הבדלים בין גרסאות בדף "אמא אוזיפת מאנהא לברתא"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | הביטוי '''אמא אוזיפת מאנהא לברתא''' הוא מושג שמקורו ב[[ספר הזוהר]]{{הערה|זח"א ב' א'}} ותרגומו המילולי - "האם משאילה כלים לביתה". האם והבת הם משל ל[[ספירת הבינה]] ו[[ספירת המלכות]], ופירוש הפתגם הוא שישנו עניין מסויים שספירת המלכות (הבת) מקבלת ("כלים") מבינה. | + | הביטוי '''אמא אוזיפת מאנהא לברתא''' הוא מושג שמקורו ב[[ספר הזוהר]]{{הערה|זח"א ב' א'}} ותרגומו המילולי - "האם משאילה כלים לביתה". האם והבת הם משל ל[[ספירת הבינה]] ו[[ספירת המלכות]], ופירוש הפתגם הוא שישנו עניין מסויים (ה' גבורות מנצפ"ך) שספירת המלכות (הבת) מקבלת ("כלים") מבינה. |
==מבשרי אחזה – המשל בחסידות{{הערה|העניין מוסבר בחסידות במספר מקומות, וביניהם: אמרי בינה שער הקריאת שמע עמ' 200, מאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע עמ' כ"ה ועוד.}}== | ==מבשרי אחזה – המשל בחסידות{{הערה|העניין מוסבר בחסידות במספר מקומות, וביניהם: אמרי בינה שער הקריאת שמע עמ' 200, מאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע עמ' כ"ה ועוד.}}== | ||
| − | ה[[דיבור]] כולל שני הופכים: הוא מתהווה מ[[אותיות]] ו[[תנועות]] '''חלוקות''' זו מזו, אבל יש לו משמעות דווקא ע"י '''צירופן''' למילים ומשפטים. חלוקת האותיות נעשית ע"י ה' מוצאות הפה{{הערה|[[שינים]], [[שפתיים]], [[חיך]], [[לשון]] ו[[גרון]].}} אבל צורת האותיות וצירופן הוא מ[קדמות השכל]]{{הערה|תניא, אגה"ק ה' – ויעש דוד שם.}} | + | ה[[דיבור]] כולל שני הופכים: הוא מתהווה מ[[אותיות]] ו[[תנועות]] '''חלוקות''' זו מזו, אבל יש לו משמעות דווקא ע"י '''צירופן''' למילים ומשפטים. חלוקת האותיות נעשית ע"י ה' מוצאות הפה{{הערה|[[שינים]], [[שפתיים]], [[חיך]], [[לשון]] ו[[גרון]].}} אבל צורת האותיות וצירופן הוא מ[[קדמות השכל]]{{הערה|תניא, אגה"ק ה' – ויעש דוד שם.}} |
| − | והנה, | + | והנה, בהבנה עצמה אין אותיות (בשעה שמתייגע האדם '''להבין''' דבר-שכל אינו חושב ב"אותיות" ומילים, אלא מתבונן ומעמיק בעצם הרעיון השכלי), אבל כשמתחיל האדם להסביר "מופיעות" פתאום האותיות. אלא שכשרוצה להסביר לעצמו האותיות הן רק במחשבתו, ואילו כשרוצה להסביר לזולתו הן מופיעות גם בדיבור. ומכיון שחלוקת האותיות מגיעה רק '''אחרי''' ההבנה (כשרוצים "להוריד" אותה לדיבור או לכתיבה) נמצא שישנו "מנגנון" כלשהו האחראי על חלוקת ההבנה לאותיות המחשבה. למנגנון זה קוראת התורה "ה' גבורות [[מנצפ"ך]]". |
| − | + | והנה, ניכר בחוש שצירופי אותיות הדיבור '''זהים''' לצירופי אותיות המחשבה. אדם יכול לשקר - לדבר (ולחשוב!) באופן שונה ממה שהוא '''מבין''' - אבל אינו יכול לדבר אחרת ממה שהוא '''חושב'''. הוא יכול '''לומר''' "שתים ועוד שתים שווה חמש" אבל בשעה שאומר זאת מילים אלו עצמן '''הן הן''' שעוברות גם במחשבתו. | |
והמסקנה, אותו "מנגנון" שאחראי על חלוקת האותיות במחשבה הוא הוא אשר יורד ומחלק גם את אותיות הדיבור (על ידי [[חמש מוצאות הפה]]). | והמסקנה, אותו "מנגנון" שאחראי על חלוקת האותיות במחשבה הוא הוא אשר יורד ומחלק גם את אותיות הדיבור (על ידי [[חמש מוצאות הפה]]). | ||
גרסה אחרונה מ־08:38, 10 בנובמבר 2022
הביטוי אמא אוזיפת מאנהא לברתא הוא מושג שמקורו בספר הזוהר[1] ותרגומו המילולי - "האם משאילה כלים לביתה". האם והבת הם משל לספירת הבינה וספירת המלכות, ופירוש הפתגם הוא שישנו עניין מסויים (ה' גבורות מנצפ"ך) שספירת המלכות (הבת) מקבלת ("כלים") מבינה.
