הבדלים בין גרסאות בדף "דינה"
| (20 גרסאות ביניים של 7 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | + | [[קובץ:ראובן ושמעון.jpg|250px|ממוזער|שמאל|קברה של דינה בת יעקב בארבל, סמוך לאחיה [[ראובן]], [[שמעון]], [[לוי]] ו[[יהודה]], לפי מסורות שונות.]] | |
| − | ''' | + | '''דִּינָה''' הייתה בתו של [[יעקב אבינו]] שנולדה מ[[לאה אמנו]]. |
==לידתה== | ==לידתה== | ||
| − | לאחר לידת ששת בניה של לאה, מספרת התורה על לידתה: | + | לאחר לידת ששת בניה של לאה, מספרת התורה על לידתה: {{ציטוטון|וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה"}}{{הערה|בראשית ל, כא.}}. |
| − | [[רש"י]] | + | דינה היא היחידה מבין [[השבטים]] בני יעקב שלא מוסבר בתורה טעם קריאתה בשם זה. על כך מביא [[רש"י]] את פירוש הגמרא{{הערה|ברכות ס.}}: "פירשו רבותינו שדנה לאה דין בעצמה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות והתפללה עליו ונהפך לנקבה"{{הערה|ובתרגום יונתן: "וְאִיתְחַלְפוּ עוּבָּרַיָא בִּמְעֵיהוֹן וַהֲוָה יָהִיב יוֹסֵף בִּמְעָהָא דְרָחֵל וְדִינָא בִּמְעָהָא דְלֵאָה".}}. |
| − | אודות כך שלא | + | אודות כך שלא נאמר על לאה בלידת דינה "ותהר", בשונה משאר השבטים, יש מפרשים "כי עם [[זבולון]] הייתה בבטן אחת"{{הערה|אבן עזרא.}}. |
==מעשה שכם== | ==מעשה שכם== | ||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
{{ציטוט|תוכן=וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ. וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה|מקור=בראשית פרק ל"ד|מרכאות=כן}} | {{ציטוט|תוכן=וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ. וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה|מקור=בראשית פרק ל"ד|מרכאות=כן}} | ||
| − | ומפרש רש"י | + | ומפרש רש"י שבפרשה זו דינה מתייחסת ללאה "בת לאה" על שם יציאתה, שאף לאה יצאנית הייתה, שנאמר "ותצא לאה לקראתו". |
| − | ב[[מדרש]] מתואר כיצד פיתה שכם בן חמור את דינה לצאת כדי שיוכל | + | ב[[מדרש]] מתואר כיצד פיתה שכם בן חמור את דינה לצאת כדי שיוכל לשאת אותה לאישה. דינה הייתה כיעקב יושבת אוהלים, ולא הייתה יוצאת החוצה. שכם בן חמור הביא נערות משחקות מחוץ לאוהלה, מתופפות בתופים, וכך יצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות. אז תפס אותה שכם ועינה אותה ויצאה מהם אסנת{{הערה|פרקי דרבי אלעזר.}}. |
| − | כשהתורה מספרת על המפגש של יעקב עם [[עשיו]], מציינת התורה שיעקב הציג לפני עשיו את אחד-עשר ילדיו, ואלו את דינה אינה מזכירה. שואל רש"י{{הערה|רש"י בראשית לב, כג.}}: "ודינה היכן הייתה?". והוא משיב: "נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא ייתן בה עשיו עיניו. ולכן נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם". | + | כשהתורה מספרת על המפגש של יעקב עם [[עשיו]], מציינת התורה שיעקב הציג לפני עשיו את אחד-עשר ילדיו, ואלו את דינה אינה מזכירה. שואל רש"י{{הערה|רש"י בראשית לב, כג.}}: "ודינה היכן הייתה?". והוא משיב: "נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא ייתן בה עשיו עיניו. ולכן נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם". עניין דומה מובא במדרש{{הערה|שם=בראשית רבה|בראשית רבה פרשה פ.}}: על יסוד הפסוק "למס מרעהו חסד" (איוב ו, יד). שיעקב מנע חסד מאחיו עשיו, בכך שמנע ממנו את דינה, ולכן היא נישאה לבסוף ל[[איוב]], שאינו לא גר ולא מהול, בשונה מעשיו שהיה מהול. ובמקום להשיאה בהיתר ובהסכמה לעשיו, לבסוף נפלה לידי שכם בדרך איסור. |
לאחר מכן מספרת התורה ששכם הגיע עם אביו חמור ליעקב לבקש את רשות המשפחה לחתונה, ענו לו אחיה כי הדבר יתאפשר רק באם כל אנשי העיר יבצעו [[ברית מילה]] והדבר אכן התבצע במהירות. ביום השלישי מהברית, כאשר הכאב הוא גדול ביותר, יצאו [[שמעון]] ו[[לוי]] בני יעקב והרגו את כל הזכרים והצילו את אחותם דינה. | לאחר מכן מספרת התורה ששכם הגיע עם אביו חמור ליעקב לבקש את רשות המשפחה לחתונה, ענו לו אחיה כי הדבר יתאפשר רק באם כל אנשי העיר יבצעו [[ברית מילה]] והדבר אכן התבצע במהירות. ביום השלישי מהברית, כאשר הכאב הוא גדול ביותר, יצאו [[שמעון]] ו[[לוי]] בני יעקב והרגו את כל הזכרים והצילו את אחותם דינה. | ||
| − | במדרש{{הערה|שם=בראשית רבה}} מובא על הפסוק "וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם" " | + | במדרש{{הערה|שם=בראשית רבה}} מובא על הפסוק "וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם" שהלשון ויקחו פירושו בכח, "גוררין בה ויוצאין". כי הנבעלת לערל קשה לפרוש. ועוד מובא במדרש שדינה אמרה "ואני אנה אוליך את חרפתי", עד שנשבע לה שמעון שהוא יקח אותה לו לאשה. וזהו מה שכתוב "ושאול בן הכנענית"{{הערה|בראשית מו, י.}}, בן דינה שנשאה לכנעני. |
| − | בסיבת הריגת כל בני העיר שכם, כתב [[הרמב"ם]] | + | בסיבת הריגת כל בני העיר שכם, כתב [[הרמב"ם]]{{הערה|משנה תורה, הלכות מלכים, פרק ט.}} שאנשי שכם הפרו אחת מ[[שבע מצוות בני נח]] שהם חייבים בהן, דינין, שהיא הקמת ואכיפת המשפט, שהרי הם ראו את שכם בן חמור גוזל את דינה ולא דנוהו, ולכן ראויים היו לעונש מיתה כדין שבע מצוות בני נח. |
| + | |||
| + | ==המשך חייה== | ||
| + | ב[[פרשת ויגש]]{{הערה|בראשית מו, ט"ו.}}, דינה נמנית עם יורדי מצרים, "אלה בני לאה... ואת דינה בתו", כשזהו האזכור שלה האחרון ב[[תנ"ך]]. המדרשים חלוקים מה עלה בגורלה לאחר מעשה שכם. על פי מדרש אחד היא נישאה ל[[שמעון]] אחיה, וילדה לו את שאול בן הכנענית. על פי מדרש אחר היא נישאה ל[[איוב]]. ויש מדרש נוסף לפיו דינה הרתה לשכם, ונולדה ממנה אסנת. אסנת נתגלגלה ל[[מצרים]] ואומצה בידי אשתו של פוטיפר{{הערה|פוטיפר היה סריס ולא היו לה ממנו ילדים.}} ולבסוף היא נישאה ל[[יוסף הצדיק|יוסף]]{{הערה|פרקי דרבי אליעזר ל"ח.}}. | ||
==בתורת החסידות== | ==בתורת החסידות== | ||
===יציאה חיובית=== | ===יציאה חיובית=== | ||
| − | בסיפור התורה על יציאתה של דינה "ותצא דינה בת לאה, אשר יולדה ליעקב, לראות בבנות הארץ" – מפרש [[רש"י]]: "בת לאה ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית הייתה, שנאמר ותצא לאה לקראתו"{{הערה|רש"י בראשית לד, א.}}. | + | בסיפור התורה על יציאתה של דינה {{ציטוטון|"ותצא דינה בת לאה, אשר יולדה ליעקב, לראות בבנות הארץ"}}{{הערה|בראשית ל"ד א}} – מפרש [[רש"י]]: "בת לאה ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית הייתה, שנאמר ותצא לאה לקראתו"{{הערה|רש"י בראשית לד, א.}}. |
[[הרבי]] מבאר שרש"י בא לבטא כאן את המעלה המיוחדת של דינה ושל לאה: כשם שיציאתה של לאה הייתה דבר רצוי שרצתה להרבות שבטים, כך גם יציאת דינה "לראות בבנות הארץ", הייתה למטרה רצויה וחיובית - כדי להחזירן למוטב. לדינה היה כוח מיוחד להחזיר למוטב אפילו [[רשע|רשעים]] גמורים. | [[הרבי]] מבאר שרש"י בא לבטא כאן את המעלה המיוחדת של דינה ושל לאה: כשם שיציאתה של לאה הייתה דבר רצוי שרצתה להרבות שבטים, כך גם יציאת דינה "לראות בבנות הארץ", הייתה למטרה רצויה וחיובית - כדי להחזירן למוטב. לדינה היה כוח מיוחד להחזיר למוטב אפילו [[רשע|רשעים]] גמורים. | ||
| שורה 37: | שורה 40: | ||
את כוחה זה קיבלה דינה מלאה, ולכן מכנה אותה התורה "בת לאה". רחל ולאה מייצגות שתי דרכים מרכזיות בעבודת ה' – [[צדיק|עבודת הצדיקים]] ועבודת [[תשובה|בעלי-התשובה]]. [[רחל]] מסמלת את עבודת הצדיקים, כפי שנאמר עליה "יפת תואר ויפת מראה", ביטוי לשלמותה הרוחנית. לעומתה, על לאה נאמר "ועיני לאה רכות", תוצאה של בכי, הקשור לעבודת בעל-תשובה. | את כוחה זה קיבלה דינה מלאה, ולכן מכנה אותה התורה "בת לאה". רחל ולאה מייצגות שתי דרכים מרכזיות בעבודת ה' – [[צדיק|עבודת הצדיקים]] ועבודת [[תשובה|בעלי-התשובה]]. [[רחל]] מסמלת את עבודת הצדיקים, כפי שנאמר עליה "יפת תואר ויפת מראה", ביטוי לשלמותה הרוחנית. לעומתה, על לאה נאמר "ועיני לאה רכות", תוצאה של בכי, הקשור לעבודת בעל-תשובה. | ||
| − | שוני זה בין שתי האימהות בא לידי ביטוי גם בבניהן: בני לאה היו האחראים ל[[מכירת יוסף]], וכשעשו תשובה על כך היו בדרגת בעלי-תשובה. לעומתם, בני רחל, [[יוסף]] ו[[בנימין]], היו צדיקים גמורים (ולכן [[בית המקדש]] נבנה דווקא בחלקו של בנימין ולא של [[יהודה]]). | + | שוני זה בין שתי האימהות בא לידי ביטוי גם בבניהן: בני לאה היו האחראים ל[[מכירת יוסף]], וכשעשו תשובה על כך היו בדרגת בעלי-תשובה. לעומתם, בני רחל, [[יוסף הצדיק|יוסף]] ו[[בנימין]], היו צדיקים גמורים (ולכן [[בית המקדש]] נבנה דווקא בחלקו של בנימין ולא של [[יהודה]]). |
לאה ודינה מבטאות אפוא את הכוח לצאת ולפעול גם מחוץ לתחומי הקדושה, להחזיר למוטב ולהשיב בתשובה. ומכאן הוראה לנשי ישראל: אף-על-פי ש"כל כבודה בת-מלך פנימה", הרי אותן נשים שהקב"ה חנן אותן בתכונות מיוחדות להשפיע גם בחוץ – עליהן לנצל תכונה זו לשם שמים, לקרב את הלבבות לעבודת ה' ולהחזיר את בנות-ישראל הנמצאות ב'חוץ' – למוטב. | לאה ודינה מבטאות אפוא את הכוח לצאת ולפעול גם מחוץ לתחומי הקדושה, להחזיר למוטב ולהשיב בתשובה. ומכאן הוראה לנשי ישראל: אף-על-פי ש"כל כבודה בת-מלך פנימה", הרי אותן נשים שהקב"ה חנן אותן בתכונות מיוחדות להשפיע גם בחוץ – עליהן לנצל תכונה זו לשם שמים, לקרב את הלבבות לעבודת ה' ולהחזיר את בנות-ישראל הנמצאות ב'חוץ' – למוטב. | ||
| שורה 43: | שורה 46: | ||
ברור שפעילות זו צריכה להיעשות בתכלית הצניעות, ועד שגם ב'יציאה' בחוץ יהיה ניכר ש"כל כבודה בת-מלך פנימה". דווקא טבען של הנשים, לפעול מתוך קירוב ורכות, מסייע עוד יותר להצליח בקירוב הלבבות לאבינו שבשמים{{הערה|1=[https://drive.google.com/file/d/16BQXWhy6W7aSImnnJs5Sp_21Tmk1oVpS/view?usp=drivesdk לקוטי שיחות חלק לה עמ' 150].}}. | ברור שפעילות זו צריכה להיעשות בתכלית הצניעות, ועד שגם ב'יציאה' בחוץ יהיה ניכר ש"כל כבודה בת-מלך פנימה". דווקא טבען של הנשים, לפעול מתוך קירוב ורכות, מסייע עוד יותר להצליח בקירוב הלבבות לאבינו שבשמים{{הערה|1=[https://drive.google.com/file/d/16BQXWhy6W7aSImnnJs5Sp_21Tmk1oVpS/view?usp=drivesdk לקוטי שיחות חלק לה עמ' 150].}}. | ||
| + | ==קישורים חיצוניים== | ||
| + | *הרב [[יוסף קרסיק]], [https://abc770.org/article_node_1357/#header-0 שליחות הנשים להפצת היהדות] באתר חב"ד אור אין סוף | ||
| + | {{השבטים|}} | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
| + | [[קטגוריה:נשים]] | ||
[[קטגוריה:פרשת ויצא]] | [[קטגוריה:פרשת ויצא]] | ||
[[קטגוריה:פרשת וישלח]] | [[קטגוריה:פרשת וישלח]] | ||
| − | [[קטגוריה: | + | [[קטגוריה:אישים בתנ"ך]] |
גרסה אחרונה מ־20:38, 5 ביוני 2024
דִּינָה הייתה בתו של יעקב אבינו שנולדה מלאה אמנו.
תוכן עניינים
לידתה[עריכה]
לאחר לידת ששת בניה של לאה, מספרת התורה על לידתה: "וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה""[1].
דינה היא היחידה מבין השבטים בני יעקב שלא מוסבר בתורה טעם קריאתה בשם זה. על כך מביא רש"י את פירוש הגמרא[2]: "פירשו רבותינו שדנה לאה דין בעצמה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות והתפללה עליו ונהפך לנקבה"[3].
אודות כך שלא נאמר על לאה בלידת דינה "ותהר", בשונה משאר השבטים, יש מפרשים "כי עם זבולון הייתה בבטן אחת"[4].
מעשה שכם[עריכה]
בעת חזרתו של יעקב מחרן אל ארץ כנען התיישב בשכם וקנה שם חלקת שדה מאת חמור אבי שכם.
לאחר מכן מספרת התורה:
וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ. וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה
— בראשית פרק ל"ד
ומפרש רש"י שבפרשה זו דינה מתייחסת ללאה "בת לאה" על שם יציאתה, שאף לאה יצאנית הייתה, שנאמר "ותצא לאה לקראתו".
