טמטום הלב
טמטום הלב הוא מושג בחסידות המגדיר מצב בו הלב נהיה אטום, דהיינו: שאין המוח שליט על הנפש הבהמית כל-כך שתתפעל מחמת השגת השכל, ולכן לא יכול לפתוח לבו בשום אופן לעבודה שבלב זו תפילה, ולפעמים גם לא יוכל להלחם עם היצר לקדש עצמו במותר לו מפני כבדות שבלבו שסיבתה היא גסות הקליפה שמגביה עצמה על אור קדושת נפש אלוקית, ומסתרת ומחשיכה אורה.
הסבר
הנפש האלוקית השוכנת במוח מטרתה לזכך את הנפש הבהמית ואת הגוף, וזאת, ע"י שמתבונן בנושא רוחני [ע"י ספירת הדעת], ומהתבוננות הזו נוצר רגש אלוקי במדות. רגש שכזה מעדן את המדות [שמטבען שייכות לנפש הבהמית ומתעוררות לחומריות בלבד] ומכשיר אותן להתפעל גם מדברים רוחניים ולא רק מגשמיות. אך האדם החוטא לבו נסתם ולמרות שהוא מבין את הנושא ומתבונן בו, אין באפשרותו לעורר רגש לאלוקות, מצב זה נקרא "טמטום הלב" משום שלבו מטומטם ואינו מקבל רגש רוחני.
העצה היעוצה בספר התניא בשם הזוהר הקדוש לבטל את טמטום הלב, היא לבטש ולהשפיל לעפר את הנפש הבהמית, דהיינו, לקבוע עיתים להשפיל עצמו בשביל שיהיה נבזה בעיניו נמאס, ככתוב: "רוח נשברה לב נשבר", שעל ידי שהלב נשבר - גם רוח הטומאה הגורמת לטמטום הלב - נשברת, ובא לפתיחת הלב בעבודת ה'.
קישורים חיצוניים
- מאמר "לפיכך נקראו הראשונים" תשט"ז מאת הרבי שליט"א העוסק בעניין טמטום המוח והלב והעצות להפטר מהם ולהעבירם ולתקנם בפועל
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")
