צדוקים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הצדוקים היוו קבוצה של מינים בתקופת בית שני. הם נקראו כך על שם מנהיגם הראשון - צדוק. צדוק היה תלמידו של אנטיגנוס איש סוכו. צדוק טעה בהבנת מאמר רבו "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", וחשב שכונתו שאין כלל מושג של שכר ועונש. חלק משיטתם היתה שצריכים ללמוד את התורה על פי שכל אנושי. ולכן לא היו מודים במסורת חז"ל. הצדוקים טענו, שכיון שהתורה "לא בשמים היא", צריך כל אחד ליקח את התורה לפי שכלו.

ולכן, על ניסוך היין שענינו הבנה והשגה - הסכימו, אבל על ניסוך המים שענינו קבלת עול מלכות שמים - התנגדו.[1]

הערות שוליים