הבדלים בין גרסאות בדף "עמלק"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(ביטול גרסה 675215 של 81.141.222.136 (שיחה))
תגית: ביטול
 
(39 גרסאות ביניים של 17 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''עמלק''' הינו מהעמים המתועבים ביותר ב[[תורה]]. סיבת תיעובו מופיעה בתורה<REF>סוף פרשת בשלח.</REF> "אשר קרך בדרך בצאתכם מ[[מצרים]] ואתה עייף ויגע ולא ירא ( - עמלק) אלוקים".  
+
{{הערה|1=}}'''עֲמָלֵק''' הוא המתועב שבכל העמים. הוא הראשון שיצא להלחם בישראל ("אשר קרך בדרך בצאתכם מ[[מצרים]] ואתה עייף ויגע ולא ירא (- עמלק) אלוקים"{{הערה|סוף פרשת בשלח.}}), הוא היוצא להלחם בישראל לפני כניסתם לארץ, והוא האחרון שילחם בישראל לפני ביאת המשיח.
  
חז"ל מסבירים שכשבני ישראל יצאו ממצרים יראו מהם כל האומות כמוזכר בפסוק "שמעו עמים ירגזון"<REF>שירת הים, בשלח.</REF> וגו', וכשבא עמלק ונלחם עם [[ישראל]] גרם לכך שה[[יראה]] משמירת [[הקב"ה]] על בני ישראל פחתה.
+
חז"ל מסבירים שכשבני ישראל יצאו ממצרים יראו מהם כל האומות כמוזכר בפסוק "שמעו עמים ירגזון"{{הערה|שירת הים, בשלח.}} וגו', וכשבא עמלק ונלחם עם [[ישראל]] גרם לכך שה[[יראה]] משמירת [[הקב"ה]] על בני ישראל פחתה.
  
והוא כמשל אמבטייה רותחת שהכל פוחדים להיכנס לתוכה עד שנכנס אחד לתוכה ונכווה, שלמרות שנכווה, בכל זאת קירר האמבטייה בפני הכל.<REF>מובא ברש"י שם.</REF>
+
והוא כמשל אמבטייה רותחת שהכל פוחדים להיכנס לתוכה עד שנכנס אחד לתוכה ונכווה, שלמרות שנכווה, בכל זאת קירר האמבטייה בפני הכל.{{הערה|מובא ברש"י שם.}}
  
שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.
+
== מלחמה לה' בעמלק ==
  
כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).
+
על מלחמה זו נאמר ב[[תורה]] ב' דברים:
  
הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי(1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.  
+
א) [[הקב"ה]] מצווה למשה "מחה תמחה את זכר עמלק". מצווה זו הינה אחת מן המצוות התלויות בכניסת בני ישראל לארץ, כמו שאיתא [[הרמב"ם]]{{הערה|הלכות מלכים פ"א ה"א.}}: "ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ למנות להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה".
  
ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.  
+
ב) "נשבע ה' שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק" ("כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור"), וב[[גאולה]] כש[[מלך המשיח]] ימחה את זרע עמלק נאמר: "ביום ההוא יהיה '''ה'''' אחד '''ושמו''' אחד".
  
לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.  
+
כשמונה [[שאול]] ל[[מלך]] על ישראל צווהו ה' על ידי שמואל ה[[נביא]] להילחם בעמלק ולא להשאיר מהם עד אחד, אף את כל בהמותיהם צווה [[הקב"ה]] להרוג.
  
קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.  
+
[[שאול]] נלחם בעמלק, אבל לא קיים את ציווי ה' בשלימות והשאיר בחיים את אגג מלך עמלק ומיטב הצאן (ברצותו להעלות גם אותם לקדושה). כאשר בא שמואל וראה זאת שיסף את ראשו של אגג.
  
זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.  
+
על מקרה זה הוענש [[שאול]] בכך שנלקחה ממנו מלכותו וניתנה ל[[דוד]] שהייתה בו קבלת עול - דוד עבדי.
  
שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.  
+
בלילה זה שנשאר אגג בחיים, הביא לעולם בן שהיה להמשכו של עמלק בעולם, וממנו נולד לאחר מכן המן שרצה להשמיד את כל היהודים.
== מלחמה לה' בעמלק ==
 
  
על מלחמה זו נאמר ב[[תורה]] ב' דברים:
+
כשבא סנחריב ובלבל את האומות (שירגישו את שליטתו עליהם) אבדו עמים רבים, וגם עמלק איבד את זהותו, ועל כן עמלק קיים גם עתה אלא שאין לנו מידע מיהו, וכשנגאל ב[[גאולה]] האמיתית והשלימה יוכר זרעו של עמלק ויוכרת.
  
א) הקב"ה מצווה למשה "מחה תמחה את זכר עמלק". מצווה זו הינה אחד מן המצוות התלויות בכניסת בני ישראל לארץ, כמ"ש [[הרמב"ם]]: "ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ למנות להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה".
+
== עמלק ב[[תורת החסידות]] ==
  
ב) "נשבע ה' שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק" ("כי יד על  
+
על פי תורת החסידות, עמלק הינו מציאות רוחנית נצחית, ככל סיפורי וציוויי התורה שנצחיים הם, והם הוראה לכל [[יהודי]] בכל מקום ובכל זמן.
כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור"), וב[[גאולה]] כש[[מלך המשיח]] ימחה את זרע עמלק נאמר:
 
"ביום ההוא יהיה '''השם''' אחד '''ושמו''' אחד".
 
 
 
כשמונה [[שאול]] ל[[מלך]] על ישראל צווהו ה' על ידי שמואל ה[[נביא]] להילחם עם עמלק ולא
 
להשאיר מהם עד אחד, אף את בהמותיהם צווה הקב"ה להרוג.
 
  
שאול נלחם עם עמלק, אבל הוא לא קיים את ציווי ה' בשלימות והשאיר בחיים את אגג מלך עמלק ומיטב הצאן (ברצותו להעלות גם אותם לקדושה). כאשר בא שמואל וראה את זה שיסף את ראשו של אגג.
+
עמלק הוא עצם מציאות ה[[רע]] שבכל [[יהודי]], המפריע ומנגד לכל דבר שב[[קדושה]] ללא שום סיבה. עניינו הוא 'קרירות' - שמקרר כל ענין אלוקי, שלא יתפעל משום דבר, ואם מתפעל, פועל עמלק שלא יפעול ההתפעלות שינוי מהותי וממשי אצל המתפעל, והוא השורש לכל המידות הרעות כולן{{הערהֿ|ד״ה זכור את אשר עשה לך עמלק תרס״ה. וראה ד״ה זה תשי״ח.}}.
  
שאול הוענש על כך, נלקח ממנו מלכותו וניתנה ל[[דוד]] שהיתה בו קבלת עול - דוד עבדי.
+
בעוד שאת שאר המידות הרעות יכול האדם לגרש מליבו על ידי [[עבודת התפילה]], בה מפנים האדם את אחדותו של [[הקב"ה]] ועל ידה מגיע ל[[אהבת ה']], את עמלק אין האדם יכול ל"שכנע" בטובו של [[הקב"ה]] היות וטבעו הוא חוצפה והתנשאות ללא טעם וסיבה (וזוהי הסיבה לשנאה הגדולה שהייתה ל[[חסידים]] על עמלק){{הערה|עיין בערך [[זלמן זעזמער]].}}.
  
כתוצאה מלילה זה שנשאר אגג בחיים הביא לעולם בן שהיה להמשכו של עמלק בעולם, וממנו נולד לאחמ"כ המן שרצה להשמיד את כל היהודים.
+
בעוד שה[[קליפה]] בעמים האחרים היא מצד הסתר החיות אלוקית, שונה בכך עמלק בכך שבחינת הדעת אינה מוסתרת אצלו, הוא יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו, מתוך חוצפה ועזות ללא שום טעם{{הערה|[[אדמו"ר הצמח צדק]], [[דרך מצוותיך]], מצוות זכירת ומחיית עמלק.}}.
 
 
כשבא סנחריב ובלבל את האומות (שירגישו את שליטתו עליהם) אבדו עמים רבים, וגם עמלק איבד את זהותו, וע"כ עמלק קיים גם עתה אלא שאין לנו מידע מיהו,
 
וכשנגאל ב[[גאולה]] האמיתית והשלימה יוכר זרעו של עמלק ויוכרת.
 
