ימים שבין יום הכיפורים לסוכות

ימים שבין יום הכיפורים לסוכות הם ימי חסד ושמחה, בהם מתחילה ההשפעה הרוחנית של חג הסוכות, ועסוקים בהכנות לקיום מצוות סוכה. בימים אלה אין אומרים תחנון.

מעלת הימים

כבר בחז"ל מודגשת מעלת ימים אלו, שבני ישראל עסוקים במצוות בניית הסוכה ורכישת ארבעת המינים, ולכן היום הראשון של חג הסוכות נקרא בפסוק "ולקחתם לכם ביום הראשון", שהוא ראשון ל'חשבון עוונות' כיון שעד אז מרוב שטרודים בעסק המצוות, אין זמן לחטוא.

נוסף לכך, ימים אלו הם ימי שמחה, כפי שמובא במדרש כי במוצאי יום הכיפורים מכריזה בת קול: "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלוקים את מעשיך", ועל יסוד זה כתב השל"ה שבימים שבין יום כיפור לסוכות יש להרבות בשמחה.

בסידור האריז"ל מבואר שעד ליום הכיפורים, אלו ימי דין שמאיר בהם הגבורות האלוקיות, ולאחר עבודת בניין המלכות בראש השנה, מתחילים להימשך בעולם רק ה' גבורות לצורך בניינה, ולאחר שנעשית 'פרצוף' שלם ועומדת פנים בפנים כנגד הז"א, מתחיל לאחר יום הכיפורים ההארה של ה' חסדים בחינת 'וימינו תחבקני' מצד מעלת הימים עצמם גם בלי התעוררות האדם, מחמת הארת האין סוף המגיע בימים אלו, בי"א תשרי חסד הנוגע להוד (האות ב' מהשם אב"ג ית"ץ), בי"ב תשרי החסד הנוגע לנצח (כנגד האות ג'), בי"ג תשרי החסד הנוגע לתפארת (כנגד האות י'), ובערב חג סוכות החסד הנוגע לגבורה (כנגד האות ת'), וביום הראשון של סוכות נשלמת הארת הה' חסדים.

ענין זה נפסק להלכה גם בשולחן ערוך, שהימים שבין יום הכיפורים לסוכות הם ימי שמחה, שבהם היו מחנכים את המזבח בימי שלמה, לכן לא מתענים בהם כלל (אפילו ביום יארצייט), ואין אומרים בהם תחנון.

ארבעת ימים אלו מכוונים כנגד ארבעת האותיות של שם הוי' שבנפש ובכל יום מתגלה ומאיר אות משם הוי', והרבי התבטא על הימים האלו שהעילוי שלהם על יום הכיפורים הוא "עילוי שבאין ערוך".

אצל הרבי

מידי שנה נוהג הרבי לקבל ארבעת המינים ולערוך חלוקת ארבעת המינים (ובשנים בהן היה עומס מיוחד של אורחים, התקיימה גם חלוקת לעקאח) בימים אלו.

כמו כן, בתאריכים אלו מפרסם הרבי מכתב כללי וכן מברקי ברכה לריכוזי אנ"ש ברחבי תבל, ועבור משתתפי ההקפות שניות.

במניין התפילה של הרבי ב-770 נוהגים על פי הוראת הרבי להשתמש בשבת שבין הכיפורים לסוכות בספר תורה של משיח.

המעלה הפרטית המיוחדת של כל אחד מהימים

י"א בתשרי

ערך מורחב – גאט'ס נאמען

מוצאי יום הכיפורים הוא "קצת יום טוב" בו בת קול יוצאת ואומרת "לך אכול בשמחה את לחמך". בלילה זה לאחר תפילת ערבית והבדלה, עורכים קידוש לבנה, אוכלים סעודה ועושים התוועדות מיוחדת, עוסקים בתורה ומתחילים להתעסק בעניין הסוכה.

במוצאי יום הכיפורים אומרים "גוט יום טוב". אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך מבאר שאחד הטעמים לתקיעה שבסיום תפילת נעילה הוא "להראות שהוא יום טוב ולהרבות בסעודה, מפני שאין יום טוב זה מפורסם, עשו בו תקנה לפרסמו. לכן יפקדו איש את רעהו בצאתו מבית הכנסת כדרך שאומרים בשבת ויום טוב". בליובאוויטש ב"אולם הקטן", הכריזו זאת.

בזמן זה, לאחר עבודת התשובה של יום הכיפורים, מתחיל העניין של "ויעקב הלך לדרכו" בקיום התורה והמצוות בסור מרע ועשה טוב בפועל ממש.

ביום שלאחר יום הכיפורים משכימים לבית הכנסת, שלא ייראה חלילה שאנו נכנעים לפני הקדוש ברוך הוא רק בעת שאנו צריכים לבקש שיוציא את דיננו לטובה. יום זה הוא נעלה מאוד ונקרא "גאטס נאמען" כלומר "בשם השם".

(ביום זה גם הקהיל משה רבינו את כל עם ישראל לאחר ירידתו מהר סיני, ובשנת תקנ"ג נערכה ההכנסה לחיידר של אדמו"ר הצמח צדק על ידי סבו אדמו"ר הזקן).

בשנים תשמ"ט-תש"נ נשא הרבי שיחה מיוחדת ביום זה.

י"ב תשרי

ערך מורחב – י"ב תשרי

על פי אחת המסורות ביום זה ביקרו שלושת המלאכים באוהלו של אברהם אבינו ובישרו על לידת יצחק.

בשנת ה'תקל"ז הסתלק בתאריך זה רבי אברהם המלאך, בנו של המגיד ממזריטש.

לאורך השנים הרבי התוועד יותר מעשר פעמים בתאריך זה, בעיקר כשחל בשבת.

י"ג תשרי

ערך מורחב – י"ג תשרי

בשנת ב'מ"ט הקב"ה הפך בתאריך זה את סדום וערי הכיכר נהפכות.

יום זה הוא יום ההילולא להסתלקות אדמו"ר המהר"ש שהסתלק בשנת תרמ"ג, ובקשר עם תאריך זה הרבי נוהג להתוועד או לומר שיחה.

בשנת תשמ"ח הכריז הרבי בתאריך זה על מבצע הקהל.

י"ד תשרי

ערך מורחב – י"ד תשרי, ערב חג הסוכות

יום זה הוא יום היארצייט של רבי יהודה לייב מאניפולי, מתלמידי המגיד ממזריטש ומידידיו הקרובים של אדמו"ר הזקן.

קישורים חיצוניים

• שניאור אשכנזי, הימים הגדולים שבין יום כיפור לסוכות