אהבת ישראל

אהבת ישראל היא מצוות עשה^[1], לאהוב כל אדם מישראל, מקורה בתורה הוא בפסוק^[2] "ואהבת לרעך כמוך". בתורה מופיע אהבת ישראל כעניין כללי ויסודי, וכמובא בגמרא בשם הלל הזקן^[3]. "דעלך סני אל תעש לחברך, זה כל התורה כולה ואידך פירושה" פירוש: מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך, זה כל התורה". וכן אמר רבי עקיבא^[4] "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה",

אף בתורת החסידות מהוה הענין של אהבת ישראל כאחד היסודות המרכזיים בעבודת ה'.

בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ענינה בכללות בתורת החסידות הוא לאהוב יהודי נוסף לא (רק) מצד המעלות הפרטיות שבו כגון שכל ומדות טובות כ"א מצד שהוא ישראל^[5] ואהבה זו הוא מצד הנשמה. אהבה זו צריכה להיות אהבה עצמית, כמוך, כפי שאוהב את עצמו באהבה שלמעלה מהגבלות של טעם ודעת, כך צריך הוא לאהוב את הזולת באהבה שלמעלה מטעם ודעת^[6].

יתירה מזו: הזולת צריך לגעת לו יותר מאשר מעצמו וממילא צריך הוא לאהוב את יהודי אחר אף יותר מכפי שאוהב הוא את עצמו, ואף צריך לכאוב לו ייסוריו של חבירו עוד יותר ממה שכואב לו יסוריו של עצמו, זאת מפני שגבי עצמו יכול למצוא כל מני סיבות אשר בעבורם באו עליו היסורים. וזהו הפירוש האמיתי ב"ואהבת לרעך כמוך" שתאהב את עצמך כמו שאתה אוהב את רעך.^[7]

מעשה המצווה בו נצטווינו, הוא התבוננות בו בדברים המעוררים את האהבה לכל יהודי, ועל ידי ההתבוננות המתאימה ברור באופן וודאי שיגיע האדם לרגש ממשי של אהבת ישראל בלב^[8]. אלא שהתבוננות זו היא רק ממוצע כדי להגיע לאהבה שלמעלה משכל^[9] מאחר ואהבה זו במהותה אינה תלויה בשכל אלא היא אהבה טבעית כאהבת איש את אחיו ואב את בנו.

הטעמים לעצמיות אהבת ישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

• אהבת ישראל היא אהבת ה':[עריכה | עריכת קוד מקור]

מאחר וכל יהודי הוא בן של הקב"ה כמוזכר בפסוק^[10] "בנים אתם לה' אלוקיכם" ממילא כל יהודי הוא אהוב של הקב"ה וא"כ כשאוהב את האהוב, הרי זה כאילו אוהב את האוהב, וכן^[11] מצד זה שכל יהודי יש בו נפש אלוקית שהוא חלק אלוקה ממעל ממש^[12] ו"עצם כשאתה תופס מקצתו אתה תופס את כולו"^[13] מאחר ובאהבת ישראל טמונה אהבת ה', לכן זוהי אהבה עצמית מאחר וכל יהודי יש בו אהבה עצמית להקב"ה ומצד זה יש לו אהבה עצמית לכל יהודי.

• כל עם ישראל כלולים בנשמת אדם הראשון:[עריכה | עריכת קוד מקור]

כל עם ישראל כלולים במקור בנשמה אחת כללית והיא נשמת אדם הראשון וממילא כל יהודי הוא פרט בכלל זה ואף כלול מרעהו, יתירה מזו מאחר וכולם מושרשים בעצם אחד הרי עצם, גם כשמתחלק לפרטים, בכל פרט יש את כל העצם מאחר ו"עצם כשאתה תופס מקצתו אתה תופס את כולו" וא"כ, כל יהודי אחר הוא כמותו בעצמו^[14] ובמה שאוהב יהודי אחר, אי"ז כאוהב את הזולת כ"א כאוהב את עצמו.

מהותה בעבודת האדם[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ליקוטי אמרים - פרק ל"ב

"	רבינו הזקן כותב בסידורו: "נכון לומר קודם התפילה הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך". זאת אומרת, אשר מצות אהבת ישראל היא שער הכניסה, אשר דרך בו יכול האדם לבוא לעמוד לפני ה"א להתפלל, בזכותה תקובל תפילת המתפלל	"
– היום יום, ב' תמוז

בתורת החסידות מבואר שבכדי שאדם יוכל להגיע לכך שיאהב יהודי נוסף מוכרח הוא לגלות ולהרגיש את הנפש אלוקית מאחר ומצד נפשו הבהמית לא שייך לאהוב אדם אחר, מאחר ואדם בטבעו אוהב את עצמו, וכלשון התניא^[15] "רק שהגופים מחולקים", ודווקא מצד גילוי נפשו האלוקית מסוגל הוא לאהוב יהודי אחר, זאת על ידי שמגיע לידי ביטול כפי שממבאר אדמו"ר הזקן בתניא^[16] בהרחבה אשר אז מתגלה איך ש"כולם מתאימות" פירושו שכל היהודים שווים, מצד נפשם האלוקית ויתירה מזו "אב אחד לכולנה" - לכולם יש שורש אחד בכנסת ישראל ועי"ז יכול לאהוב יהודי נוסף מאחר והם מאוחדים ממש.

אהבה ליהודי חוטא[עריכה | עריכת קוד מקור]

בנוגע ליהודי שחטא אשר עליו נאמר בגמרא^[17] "שמי שראה בחבירו שחטא, מצווה לשנאותו וגם לומר לרבו שישנאהו" מבואר^[18] שזהו רק במשהו שהוא בגדר חבירו וצריך להיות חבירו בקיום תורה ומצוות פירושו של דבר, שווה לו בכך שהוא מקיים תורה ומצוות.^[19] ואף כבר הוכיח אותו על מה שעשה מצד מצוות^[20] "הוכח תוכיח את עמיתך". ואף אותו מחויב לאהוב את החלק הטוב שבו ורק את החלק הרע שבו מחויב לשנוא. אבל מישהו שאינו חבירו, הרי מחויב הוא לאהוב אותו ועוד שאולי עי"ז יוכל לקרבו לתורה^[21].