חסידי פולין

רבי פנחס מנחם אלתר מגור בביקור אצל הרבי

חסידי פולין הוא כינוי לחסידויות הכלליות שהולכים בדרך הבעל שם טוב, ורובם גם בדרך המגיד ממזריטש, אך בדרך הדגשה על חג"ת. בין חסידויות אלו לחסידות חב"ד שררו תמיד חילוקי דיעות בנוגע לפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך", אם ההדגשה היא על הידיעה המביאה לידי השבה, או שההשבה היא תנאי לידיעה.

חילוקי דיעות אלו לא גרמו מעולם חלילה לפילוג בין חסידות חב"ד לשאר החסידויות, ולכן גם צדיקים שדרכם בחסידות היתה שונה מאוד מדרך חב"ד, כמו רבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי מרדכי מטשרנוביל - שאף הביע את דעתו השונה מדרכם של נשיאי חב"ד - השתדכו עם נשיאי חב"ד.

כמו כן במהלך כל הדורות עד דור השביעי מעולם לא שרר כל פילוג בין חב"ד לחסידויות פולין, ותמיד בכל הפעולות הציבוריות והפרטיות שררה אהבת נפש שלא תתואר במילים בין נשיאי חב"ד לשאר האדמורי"ם ההולכים בדרך החסידות הכללית.

מיעוט אמירת תורה והסתמכות על הצדיק

כאשר התקיימה חתונת בת אדמו"ר האמצעי לרבי יעקב ישראל מטשרקאס אמר אדמו"ר האמצעי כמה דרושים בחתונה. לעומת זאת המגיד מטשרנוביל התנגד לריבוי תורה, ולכן כשביקשו ממנו לומר תורה אמר: יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם - יש לומר מעט תורה אך העיקר היא לרחוץ את הרגילות, והשענו תחת העץ - להשען על הצדיק שיקשר את האדם להקב"ה בעבודת ה'.

שני יסודות אלו מנוגדים לתורת חב"ד שלפיה יש להרבות בלימוד חסידות, ועל ידי זה יוכל לקיים האדם בעצמו מוח שליט על הלב, וכמבואר בספר התניא שאם אין ביד האדם להמציא בלבו בפועל אהבה ויראה, ביכלתו להסתפק במה שהוא יכול דהיינו דחילו ורחימו שכליים בצירוף אהבה המסותרת, ואין לאדם להשען על הצדיק בעבודתו אלא לעבוד בעצמו את ה'.

ביסודות אלו סברו הרבה מחסידויות פולין כשיטת טשרנוביל. שונה היא חסידות ברסלב שאמנם הדגישה את ההסתמכות על הצדיק יותר משאר חסידי פולין באופן קיצוני ביותר, אך לעומת זאת דגלה בלימוד ספרי חסידות של רבי נחמן מברסלב העוסקים בדברים עמוקים ביותר (למרות שהם עוסקים ברע מעט יותר משאר ספרי חסידות).

כמו כן רבי אברהם מקאליסק מתאונן במכתביו על מנהגו של אדה"ז להרבות בריבוי דברים עמוקים מכבשונו של עולם לכל אדם, וסובר שריבוי לימוד חסידות למי שאינו ראוי לכך מחמת מעשיו, עלול לגרום על האדם השפעה לא טובה. דברים דומים כותב רבי מנחם מנדל מויטבסק בספרו פרי הארץ. זו היתה אחת מהסיבות לפילוג הדיעות בין חצר ויטבסק לחצר חב"ד.

כן מובא בשם רבי פנחס מקוריץ: "אמר אין לאדם לשמוע דברי תורה יותר מדאי, כי עי"כ נעשית חכמתו מרובה ממעשיו, רק לשמוע ד"א ולקיימו ואחר כך לשמוע עוד ולקיימו".

אמירת תורה ברבים

דרכו של המגיד ממזריטש הייתה לומר דברי חסידות ברבים. רבי פינחס מקוריץ חלק עליו וסבר, כי דברים רמים ונישאים כאלה אין לאומרם לפני כל אדם. פעם אחת מצא רבי פינחס ברחוב כמה דפים כתובים, וכשהרימם נוכח כי כתובים עליהם דברי-תורתו של המגיד. חשב הצדיק בליבו: הנה, זו התוצאה של חוסר זהירות בדברים נעלים כאלה.

ראה זאת אדמו"ר הזקן, והשמיע באוזני רבי פינחס משל:

"בן מלך חלה, והרופאים נלאו למצוא מזור למחלתו. לבסוף אמרו, שיש אבן יקרה ונדירה, שאם יכתשוה לאבקה וישקו ממנה את בן-המלך - יחלים. החלו הכול לחפש אחר האבן, ונתברר שזו האבן המפארת את כתר המלך, שאין כמותה בכתרי כל המלכים. חסו השרים על הכתר, ובפרט שמחלת הבן החמירה עד שהיה ספק אם יוכל לבלוע את התרופה. באו ושאלו את פי המלך. אמר המלך: יקר הוא הכתר, ויקרה היא האבן המפארת אותו, אבל כל זה הוא כאין וכאפס לעומת ערכו של בן-המלך. כדאי לכתוש את האבן אפילו על הספק - אולי טיפה אחת תיכנס ותצילו.

סיים אדמו"ר הזקן: יקרים הם דברי החסידות, שמקורם בכתר ה'; אבל כאשר עם-ישראל בסכנה, צריך לשפוך את דברי החסידות - אולי טיפה אחת תיכנס ותושיע.

מלבושי חסידי פולין

לעומת זאת אדמו"ר הריי"צ שיבח מאוד את מלבושי חסידי פולין שניכרים מאוד במלבושיהם היהודיים, ואמר שהלואי והיה יכול להנהיג גם הוא מלבושים אלו בחב"ד.

ראו גם

• חסידות הכללית