זכות אבות
|
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
הזכרת זכות אבות היא פעולה המסייעת לאדם לשאת חן וחסד אף כאשר מצד עצמו הוא אינו ראוי לכך.
ה'זכות אבות' העיקרית של עם ישראל, היא האבות הקדושים[1] אברהם יצחק ויעקב. כאשר אנו פונים אל הקב"ה ומבקשים שגם אם אנחנו מצד עצמנו איננו זכאים לחסד ולרחמים, אנו מבקשים שינהג איתנו לפנים משורת הדין בזכות הייחוס שלנו – שאנחנו הצאצאים של האבות שמסרו את נפשם על קידוש השם.
תוכן עניינים
במקורות[עריכה]
עוד קודם יציאת מצרים, כאשר הקב"ה מתגלה למשה רבינו בסנה, הוא מבטיח לו שבכל זמן שבני ישראל יזכירו זכות אבות יענה להם[2].
ואכן, כבר בזמן קריעת ים סוף עמדה לבני ישראל זכות אבות[3], וכן בעת חטא העגל משה רבינו הזכיר זכות אבות, ובכך ביטל את הקטרוג על בני ישראל[4], וכך גם במקומות נוספים במקרא מבטיח הקב"ה הבטחות דומות, דוגמת: "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור"[5].
(חז"ל מעירים כי הביטוי 'זכות אבות' כולל גם את זכותן של ארבעת האמהות[6]).
הדבר היה כל כך משמעותי אצל חז"ל, עד שכאשר העבירו את רבן גמליאל מנשיאותו, לא רצו למנות את רבי עקיבא כיון שהיה בן גרים ואין לו זכות אבות[7].
אף שחז"ל הביאו דעות שונות[8] שזכות אבות תמה, רבי אחא סובר שהיא קיימת לעולם[9].
חז"ל מספרים לנו במשנה כי סדר עבודת היום בבית המקדש התחיל בכך שהכהנים היו שואלים האם 'האיר פני כל המזרח עד שבחברון'[10], הם לא סתם הסתפקו בבדיקה טכנית האם כבר השמש האירה והיום החל, אלא דאגו להזכיר תוך כדי את חברון, שם טמונים האבות הקדושים במערת המכפלה[11].
כך גם בסדר תענית ציבור שהיו גוזרין על הציבור בעקבות בצורת, היו נותנים אפר מקלה על גבי התיבה כדי להזכיר זכותו של אברהם שאמר 'ואנכי עפר ואפר' וזכותו של יצחק שאפרו צבור על גבי המזבח[12].
בדומה לכך גם אנו נוהגים להזכיר דוקא בתחילת התפילה[13], החל מסדר הקרבנות הנפתחות בסיפור אודות מסירות נפשו של אברהם בפרשת העקידה אותה אומרים מייד אחרי ברכות השחר[14], והן בתחילת עיקר התפילה עצמה, תפילת שמונה עשרה, בה אנו פותחים בברכה הראשונה בהזכרת האבות הקדושים[15].
בספר הזוהר מובא ששלושת הסוגים בתקיעת שופר בראש השנה הם כדי להזכיר זכות שלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב[16].
חז"ל מונים 5 ענינים שהביאו לגאולת מצרים, שיהיו גם אלו שיביאו לגאולה העתידה, בהם גם הענין של 'זכות אבות'[17].
שלילת זכות אבות[עריכה]
המשנה במסכת עדויות[18] מספרת על בנו של התנא עקביא בן מהללאל שביקש מאביו קודם פטירתו 'פקוד עלי לחבריך', אך הוא סירב באומרו 'מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך'.
עם זאת, בקשתנו מהקב"ה אינה שיתן לנו בחסד חינם מבלי שנעשה מאומה, אלא רק כצירוף, שהזכות של אבותינו הקדושים תצטרף להשתדלות האדם מעשיו ועבודתו, ובזכות כל אלו יחד יזכה לרחמים.
בתורת החסידות[עריכה]
הרבי מבאר שהסיבה לכך שמזכירים את כל שלושת האבות, כיון שלאברהם ויצחק יש צאצאים נוספים מלבד בני ישראל, וכדי שהזכות תעמוד לבני ישראל דווקא, זהו על ידי שמזכירים ומצרפים את שלושת האבות יחד, כולל יעקב שהיתה מיטתו שלימה וכל צאצאיו הם יהודים[19].
בטעם מחלוקת האמוראים האם זכות אבות תמה או לא, מבואר שאכן כפי שהאבות הם בעולם האצילות, זכות אבות תמה, כיון שזהו אור הנמשך בכלי, והוא מוגבל לפי ערך הכלים, אך זכות אבות כפי שהם בשורשם בחג"ת דעתיק יומין, האור שלמעלה מהתלבשות בכלים, אין הוא מוגבל ולכן מצד בחינה זו זכות אבות לא תמה[20].
