תומכי תמימים מונטריאול

ישיבת תומכי תמימים מונטריאול שבקנדה. נוסדה ע"י כ"ק אדמו"ר הריי"צ בג' חשוון תש"ב.

הרב הנדל מוסר שיעור בשנים הראשונות לישיבה

העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.

כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).

הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.

ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.

לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.

קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.

זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.

שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.

הוראות אדמו"ר הריי"צ לתלמידים

כשבוע לאחר מכן, בט’ חשוון שולח כ”ק אדמו”ר הריי”צ מכתב ארוך לתלמידי התמימים ובו מפרט את הוראותיו הק’ שעליהם לפעול בעיר כמו גם הוראות מיוחדות לגבי תלמידי הישיבה החדשה: (אג”ק הריי”צ ח”ו ע’ מח);

• בכל ליל ש”ק יחזרו שני תלמידים דא"ח בשני בתי כנסת חב”ד שבעיר, וכך יעשו גם בין מנחה למעריב בש”ק, ובכל פעם יחזור תלמיד אחר והשאר ישמעו.
• את שתי הסעודות דשבת קודש יאכלו כל התלמידים יחדיו, ובשעת הסעודה ינגנו ניגוני ליובאוויטש במתינות. אחד התלמידים יחזור דא”ח, ויספרו איזה סיפורים.
• כיוון שבמדינת קנדה יש חופש ביום ראשון, כדאי שיחזרו ברבים מאמר דא"ח (אפשר גם אחד שאמר כבר בשבת), ומאמר ‘עבודה’ בדווקא.
• לקרב את אנ"ש אשר זרם ה”מים רבים” סחבם לחיי עולם, להפיח בהם רוח חיים.
• לקרב בני נוער צעירים בכל דרך אפשרית “תחפשו בחפש מחופש בעמל ויגיעה רבה בחקירה ודרישה” ולהכניסם לישיבה.
• להשתדל לבקר בבתי כנסיות גם שלא מאנ”ש, למסור פרישת שלום מאחינו שמעבר לים, לספר בפרטיות אודות היסורים ולעורר שצריך לסייע להם ולהוציאם משם ע”י עבודת הפדיון שבויים שתחת הנהלת הרבי.
• לבקר את הרבנים ולדבר אתם בעניני תורה, “את הענוה תניחו הצדה ותעיינו היטב באיזה סוגיות ותפלפלו בהם ביניכם לבין עצמכם ותדברו בזה עם הרבנים שליט”א למען הסיר לזות שפתים אשר בישיבות תומכי תמימים אין לומדים נגלה או שהידיעות בנגלה רפויות הנה”.

התפתחות הישיבה

במשך חודש חשוון שלח כ”ק אדמו”ר הריי”צ את המשפיע הדגול הרה”ח ר’ שמואל לויטין, על מנת שיעזור בייסוד הישיבה בצעדיה הראשונים, בהמשך מורה הרבי לסדר וועד הפועל להנהלת תות”ל, אותו יבחרו אנ”ש שבעיר. לראש הוועד הורה הרבי למנות את ר’ יהודה אלבערט - כנראה עסקן שעזר ותמך רבות בישיבה. הרב לויטין עזב את הישיבה קצת לאחר י’ כסלו תש”ב, כחודש לאחר שהגיע לישיבה.

כעבור פחות מחודש מפתיחת הישיבה עשו תשעת התלמידים תעמולה גדולה בין יהודי העיר וקיבצו עשרים וארבע תלמידים צעירים מבני העיר בין בתי הכנסיות, עבורם הקימו שתי כיתות של ישיבה שנקראה "אחי תמימים", באופן ארעי בבית הכנסת חב”ד נוסח האר”י ברחוב דו פארק.

