רבנו הגדול אמר בבואו מפטרבורג: "מובטחני בהקדוש ברוך הוא, שחתיכת לחם חסידי איננה הולכת לאיבוד", כלומר - הדרכה והנהגה חסידית, תקדח ותקדח, עד שהיא תפעל לטובה ולברכה
כמה מן השטות והעיוורון יש בזה, אשר האויל לועג להכסיל, אטום המוח לנבער מדעת, הגאה לגס הרוח, המכוער להמזוהם וכן בשארי בעלי מומין המוסרים מבלי התחשב כלל עם מומי עצמם
ומה בחפוש חמץ הפליגו רז"ל בתחלת מסכת פסחים באופני החפוש שצריך להיות בזה גם בחורין וסדקים, הנה על אחת כמה וכמה בחיפוש הטוב שכל אחד ואחת מישראל צריך להשתדל על דרך זה
וזהו כלל גדול, והוא: שעיקר ההבדל בין סטרא דקדושה לסטרא אחרא, שבקדושה הוא בחינת הביטול, שבקדושה יש ביטול היש - "עס איז גאר ניטא קיין איך" [=אין שום "אני"], מה שאין כן בסטרא אחרא
אם לאחרי ההתוועדות לא ניתוסף אצלו מאומה, חס ושלום – הרי זו הוכחה שלא היה נוכח בהתוועדות, שכן, לא יתכן שמישהו יהיה נוכח בהתוועדות ולא יתוסף אצלו בענייני העבודה, ובמילא, בהכרח לומר שלא היה בהתוועדות, כי אם, באופן של דמיון בעלמא!...
מספרים על החסיד ר' אלחנן דוב מרוזוב, ששאלו אותו פעם אודות הרבי נ"ע ומשה רבינו, ממי הוא מחזיק יותר? וענה: מהרבי, כי, לולי הרבי איך הייתה נראית אמונתו במשה רבינו...
רואים אנחנו את השמש באויר השמים. איש מאתנו לא בדק ולא בחן אותה ואין אתנו יודע עד מה, מה הוא מהותה ועצמותה של בריאה משונה הלזו המנסרת בשמים ממעל, מה טבעה ומה טיבה, ועם זה הנה כולנו כאחד יודעים כי השמש היא מאירה ומביאה תועלת לכל חי...
הרבי הוא שמשן של החסידים, ישועתן ותקותן
פירות ערלה אסורים לעולם אף לאחר עבור שלוש שנות הערלה.
גאווה וגסות הרוח וכן החזקת טובה לעצמו הבאה מלימוד התורה ומהתעסקות בעבודה שבלב - הם ערלת הלב, ואי אפשר לפדותם, היינו לטהרם או להכשירם, באיזה טעם שיהיה
'הוכח תוכיח' דינו כמה שנאמר 'המול ימול'. כשם שבמצות מילה חייב אדם למול תחילה את עצמו כדי שיהיה רשאי למול אחרים, כך אין אדם רשאי להוכיח אחרים אלא אם כן הוא מוכיח תחלה את עצמו
חוצפה של אברך: יש לכם היכולת ללמוד מאמר מ'רבי' שבו האלקות הוא בגלוי וה'שכל' בהעלם, ובמקום זה רוצים ללמוד מאמר של 'חסיד', ששם ה'שכל' בגלוי והאלקות בהעלם
יהודי אמריקה הם אנשים מעשיים ואנשי מסחר הגיוניים, מתפירת זוג נעליים ומכנסיים, ניהול בנק, עד המצאת מכונת נסיעה ומטוס — הכל נעשה בשיטה ועל ידי מומחים טובים.
ורק כשמגיע לעניני דת, כמו שבת, כשר, תפילין, ציצית, בית כנסת, בית הטבילה, רב, שוחט, חזן, שמש, בעל איטליז, תלמודי תורה, מנהלים חינוכיים, מורים ומורות - מאבד היהודי האמריקאי את מוחו ההגיוני ואת תכונותיו השיטתיות
אשתו ובניו של אדם קודמין לכל על פי התורה, חוץ מצדיקים שבדור שהן קודמין לבניו, וצדיקים שבארץ ישראל קודמין לצדיקים שבחוץ לארץ - לבד מזאת שלא הניחו כמותן בחוץ לארץ
לא ידבר בענינים דמרה שחורה חס ושלום, רק אדרבה - להראות בעצמו תמיד תנועות משמעות, כאילו הוא מלא שמחה בליבו, אף על פי שאין בלבו כן בשעת מעשה - וסופו להיות כן
— אגרות קודש אדמו"ר הזקן האמצעי והצמח צדק עמוד שכד
בתקופתנו אין מספיק כלל לימוד חסידות פולין – כי הרפואה צריכה להיות מתאימה למחלה, וכיון שהאחרונה עיקרה עתה תלוי בשקלא-וטריא שכליות, גם הרפואה צריכה להיות על ידי ענין ש'לוקח' ו'תופס' את השכל וחב"ד שבנפש
שיטת חב"ד-ליובאוויטש, שיטה המאחדת ב' הקצוות – קנאות ביחס להשקפות עולם הזרות לאחדות לתורה ולדת מסטרא דא, וקירוב ואהבה לכל אחד ואחד מבני ישראל כאישים, מסטרא דא, שאין אחד שולל את משנהו ואדרבה, נקודת אהבת ישראל היא המאחדת את שניהם
..מה שאומרים העולם: "הלומדים לערנן יא והחסידים לערנין ניט" (תרגום חפשי: "הלומדים כן לומדים והחסידים אינם לומדים") שהאמת שהלומדים
כל מה שלומדים הם גדולים בעיניהם והחסידים כל מה שלומדים יותר הם יותר קטנים בעצמם...