אותיות האל"ף בי"ת

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף אל"ף-בי"ת)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אותיות האל"ף בי"ת
אותיות האל"ף בי"ת
א ב ג ד ה ו
ז ח ט י כ ל
מ נ ס ע פ צ
  ק ר ש ת  
אותיות סופיות
ך ם ן ף ץ  
נקודות
אָ אַ אֵ אֶ אְ
  וׂ אֻ וּ אִ
נוטריקון - חילופי אותיות
אתב"ש · אלב"מ · אכב"י ·
רל"א שערים · גימטריא · כתב מזוזה
סוגי אותיות
אתוון רברבין · אתוון זעירין · תגים
המחשבה · הדיבור · החקיקה · הכתיבה
רשימו · אש שחורה · אש לבנה
ילד לומד את האותיות הא"ב

אותיות הינן עשרים ושתים תבניות קבועות בהן ניתן ליצור מגוון רב של מילים, ואין סוף צירופים שונים. בתורת החסידות תופסים האותיות משמעות עמוקה ורחבה, בהיות שמהות הנפש היא אותיות והיא מלאה בהם ואף העולם נברא ומתהווה בכל רגע, על ידי אותיות ללשון הקודש, שמבטאות עשרים ושתים המשכות רוחניות מספירת המלכות שבעולם האצילות. בצורת כל אות ניתן להבחין וללמוד את אופן ההמשכה האלקית העובר דרכה. לאותיות גם משמעויות ורמזים רוחניים באין סוף רבדים.

מערכת האותיות[עריכה | עריכת קוד מקור]

לוח האל"ף בי"ת והנקודות כפי שנדפס בתחילת סידור תהלת השם

אות א'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – א

האות אל"ף היא האות הראשונה במערכת אותיות של לשון הקודש ובאות זו מתחילים עשרת הדברות במילה "אנכי ה' אלוקיך".

האות אלף רומזת על הקב"ה שהוא "אלופו של עולם"[1].

צורת האות "א" מורכבת מאות "י" עליונה הרומזת לחכמה עילאה. אות "י" תחתונה הרומזת על חכמה תתאה ואות "ו" באמצע המחבר בין ה"יו"דים" הרומז ליראת שמים המחברת בין החכמה העליונה ולתחתונה. ביטוי נוסף באות, שבכדי שתוכל להיות המשכה והתגלות בסדר השתלשלות מעולמות עליונים-רוחניים לעולמות תחתונים-גשמיים, חייב להיות צמצום ביניהם, המרומז באות "ו".

אות ב'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ב

אות בי"ת היא אות השניה ובה פותחת התורה, במילה "בראשית ברא אלוקים" שהוא סימן ברכה. אור השבת מתגלה על ידי אות זו כמו שנאמר בספר יצירה[2]: המליך אות ב' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו שבתי בעולם, ושבת בשנה, ופה בנפש.

אות ג'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ג

אות גימ"ל היא אות השלישית.

חז"ל אמרו כי אותיות גימ"ל דל"ת הם לשון "גומל דלים", ומבואר בחסידות שפירושו שגומל חסד ושפע לספירת המלכות הנקראת בשם "דל".

ערכה המיספרי (גימטריה) של אות "גימ"ל" הוא - 3.

אות ד'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ד

אות דל"ת היא אות הרביעית מבין אותיות של לשון הקודש.

חז"ל אמרו כי גימ"ל דל"ת הוא גומל דלים. ומבואר בחסידות שאות גימ"ל מורה על ספירת היסוד המשפיעה לדל"ת המורה על ספירת המלכות.

עוד מבואר כי דל"ת הוא "דלית ליה מגרמיה כלום" שמורה על ספירת המלכות, וכאשר נמשך בה יו"ד נעשית היא אות ה"א.

ערכה המיספרי (גימטריה) של אות "דל"ת" הוא - 4.

