שמואל מנחם מענדל בוטמן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב שמואל מ"מ בוטמן

הרב שמואל מנחם מענדל בוטמאן (כונה גם מולע) (ג' טבת תש"ג - י"ז תמוז תשפ"ד), היה מנהל צעירי אגודת חב"ד ארצות הברית, יו"ר סיום הרמב"ם העולמי, יו"ר איגוד צאצאי רבינו הזקן בארצות הברית ויו"ר המטה העולמי להבאת המשיח. שימש כשליח ציבור בחלק מתפילות הימים הנוראים ב-770.

תולדות חיים

נולד ביום ג' בטבת תש"ג בברית המועצות לאביו הרב שניאור זלמן בוטמן ולאמו מרת יהודית, מצאצאי הצמח צדק.

הוא היה אחד מארבעה ילדים: הרב שלום בער בוטמן, מרת לאה כהן[1], וגברת מרים סברדלוב.

לאחר שנים של סבל תחת המשטר הקומוניסטי, הצליחה המשפחה להימלט בתום מלחמת העולם השנייה. הם התיישבו בפריז שבצרפת, בין החסידים הרבים שהפכו את העיר לביתם הזמני.

הרב בוטמן זכה לפגוש את הרבי בבואו לפריז בשנת תש"ז כדי ללוות את אמו, הרבנית חנה שניאורסון, לארה"ב.

היגר לארה"ב עם משפחתו ביום י"ג באדר א' תשי"ד.

בשנת תשכ"ו התחתן עם בתו של הרב משה אהרן גייסינסקי [2].

בתמוז תשפ"ד לקה בליבו ואושפז בטיפול נמרץ ואחר כשבועיים נפטר בי"ז תמוז תשפ"ד, בן 81 בפטירתו.

פעילות ציבורית

מנכ"ל צא"ח ניו יורק

תפקידו הבולט היה מנכ"ל צעירי אגודת חב"ד המרכזית ("צא"ח"), שהייתה זרוע הפעילות של חב"ד באזור ניו יורק. זה היה אב טיפוס של סניפים דומים בארץ ישראל, מונטריאול, ארגנטינה ועוד.

בעבודה משותפת עם הרב דוד רסקין, צא"ח פיקח על מרכזי חב"ד באזור, ריכז פעילות מבצעים הק' של הרבי, ארגן את תהלוכות טנקי המצוות והשתתף בפעילויות רבות אחרות.

אחד ממפעליו הבולטים ביותר היה יצירת החנוכייה הגדולה בעולם שעוצבה על ידי האמן הנודע יעקב אגם. החנוכיה התנשאה לעין כל מעל השדרה החמישית בניו יורק, והביאה את חנוכה ואת האור היהודי למיליוני יהודים.

במסגרת תפקידו ארגן הדלקות מרכזיות בכל רחבי העיר ניו יורק, המפורסמת מכולם היא הדלקת החנוכיה הגדולה בעולם[3], בה משתתפים אישי ציבור וסנטורים, כן מארגן

את הסוכה הבינלאומית במנהטן[4]. הרב בוטמן עומד בקשר הדוק עם חברי הפדרציה היהודית, המגבית היהודית המאוחדת, הקונסוליה הישראלית, ושאר הגופים היהודיים בארצות הברית[5].

מידי שנה ארגן התוועדות עם מושל מדינת ניו יורק בי"א ניסן, בה קובעים ימי חינוך בפתיחת מושב האסמבלי לפי מנין שנותיו של הרבי[6], וכן ארגן את חגיגת סיום הרמב"ם המרכזית, הנערכת באולם תומכי תמימים אהלי תורה בשכונת קראון הייטס שבניו יורק.

יו"ר מטה העולמי להבאת המשיח

המטה העולמי להבאת המשיח הוקם בשנת תנש"א, כמטה עולמי שירכז את הפעולות להבאת המשיח בעולם. משכנו של המטה נקבע לקראון הייטס וחלק מרכזי בפעולותיו ואסיפותיו של המטה התקיימו ב770 - מרכז חב"ד העולמי. יו"ר המטה הוא הרב שמואל בוטמן.

במסגרת המטה פתח חנות לענייני משיח בקראון הייטס ארגן מעגל רצוף של שיעורי גאולה ומשיח 24 שעות ביממה.

אירגן והנחה את הסאטלייט של י שבט תשנ"ג.

גם אחרי ג' תמוז המשיך בפירסום האמונה הטהורה בנצחיות חייו של הרבי מלך המשיח שליט"א והתגשמות נבואת הגאולה, ואף השתתף ונאם בכינוסי גאולה ומשיח שהתקיימו בשנת תשנ"ה על ידי הרב זמרוני ציק.

יו"ר איגוד צאצאי אדמוה"ז בארה"ב

הרב בוטמן כיהן כיו"ר איגוד צאצאי אדמו"ר הזקן בארצות הברית. מידי שנה לרגל כ"ד טבת יום ההילולא של אדמו"ר הזקן, אירגן כינוס התוועדות עבור צאצאי אדמו"ר הזקן, בהשתתפות רבנים ואישי ציבור נכבדים.

תוכנית וידאו שבועית

החל משנת תשס"ח ועד פטירתו בשנת תשפ"ד, מסר תוכנית וידאו שבועית בעברית בשם "מוצ"ש חי" באתר חב"ד און ליין ותוכנית שבועית באנגלית באתר COLLIV [7].

הרב בוטמן כיהן שנים רבות כבעל תפילה בבית חיינו בימים נוראים מאמצע שנות הנונ"ים, בעיקר בתפילת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים, ועם הזמן גם במוצאי שבת סליחות.

ספרו

ספרו 'הרבי בפאריז'

בשנת תש"ז, זכה להיות נוכח כאשר הרבי ביקר בפריז על מנת ללוות את אימו הרבנית חנה בדרכה לארצות הברית.

לאחר שנים של ליקוט ומחקר, הוציא לאור בשנת תשע"ה את הספר 'הרבי בפאריז', המגולל את המאורעות סביב שלושת התקופות בהן שהה הרבי בעיר. הספר הודפס בפורמט צבעוני מלא בליווי עשרות תמונות ומסמכים על ידי חז"ק הוצאה לאור. בשנת תשע"ז הוציא מהדורה מורחבת לספרו.

משפחתו

  • בנו, הרב וועלוול בוטמן - מנהל בית חב"ד במחוז ווסטצ'סטר ניו יורק (בעיירות פורצ'ס וריי).
  • בנו, הרב יוסי בוטמן - מנהל בית חב"ד במחוז ווסטצ'סטר ניו יורק (בעיירות ארמונק, צ'פקואה ופלסזנטוויל).
  • חתנו, הרב מרדכי ניומן - מנהל בית חב"ד בעיירות אלכסנדריה וארלינגטון במדינת וירג'יניה.
  • חתנו, הרב בן ציון קארף (בן הרב פנחס) - מנהל תומכי תמימים מיאמי.
  • חתנו, הרב יהודה ליב הבר - מנהל בית חב"ד במחוז ווסטצ'סטר ניו יורק (בעיר יורקטאון).


ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים