מדינת ישראל

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף יום העצמאות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הכנסת, בית המחוקקים של מדינת ישראל

מדינת ישראל היא ישות ריבונית שלטונית שנוסדה על ידי התנועה הציונית באזור (רוב) שטחי ארץ ישראל ואף מעט מחוצה לה. הוקמה בה' באייר בשנת תש"ח. בשאלת היחס למדינה, היו חילוקי דעות בין גדולי ישראל. יחסם של רבותינו נשיאינו לרעיון הקמת המדינה היה שלילי, אך בנסיבות שנוצרו בשנת תש"ח וסכנת ההשמדה שעמדו בה היהודים באותה השעה, תמכו בהקמתה. גם לאחר הקמת המדינה הכירו רבותינו נשיאינו במדינה ומוסדותיה, תוך הסתייגות מהפעולות השליליות שבוצעו בחסות המדינה אך במקביל בעידוד תיקון המערכות בהתאם לערכי ההלכה ושמירה על גבולותיה ועל תושביה מפני הסכנה הנשקפת מצד אויבי עם ישראל הסובבים אותה.

ראשי ממשלות ישראל[עריכה]

ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל היה דוד בן גוריון שהקים את המדינה, וכיהן בין השנים תש"ט - תשי"ג, בשנים תשי"ד - תשט"ו כיהן משה שרת, ולאחריו חזר שוב בן גוריון עד לשנת תשכ"ג. בשנים תשכ"ג - תשכ"ט - לוי אשכול, ולאחר מכן בתור ראש ממשלה זמני בעקבות פטירתו של אשכול, יגאל אלון. בשנים תשכ"ט - תשל"ד, גולדה מאיר, תשל"ד - תשל"ז, יצחק רבין, תשל"ז - תשד"מ, מנחם בגין, תשד"מ - תשנ"ב, יצחק שמיר ובשנים מ"ד - מ"ח בשותפות עם שמעון פרס, תשנ"ב - תשנ"ו שוב יצחק רבין, תשנ"ו - תשנ"ט, בנימין נתניהו, תשנ"ט - תשס"א, אהוד ברק, תשס"א - תשס"ו, אריאל שרון, תשס"ו - תשס"ט, אהוד אולמרט, תשס"ט - תשפ"א שוב בנימין נתניהו, בשנת תשפ"א - תשפ"ב, יאיר לפיד ונפתלי בנט בשותפות, ובשנת תשפ"ג שוב בנימין נתניהו.

היחס למדינה[עריכה]

ראש הממשלה הנוכחי של מדינת ישראל מר בנימין נתניהו משוחח עם הרבי בראש חודש, א' בכסלו תשנ"ב–1991, הרבי מעוררו לזרז ולקרב את ביאת המשיח

אדמו"ר הרש"ב שחי בתקופה בה הועלה רעיון הקמת המדינה על ידי הקונגרס הציוני, התייחס לכך בשלילה מוחלטת, ואף התבטא בחריפות: "ואם חס וחלילה יעלה בידם להחזיק בארץ כמו שמדמים בנפשם, יטמאו וישקצו אותם בשיקוציהם ומעלליהם הרעים, ויאריכו בזה את אורך הגלות.". את טעמו המרכזי נימק באיסור שלושת השבועות, האוסר על בני ישראל למרוד באומות ולעלות לארץ ישראל בכוחות עצמם עד לביאת הגואל: "גם השלמים עם ה' ותורתו [...] בהַגָלוּת הזה עלינו לצפות לגאולתנו וישועתינו של הקב"ה שלא על ידי בשר ודם [...] וכל שכן בכוחות ובתחבולות גשמיים, דהיינו לצאת מהגלות בכח הזרוע אין אנו רשאים". בנוסף נימק את התנגדותו בחשש להתבוללות וירידה מהדרך שתגרום הציונות באי שימת דגש על שלימות התורה והמצוות והתמקדות בהתיישבות בארץ כסממן לאומי[1].

לאחר הצהרת בלפור בשנת תרע"ח, בא ניתן הרשאה מהממשל הבריטי להקמת המדינה, אמר הרבי הרש"ב "מכינים רחמנא לצלן פאגראמען חדשים על עם ישראל"[2].

אדמו"ר הריי"צ גם התייחס לרעיון הקמת המדינה באופן שלילי, אולם לאחר שהקמת המדינה עברה לפן המעשי החל להתייחס אליה בחיוב , כך בסעודת יום ב' דר"ה תש"ח, אמר הרבי הריי"צ: "אין אה"ק ת"ו זיינען פאַראַן יונגע לייט וואָס זיינען זעך מוסר נפש פאַר אידען, זיי טוען זייער אַ גוטע אַרבעט, דער אויבערשטער זאָל זיי שטאַרקען די הענט בהצלחה. זיי דאַרפן האָבן תיקון אין קיום מצות מעשיות, זיי דאַרפן היטן שבת, לייגן תפילין, כשרות וכו', אָבער דאָס זיינען מענטשען, נאָר מיט חסרונות. מען באַדאַרף לייגן די גרעסטע כוחות מקרב זיין זיי צו קיום המצוות מעשיות. אָבער אויף די גוטע זאַכן וואָס זיי טוען מיט דעם אידישן ברענענדיגן מסירות נפש באַדאַרפן אַלע אידן — בלי הבדל מפלגה — זאָגן און בענטשען: תחזקנה ידיהם" [=בארץ הקודש ת"ו ישנם צעירים המוסרים נפשם עבור יהודים. הם עושים עבודה טובה מאוד. השם יתברך יחזק את ידיהם בהצלחה. הם זקוקים לתיקון בקיום מצוות מעשיות, הם צריכים לשמור שבת, להניח תפילין [לשמור על] כשרות וכו'. אך אלה אנשים ("מענטשען"), אלא שיש להם חסרונות. יש להשקיע כוחות גדולים לקרבם לקיום המצוות מעשיות. אך על מעשיהם הטובים, שנעשים בהתלהבות יהודית חדורת מסירות נפש, צריכים כל היהודים - בלי הבדל מפלגה - לומר ולברך: תחזקנה ידיהם".] [3]. ושוב באותו עניין, התבטא הרבי הריי"צ בליל שביעי של פסח תש"ח: "זיי טוען דעם רצון של מעלה, הגם אין אַנדערע ענינים זיינען זיי חסר, אָבער אין דעם ענין וואָס זיי טוען זיינען זיי דאָך גערעכט" [=הם עושים את הרצון של מעלה, אף שבעניינים אחרים הם חסרים, אבל בעניין שבו הם פועלים, הרי הם צודקים][4][5].

בג' אייר תש"ח, כתב הרבי הריי"צ מכתב, בו הוא מתייחס למצב בארץ ישראל ו"לרוח הגיוס שלבשה את הנוער". הרבי הריי"צ כותב, בין היתר, שלא בחיל ולא בכוח ינצח עם ישראל את שונאיו ולוחציו, אלא בעזרת ה' יתברך. הרבי מוסיף שכל אחינו בני ישראל מחוייבים להשתתף בעזרת אחינו יושבי ארץ הקודש, אבל זה לא הכל, וצריכים לדעת ולעשות את העיקר, לעורר את רגשות אחינו בני ישראל בנוגע לשמירת הדת, ידיעת התורה וקיום המצוות[6]. באיגרת מי"ד אייר תש"ח [7] כותב הרבי הריי"צ מכתב מפורט לאנ"ש ותלמידי התמימים ובו מתייחס בהרחבה למאורעות שאירעו באותה תקופה (הקמת המדינה ומלחמת השחרור). הרבי הריי"צ מצטט את דברי אביו, הרבי הרש"ב, "לא ברצון עצמנו הלכנו בגולה, ולא בכוח עצמנו ניחלץ מהגוֹלה" וכו' [8]. במכתב כותב הרבי הריי"צ שעל כל אחד ואחת לעזור לאחינו ואחיותינו [בארץ ישראל], להגן אל נפשם וגופם, הן בגשם והן ברוח, ומפרט מה עליהם לעשות.

לקראת הבחירות הראשונות בארץ בשנת תש"ט קרא אדמו"ר הריי"צ לחסידים להשתתף בהן, וכתב:"בוודאי חובה על כל אחד ואחד שראוי לבחור לא יוַתר על זכותו זה... צריכים להשתדל להשתתף עם חבורת היראים יותר, אבל לא עם אלה אשר כל ענינם הוא לעשות מחלוקת ופירוד לבבות ודוגלים בשם התורה והיראה"[9].

יחס זה למדינה המשיך גם הרבי, הוא אומנם סבר שאיסור שלושת השבועות עדיין חל, והסכמתם של האומות להקמת המדינה בשנת תש"ח אינה מספיקה, מאחר שבמצב הנוכחי אם ישאלו על כך ישיבו בשלילה[10], אך מאחר ששאלת קיום המדינה אינה רלוונטית לאחר מעשה, אינם טעם להתכחש למציאותה, והכיר בה באופן מלא[11][12], הורה להשתתף בבחירות לשלם מיסים ולשרת בצבא.

יתר על כן, הרבי ראה בניצחון מלחמת העצמאות והקמת המדינה לאחר מעשה כהצלה ונס על ידי הקב"ה, והזדמנות להבאת הגאולה שלא נוצל כראוי[13]. כך כתב הרבי במענה למכתב בה נשאל כיצד להתייחס למאורע הקמת המדינה[14]:

במענה על מכתבו מה' אייר, הנה ידוע פתגם הבעש"ט ששמענוהו כמה פעמים מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שמכל דבר שהאדם רואה או שומע יכול ובמילא גם צריך ללמוד הוראה בעבודתו את השי"ת, ועל אחת כמה וכמה במאורע שנוגע לכמה וכמה מבני ישראל, ובפרט אם רואים שמסר השי"ת רבים ביד מעטים באופן נסי, הרי זה צריך לעורר תוספת כח לעבדו יתברך, ואין להתרשם כלל וכלל ממה שישנם נוהגים באופן אחר, ורוצים לבאר הנהגתם על פי שכל שהם הרוב, והנ"ל הוא הוכחה להיפך, שאין הרוב בכמות מכריע כלל וכלל, וגם אלו המתנהגים אחרת יודעים על דרך זה, אלא שיצרם הרע אין נלחמים בו כראוי, ולכן נופלים תחת ממשלתו, שזהו נוסף על כל שאר העניינים הנהגה דכפוי טובה באופן היותר מבהיל.

משל למה הדבר דומה, למלך גדול ורב, שמראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט נבזה שפל אנשים כו', ויורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו כו', ומכניסו להיכלו היכל המלך כו' (ע"ד המבואר בתניא פרק מ"ו), האפשר לומר ששפל אנשים זה יאמר למלך, אשר היכל זה אינו של המלך אלא של ההדיוט, ולכן יתנהג בו כפי רצונו, ותחילת הנהגתו היא לגרש את המלך מהיכלו בכל האופנים שאפשרי, והיינו על ידי הנהגה גסה היפך ציווי המלך על כל צעד וצעד?! והנמשל מובן

עם זאת בהזדמנות אחרת בה דיבר הרבי על כך שהמדינה נותנת נתינת מקום לעניינים שאינם על פי התורה והמצוות, אמר: "ולטענה שהי' בזה ענין של מופת כו' (שהקמת המדינה הייתה כרוכה בניסים) – הרי התורה הבהירה זאת מראש ("האָט דאָס באַוואָרנט") בשעת מתן-תורה, שתתכן מציאות של נביא שקר שיראה "אות או מופת", ואעפ"כ, אם מסקנתו היא "נלכה אחרי אלקים אחרים" – אזי "לא תשמע וגו'"[15].

הרבי אמר, בהקשר לכך שנשאל האם יכולה להיות התאמה בין הבחינה הדת והפוליטית, כי מדינת ישראל יכולה להיות בשני אופנים "מדינה של יהודים" או "מדינה יהודית", אם תהיה "מדינה של יהודים" כשאר כל המדינות העולם, היא לא תנצל את מלוא יכולתה, מה שאין כן אם תהיה "מדינה יהודית" שתנהג על פי תורת ישראל, דווקא באופן כזה תהיה ייחודית ונעלית יותר משאר המדינות[16].

