אורי יהודה כהן
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
הרב אורי יהודה כהן (תר"ע - כ' כסלו תשס"א) שימש כראש הקהילה היהודית ברוטרדם שלאחרי השואה, עסק רבות בפתיחת מוסדות חינוך ישיבה ו"חדר" בהולנד ובהצלת יהודים בשנות המלחמה האיומה ולאחר מכן בשליחות הרבי מלך המשיח[1].
תוכן עניינים
תולדות חיים
הרב כהן נולד בשנת תר"ע לאביו הרב אברהם אריה הי"ד, בעיר המבורג שבגרמניה. בצעירותו למד בישיבה בפרנקפורט, שם שהה עד עלות הנאצים לשלטון, אז היגר לעיר רוטרדם שבהולנד, בו פתח מפעל לגבינות.
מספר שבועות לפני פרוץ מלחמת העולם השניה נשא את מרת רבקה יעקובסון - בתו של מזכיר הקהילה היהודית ברוטרדם.
תחת הכיבוש הנאצי
ביום ב' אייר ת"ש פלשו גייסות הגרמנים להולנד. חמשה ימים לאחר מכן הולנד כולה היתה כבר בשלטון נאצי. הרובע היהודי נהרס בהפגזות הכבדות, וכעבור זמן קצר החלו הגזירות. היהודים חויבו להירשם במשרדי הגסטפו, עסקים יהודיים הוחרמו, הנסיעה בתחבורה הציבורית נאסרה על היהודים והקניה בחנויות הותרה רק לשעות ספורות, גזירות אלו ואחרות הציקו ליהודי הולנד. אמנם גטאות לא הוקמו ברוטרדם, אך במשך שנתיים סבלו היהודים מגזירות קשות.
בט"ז אב תש"ב קיבלו אלפיים מיהודי העיר זימון להתייצב בככר העיר, מעטים הסתתרו, אבל רובם הגיעו לכיכר וממנה נשלחו למחנות ההשמדה בגרמניה. לאחר כמה אקציות, נותרו יהודים מעטים בלבד ברוטרדם, ביניהם ר' אורי, רעייתו ובתו התינוקת.
בשנת תש"ג נולד לו בן נוסף שנפטר כעבור כמה שבועות. ר' אורי בא בדברים עם אזרח הולנדי שהעביר את הגופה לשומר בית החיים, וכך הובא התינוק לקבורת ישראל. תקופה קצרה עברה מאז נפטר התינוק, ובאחד הימים התדפקו אנשי הגסטאפו על דלת ביתו של ר' אורי, וביקשו את הילד של משפחת כהן. ר' אורי ענה שהילד נפטר. אחד השוטרים ההולנדיים הציע לקחת את הבת, אולם הגרמנים ראו כי ברשימה שלהם נכתב ילד ולא ילדה, וכך הסתלקו לדרכם. ר' אורי ואשתו הבינו שמסוכן מדי להמשיך להחזיק את הבת הפעוטה בבית, והם מסרו אותה מיד לידידים גויים שאימצו אותה עד סיום המלחמה.
בפעם הראשונה שבאו אנשי הגסטאפו לביתו, אמר להם – כשהוא מעמיד פנים עצובות: "חבל על היינות הטובים שיש לי בבית". הגרמנים נרמזו, וכעבור שעה קלה שכבו בביתו בגילופין, ור' אורי ואשתו נמלטו על נפשם.
בפעם אחרת הגיעו הגרמנים לביתם. עוד הם דופקים בדלת, ארזו ר' אורי ורעייתו במהירות את מיטלטליהם, נכנסו לחדר פנימי, משם למרפסת וממנה עברו לדירה סמוכה, ונעלמו מהאזור.
גוי הולנדי בעל לב-טוב שהיה בקשרים טובים עם קצינים נאצים, היה מגלה ליהודים את מי הגרמנים רוצים ללכוד בזמן הקרוב. לילה אחד נודע לר' אורי שבעוד שעה קלה יגיעו הגרמנים לביתו. הוא ואשתו יצאו מיד מדירתם במנוסה. הם לא הספיקו לרדת במדרגות הבנין, כשמולם התייצבו אנשי הגסטאפו שתבעו לדעת היכן גרים משפחת כהן. ר' אורי לא היסס והראה להם על אחת הדירות בבנין. כשהגרמנים עלו במדרגות, נסו ר' אורי ורעייתו על נפשם. בשעת לילה הגיעו לבית ידיד גוי מקומי, ובשעת בוקר מוקדמת כבר עזבו בני הזוג את הבית ונדדו ממקום מסתור למשנהו, עד שהצליחו למצוא גוי שהסכים להסתירם לזמן ארוך תמורת בצע כסף. בדירה זו חיו עד לסיום המלחמה.
בימי המלחמה, דאגו הנאצים להרוס את בתי הכנסת ברוטרדם, אולם המרתף של בית הכנסת המרכזי, נשאר עומד על תילו כיוון שהיה מבנה חזק במיוחד. במרתף שכן ארכיון הקהילה היהודית בו תעודות רישום הנישואין של הקהילה, וכן כתרים של ספרי תורה, עם חפצי ערך רבים נוספים. הנאצים נעלו את המרתף במנעול פשוט משום שלא חלמו שמאן-דהו יעז להכנס למרתף ללא רשותם. אולם ר' אורי היה נועז מאוד. הוא ניצל את עובדת היותו יליד גרמניה, דובר גרמנית רהוטה ולבוש באופנה הגרמנית, והקפיד תמיד להסתובב ברחובות רוטרדם כשתחת בית שחיו עיתון בשפה הגרמנית. משום כך היה יכול להסתובב ברחובות העיר ללא פחד ולהגיע עם חבר אל המרתף ולרוקן את תכולתו. הוא הבין את החשיבות בתעודות הנישואין של הקהילה, ומסר אותו למשמרת בארכיון העירייה. אף על פי שראש העיר היה ממונה מטעם הנאצים, הסכים מנהל הארכיון להשאיר את הארכיון למשמרת ברשותו. את כתרי הספר תורה וחפצי ערך אחרים מכר בשוק השחור, ובתמורתם שילם שכר לגויים שהסתירו יהודים ובמקביל החל בחלוקת מזון ליהודי העיר.
מידי בוקר יצא ר' אורי לרחובות העיר רכוב על אופניים של חלבן, "כדי החלב" שלו היו מלאים בחבילות מזון אותם חילק, וכך הציל בכל יום כשלוש מאות משפחות יהודיות מחרפת רעב.
אוכל כשר במלחמה
בזמן המלחמה השחיטה נאסרה והיה צריך לדאוג ליהודים לאוכל כשר, בצעד נועז שכר ר' אורי בית ברובע בו שכנו משרדי הנאצים. הבית היה ממוקם בין משרדי הצי הגרמני, לבין משרדי ארגון הנשים הנאציות.
פעמיים בשבוע הביא ר' אורי שוחט למקום ששחט כמות מספקת של עופות עבור יהודי רוטרדם.
עוזר למחתרת
בזמן המלחמה הנוראה, נותרו מספר יהודים שהסתתרו ברוטרדם, והם היו זקוקים לעזרה מיידית, כמו תשלום לגויים שהסתירו אותם, וכן אוכל, לשם כך שיתף ר' אורי פעולה עם המחתרת הקומוניסטית שלחמה בנאצים. חברי המחתרת סיפקו לו תלושי מזון כדי שיחלקם ליהודים הרעבים, והוא מצידו העביר למחתרת מנגנונים להפעלת מטעני נפץ. הוא אף הגה רעיון נועז להשגת נשק מדים ומסמכים של חיילים נאציים. ר' אורי ביקש מבעל קונדיטוריה מידידיו, להכין שני סוגי בונבוניירות שוקולד; באחד מהם הכניס רעל חזק במיוחד, וכן סוג נוסף, 'רגיל', שנעטף בצבע אחר. בונבוניירות אלו מסר ר' אורי לאנשי המחתרת ההולנדית. נערות הולנדיות צוידו בבונבוניירות הללו משני הסוגים, והן יצאו לטייל עם חיילים גרמנים.
במהלך הטיול עם החייל הגרמני, הוליכה הנערה את החייל למקום מוסכם על אנשי המחתרת, שם הציעה לו בונבוניירה, היא אכלה את הבונבוניירה הרגילה, ואילו לחייל הגרמני נתנה בונבוניירה מורעלת. תוך דקות ספורות, נפל הגרמני ללא רוח חיים ואנשי המחתרת שהמתינו לא הרחק, פשטו את מדיו, לקחו ממנו את המסמכים והנשק, זרקו את הגופה לתעלת מים והסתלקו מהמקום.
כך נהרגו עשרות חיילים גרמניים, ור' אורי רכש את אמונם של אנשי המחתרת שמצידם סייעו לו להגיש עזרה בהסתרת יהודים.
