חב"דפדיה:הידעת?/ארכיון 3
| הידעת? | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ארכיון 1 | ארכיון 2 | ארכיון 3 | ארכיון 4 | ארכיון 5 | ארכיון 6 | ארכיון 7 | ארכיון 8 | ארכיון 9 | ארכיון 10 | |||
| כל תבניות "הידעת?" | ||
|---|---|---|
| 201 | תבנית:הידעת?/201 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 202 |  בחודש אייר תשכ"ז, לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור הכותל המערבי - החלו חסידי חב"ד להניח תפילין עם באי הכותל, כחלק ממבצע תפילין שעליו הכריז הרבי לקראת פרוץ המלחמה. בכ"א סיוון נשלח לצעירי אגודת חב"ד מברק ממזכירות הרבי, ובו הוראה מהרבי להעמיד דוכן תפילין קבוע ברחבת הכותל, באישור המשרדים המתאימים. שבוע לאחר מכן שלח הרבי מברק בו ביקש דיווח מדוייק אודות השתתפות החסידים בפעילות; בעקבות המברק, הקימו צעירי חב"ד בירושלים 'מטה מבצע תפילין' להפעלת הדוכן. בחודש תשרי תשכ"ח דיבר הרבי בשבחו של הרב טוביה בלוי, מפעילי הדוכן, והתבטא שרבבות כבר הניחו תפילין בדוכן. דוכן זה פועל ברצף עד היום, ומשמש כבית חב"ד לכל דבר. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 203 | תבנית:הידעת?/203 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 204 |   כשהוציאו בשנת תש"ל את ספרי הרב לוי יצחק שנאורסון "ליקוטי לוי יצחק" על הזוהר והתניא, נדפסה בהם תמונת הרב לוי יצחק - כנראה בגלותו בצ'ילי. כשהביאו לפני הרבי את התמונה, כתב הרבי בשוליה האחוריים "אאז"ל? [אדוני אבי ז"ל?]" - כתיבה זו בטאה את קושי הרבי לזהות את תמונת אביו אחרי הייסורים הקשים שעבר בצ'יאלי. כששלח הרבי בשנת תנש"א משלחת לרוסיה לגאולת הספרים של הרב לוי יצחק, הצליחו חברי המשלחת להשיג את תיק החקירה של ר' לוי יצחק - ובו שני תמונות מזוויות שונות מעת מאסרו בשנת תרצ"ט. חברי המשלחת מיהרו לשלוח צילום מתמונות אלו לרבי, ואף עליה הגיב הרבי (בעל פה):"קוקט אויס ניט געזונט [=הוא נראה לא-בריא]". חלק מתמונות אלו נדפסו ב"תורת מנחם - תפארת לוי יצחק" על חלק שמות. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 205 | תבנית:הידעת?/205 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 206 | תבנית:הידעת?/206 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 207 | תבנית:הידעת?/207 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 208 | בערב חג השבועות תש"ט נפטר הרב מיכאל דבורקין והרבי דאג אישית לקבורתו טרם החג. הרב יהודה לייב גרונר סיפר ש"הרופאים תבעו לנתח את גופתו טרם מענק תעודת הפטירה - דבר שהיה מעכב את הקבורה, ולבסוף, בהוראת הרבי דאגתי למצוא רופא אשר יעניק את תעודת הפטירה לפני כניסת החג". | עריכה - תבנית - שיחה |
| 209 | תבנית:הידעת?/209 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 210 | תבנית:הידעת?/210 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 211 | תבנית:הידעת?/211 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 212 | בשנת תשנ"ב, כשבא הרב עמנואל שוחט ל'תהלוכה' בבית כנסת מסוים, החל הגבאי המקומי לעשות ליצנות מכל הענין של משיח. הרבי התבטא עליו בחריפות בשיחת דבר מלכות במדבר (הבלתי מוגה), ולבסוף בירכו: שבניו יזכו ללמוד את פנימיות התורה, או שכבר עוסקים בה ויעמידוהו על טעותו. | עריכה - תבנית - שיחה |
| 213 | תבנית:הידעת?/213 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 214 | בי"ד תשרי תשמ"ט בעת אמירת "אשרי" שאחר חזרת הש"ץ הביט כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח לרצפה וראה ניירות, ר' מאיר הארליג ניגש ואמר שזה לא שמות, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח לו ולריל"ג ש"זהו בית כנסת" ואמר עוד דברים וביניהם "מתגלגל, זה סיפור [של] שבועות רצופים שאני רואה זאת, ולאף אחד זה לא מפריע". כשהריל"ג הרים חלק מהניירות אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח שיש עוד, הנ"ל הרים והרבי הוסיף, "[פעם] נהגו להסתובב עם הזקן לנקות את ביהכנ"ס, עם הזקן שלו עצמו", כשכנראה כוונתו הק' להמסופר אודות אביו של רש"י. | עריכה - תבנית - שיחה |
| 215 | ביום ראשון, כ"ז תמוז תשמ"ט, בעת חלוקת הדולרים, עבר הת' בנימין שיחי' פינטל ואמר לרבי שליט"א מלך המשיח, שהרבי הוא המשיח, הרבי ענה על כך ב"אמן".