ציונות דתית[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ציונות דתית, אתחלתא דגאולה

הרבי התנגד בחריפות להשקפת הציונות דתית הסוברת שהקמת שלטון עצמאי בארץ ישראל ישראל היא בגדר 'אתחלתא דגאולה', עד שבין השאר כינה הרב אברהם יצחק קוק את הרצל עקבא דמשיח בן יוסף. במכתבים רבים הרבי שלל בחומרה את הטוענים שכעת כבר התחילה הגאולה. מאחר והמצב בארץ ישראל מהבחינה של קיום תורה ומצוות לא נעשה טוב יותר על ידי הקמת מדינת ישראל, ולהיפך, וממילא לא ייתכן שזוהי התחלת הגאולה, שמטרתה שלימות התורה ומצוות. במכתב שכתב לרב שלמה יוסף זוין, כותב הרבי שהדבר גורם להתרופפות בקיום תורה ומצוות ולדחיית הקץ[17]: "הביאור היחידי שנופלים קורבנות בארץ ישראל הוא בגלל ההכרזה של אתחלתא דגאולה[18]. הרב שלום דב וולפא, כתב בנושא זה את הספר בין אור לחושך.

חגיגת יום העצמאות[עריכה]

הפרזידנט של מדינת ישראל, מר שניאור זלמן רובשוב עם הרבי בחדרו

הרבי שלל את אמירת ההלל בה' באייר, גם לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים, ואמר שזוהי ברכה לבטלה. בנוסף מתח ביקורת על הביטוי "כוחי ועוצם ידי" שנשמעו באותן ימים על ידי ראשי הצבא, אף על פי שברור היה לכולם כי מדובר בניסים גלויים:

אין מקום בשנה זו דוקא, וגם לאחר הנצחון של מלחמת ששת הימים, לשנות את ההנהגה ביום העצמאות, ואין גם לבסס את השקפת השמחה - שהרי לאחר ניסים כה גלויים, ביטוי השמחה היה צריך להיות בתוספת בעניני מחולל הנסים - תורה וקדושה, ורואים כי אדרבה, גדלה ההרגשה של "כחי ועוצם ידי" (ואפילו לא מדגישים כל-כך המסירות נפש של הנלחמים), ולמרות כי גם הקצינים הגבוהים הודו כי "יד ה' הייתה זאת", וכל אחד הרגיש בזה ובמיוחד ראשי הצבא שידעו את הכחות שמכל צד ואת הסכויים שעל פי טבע הסותרים את המציאת של תוצאות המלחמה ואופנן - אך ביטוי השמחה מוכיח את ההיפך הגמור.. ובמיוחד, כי גם אלו שנהגו לומר הלל לא היו צריכים לברך עליו, וכן ברכת קדוש ועוד, והרי אלו ברכות לבטלה.. וכמה מרבני ארץ הקודש ת"ו פסקו שאסור לברך על ההלל ופסקו שלא לאמרו. מצער המצב וההפקרות שגם קטנים - פוסקים דין בזה ומשמיצים את רבני ישראל שאסרו לברך על ההלל בימים ההם ולאמרו, ומזלזלים בכבודם ואין פוצה פה ומוחה וכו'

אגרות קודש כרך כה ט'תקעג, נדפסה בקובץ "יגדיל תורה" (ירושלים) חוברת א (כב) ע' 7.

לאחר ה' אייר תש"ח התבטא הרבי בכאב בקשר לאמירה כי הקמת המדינה היא אתחלתא דגאולה: "האם סבלנו 1900 שנה רק בשביל שיהיה לנו דגל ונציגות באו"ם:"[19]. בהזדמנות אמר הרבי בנוגע ליום הכרזת העצמאות: "לא רק שאין זו אתחלתא דגאולה, ולא רק שאין זה יום-טוב ויום ישועה עבור יהודים וכו' - אלא בכך עיכבו את הגאולה למשך כך וכך עשרות שנים!"[20]. כאשר המרכז לענייני חינוך הדפיס לוח שנה, מחק הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב את המילים "יום העצמאות" שהיו רשומות בתאריך ה' באייר, והדבר קיבל את אישורו של הרבי[20].

לקראת חגיגות "יום העצמאות" שנת תשע"א, מדינת ישראל כיבדה בהדלקת משואה בטקס יום הזיכרון את הרב שמעון רוזנברג, אביה של רבקי הולצברג שנרצחה על ידי המחבלים בפיגוע בבומבאי שבהודו.