במדרש מתואר כיצד פיתה שכם בן חמור את דינה לצאת כדי שיוכל לשאת אותה לאישה. דינה הייתה כיעקב יושבת אוהלים, ולא הייתה יוצאת החוצה. שכם בן חמור הביא נערות משחקות מחוץ לאוהלה, מתופפות בתופים, וכך יצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות. אז תפס אותה שכם ועינה אותה ויצאה מהם אסנת[5].
כשהתורה מספרת על המפגש של יעקב עם עשיו, מציינת התורה שיעקב הציג לפני עשיו את אחד-עשר ילדיו, ואלו את דינה אינה מזכירה. שואל רש"י[6]: "ודינה היכן הייתה?". והוא משיב: "נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא ייתן בה עשיו עיניו. ולכן נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם". עניין דומה מובא במדרש[7]: על יסוד הפסוק "למס מרעהו חסד" (איוב ו, יד). שיעקב מנע חסד מאחיו עשיו, בכך שמנע ממנו את דינה, ולכן היא נישאה לבסוף לאיוב, שאינו לא גר ולא מהול, בשונה מעשיו שהיה מהול. ובמקום להשיאה בהיתר ובהסכמה לעשיו, לבסוף נפלה לידי שכם בדרך איסור.
לאחר מכן מספרת התורה ששכם הגיע עם אביו חמור ליעקב לבקש את רשות המשפחה לחתונה, ענו לו אחיה כי הדבר יתאפשר רק באם כל אנשי העיר יבצעו ברית מילה והדבר אכן התבצע במהירות. ביום השלישי מהברית, כאשר הכאב הוא גדול ביותר, יצאו שמעון ולוי בני יעקב והרגו את כל הזכרים והצילו את אחותם דינה.
במדרש[7] מובא על הפסוק "וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם" שהלשון ויקחו פירושו בכח, "גוררין בה ויוצאין". כי הנבעלת לערל קשה לפרוש. ועוד מובא במדרש שדינה אמרה "ואני אנה אוליך את חרפתי", עד שנשבע לה שמעון שהוא יקח אותה לו לאשה. וזהו מה שכתוב "ושאול בן הכנענית"[8], בן דינה שנשאה לכנעני.
בסיבת הריגת כל בני העיר שכם, כתב הרמב"ם[9] שאנשי שכם הפרו אחת משבע מצוות בני נח שהם חייבים בהן, דינין, שהיא הקמת ואכיפת המשפט, שהרי הם ראו את שכם בן חמור גוזל את דינה ולא דנוהו, ולכן ראויים היו לעונש מיתה כדין שבע מצוות בני נח.
המשך חייה[עריכה]
בפרשת ויגש[10], דינה נמנית עם יורדי מצרים, "אלה בני לאה... ואת דינה בתו", כשזהו האזכור שלה האחרון בתנ"ך. המדרשים חלוקים מה עלה בגורלה לאחר מעשה שכם. על פי מדרש אחד היא נישאה לשמעון אחיה, וילדה לו את שאול בן הכנענית. על פי מדרש אחר היא נישאה לאיוב. ויש מדרש נוסף לפיו דינה הרתה לשכם, ונולדה ממנה אסנת. אסנת נתגלגלה למצרים ואומצה בידי אשתו של פוטיפר[11] ולבסוף היא נישאה ליוסף[12].
בתורת החסידות[עריכה]
יציאה חיובית[עריכה]
בסיפור התורה על יציאתה של דינה ""ותצא דינה בת לאה, אשר יולדה ליעקב, לראות בבנות הארץ""[13] – מפרש רש"י: "בת לאה ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית הייתה, שנאמר ותצא לאה לקראתו"[14].
הרבי מבאר שרש"י בא לבטא כאן את המעלה המיוחדת של דינה ושל לאה: כשם שיציאתה של לאה הייתה דבר רצוי שרצתה להרבות שבטים, כך גם יציאת דינה "לראות בבנות הארץ", הייתה למטרה רצויה וחיובית - כדי להחזירן למוטב. לדינה היה כוח מיוחד להחזיר למוטב אפילו רשעים גמורים.
