גרשון צבי רוזנשטיין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.jpg ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
Гриша.png

הרב גרשון צבי רוזנשטיין (ידוע בכינוי גרישה), היה ד"ר לביופיסיקה, ראש המחתרת החב"דית בברית המועצות, ומנהיג חסידי חב"ד במוסקבה תחת שלטון הקומוניסטים.

תולדות חייו המוקדמים[עריכה]

נולד בשנת 1938 בברדיצ'ב למשפחה יהודית מתבוללת. בשנות מלחמת העולם השניה התייתם מאביו ואמו נמלטה עמו אל עומק רוסיה. סבתו, אשר התאלמנה מבעלה (שהיה מחסידי בויאן וממשפחת ירוסלבסקי הידועה) ושמרה תורה ומצוות במסירות נפש, לימדה אותו בגיל שש את הפסוק "שמע ישראל", וזה היה הקשר היחיד שלו עם היהדות באותם שנים.

לאחר המלחמה, התיישבה משפחתו בז'יטומיר. בהיותו שם, סיים את לימודיו בבית הספר בהצטיינות, וזכה בקתדרה לפסיכולוגיה פיזיולוגית באקדמיה הפדגוגית. בנוסף, היתה לו גם מלגת מחקר במסגרת המכון הצבאי לביוניקה. באותם שנים התחתן עם זוגתו מרת נטליה.

תחום עיסוקו היה "פסיכולוגיה פיזיולוגית" אשר באה לחקור את השפעת החומר על הרוח, תחום אשר טופח על ידי השלטונות הסובייטים במטרה להוכיח את עליונות החומר. אולם, אצלו התפתחה הכרה הפוכה, כאשר דוקא מתוך מחקריו המדעיים השתכנע בקיומה של הוויה רוחנית נעלית; אולם מפאת ידיעותיו המוגבלות, התקשר זה אצלו אז דוקא ליוגה ולדתות המזרח.

התעוררתו ליהדות[עריכה]

התעוררותו ליהדות התחילה עקב גילויי אנטישמיות. כאשר ביקש לצרף לעבודה מדעית עמית יהודי, נאמר לו כמעט במפורש שאי-אפשר לקדם כך שני יהודים בו זמנית. גם התקדמותו המדעית שלו עצמו נתקלה בקשיים ו"תקרות זכוכית". השיא הגיע בעקבות מלחמת יום כיפור שגרמה אצלו להתעוררות עמוקה. הוא הגיש בקשת יציאה וסורב, ובעקבות כך גם פוטרו הוא ורעייתו ממשרותיהם ונמנע ממנו כל השתתפות בחיי המדע המאורגנים, בעקבות כך החלו לעבוד במשרות פשוטות; הוא כשומר לילה והיא כעובדת נקיון. לאחר שהגברת צילה רויטבלט (מהפעילים למען המסורבים) העמידה לרשותם הלוואה גדולה, החל לעבוד בריפוי טבעוני כאשר הוא משתמש בידע שצבר קודם לכן אודות השפעת הרוח על החומר.

את ראשית דרכו החל כפעיל עליה ציוני, והשתתף בהפגנות ובסמינריונים שלהם. גם לאחר שהתקרב לחב"ד, לא ניתק את קשריו עם הגרעין הציוני והמשיך לפעול במסגרתם. בשנת תשל"ז הכיר את החסיד ר' געצל וילנסקי. הלה קירבו ליהדות ולחסידות חב"ד. לאחר זמן, כאשר התגלו כשרונותיו וכוחותיו הארגוניים, הוטל עליו לעמוד בראש המערכת הארגונית.

הוא אירגן קבוצה מחתרתית ללימוד תורה ויהדות, כאשר ניצל את מעמדו כמדען לקרב אנשי מדע ליהדות[1].

בתקופה הזאת ערך יחד עם חברו שמעון ינטובסקי סקירה ותמונות של מצב בתי הכנסת והיהדות בכל רחבי רוסיה[2]. פעל רבות למען אסירי ציון, כשהוא משיג למענם אוכל כשר ותשמישי קדושה, כמו כן פעל לרווחתם[1]. עסק גם בהעברת עצמותיו של החסיד ר' מרדכי דובין לבית החיים במלחובקה[1].

את כל פעילותו עשה בקשר הדוק עם הרבי, באמצעות הארגון עזרת אחים. כתובתו ומספר הטלפון שלו היו ידועים ברחבי רוסיה, ולמרות עינם הפקוחה של הק.ג.ב. היו שלוחי עזרת אחים מטלפנים אליו ובאים לביתו על מנת לתכנן את צעדיהם ברחבי רוסיה[1].

בארץ ישראל[עריכה]

בשנת תשמ"ח השיג היתר יציאה מברית המועצות. לפני הגירתו שאל את הרבי אם למנות אחד מאנ"ש שימלא את מקומו או להקים ועדה. הרבי בחר באפשרות השניה, ובעקבות כך התקיימו בחירות בין אנ"ש דמוסקבה. הנבחרים היו: ר' אורי קמישוב, ר' זאב קורבסקי, ור' אלכסנדר שנצס[3].

לאחר שעלה לארץ השתלב בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה. ‏ בשנותיו האחרונות שימש בתפקיד היו"ר במכון מדעי טכנולוגי להלכה.

נפטר ביום כ"ז תשרי תשס"א.

משפחתו[עריכה]

  • בנו ר' מיכאל רוזנשטיין, ירושלים.
  • בנו ר' אפרים רוזנשטיין, חברון.

לקריאה נוספת[עריכה]

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 1.2 1.3 משה לברטוב, הרה"ח ר' גרשון צבי רוזנשטיין ע"ה, שבועון בית משיח גליון 297.
  2. מאוחר יותר הוציא ינטובסקי לאור את ממצאיו כספר בשפה הרוסית.
  3. מרדכי סטיימן, ‏Secrets of the Rebbe That Led to the Fall of the Soviet Union‏, ניו יורק תשס"א.