בא' מנחם אב תשמ"ט לאחר שיחה בה אמר הרבי ש"מיד ישנו את ה'מנחם שמו', שזה הרי קאי על משיח צדקנו, ישנו מיד 'מראה באצבעו ואומר זה': הנה מנחם משיח צדקנו", חילק הרבי דולרים. וכשעבר הת' הנ"ל בחלוקה, הוא אמר להרבי:"מראה באצבעו ואומר זה, הנה מנחם משיח צדקנו" והרבי ענה שוב ב"אמן". בשבת חזון, ד' מנחם אב תשמ"ט, בהתוועדות, הרבי התבטא ש"נשיא דורנו שהוא גואל דורנו" וכשהזכיר אודות חלוקת המשקה המשיך ואיחל שלפני סיום ההתוועדות שנלך לאה"ק ונמשיך שם בהתוועדות והמתוועד יהיה משיח צדקנו, בחלוקת המשקה עבר הת' הנ"ל (לקבל בקבוק שנתן בערב שבת בשביל ההתוועדות בירושלים, והריל"ג לא קלט במה מדובר) ובחיל וברעדה החל לומר: "בשם כל ישראל, זה משיח צדקנו", תוך כדי שמצביע על הרבי (הקהל כולו רחש אך פני הרבי נראו כרגילות והביט בו) והמשיך: "וההתוועדות תהיה מיד בירושלים" (הנ"ל עשה זאת בתמימות בהמשך לדברי הרבי בימים האחרונים ש"משיח מנחם שמו", שכל זה נתן לו ביטחון להכריז זאת). |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 216 | החל משנת תשל"ח נוהג כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א לבקר את האורחים שמגיעים בחודש החגים בסוכה הגדולה הסמוכה ל770, המכונה 'סוכת האורחים'. בשנים הראשונות נערך הביקור ביום טוב השני של חג הסוכות, והחל משנת תשמ"ב הביקור נערך בלילה הראשון של חג הסוכות.
בשנים הראשונות בהם ר' משה ירוסלבסקי ניהל את ארגון אש"ל הכנסת אורחים, הרבי היה יוצא מחדרו ומורה לר' משה להורות לו את הדרך לסוכת האורחים, כאשר הוא הולך לפני כ"ק אד"ש מה"מ; ר' משה הי' אוחז באבנטו הק' של כ"ק אד"ש מה"מ, בדרכו לסוכת האורחים. כשהגיע כ"ק אד"ש מה"מ לסוכה, הי' צועד עד הכותל הדרומי, עולה ע"ג ארגז או ספסל ונושא שיחה קצרה. בהמשך השנים סידרו בימה קטנה עם מדרגות שעמדה בסוכה, ועל גבה סטנדר; החל משנת תש"נ נושא כ"ק אד"ש מה"מ את השיחה מהכניסה לסוכה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 217 | הפרשייה החלה בליל שבת חול המועד סוכות, אז התוועד הרבי ואמר מאמר דיבור המתחיל "הללו את ה' כל גויים", ובשיחה לאחר מכן הסביר הרבי בנוגע לסוכות, כי היות שבחג הסוכות מקריבים ע' פרים כנגד ע' אומות, ובחג הסוכות באותה שנה התקיים כינוס באו"ם, על כן אמר שכשם שהגויים עשו כינוס, צריך להיות "זה לעומת זה" - שהיהודים צריכים לעשות כינוס להראות שהם הבעלי-בתים על העולם.
