איסור הוראה בשיכרות

בהלכה, האיסור לכהן להורות כשהוא שיכור אוסר על כהן מורה הוראה או כל מורה הוראה - אפילו אינו כהן - להורות בהלכות התורה כשהוא שיכור. הביטוי "שיכור" פורש במשמעות חז"ל לא רק בשיכור שנעשה כזה כתצאה משתיית יין, אלא על כל שיכור שנעשה מכל דבר שמשכר דעתו של הכהן עד שלא יוכל לחשוב בצלילות על הנידון ופרטיו.

מקור האיסור

מקור האיסור מופיע בחומש ויקרא פרשת שמיני:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה.

— ויקרא פרק י

למרות שלפי פשטות קריאת הפסוק מדובר רק באזהרת אהרן ובניו הכהנים, הספרא דורש כי בעצם מדובר לא רק על כהן אלא אפילו לאינו כהן שמורה הוראות בישראל. אם כן, מפרשני המקרא והמדרש הסבירו כי הקדוש ברוך הוא בחר בביטוי הנוכחי בגלל שנהוג בישראל לדרוש הוראה מפי הכהן. ובלשון הסברת הרלב"ג; "וּלְהוֹרֹת.. זה לכהן באזהרה לפי מה שנתבאר בזה המקום, וישראל אינו באזהרה, לפי שזה הדין יותר ראוי בכהן כי השגגה תהיה בהוראתו תזיק יותר לפי שהוא משותף לכל ישראל בענין ההוראה כענין שנאמר "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב.." ו.."כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט.. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם" ואין הענין כן בישראל המורה הוראות."

משמעות המילה

כהסבר למשמעות המילה "הוראה" יש כמה דעות; יש סוברים כי הוראה אינה נקראת אלא "להקל" במצווה ויש מציינים כי "הוראה" אינה אלא כשנושא ונותן הכהן בדעתו ומסיק דבריו בביטוי הלכתי. לפי הגיונות של המלבי"ם, המילה מציינת ביטוי הלכתי ודווקא למי שאינו יודע ההלכה מצד עצמו^{[כלומר?]} וכן מבואר שאינו חייב בהוראת הלכה מהלכות התורה כל כך מפורשת שאפילו הצדוקים מודים בו.

סוגי הוראות אסורות

לפי הספרא והתלמוד, תוקף האיסור חל על כהן מורה הוראה ביציאתו מן המקדש אל העם להורות להם בהלכות התורה;

משמעות ציווי התורה לכהנים להורות הלכות לישראל
ביטוי המקרא	שיטת הספרא	התלמוד בבלי
ולהבדיל בין הקדש ובין החל	דיני ערכין	דמין וערכין חרמין והקדשות
ובין הטמא ובין הטהור	דיני טומאה וטהרה	דיני טומאה וטהרה
ולהורת את בני ישראל	הוראות	הוראה
את כל החקים	הוראת מדרש	מדרשות
אשר דבר ה' אליהם	הוראת הלכה	הלכה
ביד משה	הוראת מקרא	תלמוד

לפי פרשני התלמוד, כל הדברים שאסורים לכהן שיכור להורות הם מסוג הלכה פסוקה דווקא ולא ביטוי מאמרי של פלפול בתורה שמבאר מספר שיטות וסתם דעות. וכן מבאר הרד"ל שמדובר כאן רק בענייני הוראה של הלכה מעשית ממש אולם, לפי פרשני ספר יחזקאל, תחום ההוראה של הכהן מקיף את התורה שבעל פה כולה

איסור או אזהרה

לפי משמעות המקרא, יש לאיסור כל תוקף של לאו -שעונשה עונש מוות. וכן הספרא, בפתיחת דרישתה, מציין כי כהן העובר על האיסור ומורה כשהוא שיכור חייב מיתה. אולם, מיד היא מביאה עוד דרוש, מסוג של קל וחומר, שמשמעתה כי אין עונש מוות על כהן בהוראתו שיכור. וכן ספר החינוך מפרש, שאין עונש מוות לכהן לפי כללו הרווחת בספרו שאין עונשים מוות על איסור חסר מעשה ממשית -ואין דיבור נחשב כמעשה לחייבו מוות.

הרמב"ם וכן ספר חינוך אינם מביאים את האיסור כלאו בפני עצמה, אלא ייחד עם האיסור לכהן להקריב קרבנות כשדעתו מטורף בשכרות. אולם, הרמב"ן חולק באמרו כי מדובר כאן על שני מצוות נפרדות. המזרחי מפרש כי אף על פי שהייתי חושב שה"ו" של "ולהבדיל" וה"ו" של "ולהורות" מחבר את תוכן הפרשה לחייב הכהן מיתה, יש בפסוק יתרון ביטוי של "אתה ובניך אתך" שנחשב כ"מיעוט אחר מיעוט" ומשמעה כאן שלא חייבים מיתה על הוראה מתוך שכרות

עת האיסור

לפי משמעות רוב פסוקי התורה, עיקר התקופה בו מחייבים כהן על הוראה כשהוא שיכור הוא בזמן שהוא מורה הלכה מתוך בית המקדש, וכן מבינים מפסוקי התורה שמדברים על זמן עמדת בית המקדש במקומו, כמו "" (ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט) או הוראה על נגע צרעת (שאיננה מופיע בימינו) או ריבי ממונות כמו "הכהנים בני לוי.. על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע" (דברים כא ה). למרות שלדעת כמה פרשני ימינו, יש לכהן סגולה להורות בכל עת - אף כשאין בית המקדש בנוי, לא פורש במקורות האם קיים איסור בעל תוקף חומרתי על כהן שמורה בהלכות התורה בעת שיכרותו יותר מאשר למורה הוראה שאינו כהן.

טעם האיסור בתורת חסידות חב"ד

לפי פרשנות המקרא, סיבת האיסור לכהן להורות בהלכות התורה כשהוא שיכור הוא כי היין מבלבל לכל אדם את דעתו הצלול ולא יוכל להבחין בדקדוק הלכתי. אולם האדמו"ר האמצעי מרחיב את הדיבור בביאורו כי למען הבחנה בין טמא לטהור דרוש כל אדם לחכמה צלולה ודעה מיושבת -דברים שמקורם בספירת החכמה, ו"שורש הקבלי" של כהן הוא מספירת החסד -שמושרשת בספירת החכמה. לכן, לפי האדמו"ר, התורה דורשת מהכהן להורות בהלכותיה. ואילו יין מושרש בבינה - שממנה מסתעפת אש ודין קשה. ומחמת ההתנגדיות של שני ספירות הללו, הקדוש ברוך הוא אסר לכהן להורות בתורה כשהוא תחת השפעה של יין המשכר.