הרבי קישר מספר פעמים[21] את הזכרת זכות אבות, עם מנהג חסידים להזכיר את רבותינו נשיאינו כדי לעורר על עצמם זכות, ובפרט במוצאי שבת שנוהגים להזכיר את הבעל שם טוב.
הרבי הזכיר וביאר את הטעם לכך שבשער ספר התניא מופיע הפסוק 'בקדוש ישראל יגילו' כציון למספר השנה, ואף כשעשו דפוסים נוספים השתדלו להשתמש בפסוק זה דווקא, כי יש בו זכרון זכות אבות, במילה 'ישראל' הרומזת לבעל שם טוב, ובאותיות ב' ד' שבתיבות 'בקדוש' הרומזות למגיד ממעזריטש[22].
בגליון הקריאה והקדושה הופיע המדור 'זכרון זכות אבות', בו הופיעו תאריכים הקשורים עם מאורעות חייהם של רבותינו נשיאינו וצאצאיהם.
הרבי ציין מספר פעמים לשל"ה[23]. שכתב שיש תועלת בהזכרת רבותינו הקדושים באמירת שמותיהם בפה דווקא, ועל יסוד זה – נוהגים חסידים להזכיר את שמות רבותינו נשיאינו כדי לעורר זכות אבות[24].
ראו גם[עריכה]
הערות שוליים
- ↑ כמאמר חז"ל 'אין קורים אבות אלא לשלושה'.
- ↑ רמב"ן על הפסוק (שמות ג, טו): 'וזה זכרי לדור דור' - יחזור אל אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, כי לא לעולם ישכח ברית אבות וכל הדורות כאשר יזכירו אלהי אברהם יצחק ויעקב ישמע אל ויענם.
- ↑ זוהר פרשת בשלח דף סט.
- ↑ שמות לב, יג: "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ".
- ↑ ויקרא כו.
- ↑ ספרא בחוקותי פרק ח', שדורשים זאת מהמילים 'וזכרתי את בריתי יעקב' וכן ביצחק ואברהם, שתיבת 'את' היא ייתור לשון המרבה גם את האמהות.
- ↑ ברכות כז, ב.
- ↑ שבת נה, א.
- ↑ ויקרא רבה לו, ו: מר ר' אחא: לעולם זכות אבות קיימת, לעולם מזכירים ואומרים: "כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך. וראה ברש"י שמות לג, יט (ממסכת ראש השנה דף יז) שהקב"ה העניק למשה רבינו את י"ג מידות הרחמים כדי שגם לאחר שתכלה זכות אבות – יהיה כיצד לעורר את רחמיו של הקב"ה.
- ↑ יומא ג, א. תמיד ג, ב.
- ↑ ראה בפירוש רבינו עובדיה מברטנורא שם: "וכדי להזכיר זכות אבות מזכירין חברון:".
- ↑ מדרש רבה בראשית מט, כג.
- ↑ שיחת אדמו"ר הריי"צ ליל ב' דראש השנה תש"ט, שזכות אבות היא ההקדמה והתחלת העבודה.
- ↑ שולחן ערוך הרב, אורח חיים ח"א, הלכות השכמת הבוקר, סעיף א'. ובמהדו"ק סי"א נכתב טעם נוסף. וראה אג"ק ח"ג ע' רסג. ושיחת שבת פרשת בשלח תשכ"ג בה מבאר החילוקים בין הלשונות במהדורה קמא ובמהדורה בתרא.
- ↑ "וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה".
- ↑ זוהר חלק ג צט, ב. הובאר והתבאר בשיחת שבת פרשת ניצבים תשי"ח.
- ↑ ירושלמי תענית פרק א' הלכה א. מדרש רבה דברים פרשה ב, יד (כג). הוזכר גם בספר המאמרים אידיש בלה"ק, עמוד 212 (חשון תש"ד).
- ↑ פרק ה', משנה ז'.
- ↑ לקוטי שיחות חלק לב שיחה א' לפרשת בחוקותי.
- ↑ תורת חיים אדמו"ר האמצעי בראשית חלק ב' תולדות קנא, ג.
- ↑ ראו לדוגמא שיחת שבת בראשית תשכ"א.
- ↑ שיחת י"ט כסלו תשי"ד.
- ↑ של"ה בהקדמתו בית אחרון (יג א) בהג"ה. ועייג"כ ספר שפתי ישנים להר"ר שבתי משורר בס בהקדמה.
- ↑ ראו לדוגמא שיחת שבת פרשת בשלח תשי"ג.