הרב מאיר דרוקמן רבה של קרית מוצקין ורב קהילת חב"ד, קרא לו בפומבי להימנע מכך[21]. מאוחר יותר יצאו רבני חב"ד בארץ הקודש יחד עם רבני חב"ד נוספים, בקריאה משותפת שהם מתנערים מהדלקת המשואה על ידי חסיד חב"ד[22]. בפועל, שינה הרב רוזנברג מהנוסח המקובל ואמר: "הנני מדליק משואה זו לתפארת מדינת ארץ ישראל".

לקראת חגיגות "יום העצמאות" שנת תש"פ, נבחרה חני ליפשיץ, שליחת חב"ד בקטמנדו להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות. הנימוק כפי שנמסר על ידי שרת התרבות בשם הוועדה הוא "שהיא מסמלת את הערבות ההדדית, הכנסת האורחים החמה ואהבת המדינה, המאפיינות את מלאכת הקודש של בתי חב"ד בעולם, שהקימה ביחד עם בעלה את בית חב"ד בקטמנדו לפני כ-20 שנה". כשבוע לאחר מכן, היא ביטלה את השתתפותה על פי בקשת בית דין רבני חב"ד.

תארי המדינה[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרזידנט (תואר כבוד)

הרבי הסתייג משימוש בשם "מדינת ישראל" והעדיף על פניו את התואר המוזכר בתורה 'ארץ ישראל', שכן מלבד היותו השם שנקבע בתורה, שימוש בשם מדינה יוצר תדמית של קשר חדש למדינה שנוצר רק בעת יסוד המדינה, בעוד שהשם הקדום ארץ ישראל מראה על הקשר בין עם ישראל לארץ על פי ההבטחה האלוקית שניתנה לו מהקדוש ברוך הוא[23]. עם זאת בכמה הזדמנויות כן השתמש הרבי בשם זה[24]. והרבי אף כתב למישהו ש"אסור וגם אין אפשריות - לוותר על השם ארץ ישראל, אפילו אם מציעים להחליפו בשם מדינת ישראל"[25].

הרבי גם הסתייג משימוש בתואר "נשיא המדינה", ולחילופין השתמש במונח "פרזידנט" באנגלית ונימק כי מאז הליכתו ללימודים בקטנותו ואף בתקופה מוקדמת יותר מצטייר בדמיונו ומחשבתו בית המקדש וכס הנשיאות השייך למלך המשיח, ועל כן הוא אינו מסוגל לקרוא בשם נשיא למישהו אחר[26].

השתתפות בממשלה[עריכה]

הרבי לא שלל השתתפות בממשלת ישראל, אך אסר לכהן כשַר, אלא רק באם המשרה נטולת כל שלטון, ותפקידו הוא רק לבצע משימות (וכפי שהרבי הגדיר זאת[27], "כמנקה רחובות"). אך אם יש לו זכות להביע דעה ואינו מביעה במחאה על ההתנגדות וחוסר קיום התורה ומצוות, זה נוגד את הנאמר בשולחן ערוך. ואם הוא מייצג ציבור, אפילו איש אחד בלבד, הוא שליח לדבר עבירה. אלא אם הוא מוחה על כל המוצע בממשלה שנוגד לדעת התורה, באופן שיוזמים הצעות והוא מבטל[28] - אז אפשר. ואם אין לו יכולת למחות והוא אינו מסוגל לכך, הרי הוא כמכריז על 'אתחלתא דגאולה'.

ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל מנחם בגין ביחידות בחדרו של הרבי

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]