לאור דברים אלו של הרבי, החליטו שבכינוס השנתי של צעירי חב"ד המתקיים בחול המועד, ידברו לפחות אחד מכל מדינה ויקבע איך צריכה להיות ההנהגה, וכך אכן היה. בהקפות של ליל שמיני עצרת, לפני הקפה הרביעית, הקים הרבי "או"ם" משלו, בו הפקיד נציג על כל מדינה, שהוא יהיה ה"בעל הבית" של אותה מדינה על-פי תורה. בסעודת החג של ליל שמחת תורה בבית אדמו"ר הריי"צ התבטא הרבי (תוכן) שלו הייתה זאת "בדיחה" - לא היה מטריח את הקהל ומוציא לשם כך את ספרי התורה! |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 218 | בקרב תלמידי רבי אברהם מקאליסק שהנהיג בין תלמידיו וחסידיו סדר עבודה אשר עיקרו הוא ביטול היש העצמי, ולכך היו נוהגים לבזות ולהשפיל את עצמם בראשי חוצות על מנת להשים את עצמם ללעג וקלס במכוון. חסידים אלו נהגו להסתובב ברחובות העיר ולעשות "קולע" גם לתוך שלולית בוץ. המגיד ממעזריטש, רבו של ר' אברהם מקאליסק לא היה מרוצה משיטת ההנהגה והקפיד עליו, עד כדי שהורחק מחצרו של המגיד עד שאדמו"ר הזקן התחנן בעדו אצל המגיד | עריכה - תבנית - שיחה |
| 219 | בשלושת הדורות הראשונים של חסידות חב"ד (אצל חסידי אדמו"ר הזקן אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק) היה נהוג שכל מי שזכה להיכנס לרבי ליחידות, חבריו החסידים היו רוקדים איתו בשעת יציאתו. לריקוד זה היה ניגון מיוחד, והוא נקרא בשם "מחול היחידות" או "מחול הטהרה".
בעקבות רצונו של אדמו"ר הצמח צדק להחליש את המחלוקת בין המתנגדים לחסידים, ציווה לר' הלל מפאריטש להחליש את הענין, כדי לסייע בהשקטת המחלוקת ולא לתת להם עילה להמשיך את המחלוקת |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 220 | אחד התנאים שהתנה אדמו"ר הזקן בהסכמתו לשידוך, היה שימסרו לרשותו את חמשת אלפי שקלים הזהב שהובילו עבורו כנדוניה, ושבוע יעשה בהם כחפצו. ואמנם בשנה הראשונה לחתונתו מסר את כל הסכום, בהסכמת רעייתו, עבור משפחות שרצו להתפרנס מעבודתו האדמה. בכסף זה סייע להם לקנות שטחי אדמה, בעלי חיים לציוד חקלאי. בזכות כסף זה הוקמו ישובים גדולים של יהודים עובדי אדמה לאורך נהר הדווינה החוצה את העיר וויטבסק. אדמו"ר הזקן ביקר פעמים רבות בישובים אלו, עורר את היהודים לקבוע עיתים לתורה, והרבה לספר להם סיפורי תורה ואגדות חז"ל[ | עריכה - תבנית - שיחה |
| 221 | ריקוד 'תחיית המתים' הוא מעין הצגה פנטומימית עם ניגון חסידי מיוחד הקרוי בשם זה, בה שני 'שחקנים' מציגים סיפור של חסידים השותים ביחד 'לחיים', רבים ביניהם על שאריות המשקה שנשאר בבקבוק עד שאחד מהם אחד נופל על הרצפה ללא רוח חיים, כאשר הרקדן השני מנסה להשיב את רוחו אליו. שלב זה תלוי ביצירתיות של השחקנים, ומידי פעם נוספים מוטיבים שונים להצגת-ריקוד זה, כשברקע מתנגנת מנגינה איטית. בסופו של דבר בעקבות מאמציו של בן זוגו, החסיד שנשכב על הרצפה 'מתעורר' לחיים, ואז השניים פורצים בריקוד חסידי הסוחף את כל הקהל כשהתזמורת מגבירה את קצב הנגינה. | עריכה - תבנית - שיחה |
| 222 | בזמן המלחמה חיבר הרבי הריי"צ תפילה מיוחדת "לשלום המדינה" (ארצות הברית) לומר בראש השנה וביום כיפור (כן נקראה באירועים רשמיים אחרים) לאחר קריאת התורה עבור ניצחון צבאות בנות הברית. כן שלח מכתבים לנשיא ארצות הברית בשעתו בה הוא מברך אותו שינצחו במלחמה | עריכה - תבנית - שיחה |
| 223 | על פי האר"י ז"ל בספרו שער הכוונות, קדושת שבת מתחילה החל מליל שישי, ולכן יש סגולה בלימוד בליל שישי לקבל את קדושת השבת. ולכן נהגו אצל חסידים לעסוק בתורה בליל שישי. היו תלמידים ששקדו על לימוד הגמרא והיו שלמדו את תורת החסידות.