מבשרי אחזה – המשל בחסידות[2][עריכה]
הדיבור כולל שני הופכים: הוא מתהווה מאותיות ותנועות חלוקות זו מזו, אבל יש לו משמעות דווקא ע"י צירופן למילים ומשפטים. חלוקת האותיות נעשית ע"י ה' מוצאות הפה[3] אבל צורת האותיות וצירופן הוא מקדמות השכל[4]
והנה, בהבנה עצמה אין אותיות (בשעה שמתייגע האדם להבין דבר-שכל אינו חושב ב"אותיות" ומילים, אלא מתבונן ומעמיק בעצם הרעיון השכלי), אבל כשמתחיל האדם להסביר "מופיעות" פתאום האותיות. אלא שכשרוצה להסביר לעצמו האותיות הן רק במחשבתו, ואילו כשרוצה להסביר לזולתו הן מופיעות גם בדיבור. ומכיון שחלוקת האותיות מגיעה רק אחרי ההבנה (כשרוצים "להוריד" אותה לדיבור או לכתיבה) נמצא שישנו "מנגנון" כלשהו האחראי על חלוקת ההבנה לאותיות המחשבה. למנגנון זה קוראת התורה "ה' גבורות מנצפ"ך".
והנה, ניכר בחוש שצירופי אותיות הדיבור זהים לצירופי אותיות המחשבה. אדם יכול לשקר - לדבר (ולחשוב!) באופן שונה ממה שהוא מבין - אבל אינו יכול לדבר אחרת ממה שהוא חושב. הוא יכול לומר "שתים ועוד שתים שווה חמש" אבל בשעה שאומר זאת מילים אלו עצמן הן הן שעוברות גם במחשבתו.
והמסקנה, אותו "מנגנון" שאחראי על חלוקת האותיות במחשבה הוא הוא אשר יורד ומחלק גם את אותיות הדיבור (על ידי חמש מוצאות הפה).
הנמשל בספירות למעלה[עריכה]
ספירת הבינה כלולה מכל שאר עשר הספירות וביניהן ה' הספירות שבקו השמאל - הנקראות ה' גבורות (בינה, גבורה, הוד, יסוד ומלכות[5]), והן הנקראות ה' גבורות מנצפ"ך[6]. גבורות אלו הן גבורות ממותקות, גבורות שתכליתן חסד[7], והיינו – גילוי. כלומר, כשם שכדי לגלות לזולת את ההבנה יש לצמצם אותה ולחלק אותה למשפטים, מילים ואותיות, כך כדי שיוכל האור האלוקי להתגלות בעולמות ולברוא נבראים יש לצמצמו ולחלקו לאותיות המחשבה האלוקית.
אלא שבינה היא רק "אם הבנים", אמנם היא "מולידה"; אבל רק את המידות, את הספירות דז"א דאצילות – ולא נבראים. כדי שיתהוו נבראים "משאילה" ספירת הבינה את ה' הגבורות שלה לספירת המלכות, ואו אז, ע"י הדיבור האלוקי (שהוא עניינו של ספירת המלכות) נבראים הנבראים.
הערות שוליים
- ↑ זח"א ב' א'
- ↑ העניין מוסבר בחסידות במספר מקומות, וביניהם: אמרי בינה שער הקריאת שמע עמ' 200, מאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע עמ' כ"ה ועוד.
- ↑ שינים, שפתיים, חיך, לשון וגרון.
- ↑ תניא, אגה"ק ה' – ויעש דוד שם.
- ↑ מאורי אור אות ה' סעיף י'.
- ↑ ע"ח שער כח דרוש ב מ"ק בתחילתו, אוה"ת נ"ך עמ' א'רו.
- ↑ בשעה שהקדימו ה'עתר, בהוצאה הישנה עמ' תרצ"ה, בחדשה תתקמ"ג.
