גיל הזקנה

זוג זקנים יהודים לומדים תורה בחברותא (פינסק, תרפ"ד)

גיל הזקנה הוא טווח הגילאים מגיל 60 ומעלה, כינויים נרדפים העוסקים בטווחי גילאים ספציפיים יותר, הם הכינויים גיל גבורות, שנות השיבה, והכינוי לאדם בגילאים אלו הוא זקן, ישיש או סבא.

בשימוש היום יומי, עשוי היחס לגיל הזקנה להשתנות ממקום למקום ובין אדם לאדם בשל התארכות תוחלת החיים ומידת הפעילות והמעורבות של האדם.

על פי תורה, יש להתייחס בהדרת כבוד מיוחדת לזקנים, ולקבל מחכמתם, כשאצל החסידים שמו על כך רבותינו נשיאינו דגש מיוחד, ללמוד ולקבל השפעה מזקני החסידים.

גיל הזקנה על פי תורה

במסכת אבות קובעים חז"ל כי גיל הזקנה הוא כשהאדם נעשה בן שישים, גיל שיבה - כשנעשה בן שבעים, וגיל גבורות - כשנעשה בן שמונים.

מפרשי המשנה מביאים לכך ראיות מהפסוקים:

• בן ששים לזקנה - כמו שכתוב "תבא בכלח אלי קבר". בכל"ח בגימטריא ששים.
• בן שבעים לשיבה - כמו שכתוב אצל דוד המלך: "וימת בשיבה טובה", וימי חייו היו שבעים שנה.
• בן שמונים לגבורות - כמו שכתוב "ואם בגבורות שמונים שנה".

על פי הגמרא במסכת מועד קטן מבארים המפרשים שאדם שצריך להיענש בכרת נפטר קודם גיל 60, ולמדים זאת מדור המדבר, שדור יוצאי המדבר שהתחייבו מיתה היו בני עשרים ומעלה כשיצאו, ומתו כשהגיעו לגיל 60 (בכל שנה מתו אלו שהגיעו לגיל 60, ולכן הוצרכו להישאר במדבר 40 שנה 'עד תום כל הדור'), ומי שזוכה להינצל מדין שמים ולהמשיך לחיות אף לאחר מכן, נחשב לזקן.

חז"ל מספרים כי עד אברהם אבינו לא היתה זקנה בעולם, ודורשים את הפסוקים "ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" אשר מכיון שהיו דומים עד כדי כך, אברהם אבינו ביקש את הזקנה על מנת שיבדילו בינו לבין יצחק.

מקור נוסף שניתן למצוא בו את המעבר לגיל הזקנה, הוא דיני ערכין, שהנודר 'דמי פלוני עלי', מגיל עשרים עד גיל שישים צריך לתת חמישים שקלים, ואילו אדם מעל גיל שישים, צריך לתת עליו חמישה עשר שקלים בלבד.

בעלי המחשבה ביאור שכמו שבימות השבוע השביעי צריך להיות קודש לה', וכמו שבשנים ובשמיטות השביעית קודש לה', כך גם ב'עולם קטן' אצל האדם אומר הפסוק "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", והעשור השביעי הוא העשור של הזקנה, עליו נאמר 'זה קנה חכמה', שהאדם צריך להקדיש אותו לעבודת ה' ולימוד התורה.

לדעת רבינו יונה, כוונת המשנה בכך שמציינת את גיל שישים היא מכיון שזהו גיל שבו הכוחות כבר נחלשים ואף החושים השכליים מתחילים להתקהות וניכרת ירידה עקבית בכוחותיו הגופניים והרוחניים של האדם, וכוונת התנא היא להזהיר על התשובה, שהאדם ישים אל ליבו שהוא מגיע לזמן שעליו לדרוש מעצמו חשבון נפש על כללות חייו ולתקן את דרכיו, כי אם לא עכשיו אימתי יעשה זאת.

התורה מצווה במיוחד: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" והדבר אף נמנה במניין המצוות אך חז"ל נחלקו כאשר יש שדרשו את הפסוק על תלמיד חכם דווקא, ויש הדורשים זאת אפילו אם מדובר בזקן רשע ועם הארץ, והמפרשים ביאור שהטעם שצריך לכבד את הזקן אף אם אינו תלמיד חכם הוא מכיון שבריבוי שנותיו ראה והכיר במעשי ה' ונפלאותיו יותר משאר בני אדם, ולכן ראוי הוא לכבוד.

יחס רבותינו נשיאינו לגיל הזקנה

גמלאות

ערך מורחב – גמלאות

פרישה לפנסיה (מכונה גם בשם גמלאות) היא יציאה ממעגל העבודה בגיל הזקנה, כאשר האדם מתחיל להתפרנס מכספים שהוקצו לו במטרה שיוכל לחיות את שארית חייו בכבוד. בעוד ובעבר אדם עבד כל עוד כוחו במותניו, בעת המודרנית התפשט הנוהג כי האדם מפריש חלק ממשכורתו החודשית ועל בסיס זה יוצא לפנסיה לפי כללים שונים שנקבעו, מבלי להתחשב במצבו הפיזי והמנטלי, וביכולתו להמשיך לעבוד ולתרום מעצמו, כאשר לעיתים קרובות אף מכריחים את האדם לפרוש מעבודתו, אף שברצונו להישאר.

הרבי יצא בקריאה פומבית נגד נוהג זה, וקרא לדור הצעיר להמשיך ולהיתרם מהדור המבוגר כל עוד ביכולתו להישאר במעגל העבודה, וכן קרא למבוגרים לא להיכנע לתכתיבים החברתיים והתרבותיים ולהשתדל למצוא את מקום ההשפעה שלהם, כאשר דבר זה עצמו יתרום לבריאותם.

הרבי אף הקים מסגרות לימוד מיוחדות עבור מבוגרים שפרשו מעבודתם.

עיסוק בשנות הפנסיה

הלוגו של כולל תפארת זקנים ב-770

ערך מורחב – כולל תפארת זקנים

הרבי הביע את אי שביעות רצונו מכך שילדים שולחים את הוריהם לבית אבות, דבר המשדר להם כביכול הם נטל ומשא עליהם, וכאילו אין בהם יותר צורך.

על מנת לספק מענה יהודי לאנשים המצויים בשלב זה בחייהם, יזם הרבי בשנת תשכ"ט הקמת מסגרת לימודית, כאשר מזכירו של הרבי הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב שיגר מכתב אל יו"ר צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש ובו הוא כותב: ""בזה הנני להזכירו על המדובר בהיותו כאן בדבר מבצע ייסוד שיעורים באמצע היום לבטלים מעבודתם (מקבלי פנסיה וכדומה). ובבקשה להודיעני אם נעשה כבר בזה דבר מה, ומה?"", ובשנת תש"מ מיסד זאת הרבי עם הקמת רשת הכוללים 'כולל תפארת זקנים - לוי יצחק' על מנת שינצלו באופן הטוב ביותר את שנות 'גיל הזהב' שלהם.

זקני החסידים

איור המתאר את זקני החסידים מהדור האחרון לצד נשיאי חב"ד בחזית הכניסה ל-770

ערך מורחב – זקני החסידים

זקני חסידי ליובאוויטש נקראים בתואר זקני החסידים או זקני אנ"ש, והם משמשים כמודל עבור החסידים הצעירים למימוש דרכי החסידות והדרכותיה, ומטפחים במרץ את האחדות, האהבה והאחווה בין חסידים.

רבותינו נשיאינו עודדו את הצעירים לכבד את הזקנים ולהשתדל להיות מושפעים מחכמתם והנהגתם, ומאידך, דרשו מזקני החסידים להתמסר להדרכת האברכים הצעירים.

בעבר, הקפידו אצל חסידים לא להשתמש במונח 'חסיד זקן', אלא אמרו 'חסיד מבוגר' ('א עלטערער חסיד'). ופעם אמרו לפני הרבי הריי"צ, שמזכירו הנאמן, החסיד ר' יחזקאל פייגין, התבטא: "חסיד אינו מזדקן לעולם", והרבי נהנה מאוד מאמרה זו.

