הבדלים בין גרסאות בדף "פורס מפה ומקדש"
(←הרבי) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | "פורס מפה ומקדש" הינו | + | "פורס מפה ומקדש" הינו פיתרון הלכתי למצב שנמצאים במהלכה של סעודה ב[[יום שישי]] (כגון סעודת מצוה, סעודת יום טוב שחל בערב שבת) ומגיע זמן חובת [[קידוש]] של [[שבת]]. ע"פ פתרון זה, לא צריך 'לקפל' את הסעודה, להתפלל [[קבלת שבת]], ולהתחיל את [[סעודת שבת]], ולקדש. אלא ניתן לפרוס מפה על החלות ולקדש (תוך כדי הסעודה המתמשכת של יום שישי) ולהמשיך בסעודה. |
| − | בתולדות ימי [[חב"ד]] מצינו דעות לכאן ולכאן האם לנהוג | + | בתולדות ימי [[חב"ד]] מצינו דעות לכאן ולכאן האם לנהוג במנהג זה או לא. אצל אדמו"רי חב"ד מצינו בכללות התנגדות למנהג זה. אצל [[הרבי]] בשנים מסוימות היה הוראה שכן לנהוג כך, אך מאוחר יותר שלל [[הרבי]] מנהג זה. |
==המקור== | ==המקור== | ||
| − | + | מקורו של שם זה, הוא מהדין שנאמר ב[[גמרא]]{{הערה|מסכת פסחים דף ק' ע"ב}}: "אין מביאין את השולחן (שולחן קטן שעליו נמצא הלחם) אלא אם כן קידש, ואם הביא - פורס מפה ומקדש". דין זה מתייחס לנוהג שהיה נפוץ בעבר להציב שולחן קטן נייד לפני כל אחד מהסועדים. | |
| − | מקורו של שם זה, הוא מהדין שנאמר ב[[גמרא]]{{הערה|מסכת פסחים דף ק' ע"ב}}: "אין מביאין את השולחן (שולחן קטן שעליו נמצא הלחם) אלא אם כן קידש, ואם הביא - פורס מפה ומקדש". דין | ||
==פרטי הדינים== | ==פרטי הדינים== | ||
| − | ב[[שולחן ערוך]], [[הלכות שבת]] סימן רע"א ( | + | ב[[שולחן ערוך]], [[הלכות שבת]] סימן רע"א (סעיפים ח-יב) כותב [[אדמו"ר הזקן]] שהסועד ביום שישי, ומגיע זמן [[בין השמשות]], לא צריך להפסיק בסעודתו, אלא יכסה את הפת להראות שהוא מיוחד עבור שבת, יקדש וימשיך בסעודה. |
| − | אם כבר שתה יין בסעודה | + | אם כבר שתה יין בסעודה - אינו צריך לברך בורא פרי הגפן על יין הקידוש ולא על היין ששותה אחר כך, כמו"כ אם מקדש על הלחם - אינו צריך לברך המוציא עוד פעם. |
וכותב [[אדמו"ר הזקן]] שמכל מקום בעל נפש יחמיר ולא יבוא לידי זה ויברך [[ברכת המזון]] מבעוד יום. | וכותב [[אדמו"ר הזקן]] שמכל מקום בעל נפש יחמיר ולא יבוא לידי זה ויברך [[ברכת המזון]] מבעוד יום. | ||
| שורה 16: | שורה 15: | ||
===אדמו"ר הרש"ב והריי"צ=== | ===אדמו"ר הרש"ב והריי"צ=== | ||
| − | ב[[תר"פ]] חל [[שמחת תורה]] ביום שישי, [[אדמו"ר הרש"ב]] כבר היה מאד חולה וחלש, והרב [[יעקב לנדא]] דחף שיעשו "פורס מפה" | + | ב[[תר"פ]] חל [[שמחת תורה]] ביום שישי, [[אדמו"ר הרש"ב]] כבר היה מאד חולה וחלש, והרב [[יעקב לנדא]] דחף שיעשו "פורס מפה". הרבי הריי"צ התנגד לדבר כי לא היה מקובל ב[[ליובאוויטש (עיירה)|ליובאוויטש]] לנהוג כן, אך הרבי הרש"ב שלח את בנו [[הרבי הריי"צ]] מהחדר להביא משהו, הרבי הריי"צ החביא את היין אך הרב [[יעקב לנדא]] מצא יין ממקום אחר וקידש, וכשחזר [[הרבי הריי"צ]] לחדר וראה זאת נחלה מרוב צער.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19806&pgnum=47 ספר השיחות תש"ד עמ' 39 בהערות].}} |
| − | ב[[תש"ד]] גם חל שמחת תורה בערב שבת ואדמו"ר הריי"צ אמר שיעיינו בדין "פורס מפה" אך אמר שהוא בכל מקרה לא יקדש | + | ב[[תש"ד]] גם חל שמחת תורה בערב שבת ואדמו"ר הריי"צ אמר שיעיינו בדין "פורס מפה" אך אמר שהוא בכל מקרה לא יקדש ושיקיימו את ההלכה רק בעבור המסובים. |
| − | שאלו את הרבי מה לומר קודם, רצה, או יעלה ויבוא. הרבי ענה שיש לומר לפי הסדר הרגיל ולהקדים את אמירת רצה, וה[[מלאכים]] כבר יבררו מה שצריך קודם. | + | שאלו את הרבי מה לומר קודם, 'רצה', או 'יעלה ויבוא'. הרבי ענה שיש לומר לפי הסדר הרגיל ולהקדים את אמירת רצה, וה[[מלאכים]] כבר יבררו מה שצריך קודם. |
===הרבי=== | ===הרבי=== | ||
גרסה מ־23:37, 2 באפריל 2015
"פורס מפה ומקדש" הינו פיתרון הלכתי למצב שנמצאים במהלכה של סעודה ביום שישי (כגון סעודת מצוה, סעודת יום טוב שחל בערב שבת) ומגיע זמן חובת קידוש של שבת. ע"פ פתרון זה, לא צריך 'לקפל' את הסעודה, להתפלל קבלת שבת, ולהתחיל את סעודת שבת, ולקדש. אלא ניתן לפרוס מפה על החלות ולקדש (תוך כדי הסעודה המתמשכת של יום שישי) ולהמשיך בסעודה. בתולדות ימי חב"ד מצינו דעות לכאן ולכאן האם לנהוג במנהג זה או לא. אצל אדמו"רי חב"ד מצינו בכללות התנגדות למנהג זה. אצל הרבי בשנים מסוימות היה הוראה שכן לנהוג כך, אך מאוחר יותר שלל הרבי מנהג זה.