הערות שוליים

  1. אור לישרים, עמ' 57–61, הקדמה לקונטרס ומעין.
  2. רשימות דברים תשס"ט, עמ' 180.
  3. ספר השיחות תש"ח, עמ' 162. התרגום מובא ב"התקשרות", גליון א'תד, עמ' 9.
  4. סה"ש שם, עמ' 216 ושם בהערה 13. התרגום מ"התקשרות" שם. - בשמו של הרב גרונר נאמר, שדבריו אלה של הרבי הריי"צ נאמרו בקשר ללוחמי המחתרות (האצ"ל והלח"י), אך בשיחה לא מוזכר הדבר בפירוש.
  5. בנוסף בשעת ההצבעה באו"ם על סיום המנדט הבריטי והקמת מדינה יהודית (בכסלו תש"ח - נובמבר 1947), התעניין אדמו"ר הריי"צ בתוצאות ההצבעה בחיוב (נשיא וחסיד, עמ' 85 - 88. ראו גם מכתב שז"ר למ. בנטוב שבקישור הבא: https://col.org.il/news/40415#:~:text=גילויים%20חדשים%20על,מדף) וראו בליקוטי סיפורי התוועדויות עמ' 131.
  6. אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ, חלק ט, עמ' תכד
  7. שם, עמ' תכח-תל.
  8. ראו באג"ק שם את הציטוט המלא.
  9. אגרת מה' בכסלו תש"ט (אגרות קודש - אדמו"ר הריי"צ.
  10. בשיחה עם האדמו"ר מסאדיגורא, בצל החכמה, עמ' 101 - 102.
  11. ישנם המסבירים כי בעקבות הסכנה שחלה בשנת תש"ח עם ביטול המנדט הבריטי לתושבים היהודיים שהתגוררו בשטח עליו תועדה הקמת המדינה מטעמי פיקוח נפש, שדוחה את האיסור של שלוש השבועות - מובא בספר "בין אור לחושך" עמוד 23.
  12. יש הטוענים כי בהקשר זה השתמש הרבי בביטוי כי ההכרה והתמיכה במדינה היא "דה פקטו" (=בפועל) ולא "דה יורה" (=בעיקרון) - הרב טוביה בלוי, פרדס חב"ד, גליון 11 (קיץ התשס"ג), עמ' 189; לקט ופרט, חלק ב', ה'תשע"ז, עמ' קלח. הגדרה זו מובאת גם על ידי הרב אוריאל צימר, בחוברת יהדות התורה והמדינה פרק יז שהייתה לעיני הרבי, בשם ד"ר יצחק ברויאר, מהוגי הדעות של אגודת ישראל.
  13. שיחת אחרון של פסח תשי"ב, יחידות גוטניק תשכ"ז (צדי"ק למלך, ח"ו).
  14. תוכן המכתב עליו ענה הרבי היה: בין המחנכים יש מציעים לעבור בשתיקה על יום העצמאות שנקבע לה' אייר ויש המציעים להזכיר במלים ספורות על המאורע שאירע לפני שבע שנים, שערבים התנפלו עלינו וה' ברחמיו הצילנו.
  15. שיחת ראה תשט"ו, תו"מ חי"ד, עמ' 286.
  16. תורת מנחם - חלק כ"ז - שנת תש"כ - חלק ראשון. שיחת שבת פרשת משפטים, 399.
  17. "כיון שלדעתי על ידי זה דוחין את הקץ ח"ו, נוסף ע"ז שהדברים על דבר אתחלתא דגאולה בזמן זה מביאים לקולא בקיום התומ"צ..." (אגרות הקודש, אגרת ג'קד)
  18. וגם עתה לא הייתי כותב את כל הנ"ל באם לא ראיתי בזה - הכרזת "אתחלתא דגאולה" - עניין של סכנה. כי זהו הביאור היחידי ש(לע"ע) מצאתי על עניין הקרבנות והחללים באה"ק ת"ו וביניהם אפילו כאלו שניצולו מהשואה וראו ניסים גלויים בזה, ובכל זה נפלו באה"ק ת"ו וג"כ באופן בלתי טבעי כנ"ל", (אגרות הקודש, אגרת ט'תריג).
  19. שיחות קודש קודם הנשיאות.
  20. 20.0 20.1 הרב יהושע דוברבסקיכשהרב חדקוב מחק את יום העצמאות מלוח השנה - באתר אינפו.jpg,  ו' אייר ה'תשע"א.
  21. "מוישי וסבו לא צריכים להדליק משואה" ● להאזנה דברי הרב דרוקמן אודות הדלקת משואות ביום העצמאות.
  22. רבני חב"ד: מתנערים מהדלקת המשואה - חב"ד אינפו
  23. ראו לדוגמה: פרסום ראשון: ארץ ישראל או מדינת ישראל? אינפו.jpg
  24. לדוגמה בראלי חג הסוכות תשנ"ב - דברי משיח ע' 141.
  25. אג"ק חלק טז עמוד רטו.
  26. ממכתבו למר יצחק בן צבי.
  27. ביחידות לשני בחורים. ראה בהרחבה בעלון בין כסה לעשור, מוסף ועד חיילי בית דוד לחודש תשרי תשפ"א
  28. דומה להשתתפות באופזיציה