לאחר המלחמה
תשעים אחוזים מקהילת יהודי הולנד נספו בשואה האיומה, בהם הוריו של ר' אורי, הורי אשתו ובני משפחה רבים נוספים שנשלחו אל מחנות ההשמדה. עם תום המלחמה הכירו יהודי רוטרדם וראשי השלטונות בר' אורי כראש הקהילה היהודית. זה היה המשך טבעי להצלת חיי היהודים בזמן המלחמה. ר' אורי לקח את התפקיד ברצינות, ומסר את עצמו למטרה הנעלית - שיקום ההריסות והפחת רוח חיים ביהדות רוטרדם ובהולנד בכלל.
המטרה הראשונה היתה שיקום בית הכנסת היחיד שנותר ברוטרדם. ר' אורי השיג את מפתחות בית הכנסת, ויחד עם הרבנית שרה פורסט (אמו של הרב יצחק פורסט מרבני הולנד) – שיקמו את בית הכנסת וארגנו בו מחדש תפילות מסודרות.
ר' אורי החל לעסוק בשיקום בניני מוסדות הקהילה. באותה תקופה פתח ישיבה בעיר חאודה שבהולנד לבחורים שהבריח להולנד ממחנות הפליטים שקמו באירופה לאחר המלחמה. אולם עד מהרה החלו גורמים ממשלתיים [2] להתנכל למוסדות היהודיים ואף הרסו את המוסדות שר' אורי פתח עבור הפליטים. באותם ימים, כאשר רבבות פליטים סבבו ברחובות, רעבים וחסרי קורת גג, פתח ר' אורי את ביתו בפניהם ללא חשבון[3].
עם השנים הלכה הקהילה ברוטרדם והצטמקה. בעקבות זאת העתיק ר' אורי את מקום מגוריו לאמסטרדם בירת הולנד.
פתיחת ה'חדר' בהולנד
בחודש תשרי תשל"ה ביקר המשפיע ר' מענדל פוטרפס אצל קרובי משפחתו באמסטרדם. לכבודו של ר' מענדל, ערך ר' אורי בביתו סעודת מלוה מלכא. בזמן הסעודה סיפר ר' מענדל בהשתוממות רבה כי בהולכו ברחוב באמסטרדם ראה את אחד מילדי המשפחות החרדיות נוסע על אופניו, ותוך כדי נסיעה נפלה ממנו הכיפה. "הילד לא הרים את כיפתו מידי - נענה ר' מענדל – "אלא המשיך מעט בנסיעה, ואז חזר והרים את הכיפה".
מעיני ר' מענדל נשקף הכאב: "זה קורה מכיוון שאין חיידר על טהרת הקודש בהולנד". הוא תבע במילים פשוטות וברורות כי אחד הנוכחים חייב לקחת על עצמו לפתוח "חיידר" על טהרת הקודש... איש לא הרהיב עוז בנפשו, לקחת מטלה שכזו על עצמו, עד שר' אורי נענה והגיב להצעה בחיוב. ר' מענדל לא וויתר: "מאין יהיו לך כוחות לכך?" שאל את ר' אורי והוא השיב בפשטות: "אני הייתי פרטיזן במחתרת ההולנדית". ר' מענדל נתן בו מבט ארוך ואמר: "אם כן צריך לבדוק את כוחותיך". בו במקום מזג ר' מענדל כוס 'משקה' והורה לו לשתותה עד תומה. כשסיים כוס אחת, נתן לו כוס שניה ושלישית; כשסיים שלוש כוסות ועל ר' אורי לא נראה שהמשקה השפיע עליו, נענה ר' מענדל בקורת רוח יירואים שהיית פרטיזן"...
רק כמה ימים חלפו מאז, וה'חדר' קם והיה לעובדה. ר' אורי הקצה לשם כך שני חדרים מתוך ארבעה שהיו בביתו. ב'חדר' החדש היו ארבעה תלמידים; שני בניו של הרב יצחק פורסט עם שני ילדים נוספים. ה'מלמד' הראשון היתה רעייתו של ר' אורי - גב' רבקה, שלמדה עם התלמידים את האותיות א-ב העבריות.
בחודש תשרי תשל"ה הוקם אפוא התלמוד תורה, וכיום הוא מתנוסס לתפארה באמסטרדם ומונה כמה מאות תלמידים. במשך כל השנים הללו ניהל ר' אורי את ה'חדר' ביד רמה (כפי שיסופר בהמשך) עד לפני חמש שנים, כשאז מסר את שרביט הניהול לפרופסור ר' דניאל מאירס, מחסידי חב"ד בהולנד.
