אברהם דריזין (מאיור)

		ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

ר' אברהם מאיור

הרב אברהם דריזין מוכר גם בכינוי אברהם מאיור על שם עיירת הולדתו, (ל' בתשרי תרס"א - י' בניסן תנש"א) - מגדולי המשפיעים בחסידות חב"ד בדור האחרון, ממנהלי ישיבות תומכי תמימים בברית המועצות ובארץ הקודש.

תולדות חיים

ילדותו

ר' אברהם נולד וגדל בעיירה מיור (Miory) שברוסיה הלבנה, לאביו, הרב דובער ולאמו מרת יהודית. במיור התגוררו כשבעים משפחות יהודיות וגוי אחד בלבד. היהודים כולם היו חסידים, ואפילו בית כנסת 'מתנגדי' לא היה בעיירה. זקניו, אבי אביו ואבי אמו, היו חסידי חב"ד. אחיו ואחיותיו, יהודה לייב, חיים יצחק וחיה שרה - נרצחו בימי מלחמת העולם השנייה, על ידי הנאצים ימ"ש יחד עם משפחותיהם.

במשך השנים למד אצל שלושה מלמדים: אחד שלימדו גמרא; בתו של שוחט העיירה שלימדה אותו תנ"ך, עברית, דקדוק וכתיבה; המורה השלישי היה גוי שלימד אותו רוסית ומתמטיקה. כשמלאו לו שתים-עשרה שנים נסע ללמוד בעיירה דרויא, הסמוכה למיור. שם למד ב'חדר' אצל מלמד שלימדו גמרא.

בגיל ארבע-עשרה, כשסיים את לימודו בדרויא, התלבט לאיזו ישיבה לנסוע על מנת להמשיך את לימודיו, האם לישיבה ליטאית, או לישיבה החבדי"ת תומכי תמימים ששכנה באותה עת בליובאוויטש. רבה של מיור - שהיה בתחילה מתנגד, אך התקרב לחסידות חב"ד במשך השנים, התפלל בנוסח האר"י, ונהג במנהגי חב"ד - היה ידיד קרוב למשפחתו של ר' אברהם, והוא זה שדאג לנערים שלמדו עמו תורה, לכן הוא הציע לאביו שר' אברהם יסע ללמוד באחת הישיבות הליטאיות הגדולות שהיו אז בסלבודקה או בקובנה, שם היו ראשי ישיבות מפורסמים כמו ר' ברוך בער לייבוביץ ועוד. הוריו התקשו להחליט לאיזה ישיבה לשולחו, מחמת חוסר ידיעתם את מצב הישיבות באותה עת. אחיו שהיה מבוגר ממנו, היה ירא שמים, אך לא למד בישיבה. הוא סיים גימנסיה רוסית ועסק במסחר. הוא היה מוכשר בצורה בלתי רגילה, ממש עילוי. עם זאת היה בקי גם ב'הויות העולם', והוא זה שהחליט שר' אברהם צריך לנסוע לליובאוויטש.

בליובאוויטש

הרב דריזין

ר' אברהם נסע לליובאוויטש מצויד במכתב המלצה מרבה של דרויא. הנסיעה ארכה לילה שלם. בבוקר הגיע לעיירה רודניא, ומשם לליובאוויטש. יחד אתו הגיעו עוד עשרות נערים, שבאו לישיבה. ההרשמה לישיבה סדרי הקבלה היו קשים ומחמירים מאד ורובם של אותם נערים לא התקבלו.

ר' אברהם התקבל לחדרים, לשיעורו של ר' יחיאל קומיסר.

לנערים בגילו לא הייתה פנימייה. מי שהיה בידו כסף ששלחו לו הוריו, היה מסתדר איכשהו. אבל מי שלא היה לו כסף, נאלץ 'לאכול ימים' (לאכול אצל תושבי ליובאוויטש, כל יום בבית אחר). הוריו שלחו לו בכל חודש 6 רובל, (סכום גדול, באותם הימים) בכסף זה שכר חדר, יחד עם עוד נערים ספורים, בביתה של אלמנה מבוגרת, בשם פייגא ריישא. יחד אתם היה ישן בחור מבוגר, ששימש כמשגיח.

מצב זה נמשך עד מלחמת העולם הראשונה, אז נותק כל אזור מיור מרוסיה וסופח לפולין, מסך של ברזל הבדיל בינו לבין משפחתו. כמובן שהתמיכה שהיה מקבל מהוריו פסקה מלהגיע והוא נאלץ לעזוב את האכסניה. אז עבר ללון על ספסל בבית הכנסת שבליובאוויטש ו'אכל ימים' אצל בעלי בתים בליובאוויטש.

מאוחר יותר עלה ל'שיעורים', לשיעורו של ר' שמואל בער בוריסוב.

עברו שלוש שנים לשהותו בליובאוויטש, ורק אז התירה לו ההנהלה לנסוע לביתו במיור (בימים ההם נפתח הגבול עם פולין, והייתה אפשרות לבקר במיור).