 
 
== עמלק על פי תורת החסידות ==
 
 
 
על פי תורת החסידות, עמלק הינו מציאות רוחנית נצחית, ככל סיפורי וציוויי התורה שנצחיים הם, והם הוראה לכל [[יהודי]] בכל מקום ובכל זמן.
 
  
עמלק הוא עצם מציאות ה[[רע]] שבכל [[יהודי]], המפריע ומנגד לכל דבר שב[[קדושה]] ללא שום סיבה.
+
משום כך הדרך למלחמה ה[[רוחניות|רוחנית]] בעמלק היא גם כן בדרך של הגבהה והתנשאות, שלמעלה מטעם ודעת, התנשאות הבאה מצד עצם ה[[טוב]] והקדושה שבכל אחד ואחת ([[עצם הנשמה]]). עניינה של מלחמה זו הוא 'תקיעת הדעת' והתקשרות באלוקות בתוקף הנובע מעצם הנשמה{{הערה|ד"ה זכור את אשר עשה לך עמלך תש"ט עמ' 65, תש"ל ובכמה מקומות.}}.
  
בעוד ששאר המידות רעות יכול האדם לגרשן מליבו על ידי [[עבודת התפילה]], שבה נוכח האדם לדעת ש[[הקב"ה]] הוא טוב, את עמלק אין האדם יכול ל"שכנע" בטובו של הקב"ה היות וטבעו הוא חוצפה והתנשאות ללא טעם (וזהו הסיבה לשנאה הגדולה שהי' ל[[חסידים]] על עמלק<REF>ע"ע [[זלמן זעזמער]].</REF>.
+
==ראו גם==
 +
*[[שבת זכור]]
  
בעוד שהעמים האחרים ה[[קליפה]] בהם היא מצד ההסתר חיות אלוקית, שונה בכך עמלק שבחינת הדעת אינה מוסרת אצלו, לא יודע הוא את רבונו ומתכווין למרוד בו, מתוך חוצפה ועזות בלי שום טעם.<REF>[[אדמו"ר הצמח צדק]], [[דרך מצוותיך]], מצוות זכירת ומחיית עמלק.</REF>
+
==קישורים חיצוניים==
 +
*'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&topic=105&article=2202 מחיית עמלק היום, ולאחר שייכחד]''' {{חב"ד בישראל}}
 +
*'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&topic=105&article=2131 למה ייכחד עמלק?]''' {{חב"ד בישראל}}
 +
*'''[https://col.org.il/news/137199 המצווה של זכירת מעשה עמלק | הרב מאיר אשכנזי]''' {{וידאו}}{{COL}}
 +
*הרב ישראל גוטמן, '''[https://files.anash.org/uploads/2022/06/1217.pdf קליפת עמלק]''', בתוך הערות וביאורים אהלי תורה גליון 1217 חג השבועות תשפ"ב עמוד 36
 +
*הרב יוסף קליין, '''[https://sinun770.org/ מחיית וזכירת עמלק במשנת החסידות]''' (אידיש) {{שמע}}
  
אשר על כן הדרך למלחמה ה[[רוחניות|רוחנית]] בעמלק היא ג"כ בדרך של חוצפה, חוצפה הבאה מצד עצם ה[[טוב]] והקדושה שבכאו"א (עצם ה[[נשמה]]).
 
 
{{הערות שוליים}}
 
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]
+
[[קטגוריה:אומות העולם]]

גרסה אחרונה מ־23:12, 16 באפריל 2024

שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; להערות שוליים ללא שם חייב להיות תוכןעֲמָלֵק הוא המתועב שבכל העמים. הוא הראשון שיצא להלחם בישראל ("אשר קרך בדרך בצאתכם ממצרים ואתה עייף ויגע ולא ירא (- עמלק) אלוקים"[1]), הוא היוצא להלחם בישראל לפני כניסתם לארץ, והוא האחרון שילחם בישראל לפני ביאת המשיח.

חז"ל מסבירים שכשבני ישראל יצאו ממצרים יראו מהם כל האומות כמוזכר בפסוק "שמעו עמים ירגזון"[2] וגו', וכשבא עמלק ונלחם עם ישראל גרם לכך שהיראה משמירת הקב"ה על בני ישראל פחתה.