עם הקמתו של ה'חדר' התחוללה מלחמה של ממש נגד ר' אורי. כמה מראשי קהילת אמסטרדם טענו שכיון שקיים בעיר זה שנים רבות בית ספר יהודי, הרי שפתיחת ה'חדר' לא נועדה אלא לעורר מדנים ומחלוקות [4]. בעקבות זאת החלו לחצים ואיומים נגדו. בהגיעו לבית הכנסת מדי יום ביומו, ספג גערות ונאצות. אחד הלוחמים הגדיל לעשות וסטר על לחיו בפני כל המתפללים. כשהמתנגדים ראו שאין הוא נבהל מהם, איימו עליו ועל משפחתו שירצחו אותם! כל אותה תקופה חיו ר' אורי ובני משפחתו בפחד גדול, מחשש לחייהם.
מי שהחזיק את ידיו כל אותה תקופה והעניק לו עידוד רב עוצמה, היה הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב, מזכירו של הרבי, ומנהל המרכז לעניני חינוך. הם שוחחו ביניהם כמעט מידי לילה, כאשר הרב חודקוב מחזק את ידיו לשמור על ה'חדר' היחיד בהולנד. פעמים רבות עלה הרבי על הקו והאזין לשיחות ביניהם. [5]
בנו, ר' עוזיאל כהן, סיפר על המאורעות שעברו עליהם באותם ימים בראיון לעיתון בית משיח: "היו אלו שנים קשות מאוד. היתה מלחמה יום-יומית, והקושי היה כפול, כיוון שגם ידידים הפנו עורף ונלחמו בנו ללא הרף. כל זאת במקביל לכך שאבא נדרש לגייס משאבים כספיים להחזקת החדר, שמספר תלמידיו הלך וגדל תוך תקופה קצרה. יש לציין שהרבי שלח סכומי כסף ניכרים לאחזקת ה'חדר'. 'כמה חודשים התקיים ה'חדר' בביתנו, בזמן הזה ניסה אבא לקבל מהשלטונות מבנה מתאים, אבל הניסיונות לא עלו יפה. כך נמשכו הדברים ביגיעה רבה עד שאבא עשה מעשה פרטיזני': בוקר אחד לקח את התלמידים ונכנס עמם למבנה של בית ספר סמוך שלא פעל זמן רב. לא הועילו פניות ותביעות השלטונות לפנות את המבנה. אבא עמד על כך שממשלת הולנד חייבת לדאוג לבניין מתאים ל'חדר'. רק לאחר שמספר התלמידים גדל באופן משמעותי, קיבל ה'חדר' הכרה רשמית מצד משרד החינוך ההולנדי. ההכרה הרשמית גררה בעקבותיה עזרה רבה מצד גורמים רשמיים."אך כאן נוצרה בעיה חדשה: החוק בהולנד אסר לימודי קודש בבתי ספר הנתמכים בידי השלטונות, וזאת על יסוד חוק שוויון זכויות שבאחד מסעיפיו נכתב שבתי הספר לא ייחדו שעות ללימודי דת. אבא ביקש מפקידים בכירים במשרד החינוך ההולנדי להתיר ללמוד לימודי קודש ב'חדר', אך הם טענו שאין בסמכותם לשנות את החוק. בלית ברירה פנה לשר החינוך ולאחר שיחות ארוכות ולחצים, הסכים שר החינוך לשנות את החוק - והתיר את לימודי הקודש בבתי הספר בהולנד, כך אבא שינה את החוק בהולנד עבור בית-ספר יהודי אחד... המלחמות שנמשכו בשנים הראשונות, פסקו לאחר שהמוסד התבסס, והגורמים העוינים הבינו שהמקום מבוסס דיו, ולא יוכלו לגרום לסגירתו. רק אז הופסקו הלחצים והאיומים. "את ה'חדר' ניהל אבא במשך כעשרים שנה. הוא דאג לתקציבים ומבנים, כאשר הטיפול החנוכי הופקד בידי צוות מקצועי ומיומן. אבא פיקח על התנהלות ה'חדר' מלמעלה, והתערב רק כשהיה בכך צורך. "אסיים באנקדוטה על המצב הרגיש ששרר באותם שנים. באותן שנים הרבה אבא לנסוע לרבי לצורך ענינים שונים, שגם אני לא יודע את טיבם. פעם אחת הגיע לניו יורק כדי לשהות אצל הרבי, אך בטרם הספיק להגיע ל-770 שוחח בטלפון עם הולנד ונודע לו כי הגורמים המתנגדים מתכוננים לערוך צעדים מסוימים שיזיקו מאוד ל'חדר'. אבא לא המתין, ובו במקום חזר לשדה התעופה, ועלה על המטוס הראשון להולנד כדי לסכל את המזימה. כשהדבר נודע לרב חודקוב שאבא נסע מיד מבלי להכנס אפילו ל-770, שיבח את אבא ואמר לו "יישר כח שכך עשית".".
הרב יעקב אליעזר פרידריך מאנטוורפן שבבלגיה, היה יד ימינו של ר' אורי בכל עניני הקמת וניהול ה'חדר', כאשר עד היום הוא משמש כחבר ההנהלה. הרב פרידריך אכן גר באנטוורפן, אבל לצורך עבודתו ב'חדר' הוא נוסע לפעמים אפילו שלוש פעמים בשבוע לאמסטרדם שבהולנד. לא רבים יודעים כי השם 'חדר' ניתן על יד הרבי בעצמו, שדאג ל'חדר' כל השנים. הרבי ליווה את הקמת ה'חדר' בצורה אישית וקרובה מאד. בימי הבראשית, החדר עמד בפני קשיים עצומים. מפני שהחוק בהולנד קבע שבבית ספר רשמי חייבים להיות מינימום 164 תלמידים, ואילו ב'חדר' למדו 24 תלמידים.
באחד הימים קיבל ר' אורי הוראה מהרבי להתחיל ליצור קשרים עם אנשי ממשל על מנת לקבל הכרה ל'חדר'. זה היה מעבר לכל היגיון, אך ר' אורי עשה כפי שצווה, רקם קשרים במקומות הנכונים, ואכן הקשרים האלו סייעו לקבל הכרה ממשלתי מלאה
קשריו עם הרבי
במשך השנים אירח שד"רים מתומכי תמימים ברינואה שבצרפת. הללו סיפרו לו על חב"ד ועל הרבי שעלה באותה תקופה על כס הנשיאות. בעקבות זאת החל להתקרב לחסידות חב"ד. הוא למד חסידות, כתב מכתבים לרבי ואף נסע ל-770 פעמים רבות וזכה להכנס ליחידויות רבות.
את היכולת הכספית לארח אנשים ולתרום בעין יפה למוסדות, השיג לאחר שהחל לשלוח ידו במסחר. לא תמיד ראה ברכה בעסקיו, ולעיתים ספג נפילות קשות, אך גם במצבים קשים אלה, המשיך כדרכו לארח אורחים ולתרום בעין יפה. במכתב שכתב לו הרבי ביום ו' שבט תשי"ג, מודה לו הרבי על עזרתו לשד"ר מישיבת תומכי תמימים ומברכו בעשירות בגשמיות.
משפחתו
- בנו, הרב אברהם כהן - לונדון[6]
- בנו, הרב יונתן כהן - הולנד
- בנו, הרב עוזיאל כהן - ירושלים
- נכדו, הרב אריה לייב כהן - ר"מ בישיבת תומכי תמימים נתניה
לקריאה נוספת
- שבועון בית משיח גל' 319 - י"א ניסן תשס"א
- המחתרת - ספר בהוצאת הרב זלמן רודרמן המספר את תולדותיו של הרב אורי כהן במלחמת העולם השנייה
- תשורה מחתונת כהן - תמרין, תשפ"ג
הערות שוליים
- ↑ חלקם (וכנראה חלקם הגדול) עדיין נסתרים מהעין עד היום.
- ↑ שכנראה האווירה הנאצית השפיעה עליהם
- ↑ כלתו, מרת רחל כהן, סיפרה על התעסקותו במצות הכנסת אורחים: "בביתו תמיד בישלו בסירים ענקיים. הוא אירח יהודים רבים שמצא ברחוב, כששאלתי אותו פעם כיצד מסוגל אתה לארח חולים ואנשים שריח רע נודף מהם, השיב בפשטות האם אפשר להשאיר יהודי רעב?! כל יהודי שהגיע לרוטרדם ידע שהכתובת להתארח היא אצל ר' אורי כהן, עד כדי כך היה זה מפורסם שכשהחשמלית היתה מגיעה לתחנה הסמוכה לביתו, היה הנהג פונה ליהודים שראה בחשמלית, ואומר להם: "הנה פה ביתו של כהן, כנראה לפה אתם רוצים להגיע"..."
- ↑ אכן היה בית ספר יהודי בעיר, אבל חוץ מכך שתלמידיו היו יהודים, הרי שלא ניכרו בו סימנים יהודים, ובוודאי שלא בתכנית הלמידה
- ↑ כשנרגעו מעט הענינים, כתב לו הרב חדקוב: "שמחנו לקרוא כי בעזרת השם יתברך מסתדרים עניני החדר החדש באופן טוב ובדרכי שלום, ות"ח ת"ח על תמונת החדר ששלח לנו המראה פניהם המאירות של התלמידים שיחיו. פרישת שלום לכל חביריו שיחיו המתעסקים בהחדר".
- ↑ נפטר בשנת תשפ"ג.
