רפאל כדיר צבאן
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
| רבי רפאל כדיר צבאן | |
|---|---|
[[קובץ: | |
| לידה | א' בטבת תר"ע |
| ג'רבא, טוניס | |
| פטירה | [ד' בכסלו]] תשנ"ה |
| נתיבות | |
הרב רפאל כדיר צבאן היה רב בג'רבה שבטוניס ולאחר שעלה לארץ ישראל - רב בעיר נתיבות וחבר מועצת הרבנות הראשית. כיהן במהלך השנים במשרות תורניות שונות והיה עורכה של הבטאון התורני "הירח".
תוכן עניינים
קורות חייו
רפאל כדיר צבאן נולד ביום א' בטבת שנת תר"ע בעיר ג'רבא שבדרום טוניסיה. בצעירותו למד תורה אצל רבני צפון אפריקה, ביניהם רבי מקיקץ שלי (בעל "מדרשו של שם") ורבו המובהק - רבי רחמים חי חויתה הכהן (בעל "שמחת כהן"). היה ידיד נעורים של הרב מצליח מאזוז (בעל "איש מצליח"). בשנת תר"צ, בהיותו בן עשרים שנה, שימש כדיין בעיר הולדתו. כעבור שנתיים, בשנת תרצ"ב, מונה לראש מתיבתא ובשנת תרצ"ט התמנה כחבר בבית הדין. בשנת תש"ח החל לערוך ירחון תורני בשם "הירח", בו כתבו גדולי תלמידי החכמים בטוניסיה. בשנת תשי"א התמנה לרב העיר מדנין. בנוסף לתפקידיו הרבנים, היה גם נציגה הרשמי של הקהילה בפני המוסדות הממשלתיים בג'רבא, ועמד בראש מוסדות צבור שונים של תורה וחסד, כגון: "ישיבת אור תורה", "ביקור חולים", "מתן בסתר", "ועד בתי הכנסת" ועוד.
בשנת תשי"ז עלה לארץ ישראל ומאז שימש, כשלושים ושמונה שנים, כרב עיר נתיבות. הוא הקים מוסדות ומבנים תורניים והפיץ תורה בישובי האזור. דאג לחינוך תורני בעירו והוציא פסק דין, יחד עם הבאבא סאלי וגדולי ישראל נוספים, שלא יתקיימו בעיר נתיבות לימודים מעורבים. בשנת תשל"ב נתמנה לנשיא ישיבת "כסא רחמים", שהכשירה תלמידים רבים להוראה. בשנת תשל"ג נבחר לחבר מועצת הרבנות הראשית.
הרב צבאן היה זקן רבני טוניס ונחשב כבעל הסמכות התורנית העליונה של יהדות טוניס בישראל. הוא עשה רבות להתפתחות מוסדות התורה של העדה הטוניסאית ופעל להוציא לאור את ספריהם של חכמי טוניסיה מהדורות הקודמים. עולםהתורה והרבנות העריכו את גדולתו בתורה ובהוראה שהשתקפה מספריו ופסקיו והעריצוהו בשל מדותיו התרומיות ונועם הליכותיו. בשנה האחרונה לחייו סבל מחולשה גדולה, בשל מחלות שפקדוהו וביום ד' בכסלו שנת תשנ"ה נפטר.
הקשר עם חב"ד
הרב צבאן העריץ את הרבי והיה תומך במוסדות "בית ישראל" בנתיבות, בהנהלת הרב ישר אדרעי, חתנו רבי ישראל אבוחצירה. המשתתף באירועים של חב"ד בנתינות; סיומי הרמב"ם, התוועדויות י"ט בכסלו ועוד, גם בתקופה שלא הרגיש טוב, לא נמנע מלהשתתף. כאשר הרבי לא הרגיש טוב, התפלל הרב צבאן לרפואתו.
לקראת י"א בניסן תשמ"ב, יום הולדתו השמונים של הרבי, שלח הרב צבאן מדברי תורתו, על מנת להדפיס בספר "שער הדרום" שהוקדש לרבי. בהקדמה לדברי תורה, מברך הרב צבאן את הרבי:
ברכתי ברכת הדיוט לכבוד כ"ק האדמו"ר המפורסם מליובאוויטש שליט"א. יהי רצון שיאריך ימים על ממלכתו מתוך בריאות ושלוה. בימיו ובימינו תוושע יהודה וישראל ישכון לבטח, ובא לציון גואל אמן.
— מכתב מהרב צבאן
ביום כ"ז בשבט תשמ"ח נערך כינוס הקהל יחד רבני חב"ד בארץ ישראל והיה זה ב"שבעה" של הרבי על רעייתו, מרת חיה מושקא שניאורסון. הרב צבאן כתב מכתב לכינוס:
וכזאת עושה רבנו אדמו"ר הקדוש המפורסם, רבנו מנחם מענדל שניאורסאהן שליט"א מליובאוויטש, הממשיך המוני ישראל לתורה ליראה ולקדושה, ופעילותו פרושה ברחבי העולם, כולל הפינות הנדחות ביותר וגם מעבר למסך הברזל, שם עושים נפשות לתורה, ומפיחים בהם רוח דעת ויראת ה'. ולהבדיל בין החיים, רעייתו הרבנית הצדקנית זכר צדקת לברכה שעזרה בידו בכל זה, בודאי תזכה לעילוי נר"נ עם הצדקניות והחסדניות בג"ע העליון עד הקמת שכינתא מעפרא, ויקיצו וירננו שוכני עפר, וחרפת עמו יסיר מעל פני הארץ כי פי ה' דיבר, ויהי רצון שה' יאריך ימיו של רבנו הקדוש שליט"א בטוב ויזכה לביאת משיח צדקנו בקרוב.
— מכתב מהרב צבאן
בשנת תשנ"ב נפגש הרב צבאן עם הרב שלום דובער וולפא והרב יעקב סנגאווי והם הגישו לו את הפסק הדין שהרבי הוא מלך המשיח בהתאם לסימני הרמב"ם. כשראה זאת הרב צבאן, הוא דיבר על גדלותו של הרבי ועל כך שהוא הוא המתאים להיות הגואל ובידים רועדות חתם על הפסק דין.
ספריו
- מגיד דבריו ליעקב - על ההגדה של פסח ודיני חג הפסח. יצא לאור בג'רבה, תש"ו.
- זרע יעקב (ג' חלקים) - חלק א' על הש"ס וחלק ב' מכיל חידושי הלכות על השולחן ערוך. שני החלקים יצאו לאור בשנת תשט"ז[1]. בשנת תשל"ט יצא לאור חלק ג'.
- נפש חיה - מנהגים ודינים בשולחן ערוך. יצא לאור בשנת תשמ"ד.
- שיירי הנפש - השלמות לספרו "נפש חיה". יצא לאור בשנת תשנ"ד.
לקריאת נוספת
- שלום דובער וולפא, שמן ששון מחבריך, חלק ד' עמודים 112-108.
הערות שוליים
- ↑ בהקדמתו לחלק ב' כותב שכתב את הספר בהיותו מגיל ארבע עשרה שנה עד תשע עשרה.