לאחר שחזר לליובאוויטש וסיים את ה'שיעורים' עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים שעדרין, שהייתה ישיבה לצעירים. שם התחיל ללמוד לבד. בישיבה בשעדרין למד אצל המשפיע ר' שאול דב זיסלין.

עם פרוץ המהפכה הקומוניסטית בשנת תרע"ח, ירדה הישיבה למחתרת, והוא עבר יחד איתה לעיירה קרמנצ'וג.

עסקנות

ר' אברהם מאיור (דריזין) נראה במרכז בהתוועדות

שש שנים מאוחר יותר בשנת תרפ"ד, התמנה למגיד שיעור בישיבה בנעוועל, שם גם נשא את בתו של המשפיע הרב זלמן משה היצחקי. במשך שנים אלו נכנס יותר ויותר בעול ההנהגה הציבורית, וכאשר המנהל הכללי של רשת הישיבות המחתרתיות הרב יחזקאל (חאטשע) פייגין עזב את גבולות רוסיה (בשנת תרפ"ח, התמנה הרב דריזין למחליפו, ונחל הצלחה רבה בפעולותיו.

בתפקידו זה המשיך במסירות נפש עד לעלייתו לארץ הקודש בשנת תש"ח, שם התמנה למנהלה הרוחני של ישיבת תומכי תמימים המרכזית לוד, בנוסף לתפקידו כמשפיע.

לאחר אחת עשרה שנים בהם היה מעמודי התווך של הישיבה, בשנת תשי"ט עבר להתגורר בשכונת קראון הייטס בסמיכות לרבי, שם עסק בעבודת התפילה, ושימש כשד"ר של ישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770, וכמשפיע בקהילה ובישיבת הדר התורה, עד לפטירתו בי' ניסן תנש"א.

לאחר פטירתו, הקים בנו הנגיד החסידי הרב שלום בער דריזין מספר מפעלים על שמו ולעילוי נשמתו, ביניהם 'קרן חסדי אברהם' ובנין 'אש"ל אברהם ושרה',

נוסע לרבי לתשרי במסירות נפש

לאחר פרוץ המהפכה הקומוניסטית - כאשר ברוסיה השתוללו הכנופיות בכל מקום, הייתה סכנה אמתית לנסוע לרבי. פלוגות של פורעי חוק, ארבו בדרכים לאזרחים תמימי דרך, כאשר הקרבן העיקרי והראשוני היו היהודים. אזרחים נמנעו לנסוע בשל הפחד ששרר בדרכים בינעירוניות או ברכבות. למרות הכל, היו חסידים ותמימים שהרהיבו עוז בנפשם ונסעו להסתופף במחיצת אדמו"ר הרש"ב שהתגורר ברוסטוב. ר' אברהם, שלמד באותה תקופה בקרעמנצ'וג, נסע לרבי לקראת תשרי תר"פ. לימים סיפר: "התעורר בי הרצון להיות אצל הרבי. נסעתי בדרך-לא-דרך שנמשכה מספר ימים, עד שלאחר ניסים רבים הגעתי בשלום לרוסטוב. כשנכנסתי ל'יחידות' אמר לי הרבי: "צריכים להתנהג כמו אברהם אבינו - לא צריכים לחפש מסירות נפש!".

משפיע בשכונת קראון הייטס

ערך מורחב – שלשת הרועים

בשנת תשל"ז, בקיש הרבי למנות רשמית שלושה משפיעים לקהילה המתגוררת בשכונת קראון הייטס. בסופו של דבר נבחרו לכך שלושה מזקני החסידים: הרב יהושע קארף, הרב אליהו חיים רויטבלאט והרב דריזין, והרבי קרא להם בשם "שלושת הרועים".

לקריאה נוספת

שער הספר 'אנשים חסידים היו'

• יוסף יצחק קמינצקי, אנשים חסידים היו - כפר חב"ד, תשס"ד
• שלום בער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית ניו יורק, תשמ"ט
• זושא וולף, ימי תמימים כפר חב"ד תשס"ט
• יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בארץ הקודש, בהוצאת חזק, תשע"ב
• משה יוסף רובין A Father to So Many Chassidim - "אב המון חסידים" ביוגרפיה בשפה האנגלית, ניו יורק, תש"ע
• זלמן רודרמן, ספר חסידים אנשי מעשה, ע' 157-166.

משפחתו

בניו

• הרב שלום בער דריזין, קראון הייטס
• הרב ישראל דריזין.
• הרב מענדל דריזין, קראון הייטס
• הרב חיים יצחק דריזין - שימש כשליח הרבי בעיירות ברקלי קליפורניה, אלבוקרקי ניו מקסיקו. מתגורר בפלורידה

חתניו

• הרב מרדכי לוין - כפר חב"ד
• הרב ראובן קמינצקי - כפר חב"ד
• הרב יוסף משה מרוזוב - קראון הייטס
• הרב חיים יצחק קוגל - קראון הייטס
• הרב יעקב קאפיל רובין - בורו פארק
• הרב נחום פינסון - קראון הייטס, אביו של ר' דובער פינסון

קישורים חיצוניים

• שמואל אבידור, בכפר חב"ד - ערב יום טוב, עיתון 'הצופה' י"ז בכסלו תשט"ז