על כך אמר אדמו"ר הריי"צ: ביום רביעי מתחילים לחשוב מהיכן יקחו לשבת, הן בפשטות והן במה נעשה שבת - ברוחניות, - כל יהודי הוא הרי בשבת אחרת לגמרי - נהיה מרה שחורה. והעצה, "לכו נרננה", בטחון. כשמגיע יום חמישי, מתקרב לשבת, ועדיין אין (כיצד לעשות את השבת), אזי זה לא נהיה "נרננה", מבינים שצריך לעשות משהו. אזי כשיושבים בליל שישי ולומדים חסידות, אז "קולטים" ביום שישי ש"א-ל גדול גו' ומלך גדול גו'", ובזה עושה יהודי שבת [[[קטגוריה:הידעת? - אדמו"ר הריי"צ]] |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 224 | תפקידם העיקרי של הגאונים היה לענות תשובות בהלכה, באגדה, בשאלות אמונה ועוד, לכל תפוצות ישראל. ופחות בפירוש התלמוד.
הרגל תמוה לכאורה שהיה בתקופתם זה שהם כלל לא עסקו בפירוש התלמוד, הסיבה לכך שהגאונים לא עסקו בפירוש התלמוד הייתה מפני שני סיבות: הראשונה הייתה שאז זה היה מס' שנים מעטות מחתימת התלמוד והם חששו להוסיף או לגרוע דברים מהתלמוד, והסיבה השנייה הייתה בעקבות כך שבדורם לא היה נהוג לכתוב את התלמוד, אלא היה נהוג ללמוד אותו בעל-פה בשיטה של בקיאות, ורוב היהודים שידעו בתקופתם תלמוד ידעו אותו בעל-פה ועל כן לא היה צורך בכתיבת פירוש על התלמוד. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 225 | ביום שישי ראש חודש אלול תשנ"ט אירעה תאונת דרכים טראגית בה קיפדו את חייהם שלושה מתלמידי התמימים ב-770; גיא ביטון, שלמה נחימובסקי ואור והבה.
השלושה שהו ברכב שחזר מפעילות של הפצת המעיינות מהעיר מונסי לקראון הייטס בשעות הלילה יחד עם תמים נוסף, ובאחד מהעיקולים בדרך המשיך הרכב בנסיעה ישרה, סטה מן הכביש והמשיך בנסיעה מהירה, עד שהתנגש בעוצמה רבה בעץ. כאשר כוחות ההצלה הגיעו למקום, הם מצאו ששלושה תמימים שהיו חגורים, קיפדו את חייהם בתאונה, ועוד בחור אחד שלא היה חגור ובכך עף מהרכב וניצול מהפגיעה. הניצול נימנם בקידמת הרכב על יד מושב הנהג, וכשהתעורר מהפגיעה ברכב מצא את עצמו מוטל בצידי הדרך מחוץ לרכב בהכרה חלקית. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 226 | באגרות קודש אדמו"ר המהר"ש מופיעות שתי אגרות אל ר' שמעון הרופא. את האגרת הראשונה כתב אדמו"ר המהר"ש בשנת תר"ט או תר"י והוא כבן חמש עשרה. מאגרת זו מובן כי ר' שמעון שהיה רופא חשוב התייעץ עם אדמו"ר מהר"ש בענייני רפואה. האגרת השנייה נכתבה כעשר שנים לאחר מכן בתרי"ט או תר"כ ובה מתבקש לכתוב את פרטי מחלתו והתרופות של חולה מסויים. מכתב זה נכתב למרות שבשנת תרט"ו עזב ר' שמעון את ענייני הרפואה כי היה זקן מאוד, בן 85 לערך.