אות ה'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ה

אות ה"א היא האות החמישי מבין האותיות של לשון הקודש. אות זה מורה על התפשטות ולכן צורתה הוא התפשטות לאורך ורוחב. ערכה של אות ה"א בגימטריא הוא חמש.

בשם הוי"ה שני אותיות ה"א, אשר מורות על ספירת הבינה וספירת המלכות.

אות ו'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ו

אות וי"ו היא אות השישית מבין אותיות של לשון הקודש.

אות וי"ו מורה על המשכה, ולכן תמונתה היא כיו"ד אשר נמשך ממנה השפעה על ידי קו.

ערכה של אות וי"ו בגימטריא הוא שש, והיא מורה על ששת המידות. שאות זו היא אות השלישית בשם הוי"ה, וגם משום כך היא מורה על המידות.

ערכה המיספרי (גימטריה) של אות "ו" הוא - 6.

אות ז'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ז

האות ז' כשמה כן היא - זיין, כלי הנצח הנלחם בכוחות הרע להתעלות מעלה מעלהץ

אות ח'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ח

האות ח' כשמה כן היא מלשון חיתת אלוקים, היא ממידת ההוד המפילה את חיתתה על צבאות מעלה.

אות ט'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ט

האות ט' מורה על טוב דהיינו ההשפעה של מידת היסוד הנותנת חיות וטוב לעולמות.

אות י'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – י

אות יו"ד היא אות העשירית מאותיות התורה. ענינה מורה על הצמצום, ולכן מורה היא על ספירת החכמה. אות היו"ד מורכבת מקוץ העליון של היו"ד, מגוף אות היו"ד, ומקוץ התחתון של היו"ד.

היו"ד הינה גם הראשונה בשם הוי"ה ומרמזת על בחינת החכמה עילאה - חוכמה של עולם האצילות שממנה מתחיל סדר ההשתלשלות. כמו שלחכמה אין שום "ציור" אלא היא "נקודה" "הברקה" בלבד. כך גם לאות יו"ד אין שום ציור - רק נקודה וקוץ מעליה.

האות יו"ד גם היא, יחד עם ה' עילאה נקראת "נסתרות", כי השפעתה עדיין אינה יורדת למטה.

ערכה המיספרי (גימטריה) של אות "י" הוא - 10.

אות כ'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – כ

אות כ"ף היא אות האחת עשרה מבין אותיות של לשון הקודש. ערכה של כ"ף בגימטריא הוא עשרים.

בחסידות מבואר כי אות כ"ף מורה על ספירת הכתר. ובפרט כל כתר עליון, שהוא כתר של עולמות אבי"ע.

אות ל'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ל

האות ל' היא האות הגבוהה ביותר מכל אותיות הא"ב, ויש בו שלשה חלקים כנגד חכמה בינה דעת. היא אחת משלשת אותיות צלם המורים על המשכת המוחין לזעיר אנפין.

אות מ'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – מ

האות מ' מורה על ספירת הבינה בשעת השפעתה לספירות האחרונות. וכמו שנאמר "בן ארבעים לבינה". ערכה המספרים הוא 40.

אות נ'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – נ

האות נ' מורה על ספירת המלכות באופן שהקליפות מעלימים על מציאותה והנהגתה ואז נראה כביכול שהשפע האלוקי נשפע על ידי הקליפות.

אות ס'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ס

האות ס' מורה על אמא המיוחדת עם אבא ואז סגורה ומסוגרת מאחיזת החיצונים. מספרה היא 60.

אות ע'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ע

האות ע' מורה על מידת היסוד שיש לה שני צינורות לימין ולשמאל, מספרה היא 70.

אות פ'[עריכה | עריכת קוד מקור]

האות פ' מורה על

אות צ'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – צ

האות צ' נכתבת על פי הקבלה באופן של י' ונ' הפוכות זה מזה, דבר הרומז על מצב של אחור באחור.