הרבי הריי"צ, לא היה שבע רצון מההצלחה, וכשבוע לאחר מכן שיגר מכתב אל הרב לויטין, בו קובל על כך שאספו "רק" עשרים וארבעה תלמידים; הוא נתן הוראות מעשיות כיצד לאסוף יותר תלמידים, כחלק מהתעמולה הוציאו התלמידים לאור במשך שנה עיתון 'דער חבר' הקורא להורים הצעירים לשלוח את ילדיהם לישיבה.

בתוך כך בחורים שנסעו מגרמניה לאנגליה כיוון שדיברו גרמנית נעצרו מחשש שירלגו לגרמנים, אותם בחורים נשלחו למחנה עצורים בניו ברונזוויק, קנדה; אחרי שהרבי הריי"צ פעל לשחררם ע"י הרב לויטין, בפסח תש"ב הצטרפו אלה לישיבה, ביניהם אהרון קליין, יהודה שפוץ, ראובן צבי יהודה פייגלשטוק, שבזכות הצלה זו התקרבו לחסידות חב"ד.

שנה לאחמ"כ בשנת תש"ג מנתה הישיבה למעלה ממאתיים תלמידים, הרבי הריי"ץ שלח מכתב כי ת”ל לאחר יגיעה גדולה אשר התלמידים מתייגעים הי’ צ”ל בה לכה”פ חמש מאות תלמידים.

בשנת תש"י מונה הרב יהודה חיטריק למנהלה הרוחני של הישיבה, בט"ו שבט תשי"ב הורה לו הרבי להקים את את"ה.

בי"ט כסלו תשט"ז חגגה הישיבה ביחד עם חמש מאות תלמידים את חג הסמיכה הראשון שהוכר במדינת קנדה, הערב המרשים נערך ביאנג יזרעל בהשתתפות כל יהודי העיר, התלמידים נבחנו אצל הרב הירשורן - רבה הראשי של מונטריאול, הרבי הורה לעשות מזה חגיגה גדולה גם ראש העיר הוזמן וקונגרסים הוזמנו, הרבי שלח שליח מיוחד שייצג אותו את הרב שלמה הכט שעשה קידוש השם גדול.

בניין הישיבה

עם התרחבותה של הישיבה, נראה צורך בארגון מקום מסודר וגדול עבור הישיבה. באותו זמן, החלו האחראים על הישיבה לתכנן קניית בית גדול ומפואר שיאכלס את כל התלמידים בריווח. אך עד שתצא תוכנית זו לפועל השתכנה הישיבה בבית יתומים מקומי, שם קיבלו מספר חדרים בהם יוכלו לנהל את הישיבה.

במקביל החל הרבי הריי"צ לדרוש מאנ"ש ועסקני מונטריאול לדאוג לקניית בנין חדש ורחב עבור הישיבה. הרבי שלח מכתבים לעסקנים שעזרו רבות לישיבה - שלא יחוסו על ממונם וידאגו לישיבה לבניין ראוי, והקב"ה כבר ישלם את שכרם.

ואמנם, באמצע הקיץ של אותה שנה הצליחו לקנות בנין גדול ומתאים לישיבה. לכבוד חנוכת הבית שהתקיימה ביום ט"ו כסלו תש"ד, שלח הרבי הריי"צ מכתב לתלמידי הישיבה, בו ברכם ואת כלל הקהילה, והרבנים בראשם, לרגל קניין הבניין בברכת מזל טוב. החגיגה עצמה התקיימה ברוב פאר והדר בהשתתפות רבני העיר ורבנים אורחים ובראשם הרש"ג - חתן אדמו"ר הריי"צ ומנהל פועל ישיבת תומכי תמימים שהגיע למונטריאול.

מכתב הרבי הריי"צ בו מרעיף שבחים נדירים על התלמידים שהקימו את הישיבה במונטריאול:

"בעזרת ה' יתברך, במסירת נפשם, ביגיעה עצומה ובזיעת אפם, העמידו ת"ל את הישיבה בעיר מאנטרעאל יע"א, אשר הייתה - כשאר הערים - חרבה מכל לחלוחית של תורה וללא כו' וכו' ובחסדי השי"ת הנה עלה בידי התלמידים התמימים לבנות על אשפתות מאנטרעאל מגדל תורה אור"".