תוכן עניינים
המקור
מקורו של שם זה, הוא מהדין שנאמר בגמרא[1]: "אין מביאין את השולחן (שולחן קטן שעליו נמצא הלחם) אלא אם כן קידש, ואם הביא - פורס מפה ומקדש". דין זה מתייחס לנוהג שהיה נפוץ בעבר להציב שולחן קטן נייד לפני כל אחד מהסועדים.
פרטי הדינים
בשולחן ערוך, הלכות שבת סימן רע"א (סעיפים ח-יב) כותב אדמו"ר הזקן שהסועד ביום שישי, ומגיע זמן בין השמשות, לא צריך להפסיק בסעודתו, אלא יכסה את הפת להראות שהוא מיוחד עבור שבת, יקדש וימשיך בסעודה.
אם כבר שתה יין בסעודה - אינו צריך לברך בורא פרי הגפן על יין הקידוש ולא על היין ששותה אחר כך, כמו"כ אם מקדש על הלחם - אינו צריך לברך המוציא עוד פעם.
וכותב אדמו"ר הזקן שמכל מקום בעל נפש יחמיר ולא יבוא לידי זה ויברך ברכת המזון מבעוד יום.
אצל רבותינו נשיאנו
אדמו"ר הרש"ב והריי"צ
בתר"פ חל שמחת תורה ביום שישי, אדמו"ר הרש"ב כבר היה מאד חולה וחלש, והרב יעקב לנדא דחף שיעשו "פורס מפה". הרבי הריי"צ התנגד לדבר כי לא היה מקובל בליובאוויטש לנהוג כן, אך הרבי הרש"ב שלח את בנו הרבי הריי"צ מהחדר להביא משהו, הרבי הריי"צ החביא את היין אך הרב יעקב לנדא מצא יין ממקום אחר וקידש, וכשחזר הרבי הריי"צ לחדר וראה זאת נחלה מרוב צער.[2]
בתש"ד גם חל שמחת תורה בערב שבת ואדמו"ר הריי"צ אמר שיעיינו בדין "פורס מפה" אך אמר שהוא בכל מקרה לא יקדש ושיקיימו את ההלכה רק בעבור המסובים.
שאלו את הרבי מה לומר קודם, 'רצה', או 'יעלה ויבוא'. הרבי ענה שיש לומר לפי הסדר הרגיל ולהקדים את אמירת רצה, והמלאכים כבר יבררו מה שצריך קודם.
הרבי
בשמחת תורה תשי"ז אמר הרבי לפרוס מפה ולקדש, ואמר שמכיון שאדמו"ר הריי"צ לא רצה לנהוג כך מ"טעמים ידועים" יש כאלה שלא רוצים לנהוג כן, אך בנוגע לציבור שאחד יקדש וכל הציבור יצא ידי חובה
בראש השנה תשמ"ד ביום ב' הורה הרבי לקהל לפרוס מפה ולקדש וציווה להכריז אודות פרטי הדינים בקשר לאמירת רצה וכו'[3] אולם הכרזת הגבאי נאמרה בבלבול והרבי תיקנו באמצע.[4] ואכן כבר בשמחת תורה של אותה השנה שלל הרבי את המנהג בגלל הבלבול שהיה בראש השנה בנוגע לפרטים הרבים שבהנהגה זו.[5]
בשמחת תורה תשמ"ח בתחילת ההתועדות הורה הרבי להכריז להיזהר לא לשתות ולאכול אחרי שקיעה מכיוון שלא נוהגים לפרוס מפה ולקדש, והרבי אף פירט ואמר ש"לא צריכים לומר את זה בשמי כי זה דין מפורש בשו"ע ובחב"ד הפסיקו לנהוג כך לפי פסק רבני חב"ד" [6]
כהיום נוהגים ברבים מקהילות אנ"ש לנהוג "פורס מפה ומקדש" על סמך זה שהוראת הרבי הייתה רק במקום שישנם בלבולים אמנם בקהילות קטנות שלהם רב המורה ומדריך אין לחשוש לבלבול.[7][8]