אות ק'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ק

האות ק' היא אחת משלשת אותיות שקר ומורה לעיתים על רגל ההוד היורדת לחיצונים ועולה לשרשה בקבלת שבת ונהפכת לה.

אות ר'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ר

האות ר' היא אחת משלשת אותיות שקר, ומורה לעיתים על הקליפה הנוטלת את החיות וההארה מאות ה ומציגה אותה כאות חסרה.

אות ש'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ש

האות ש' היא אות המורה על התגלות שלשת המוחין חכמה בינה ודעת כפי שהם מתגלים במלכות.

אות ת'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ת

האות ת' מורה על מלכות שבמלכות, האות האחרונה שהיא הדרגה האחרונה שממנה בריאת העולם ולכן נקראת תיו מלשון סימן ואות.

לימוד קריאת האותיות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – לימוד האותיות והנקודות

לאורך השנים עודד הרבי את לימוד קריאת האותיות בשיטה המסורתית בה לומדים כל אות בנפרד, בשונה מהשיטות המודרניות של לימוד צורני של האותיות באמצעות זכרון צילומי וכדומה, והדגיש שהלימוד בצורה המסורתית מדגיש את קדושת האותיות ומחדיר בילדים יראת שמים.

בשנת תשל"ב פנה הרבי ביחידות לרב ד"ר בונם פייוויש וויינבאום והחל לשוחח עמו בהרחבה על החשיבות בעיסוק להנחלת הקריאה בדרך המסורתית, בלימוד אמירת שם האותיות ושם הנקודות, ורק לאחר מכן לעבור ללימוד קריאה והעניק לו מספר הדרכות בנושא, ואף התבטא שזו דרך לקרב רבים ליהדות באמצעות לימוד הקריאה בדרך זו. כעשר שנים לאחר מכן נענה ועד החינוך הקהילתי בלונדון להצעתו, ולאחר שלא היה ספר לימוד קריאה מתאים, הוציא הרבי ויינבאום לאור את הספר 'מבוא לקריאה' עם התאמה לרוח התקופה, וקרא לו בשם 'למדני'. הספר זכה להצלחה רבה ואלפים רבים למדו באמצעותו את הקריאה בדרך הייחודית אותה התווה על פי הוראות הרבי[3].

הרבי עסק בנושא גם בפומבי בשיחה מיוחדת שנאמרה בהתוועדות שהתקיימה בל' מנחם אב תשמ"ב הרבי דיבר על האופן הנכון בו צריך להיצמד לשיטה המסורתית בלימוד הקריאה עם התלמידים, באופן בו המלמד מלמד את התנועה, את האות ולאחר מכן את שניהם יחד (קמץ אלף אָ), והילדים חוזרים אחריו.

בשל הבלבול הרב השורר בנושא, מעת לעת מתפרסמים בבימות החב"דיות השונות מאמרים ומכתבים המעוררים על הצורה הנכונה להנחיל את הקריאה לילדים[4].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • הרב יצחק גינזבורג, אותיות לשון הקדש.
  • סדר האותיות, במדור 'סוגיות בתורת רבינו', שבועון התקשרות תולדות תשפ"ב

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. בשנת תשנ"ב הסביר הרבי בשיחה שהמילה "גאולה" מורכבת מאותיות "גולה" בתוספת "א", להורות שבגאולה העולם עצמו ישאר כפי שהוא ורק האל"ף - הקדוש ברוך הוא - יחדור בו בגלוי.
  2. פרק ד
  3. קמץ אל"ף אָ  •  'למדני' לא מלמד קריאה פונטית!, הבהרה שהוציא בקשר לשיטת הלימוד באמצעות הספר שהפיק  •  "כשהרבי לימד אותנו כיצד ללמד ילדים קטנים את לשון הקודש"
  4. רבנים חב"דיים מבהירים דעת הרבי אודות לימוד הקריאה, והקובץ של הרב מטוסוב מנחם אב תשפ"ב