ברבות השנים נעשה הבנין צר מלהכיל ובשנת תשכ"ג נחנך בנין חדש לישיבה ברחוב וועסטבערי 6405.

לאחר פטירתו של הרב פרץ מוצ'קין התרחבה הישיבה על ביתו (בניין הצמוד לישיבה) בית מספר 6355, עד שבי"ט כסלו,תש"ס פרצה שריפה בבית הזה, באחד החדרים, בזמן שהבחורים היו במבצע חנוכה.

בכ"ו סיוון תשס"ז נחנך בנין חדש ומפואר ב-6355, שם עבר הזאל של הישיבה גדולה, ובבניין הצמוד - 6405, נבנה קומה רביעית לתלמידי החיידר, שם גם שוכן המקווה והבית כנסת של הקהילה.

(בחודש אייר תשס"ט כינס צוות הישיבה אסיפה בה הודיעו על קשיים פיננסים; אך לבסוף, במאמצים מרובים, נשתמרה הישיבה.)

נכון לשנת תש"ע לומדים בישיבה כשלושים תלמידים.

מראשי וצוות הישיבה

• הרב יצחק הכהן הנדל, ראש הישיבה ומשגיח.

• הרב אריה לייב קרמר, ראש הישיבה.

• הרב מנחם זאב גרינגלס, משפיע הישיבה.

• הרב מאיר חיים חייקין, מגיד שיעור.

• הרב ירחמיאל בנימינסון, מגיד שיעור.

• הרב אייזיק שווי, ראש הישיבה.

• הרב יוסף הכהן ראדאל, ראש הישיבה.

• הרב יהודה חיטריק, מנהל רוחני.

• הרב יצחק מאיר גוראריה, משפיע בישיבה.

• הרב חיים אליעזר אשכנזי, נו"נ בישיבה.

ההנהלה והצוות כיום

• הרב יהודה שפוץ, חבר הנהלה.

• הרב ראובן צבי יהודה פייגלשטוק, חבר הנהלה.

• הרב שמואל מרדכי קרמר, חבר הנהלה.

• הרב יוסף יצחק שפוץ, מנהל.

• הרב אהרון אליעזר צייטלין, מלמד.

• הרב אריה לייב קפלן, ראש הישיבה הנוכחי.

• הרב צבי הירש גוראריה, משפיע בישיבה.

• הרב משה אבא שטרן, ר"מ וחבר הנהלה בישיבה.

תמונה של תלמידי הישיבה במונטריאול כיום

בין התלמידים בוגרי הישיבה נמנים

• הרב מרדכי שמואל אשכנזי רב אב"ד כפר חב"ד.

• הרב לוי ביסטריצקי רב העיר צפת.

• הרב משה אליהו גרליצקי, משפיע וגבאי בית הכנסת במונטריאול.

• הרב אהרון יעקב שווי, חבר בית הדין של קראון הייטס.

• הרב חיים שניאור זלמן מרוזוב, משפיע במונטריאול.

• הרב יוסף מנחם מענדל טננבוים מנהל תומכי תמימים אושען פארקווי.

• הרב אברהם אזדאבא חבר בית הדין בקראון הייטס.

• הרב ישראל יוסף הנדל, רב הקהילה ומשגיח ישיבת תומכי תמימים מגדל העמק.

• הרב אברהם שמואל בוקיעט, משפיע בישיבת אור שמחה, כפר חב"ד.

• הרב אהרון אליעזר צייטלין. מחשובי אנ"ש וממשפיעי הקהילה בצפת.

• הרב יצחק יעקב רוזנשיין מנהל רוחני ישי"ק תו"א ירושלים.