהיינו על חלק אלוה ממעל שבתוך גופו ליכלל וליבטל באורו יתברך ודרך פרט בתפילין ליבטל וליכלל בחינת חכמתו ובינתו שבנפשו האלהית בבחינת חכמתו ובינתו של אין סוף ברוך הוא המלובשות דרך פרט בפרשת קדש והיה כי יביאך דהיינו שלא להשתמש בחכמתו ובינתו שבנפשו בלתי לה' לבדו וכן ליבטל ולכלול בחינת הדעת שבנפשו הכולל חסד וגבורה שהן יראה ואהבה שבלבו בבחינת דעת העליון הכולל חסד וגבורה המלובש בפרשת שמע והיה אם שמוע והיינו כמו שנאמר בשולחן ערוך לשעבד הלב והמוח כו' ובעטיפת ציצית יכוין כמו שנאמר בזהר להמשיך עליו מלכותו יתברך אשר היא מלכות כל עולמים וכו' לייחדה עלינו על ידי מצוה זו והוא כענין שום תשים עליך מלך ואזי אף אם בכל זאת לא תפול עליו אימה ופחד בהתגלות לבו מכל מקום מאחר שמקבל עליו מלכות שמים וממשיך עליו יראתו יתברך בהתגלות מחשבתו ורצונו שבמוחו וקבלה זו היא אמיתית בלי שום ספק שהרי היא טבע נפשות כל ישראל שלא למרוד במלך הקדוש יתברך הרי התורה שלומד או המצוה שעושה מחמת קבלה זו ומחמת המשכת היראה שבמוחו נקראות בשם עבודה שלימה ככל עבודת העבד לאדונו ומלכו מה שאין כן אם לומד ומקיים המצוה באהבה לבדה כדי לדבקה בו על ידי תורתו ומצותיו אינה נקראת בשם עבודת העבד והתורה אמרה ועבדתם את ה' אלהיכם וגו' ואותו תעבודו וגו' וכמו שאיתא בזהר [פ' בהר] כהאי תורא דיהבין עליה עול בקדמיתא בגין לאפקא מיניה טב לעלמא כו' הכי נמי אצטריך לב"נ לקבלא עליה עול מלכות שמים בקדמיתא כו' ואי האי לא אשתכח גביה לא שריא ביה קדוש' כו' [ובר"מ שם ד' קי"א ע"ב] שכל אדם צריך להיות בשתי בחינות ומדרגות והן בחינת עבד ובחינת בן ואף דיש בן שהוא גם כן עבד הרי אי אפשר לבא למדרגה זו בלי קדימת היראה עילאה כידוע ליודעים:
והנה אף מי שגם במוחו ובמחשבתו אינו מרגיש שום יראה ובושה מפני פחיתות ערך נפשו ממקור חוצבה ממדרגות תחתונות דעשר ספירות דעשיה, אף על פי כן מאחר שמתכוין בעבודתו כדי לעבוד את המלך הרי זו עבודה גמורה כי היראה והעבודה נחשבות לשתי מצות במנין תרי"ג ואינן מעכבות זו את זו. ועוד שבאמת מקיים גם מצות יראה במה שממשיך היראה במחשבתו, כי בשעה ורגע זו על כל פנים מורא שמים עליו על כל פנים כמורא בשר ודם הדיוט לפחות שאינו מלך המביט עליו שנמנע בעבורו מלעשות דבר שאינו הגון בעיניו, שזו נק' יראה כמו שאמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם כו' תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם כו', רק שיראה זו נקראת יראה תתאה ויראת חטא שקודמת לחכמתו ויראה עילאה הוא ירא בושת כו' דאית יראה ואית יראה כו', אבל בלי יראה כלל לא פרחא לעילא באהבה לבדה כמו שהעוף אינו יכול לפרוח בכנף אחד דדחילו ורחימו הן תרין גדפין [כמו שאיתא בתיקונים], וכן היראה לבדה היא כנף אחד ולא פרחא בה לעילא אף שנקראת עבודת עבד וצריך להיות גם כן בחינת בן לעורר האהבה הטבעית על כל פנים המסותרת בלבו שתהא בהתגלות מוחו על כל פנים לזכור אהבתו לה' אחד במחשבתו וברצונו לדבקה בו יתברך, וזאת תהיה כוונתו בעסק התורה או המצוה הזו לדבקה בו נפשו האלהית והחיונית ולבושיהן כנ"ל. אך אמנם אמרו רז"ל לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל, לכן יתכוין ליחד ולדבקה בו יתברך מקור נפשו האלהית ומקור נפשות כל ישראל שהוא רוח פיו יתברך הנקרא בשם שכינה על שם ששוכנת ומתלבשת תוך כל עלמין להחיותן ולקיימן, והיא היא המשפעת בו כח הדבור הזה שמדבר בדברי תורה או כח המעשה הזה לעשות מצוה זו ויחוד זה הוא על ידי המשכת אור אין סוף ברוך הוא למטה על ידי עסק התורה והמצות שהוא מלובש בהן, ויתכוין להמשיך אורו יתברך על מקור נפשו ונפשות כל ישראל לייחדן, וכמו שאיתא לקמן פירוש יחוד זה באריכות ע"ש. וזהו פירוש לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בשם כל ישראל*
|
סיכום הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
בתחילת הפרק מביא אדמו"ר הזקן שני אופנים לגלות את היראה המסותרת[2] של הנפש האלוקית:
- התבוננות כללית: יתבונן כיצד עומד עליו[3] הקב"ה ובוחן עבודתו.
