עברית
עברית היא השפה שבה משתמשים כיום כשפת הדיבור הרשמית בארץ ישראל. היסודות שלה הינם על בסיס לשון הקודש, אך חלו בה שינויים ותמורות על ידי "מחדשי" השפה העברית. בציבור החרדי ישנם רבים שהתנגדו לחידוש השפה בשל היותה ייצוג של הציונות שנלחמה בדת.
תוכן עניינים
מקורה
שם השפה "עברית", הוא במקורו כינוי ללשון הקודש. וכך היא מכונה גם בלשונו של רש"י[דרוש מקור]
עם הקמת הרעיון הציוני שבו עיקרו של עם הוא הלאומיות שבו, וממילא בכדי שעם ישראל יתחיל להיות עם "נורמאלי" הוא צריך מדינה ושפה, החלו גורמים ציוניים ל"החיות" את לשון הקודש, ולהתאימה לכללים שהם עצמם קבעו. אז החלו לדבר בלשון הקודש ביניהם ואף יצאו עיתונים בלה"ק, עיתונים בהם לא היה הרבה תכנים חרדיים.
כחלק מהחדשנות שבה, נקבעה הגיית השפה בהברה שבין האשכנזית לספרדית, וזאת למרות שרובם ככולם דיברו בינקותם בהברה אשכנזית כיון שמוצאם היה מאירופה. - את ה"קמץ" אומרים כ"פתח", את ה"צירה" כ"סגול" וה"תיו" (הרפה) שנשמעת כ"סמך" שינו הם לכזו הנשמעת כ"טית". את ה"עין" וה"חית" לא עשו מהגרון.
כן החלו הם להכניס מילים "מודרניות" אל תוך השפה.
היחס החרדי
עם הקמתה, יצאו בציבורים החרדיים נגד השימוש הגורף בלשון הקודש עבור צרכי חולין ואף למטה מזה.
כן יצאו נגד שימוש במילים קדושות, או בעלות משמעות הלכתית, עבור דברי חולין כמו: המילה "חשמל" שלכמה דעות היא כינוי לאחד ממלאכי מעלה, הפכה להיות כינוי לכח האלקטרוני. הרבי מה"מ כמובן משתמש רק בביטוי "כח האלעקטרי". ועיין להלן רשימת מילים מסוג זה.
לעיתים אף המציאו מחדשי השפה העברית מילים חדשות על סמך שורשים אמיתיים בלשון הקודש, בצורה הלועגת לתורה, למצוות, לקדושה, ולצניעות. (למשל במילה "עגבניה" ובמילה ?).
כאשר שאלו את הרבי הריי"צ אודות הלימוד בבית הספר לבנות בתל אביב, ענה כי יש להקפיד על הלימוד באידיש, והוסיף כי בעברית אין כל קדושה והיא כשפת הגויים אשר מצפצפים ומלהגים בלשונם, ולמרות שיש בה טומאה שכן נוסדה על ידי פורקי עול, אך גם אינה גרועה משאר שפות של שאר האומות, שגם בהם יש טומאה. מצד שני, כותב הרבי הריי"צ באגרותיו, כי מכיון שהכניסו מילים זרות בשפת העברית, נמצא כי אין זה לשון הקודש, ואין חל עליה האיסור לדבר בלשון הקודש דברי חול.
כאשר שאלו את הרבי, הורה כי יש לראות האם יש ילדים ספרדיים בכיתה אשר בבתיהם לא מדברים אידיש, וממילא יתקשו בלימודם ועל כן ילמדו בעברית.
פעם כאשר כתבו את הליקוט השבועי בעברית, כתב הרבי כי זה "לה"ק מוזר".
עד היום ישנם חוגים מסוימים בציבור החרדי במדינת ישראל, אשר נמנעים באופן גורף מלדבר בעברית.
רשימת מילים ומושגים בלשון הקודש שעוותו משמעותית ואף הלכתית על ידי העברית
כל דובר עברית מלידה, שבא ללמוד את ספרות חז"ל עלול מאוד בקלות לטעות בהבנת הטקסט התורני, (ואף בהלכה למעשה - כמו למשל בברכה על כוסמת, או בהכנסות לבית המקדש אחרי נגיעה בצב מת) , אם לא ידע את רשימה זו.
במקרים מסויימים לקחו מחדשי השפה מילה בלשון הקודש, ולא שינו את משמעה המקורי אבל נתנו לה משמעות נוספת חדשה, ולצערינו במקרים רבים המילה החדשה כל כך פורסמה שאין דובר העברית מלידה מכיר כלל את המשמעות התורנית של המילה (למשל השימוש במילה מוסף לתוספת בעיתון, ולא לקרבן או תפילה). - מילים אלו לא הוכנסו ברשימה דלהלן.
אין להכניס לרשימה זו מילים המופיעות בתורה ב2 צורות - אחת בלשון מקרא ואחת בלשון חכמים, - ובחרו דוברי העברית להשתמש באחת האופציות בלבד, (ולהכחיש את האופציה השניה כטעות בתורה, כמו למשל בחיה ערוד.
הרשימה חלקית מאוד מאוד:
א. מילים שהעיוות בהם קשור לזיהוי מוטעה של אחד הנבראים:
במקרים רבים הסתמכו מחדשי השפה על מקורות עתיקים ביותר, אך מחוץ לתורתנו הקדושה, כמו למשל במילה חשמל, הבאה מ'תרגום השבעים' הכופרני המצוי היום בידי החוקרים, (להבדיל כמובן מתרגום השבעים שנעשה על ידי חכמי ישראל, ואין לנו היום את הטקסט המלא שלו). המתרגם את המילה חשמל בתנ"ך - אלקטרא, שזהו ביוונית הענבר = שרף עתיק, שבו גילו לראשונה בדורות האחרונים את התכונות ה'חשמליות' = כח האלעקטרי - בלשון הרבי.
בחלק מהרשימה לדלהלן (ובעיקר בנבראים שרשום אחריהם סימן שאלה) הדבר שנוי במחלוקת, ויש שינסו (רבנים גם חוקרים, יראי שמים ושאינם) להוכיח שבחירת הזיהוי של הנברא בעברית, תואם את דעת התורה, או לפחות את אחת הדעות התורניות:
חשמל, צב, גידים, אפרסמון, כוסמת, קישוא, שועל וזאב המוחלפים בטעות לדעות מסויימות, יהלום, קרוסטמל, אבטיח?, לוויתן, דולפין, חמור ים?, סוס ים?, העם הסיני?, תרגום השבעים,
ב. שמות מקומות בעברית המודרנית, בהם זיהוי המקום הגיאוגרפי, מוטעה ביחס מובנו האמיתי בתורה:
ב.מילים נוספות:
