מרדכי דובין

הרב מרדכי דובין נולד בשנת תרמ"ט, למשפחת חסידי חב"ד נודע כאחד מהעסקנים הציבוריים, היה ציר בבית הנבחרים בלטביה, עזר רבות בשחרורו של אדמו"ר הריי"צ ממאסרו, ויציאתו מרוסיה. במלחמת העולם השניה נתפס על ידי הסובייטים ונשלח למאסר. לאחר שחרורו כתוצאה מחלישותו במאסר נפטר..

דמותו

ר' מרדכי נולד לאביו ר' זלמן בער, סוחר מפורסם שהיה חסיד חב"ד בשנת תרמ"ט. כבר כבחור צעיר החל בעסקנות ציבורית, היה עסקן נכבד, יו"ר מפלגת "אגודת ישראל". הוא היה ציר בבית הנבחרים הלטבי (וכתוצאה מכך היה עובד באחד ממשרדי השרים בלטביה). ומהעסקנים היהודים הבולטים באירופה תרם רבות לצדקה וזכה מאדמו"ר הריי"צ לכינוי 'שר החסד'.

זהירותו במצוות היתה באופן יוצא מן הכלל, שלא לגוז שערות פאות ראשו, ללכת לטבילה בכל יום, בזהירות באכילה באופן הכי מהודר, ענוותן באופן מופלא, ועם זה עמד בתוקף וקנאות נגד כל ענין של נטי' מדת ישראל, הן במפלגות השונות וזרמים השונים בחוג היהודים והן בחוגי הממשלה.

עסקנותו הצבורית לטובת הכלל והפרט הייתה בכל מקום היותו, אם בביתו או בבית המדרש או בלשכתו או במשרדי המלוכה היו מחכים לו ומסבבים אותו עשרות אנשים ונשים, כל אחד בבקשה פרטית או כללית, עניני הגירה, פרנסה, מסים, משפטים וכו' וכו'.

לכל אחד הי' מוכרח לתת מזמנו, והי' משיב לכ"א באופן מתון, למרות כל הסוגים שונים שבאו אליו, ביניהם מרי לב וקשי רוח ששפכו עליו כל צערם בטענות וזלזולים ועזר לכל אחד עד כמה שעלה בידו.

בשמח"ת תרפ"ט אמר לו אדמו"ר הריי"צ: איר זייט אַ איש הטוב והחסד בעצם, אָבער דאָס איז נאָך ניט קיין עבודה. עבודה איז בירור וזיכוך, אַז איינער האָט מדות לא טובות און ע"י עבודה איז ער זיי מזכך (אתה הרי איש הטוב והחסד בעצם אבל זה עדיין ללא [[[עבודה]], עבודה פירושה בירור וזיכוך כשלאחד יש מדות לא טובות וע"י עבודה הוא מזככם)

במלחמת העולם הראשונה סייע במשלוחי מזון לאלפי יהודים. וסייע לעשרות אלפי יהודים בממון ובגוף.

מאסרו של אדמו"ר הריי"צ

בשנת תרפ"ז, בעת מאסר אדמו"ר הריי"צ, הפעיל דובין לחצים כבדים, ואיים על מדינת רוסיה בהפסקת חלק מהמסחר עם מדינת לטביה, עסקנותו בנוסף לעסקנים נוספים הצליחה להביא לשחרורו מהכלא. לאחר מכן המשיך ר' מרדכי במאמצים רבים להביא ליצאתו של הרבי מרוסיה, במשך חודשים אלו שבין שחרורו מהכלא בי"ב תמוז תרפ"ז, ועד ליציאתו מרוסיה בתשרי שנת תרפ"ח, הגיע ר' מרדכי לרוסיה מספר פעמים כדי לעזור ולפעול את שחרורו, ואכן מאמציו עלו בהצלחה והריי"צ הורשה לעזוב את רוסיה.

מאסרו

בשנת תרצ"ד חוסלו כל המפלגות בלטביה, אך דובין היה היחיד שנשאר בעל השפעה, ומפלגתו הייתה החזקה ביותר, עקב טובה ששמר לו מנהיג המדינה.

בשנת ת"ש פלשו הרוסים ללטביה, דובין נאסר ונשפט למאסר עשר שנים.

בחודש אלול בשנת תש"ח כתב אדמו"ר הריי"צ מכתב לרב הראשי לישראל דאז הרב יצחק אייזיק הרצוג, בו הריי"צ מפליא במעלותיו של ר' מרדכי ומבקש מהרב הרצוג לדאוג בדרגים הסובייטים בארץ ישראל, וברוסיה לשחרורו מהכלא הרוסי. זמן קצר אחר כך כתב הרבי מכתב לשז"ר בו הרבי מבקשו גם לפעול בענין. בחודש כסלו תש"ט שוב שלח הרבי מכתב לרב הרצוג לפעול שוב בשיא המרץ בענין זה.

לאחר מכן שוחרר ונדד ממקום למקום, עד שהגיע לעיר קובישוב ושם נפטר. מנוחתו כבוד במלחובקה.