- התבוננות פרטית: יתבונן על גילוי האלוקות שכל מצווה פועלת בנפשו.
בהמשך הפרק מזכיר אדמו"ר הזקן, שהיראה לבדה[4] אינה מספיקה אלא צריך גם אהבה[5]. ומוסיף, שיש לרצות לא רק שאני אוהב את ה', אלא גם שהרצון של הקב"ה[6] יתקיים.
בסיום הפרק מוסבר שאין ביכולתנו לרצות באמת לעשות נחת רוח[7], אבל לרצות שהעבודה שלנו תגרום נחת רוח[8] הוא דבר טבעי - ולכן בזה מחוייב כל אחד ואחת.
מושגים יסודיים בפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
חשיבות הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
בתוך פרקי התניא עצמם, בולט פרק מ"א כפרק יסודי ומרכזי, דבר הבא לידי ביטוי והדגשה הן בהוראות רבותינו נשיאינו בנוגע ללימודו ושינונו, והן בנוגע ליחס שחסידים העניקו לו[9].
לימודו בעל פה[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי תיקן ללמוד לפני הבר מצוה והנחת תפילין את תחילת פרק מ"א עד סיום "כעומד לפני המלך", משום שקטע זה מבאר את יחוד הקב"ה על כל יהודי, וייחוד מלכותו על כל עם ישראל בכלל - ועל כל יהודי בפרט.
"ותבקש את הר"ם והר"י שלך שילמדו אותך בהדגשה הדרושה ריש פרק מ"א בתניא קדישא בהאמור שם בהנוגע לתפילין כי כמו שמניחים תפילין בגשמיות בתור הכנה לזמן חיובם ע"פ השולחן ערוך, הנה הוא הדין בהנוגע להכנה ברוחניות, והשי"ת יצליחך" כו'
— אגרות קודש חלק י"א דף ש"מ איגרת ג'תשכ"ד
העבודה לעורר את היראה היא עניין כה יסודי, עד שבכמה מכתבים[10] הורה הרבי לנערי בר מצווה ללמוד את תחילת הפרק בעל פה לפני תחילת הנחת התפילין.
"ומהנכון שילמוד, אם בעצמו או עם מי הוא, הכתוב בשולחן ערוך ומועתק בתניא ריש פרק מ"א בהתבוננות הדרושה עם מצות תפלין, עד שיחקקו הדברים במוח זכרונו, שאז בוודאי יפעלו פעולתם בהנוגע ללימוד התורה קיום המצוות כדבעי והנהגה טובה בכלל.
— אגרות קודש חי"ד עמוד תקל"ג איגרת ה'שכא
אמירתו לפני התפילה[עריכה | עריכת קוד מקור]
כבר בפרק עצמו מציין אדמו"ר הזקן ש"יכוון מחשבה זו בשעת הנחת טלית ותפילין".
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- לשמיעת ביצוע מיוחד לקטע הראשון של הפרק (עד תיבת 'המלך') בניגון ר' הלל מפאריטש
- שניאור זלמן צבי הירש העכט, ביאור בתניא פרק מ"א, מגדל דוד חלק י"ז ג' תמוז תשפ"ד עמוד 379
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש חלק י"א איגרת ג'תשכ"ד, אגרות קודש חלק י"ד איגרת ה'שכא ועוד.
- ↑ וכמו שבאהבה המסותרת נאמר בפרק כ"ה שהיא עבודה שלימה גם כשאינה בהתגלות ליבו, כך גם כאן: עבודה זו גמורה ושלימה גם אם לא התעורר ליבו ביראה, ואפילו אם במוחו ומחשבתו אינו חש יראה.
- ↑ ומסביר הרבי (בלקוטי שיחות חלק ה') שנכלל בזה גם שעליו עומדים, כביכול, כל העניינים ש"למעלה".
- ↑ בחינת עבד.
- ↑ בחינת בן.
- ↑ רצונו של הקב"ה נקרא "יחוד קוב"ה ושכינתה". הכוונה היא שברצונו לגלות את סופיותו בעולם המוגבל, שיתייחד האור הסובב עם האור הממלא.
- ↑ האהבה השניה. אך למרות זאת עלינו להשתדל בזה, כי מצד עצמו העניין אמיתי.
- ↑ שזה חלק מהאהבה הראשונה - בחינת בן.
- ↑ ר' ניסן נמנוב התבטא שלא נורא אם הענינים בפרק זה לא 'מונחים' בשכל לחלוטין, היות שפרק זה הוא עבודה לכל החיים, וחסידים היו מתייגעים עליו כל כך, עד שאלו היו ה'מחשבות זרות' שלהם כאשר היו לומדים מאמרי חסידות אחרים (תשורה ורנר טבת תשפ"א מונסי).
- ↑ אגרות קודש חלק י"א איגרת ג'תשכ"ד, אגרות קודש חלק י"ד איגרת ה'שכא ועוד.
| הקודם: פרק מ' |
פרקי לקוטי אמרים | הבא: פרק מ"ב |