הקהל

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מעמד הקהל בבית המקדש

מצוות הקהל הינה מצווה שהיתה נהוגה בזמן שבית המקדש היה קיים. במוצאי השנה השביעית, שנת השמיטה, התקיים מעמד "הקהל" בבית המקדש בהשתתפות כל עם ישראל, בו היה המלך קורא בתורה פרשיות המעוררות את יראת ה' וקיום המצוות.

גם בימינו קיימת מצות הקהל, במובנה הרוחני. בדורנו הכריז הרבי על "מבצע הקהל" וביאר היטב את תפקידו של כל יהודי במצוה זו, וכהכנה לקיום הייעוד "קהל גדול ישובו הנה" בגאולה האמיתית והשלימה.

מצות הקהל[עריכה]

מקור המצוה הוא בפרשת וילך:

י.png מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-ה' אֱלֹקֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת י.png
וילך לא, י-יג

נמצא אם-כן, כי מצוות עשה להקהיל את כל עם ישראל בכל שבע שנים, בשנה שלאחר שנת השמיטה בעלותם לרגל (חג הסוכות), ולקרות באזניהם מן התורה פרשיות שמזרזות אותם במצוות ומחזקות ידיהם בדת האמת - ליראה את ה' ובעקבות זאת לשמור את כל דברי התורה[1].

ההכנה למעמד הקיפה את העיר ירושלים כולה - כאשר בליל מוצאי היום טוב הראשון של חג הסוכות, היו כל הכהנים מתפרשים ברחובות העיר ותוקעים בחצוצרות של זהב, כדי לקרוא לעם להקהל אל בית המקדש.

המעמד עצמו התקיים במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות ברחבת העזרה שבבית המקדש, בנוכחות כל ישראל: אנשים, נשים וטף - כציווי התורה. המלך היה עומד על בימת עץ גדולה שעמדה בעזרה, ומקבל את ספר התורה מהעומדים לצידו[2]. בספר התורה הוא היה קורא פרשיות מספר דברים[3], ובסיום הקריאה מברך את ברכת התורה כמו בכל קריאת התורה, ומוסיף עוד שבעה ברכות.

מצווה זו של הקהל זכתה לחשיבות מיוחדת ביהדות, כדברי החינוך[4]: "זאת המצוה עמוד חזק וכבוד גדול בדת". וכך כתב הרמב"ם:

י.png חייבין להכין ליבם ולהקשיב אוזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ורעדה, כיום שניתנה בו בסיני.

אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה, חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה. ומי שאינו יכול לשמוע מכוון ליבו לקריאה זו, שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת. ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל

י.png
– רמב"ם הלכות חגיגה פ"ג הלכה ט-י

הקהל בימינו[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מצות הקהל בימינו, שנת הקהל

במשך כל הדורות לאחר חורבן בית המקדש בהם לא התאפשר קיום המצווה כתקנה, היו מגדולי ישראל שלקראת השנה שלאחר השמיטה עוררו לקיים "זכר להקהל" באופנים שונים.

גישתו המקורית של הרבי העמידה את מצות הקהל באור חדש: בעשרות מכתבים, שיחות ואגרות מבאר ומסביר הרבי את אופן קיום מצות הקהל בימינו, שאינה רק כ"זכר" ודמיון למצוה המקורית אלא זהה ממש לציווי בתורה. בביאוריו התורניים על המצווה הרבי מדגיש שמטרת המצוה, שהיא "ליראה את ה'", אינה רק תוצאה מקיום המצווה אלא היא היא עיקר וגוף המצוה; ולאור זאת, כאשר מקיימים בימינו התכנסויות בסימן "הקהל" המחזקות את יראת ה', הרי זה נחשב לקיום מצות הקהל ממש - שיראת ה' היא מהותה ונקודתה העיקרית. יותר מכך - על יסוד מאמר חז"ל "קלקלתנו זו תקנתנו", מדגיש הרבי כי המצוה היא ברת-תוקף לכל אורך השנה כולה - "שנת הקהל" - ובכל המקומות, ואינה מסתכמת באירוע חד פעמי בתחילת השנה בבית המקדש.

הרבי אומר שעל כל אחד ואחד מישראל, במסגרת עבודת ה' שלו, עליו לפנות גם כלפי חוץ, ולתקוע בחצוצרות לפרסם ברעש גדול ולהכריז על אודות ענין הקהל. עניין זה הוא כה עיקרי, עד שכאשר הוא חסר הרי נאמר ש"דומה שאינו כהן", חסרון בעצם מהותו - עצם מהות הכהן שבו.

בשיחותיו בשנות ההקהל קישר הרבי רבים מהענינים שעמדו על הפרק לנושא מצות הקהל. הרבי קרא לפעול מעין "הקהל" בלימוד התורה, באהבת ישראל וכן בנפש האדם.

מבצע הקהל[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שנת הקהל

במשך שנות ההקהל בדורנו יצא הרבי בהכרזה על "מבצע הקהל", להקהיל יהודים בהזדמנויות רבות ככל האפשר למטרות התעוררות ויראת שמים. מבין השנים התייחדה במיוחד שנת הקהל תשמ"ח, בה הסביר הרבי ופירט אודות המבצע בהרחבה מיוחדת בשיחות רבות. הרבי תבע שיהודי יהיה מונח כל כולו בנושא הקהל, עד שיראו עליו שהוא "יהודי של הקהל".

מאז ועד היום, עסוקים חסידי חב"ד ברחבי תבל בכל שנת הקהל מחדש בקיום המבצע על פרטיו, מתוך דגש על קבלת פני משיח.

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. דיני המצווה התבארו בסוטה מא, א ואילך. רמב"ם הלכות חגיגה פרק ג'.
  2. המשנה מתארת את טקס העברת ספר התורה שהתארך, כדי להגדיל את כבודו של המלך: "חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכהן גדול נותנה למלך; והמלך עומד ומקבל, וקורא יושב" (סוטה שם).
  3. מתחלת הספר עד סוף פרשת שמע (ו, ט). פרשת "והיה אם שמוע" (יא, יג-כא). מפרשת "עשר תעשר" (יד, כב) עד סוף הברכות והקללות בפרשת כי תבוא בפסוק: "מלבד הברית, אשר כרת איתם בחורב" (כח, סט).
  4. מצוה תריב.