והוא כמשל אמבטייה רותחת שהכל פוחדים להיכנס לתוכה עד שנכנס אחד לתוכה ונכווה, שלמרות שנכווה, בכל זאת קירר האמבטייה בפני הכל.[3]

מלחמה לה' בעמלק[עריכה]

על מלחמה זו נאמר בתורה ב' דברים:

א) הקב"ה מצווה למשה "מחה תמחה את זכר עמלק". מצווה זו הינה אחת מן המצוות התלויות בכניסת בני ישראל לארץ, כמו שאיתא הרמב"ם[4]: "ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ למנות להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה".

ב) "נשבע ה' שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק" ("כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור"), ובגאולה כשמלך המשיח ימחה את זרע עמלק נאמר: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

כשמונה שאול למלך על ישראל צווהו ה' על ידי שמואל הנביא להילחם בעמלק ולא להשאיר מהם עד אחד, אף את כל בהמותיהם צווה הקב"ה להרוג.

שאול נלחם בעמלק, אבל לא קיים את ציווי ה' בשלימות והשאיר בחיים את אגג מלך עמלק ומיטב הצאן (ברצותו להעלות גם אותם לקדושה). כאשר בא שמואל וראה זאת שיסף את ראשו של אגג.

על מקרה זה הוענש שאול בכך שנלקחה ממנו מלכותו וניתנה לדוד שהייתה בו קבלת עול - דוד עבדי.

בלילה זה שנשאר אגג בחיים, הביא לעולם בן שהיה להמשכו של עמלק בעולם, וממנו נולד לאחר מכן המן שרצה להשמיד את כל היהודים.

כשבא סנחריב ובלבל את האומות (שירגישו את שליטתו עליהם) אבדו עמים רבים, וגם עמלק איבד את זהותו, ועל כן עמלק קיים גם עתה אלא שאין לנו מידע מיהו, וכשנגאל בגאולה האמיתית והשלימה יוכר זרעו של עמלק ויוכרת.

עמלק בתורת החסידות[עריכה]

על פי תורת החסידות, עמלק הינו מציאות רוחנית נצחית, ככל סיפורי וציוויי התורה שנצחיים הם, והם הוראה לכל יהודי בכל מקום ובכל זמן.

עמלק הוא עצם מציאות הרע שבכל יהודי, המפריע ומנגד לכל דבר שבקדושה ללא שום סיבה. עניינו הוא 'קרירות' - שמקרר כל ענין אלוקי, שלא יתפעל משום דבר, ואם מתפעל, פועל עמלק שלא יפעול ההתפעלות שינוי מהותי וממשי אצל המתפעל, והוא השורש לכל המידות הרעות כולןתבנית:הערהֿ.

בעוד שאת שאר המידות הרעות יכול האדם לגרש מליבו על ידי עבודת התפילה, בה מפנים האדם את אחדותו של הקב"ה ועל ידה מגיע לאהבת ה', את עמלק אין האדם יכול ל"שכנע" בטובו של הקב"ה היות וטבעו הוא חוצפה והתנשאות ללא טעם וסיבה (וזוהי הסיבה לשנאה הגדולה שהייתה לחסידים על עמלק)[5].

בעוד שהקליפה בעמים האחרים היא מצד הסתר החיות אלוקית, שונה בכך עמלק בכך שבחינת הדעת אינה מוסתרת אצלו, הוא יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו, מתוך חוצפה ועזות ללא שום טעם[6].

משום כך הדרך למלחמה הרוחנית בעמלק היא גם כן בדרך של הגבהה והתנשאות, שלמעלה מטעם ודעת, התנשאות הבאה מצד עצם הטוב והקדושה שבכל אחד ואחת (עצם הנשמה). עניינה של מלחמה זו הוא 'תקיעת הדעת' והתקשרות באלוקות בתוקף הנובע מעצם הנשמה[7].

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. סוף פרשת בשלח.
  2. שירת הים, בשלח.
  3. מובא ברש"י שם.
  4. הלכות מלכים פ"א ה"א.
  5. עיין בערך זלמן זעזמער.
  6. אדמו"ר הצמח צדק, דרך מצוותיך, מצוות זכירת ומחיית עמלק.
  7. ד"ה זכור את אשר עשה לך עמלך תש"ט עמ' 65, תש"ל ובכמה מקומות.