כאמור, זכה ר' שמעון לקבל את ברכתו של אדמו"ר הזקן והוא בן ארבעים, הברכה התגשמה במילואה, ור' שמעון נפטר בשנת תרכ"ח והוא קרוב למאה שנים. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 227 | פעם אחת אמר ר' נחמן הולצברג לשלמה קרליבך ששמע שליובאוויטש סילקו אותו , ר' שלמה ענה : "מען האט מיר ארויסגעווארפן, אבער איך האב זיך ניט ארויסגעווארפן" (חב"ד סילקו אותי, אבל אני מעולם לא הסתלקתי, כמו כן התבטא פעם כי 'ליובאוויטשער הייתי וליובאוויטשער אשאר!' | עריכה - תבנית - שיחה |
| 228 | עד לשנת תשכ"ה, נהגה אמו של הרבי הרבנית חנה להיכנס לחדר הרבי אחר התפילה כדי לברך אותו בברכת שבת שלום, ולאחר מכן ליווה אותה הרבי עד הדלת, והמשיך ללוות אותה במבטו עד שנעלמה מהעין. | עריכה - תבנית - שיחה |
| 229 | עוד קודם שהחל הרבי לחלק בקביעות דולרים באופן מסודר ועיקבי, שיגר הרבי מעת לעת שטרות של דולר לאנשים פרטיים, בתור סגולה לברכה והצלחה. באחת הפעמים הרבי אף הסביר שהדבר מיוסד על דברי חז"ל "כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך", שאפילו סכום קטן - משפיע ברכה על הכסף כולו | עריכה - תבנית - שיחה |
| 230 | לאחר עלותו לנשיאות, החל הרבי להוביל מבצעים לפרסום מצוות היהדות ותורת החסידות בסיסמת "ופרצת", הלקוחה מהפסוק "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה". במסגרתם קרא הרבי לחסידיו להשפיע בכל מקום אפשרי, לקיים את המצוות וללמוד תורה, בין היתר, על ידי יציאה למקומות ציבוריים וזיכוי הציבור במצוות אלו. כמו כן קרא הרבי לעזור כספית לאלו שאין בידם יכולת כלכלית לקנות תשמישי המצוות. | עריכה - תבנית - שיחה |
| 231 | בשלושת הדורות הראשונים של חסידות חב"ד (אצל חסידי אדמו"ר הזקן אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק) היה נהוג שכל מי שזכה להיכנס לרבי ליחידות, חבריו החסידים היו רוקדים איתו בשעת יציאתו. לריקוד זה היה ניגון מיוחד, והוא נקרא בשם "מחול היחידות" או "מחול הטהרה".
בעקבות רצונו של אדמו"ר הצמח צדק להחליש את המחלוקת בין המתנגדים לחסידים, ציווה לר' הלל מפאריטש להחליש את הענין, כדי לסייע בהשקטת המחלוקת ולא לתת להם עילה להמשיך את המחלוקת |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 232 | הרב יצחק הוטנר הרבה לעסוק בתורת המהר"ל מפראג.
, בשנת תש"ל טס הרב הוטנר עם רעייתו הרבנית, בתו וחתנו, לביקור בארה"ק עם מטוס אייר פראנס, ואז נחטף המטוס על ידי מחבלים מארגון 'ספטמבר השחור'. המטוס הונחת בעל כורחו בירדן וסכנת מוות ריחפה מעל הרב הוטנר ומשפחתו בתוך שאר השבויים היהודיים. בסמוך לאותו אירוע, בהתוועדות שבת פרשת כי תבוא ח"י אלול - יום הולדתו של בעל התניא ויום פטירתו של המהר"ל, נשא הרבי דברים ב-770 ולאחר שהזכיר את העובדה ש'בעל התניא' היה מצאצאיו של המהר"ל (בן אחר בן), וכן את הזיקה הרעיונית שבין ספר התניא לתורתו של המהר"ל - התייחס הרבי למצבו של הרב הוטנר וכה אמר (מתומצת ומתורגם): היות והיום הוא יום ההסתלקות של המהר"ל מפראג (הרבי ציין שעל מצבתו מצויין שיום פטירתו הוא ח"י אלול) שביום זה הרי "עולה כל עמלו", והרי "הימים האלה נזכרים ונעשים" - שנפעלים שוב העניינים מלמעלה, לפיכך, גדול זכות המהר"ל לסייע לכל אלה ש"רותחים" ("קאכן זיך") בתורתו של המהר"ל (והכוונה כמובן לרב הוטנר) - "שיהיה כמו שהיה אצל המהר"ל, שאם היו זקוקים לנס הרי התרחש נס, כשהיו צריכים לנס גלוי - הרי היה נס גלוי, כשהיו זקוקים נס שלמעלה מדרך הטבע - היה נס למעלה מדרך הטבע". עד כאן דברי הרבי בהתוועדות שבת כי תבא, ח"י אלול תש"ל. ואמנם, כך היה, ובניסים גלויים זכה הרב הוטנר לצאת מהמצר אל המרחב ומאפילה לאור גדול. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 233 | מספר ימים אחר י"ב תמוז (אז דיבר על כך הרבי לראשונה ברבים על משפט הספרים) סיפר הרב יהודה לייב גרונר לרב משה בוגומילסקי כי הרבי מעוניין בפסק דין למי שייכים הספרים על פי ההלכה, מרב שאינו חב"די ועדיף שבכתב. הרב בוגומילסקי פנה לרב אפרים פישל הרשקוביץ, שאמר שמכיוון שלא שמע את טענות שתי הצדדים אינו יכול לפסוק, אולם גם אם לא נכנסים לשאלה מהו רבי, אך גם אילו הרבי העביר בירושה את הספרים לבנותיו - הרי אלו נכסי מלוג, ורק ה"גוף" - הספרים והכתי"ק - שייכים לנשים ואלו ה"פרות" - הרווח ממכירת הספרים וזכות הלימוד בהם - שייכת לבעלים (הרבי והרש"ג), וכאשר זכאי בעל ה"פרות" להם -אין זכות לבעל ה"גוף למנוע ממנו את זכותו. ומכיוון שכאן שני בעלים מתנגדים למכירת הספרים - הרי שאין לבערי גוראריה שום זכות בספרים, ולטענתו אין כל בסיס | עריכה - תבנית - שיחה |
| 234 | בימי קדם היה נהוג ריקוד מיוחד שהתקיים בסיומה של כל התוועדות, שהחסידים היו מורידים את החליפות שלהם, ויוצאים בריקוד בחולצות בלבד | עריכה - תבנית - שיחה |
| 235 | בהתוועדות פורים תשמ"ז עורר הרבי קאך גדול בעניין פרסום הגאולה ולהביא את המשיח, אך כפי שתיאר הרבי כמה זמן אחר כך, ש'לא נגע ולא פגע', ומה שהרבי אמר לא נשמע אצל כל החסידים, הרבי דיבר שוב שלא עושים מספיק להביא את המשיח, ואכן דברי הרבי זעזעו את החסידים | עריכה - תבנית - שיחה |
| 236 | בחורף תשל"ז סיפר מנחם בגין לרבי על כוונתו לפרוש ולא לרוץ יותר לבחירות - לאחר שמונה מערכות בחירות בהן הפסיד. הרבי הפציר בו להציג מועמדות גם בבחירות המתקרבות. בגין שמע לעצת הרבי ובסופו של דבר זכה בראשות הממשלה | עריכה - תבנית - שיחה |
| 237 | רובם של ריקודי החסידים הינם במעגל - כתף אל כתף או יד ביד, דבר שנתחדש בימי הבעל שם טוב. בחסידות מוסבר שהסיבה הרוחנית לכך היא מפני שהעיגול מסמל את האור המקיף שסובב את כל העולמות בשווה, וכך גם החסידים על ידי שהם רוקדים יחד בעיגול, ומשווים אחד את השני בלי חילוקי דרגות, הם ממשיכים עליהם את האור האלוקי הנעלה הזה, ומתאחדים איתו. | עריכה - תבנית - שיחה |
| 238 | בילדותו התייתם יונה כסה מהוריו שנספו ברעב והוא מצא מחסה בבית הכנסת. הרבי שהיה אז כבן ח"י שנים ניגש אליו והזמין אותו לבית הוריו, שם הוא אכל, ומאז היה מתארח מפעם לפעם בבית הורי הרבי. | עריכה - תבנית - שיחה |
| 239 | בילדותו התייתם יונה כסה מהוריו שנספו ברעב והוא מצא מחסה בבית הכנסת. הרבי שהיה אז כבן ח"י שנים ניגש אליו והזמין אותו לבית הוריו, שם הוא אכל, ומאז היה מתארח מפעם לפעם בבית הורי הרבי. | עריכה - תבנית - שיחה |
| 240 | ביחידות הראשונה שהייתה לאשר ששונקין אצל הרבי בתשרי תשכ"ה, העניק לרבי חפיסה של סיגרים מרוסיה, והרבי הודה לו ואמר "בכלל אינני מעשן", אך למרות זאת לקח סיגר אחד מתוך החבילה, והורה לו לחלק את שאר הסיגריות בזאל למטה. | עריכה - תבנית - שיחה |
| 241 | אדמו"ר הריי"צ היה שלוו בכל מהלך הפריצה לביתו ולא היה נראה עליו רגש של פחד או יאוש וביקש מאנשי הג.פ.או. שלא להרעיש ולדבר בקול רם, כדי שנכדו התינוק, שלום דובער גוראריה, לא יתעורר משנתו. מיד כשפרצו השוטרים לביתם, הרגיע אדמו"ר הריי"צ את בני ביתו ואמר: "מה שתהיה זהותם ומה שתהיה מטרת ביקורם, אני סומך בשם יתברך, מה שברצונו, זה מה שיארע".