על כוחה זה של דינה נרמז קודם-לכן, כשהתורה מספרת על המפגש של יעקב עם עשיו. שם מציינת התורה שיעקב הציג לפני עשיו את אחד-עשר ילדיו, ואלו את דינה אינה מזכירה. שואל רש"י[15]: "ודינה היכן הייתה?". והוא משיב: "נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא ייתן בה עשיו עיניו. ולכן נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב". מכאן למדנו כי כוחה של דינה היה גדול כל-כך, שהייתה יכולה להחזיר למוטב אפילו את עשיו.
את כוחה זה קיבלה דינה מלאה, ולכן מכנה אותה התורה "בת לאה". רחל ולאה מייצגות שתי דרכים מרכזיות בעבודת ה' – עבודת הצדיקים ועבודת בעלי-התשובה. רחל מסמלת את עבודת הצדיקים, כפי שנאמר עליה "יפת תואר ויפת מראה", ביטוי לשלמותה הרוחנית. לעומתה, על לאה נאמר "ועיני לאה רכות", תוצאה של בכי, הקשור לעבודת בעל-תשובה.
שוני זה בין שתי האימהות בא לידי ביטוי גם בבניהן: בני לאה היו האחראים למכירת יוסף, וכשעשו תשובה על כך היו בדרגת בעלי-תשובה. לעומתם, בני רחל, יוסף ובנימין, היו צדיקים גמורים (ולכן בית המקדש נבנה דווקא בחלקו של בנימין ולא של יהודה).
לאה ודינה מבטאות אפוא את הכוח לצאת ולפעול גם מחוץ לתחומי הקדושה, להחזיר למוטב ולהשיב בתשובה. ומכאן הוראה לנשי ישראל: אף-על-פי ש"כל כבודה בת-מלך פנימה", הרי אותן נשים שהקב"ה חנן אותן בתכונות מיוחדות להשפיע גם בחוץ – עליהן לנצל תכונה זו לשם שמים, לקרב את הלבבות לעבודת ה' ולהחזיר את בנות-ישראל הנמצאות ב'חוץ' – למוטב.
ברור שפעילות זו צריכה להיעשות בתכלית הצניעות, ועד שגם ב'יציאה' בחוץ יהיה ניכר ש"כל כבודה בת-מלך פנימה". דווקא טבען של הנשים, לפעול מתוך קירוב ורכות, מסייע עוד יותר להצליח בקירוב הלבבות לאבינו שבשמים[16].
קישורים חיצוניים[עריכה]
- הרב יוסף קרסיק, שליחות הנשים להפצת היהדות באתר חב"ד אור אין סוף
| השבטים - בני יעקב אבינו | ||
|---|---|---|
| בני לאה | ראובן • שמעון • לוי • יהודה • יששכר • זבולון • דינה (בת) | |
| בני רחל | יוסף (מנשה ואפרים) • בנימין | |
| בני בלהה | דן • נפתלי | |
| בני זלפה | גד • אשר | |
הערות שוליים
- ↑ בראשית ל, כא.
- ↑ ברכות ס.
- ↑ ובתרגום יונתן: "וְאִיתְחַלְפוּ עוּבָּרַיָא בִּמְעֵיהוֹן וַהֲוָה יָהִיב יוֹסֵף בִּמְעָהָא דְרָחֵל וְדִינָא בִּמְעָהָא דְלֵאָה".
- ↑ אבן עזרא.
- ↑ פרקי דרבי אלעזר.
- ↑ רש"י בראשית לב, כג.
- ↑ 7.0 7.1 בראשית רבה פרשה פ.
- ↑ בראשית מו, י.
- ↑ משנה תורה, הלכות מלכים, פרק ט.
- ↑ בראשית מו, ט"ו.
- ↑ פוטיפר היה סריס ולא היו לה ממנו ילדים.
- ↑ פרקי דרבי אליעזר ל"ח.
- ↑ בראשית ל"ד א
- ↑ רש"י בראשית לד, א.
- ↑ רש"י בראשית לב, כג.
- ↑ לקוטי שיחות חלק לה עמ' 150.