בתורת החסידות

בתורת הקבלה מבואר החילוק בין התואר 'זקנה' ו'שיבה', שזקנה הוא כנגד הי"ג תקוני דיקנא של זעיר אנפין, ואילו שיבה הוא כנגד י"ג תיקוני דיקנא דאריך אנפין, ולכן כתוב במדרש שבמתן תורה הקב"ה נגלה לבני ישראל בצורת 'זקן', כיון שמה שנמשך במתן תורה הוא על דרך המשכת והתגלות ההארה בזעיר אנפין, כלומר רק מה ששייך ונצרך למידות, שזו השפעה מצומצמת בבחינת קטנות.

לעומת זאת שיבה, הוא בחינת מוחא סתימאה ולכן 'ישיש' הוא בגימטריא כתר, וזהו הרמז גם במה שכתוב 'קנה חכמה קנה בינה', שפעמיים תיבת 'קנה' עולה בגימטריא 'יש', שהוא החצי התחתון של הכתר, ובחינת 'ישיש' מורה שהאדם מתעלה גם לחציו העליון של הכתר, מוחא סתימאה, וזוהי גם הגימטריא של "יקר על יקר".

חז"ל מבארים שהפסוק 'נער הייתי גם זקנתי' לא נאמר על ידי דוד המלך שלא זכה לזקנה, אלא 'שרו של עולם אמרו', שהוא מט"ט שהוא בחינת ספירת המלכות, כיון שאצל הקב"ה עצמו לא שייך בכלל בחינה של זקנה ושיבה, שהרי הוא נצחי ולמעלה מהזמן, ורק במידת המלכות, שהיא שורש הזמן שייך לומר לשונות של זקנה ושיבה.

סבא דעתו סתומה

בזוהר נאמר 'סבא דעתוהי סתים ושכיך', ובחסידות מבואר שההבדל בין נער וזקן הוא שאצל נער, גם אם הוא חכם גדול, הכל אצלו בהתפעלות ואינו יכול לסבול מה שנגד שכלו ורצונו, ולעומתו מי ש'זקן', דעתו מיושבת עליו ולא מתפעל ומשתנה משום דבר שנגד רצונו, ולכן זה נקרא שדעתו 'סתומה' כי לא נמשך מהדעת במידות להתפל מכך.

ובזוהר מבואר שזהו בחינת ז' תחתונות של החכמה, כפי שכל אחד נכלל מעשר, וכמו שמבאר על כך אדמו"ר הזקן, שזהו הרמז במספר שבעים שהוא זמן הזקנה, ו'זקן' זה קונה וממשיך את החכמה מההעלים שבחכמה לגילוי, שזהו פירוש לשון הפסוק "קנה חכמה קנה בינה", שענין הקנין הוא להביא זאת מההעלם אל הגילוי.

ואף שעתה ה'נער' מורה על צמצום של מוחא סתימאה, לעתיד לבוא הוא יתעלה אפילו למעלה מבחינת סבא כמו שכתוב 'הנער בן מאה שנה ימות', שיהיה בבחינת עצמיות הכתר שלמעלה אפילו ממוחא סתימאה, ועל זה נאמר שלעתיד לבוא 'נערים פני זקנים ילבינו', שיעלו לבחינת לובן האליון וימשיכו הארת הלבנונית בחכמה, לזקנים.

ראן גם

• גיל הנעורים
• שערות שיבה
• שבעים זקנים
• גמלאות
• כולל תפארת זקנים
• זקן
• זקני החסידים
• משענת

קישורים חיצוניים

• ערכים בספר הליקוטים דא"ח צמח צדק: זקנה, זקנים (עמוד רמה)  •  סבא (עמוד תט, 413)  •  שיבה (עמוד ריב, 216)
• שיעור מרתק: הזיקנה במשנת חב"ד
• הרב שאר ישוב כהן, מתוך המאמר [www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA6/R0061079.asp הזקנה ביהדות] בכתב העת אסיא, פרק ד - מצוות כיבוד הזקן והידורו
• שמחת זקנתי
• אלטע זאכן, אלטע זאכן...
• אריכת ימים, ספר באידיש העוסק באריכות ימים ושנים טובות