נחמסון ולולב החלו לערוך חיפוש בבית ואדמו"ר הריי"צ אמר לו: "אם אתם מחפשים כאן מסמכים מהפכניים - תתאכזבו. אין ברשותי שום דבר שיכול להצביע על התנגדותי כביכול למשטר הנוכחי ובכלל אין לי שום עסק בפוליטיקה. פעילותי על שדה הדת ידועה לכל, אינני עושה שום דבר בלתי חוקי, לא חטאתי בשום דבר, אלא אם כן זייפתם עלילה כנגדי". |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 242 | תבנית:הידעת?/242 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 243 | תבנית:הידעת?/243 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 244 | תבנית:הידעת?/244 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 245 | תבנית:הידעת?/245 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 246 | תבנית:הידעת?/246 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 247 | תבנית:הידעת?/247 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 248 | תבנית:הידעת?/248 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 249 | תבנית:הידעת?/249 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 250 | תבנית:הידעת?/250 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 251 | תבנית:הידעת?/251 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 252 | תבנית:הידעת?/252 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 253 | תבנית:הידעת?/253 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 254 | תבנית:הידעת?/254 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 255 | תבנית:הידעת?/255 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 256 | תבנית:הידעת?/256 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 257 | תבנית:הידעת?/257 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 258 | תבנית:הידעת?/258 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 259 | תבנית:הידעת?/259 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 260 | תבנית:הידעת?/260 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 261 | תבנית:הידעת?/261 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 262 | תבנית:הידעת?/262 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 263 | תבנית:הידעת?/263 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 264 | תבנית:הידעת?/264 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 265 | תבנית:הידעת?/265 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 266 | תבנית:הידעת?/266 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 267 | תבנית:הידעת?/267 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 268 | תבנית:הידעת?/268 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 269 | תבנית:הידעת?/269 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 270 | תבנית:הידעת?/270 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 271 | תבנית:הידעת?/271 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 272 | תבנית:הידעת?/272 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 273 | תבנית:הידעת?/273 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 274 | תבנית:הידעת?/274 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 275 | תבנית:הידעת?/275 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 276 | תבנית:הידעת?/276 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 277 | תבנית:הידעת?/277 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 278 | תבנית:הידעת?/278 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 279 | תבנית:הידעת?/279 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 280 | תבנית:הידעת?/280 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 281 | תבנית:הידעת?/281 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 282 | תבנית:הידעת?/282 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 283 | תבנית:הידעת?/283 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 284 | תבנית:הידעת?/284 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 285 | תבנית:הידעת?/285 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 286 | תבנית:הידעת?/286 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 287 | תבנית:הידעת?/287 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 288 | תבנית:הידעת?/288 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 289 | תבנית:הידעת?/289 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 290 | תבנית:הידעת?/290 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 291 | תבנית:הידעת?/291 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 292 | תבנית:הידעת?/292 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 293 | תבנית:הידעת?/293 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 294 | תבנית:הידעת?/294 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 295 | תבנית:הידעת?/295 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 296 | תבנית:הידעת?/296 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 297 | תבנית:הידעת?/297 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 298 | תבנית:הידעת?/298 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 299 | תבנית:הידעת?/299 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 300 | תבנית:הידעת?/300 | עריכה - תבנית - שיחה
|