אמא אוזיפת מאנהא לברתא

הביטוי אמא אוזיפת מאנהא לברתא הוא מושג שמקורו בספר הזוהר ותרגומו המילולי - "האם משאילה כלים לביתה". האם והבת הם משל לספירת הבינה וספירת המלכות, ופירוש הפתגם הוא שישנו עניין מסויים (ה' גבורות מנצפ"ך) שספירת המלכות (הבת) מקבלת ("כלים") מבינה.

מבשרי אחזה – המשל בחסידות

הדיבור כולל שני הופכים: הוא מתהווה מאותיות ותנועות חלוקות זו מזו, אבל יש לו משמעות דווקא ע"י צירופן למילים ומשפטים. חלוקת האותיות נעשית ע"י ה' מוצאות הפה אבל צורת האותיות וצירופן הוא מקדמות השכל

והנה, בהבנה עצמה אין אותיות (בשעה שמתייגע האדם להבין דבר-שכל אינו חושב ב"אותיות" ומילים, אלא מתבונן ומעמיק בעצם הרעיון השכלי), אבל כשמתחיל האדם להסביר "מופיעות" פתאום האותיות. אלא שכשרוצה להסביר לעצמו האותיות הן רק במחשבתו, ואילו כשרוצה להסביר לזולתו הן מופיעות גם בדיבור. ומכיון שחלוקת האותיות מגיעה רק אחרי ההבנה (כשרוצים "להוריד" אותה לדיבור או לכתיבה) נמצא שישנו "מנגנון" כלשהו האחראי על חלוקת ההבנה לאותיות המחשבה. למנגנון זה קוראת התורה "ה' גבורות מנצפ"ך".

והנה, ניכר בחוש שצירופי אותיות הדיבור זהים לצירופי אותיות המחשבה. אדם יכול לשקר - לדבר (ולחשוב!) באופן שונה ממה שהוא מבין - אבל אינו יכול לדבר אחרת ממה שהוא חושב. הוא יכול לומר "שתים ועוד שתים שווה חמש" אבל בשעה שאומר זאת מילים אלו עצמן הן הן שעוברות גם במחשבתו.

והמסקנה, אותו "מנגנון" שאחראי על חלוקת האותיות במחשבה הוא הוא אשר יורד ומחלק גם את אותיות הדיבור (על ידי חמש מוצאות הפה).

הנמשל בספירות למעלה

ספירת הבינה כלולה מכל שאר עשר הספירות וביניהן ה' הספירות שבקו השמאל - הנקראות ה' גבורות (בינה, גבורה, הוד, יסוד ומלכות), והן הנקראות ה' גבורות מנצפ"ך. גבורות אלו הן גבורות ממותקות, גבורות שתכליתן חסד, והיינו – גילוי. כלומר, כשם שכדי לגלות לזולת את ההבנה יש לצמצם אותה ולחלק אותה למשפטים, מילים ואותיות, כך כדי שיוכל האור האלוקי להתגלות בעולמות ולברוא נבראים יש לצמצמו ולחלקו לאותיות המחשבה האלוקית.

אלא שבינה היא רק "אם הבנים", אמנם היא "מולידה"; אבל רק את המידות, את הספירות דז"א דאצילות – ולא נבראים. כדי שיתהוו נבראים "משאילה" ספירת הבינה את ה' הגבורות שלה לספירת המלכות, ואו אז, ע"י הדיבור האלוקי (שהוא עניינו של ספירת המלכות) נבראים הנבראים.