הכנה

הכנה היא פעולה מקדימה המוכרחת עבור הצלחת הפעולה. ככל שהדבר חשוב יותר, דורש הוא יותר התעסקות והתמסרות להכין אותו כראוי.

ההכנה למצווה מוכרחת אף מצד ההלכה ובכמה פרטים, חשיבות ההכנה עולה מבחינה מסויימת על המעשה עצמו.

חשיבות ההכנה

כפי שבנוהג העולם כל דבר חשוב ובעל משמעות דורש הכנה, כך גם בעניני תורה ומצוות.

אחת המצוות ממנה לומדים חז"ל בהדגשה מיוחדת את חשיבות ההכנה וממנה ניתן ללמוד לשאר המצוות, היא ההכנה לשבת, שמוטל על האדם להשכים ולהכין את צרכי השבת מבעוד מועד, ואף אם הוא בעל ממון או אדם מכובד, צריך הוא לטרוח בגופו לעסוק בהכנות לשבת.

בהלכה

על פי הלכה, מוטל על האדם חיוב תמידי לקיים את כל התורה כולה, ועל כן, מוטל עליו החיוב גם לדאוג להכין את כל מה שדרוש לו עבור קיום המצווה בפועל, וכך לדוגמה מוטל עליו החיוב לדאוג לסכין ראויה עבור קיום מצוות ברית המילה ביום השמיני, להתאמן מבעוד מועד על תקיעת שופר ולוודא שיש ברשותו קרן איל כשרה, לבער את החמץ קודם שמגיע זמן איסור חמץ, וכן בשאר המצוות.

ההכנה למצווה חשובה עד כדי כך, שלדעת הירושלמי מוטל על האדם חיוב לברך על ההכנה למצווה, והגאון הרוגוצ'ובי מבאר שהיא הופכת להיות חלק מהמצווה עצמה.

דברי חז"ל ש"העוסק במצווה פטור מן המצווה", נאמרו גם על העוסק בהכנה למצווה, שנחשב לו כאילו עוסק במצווה עצמה, ולכן העוסק בהכנה למצווה אחת פטור אפילו ממצווה אחרת.

הרבי חוקר בנוגע להכנה למצווה, האם על האדם להתחיל בהכנה למצווה גם כאשר יש בידיו רק אפשרויות חלקיות והוא לא יוכל להשלים את המצווה כעת, או שעדיף להמתין ולעשות גם את ההכנה בשלימות, ותולה זאת במחלוקת הבבלי והירושלמי.

רבותינו נשיאינו הקפידו שאפילו ההכנה למצווה תיעשה בדרך הטבע, היות ותכלית המצוות היא להמשיך אלוקות בגשמיות העולם ולזכך אותה, כפי שמסופר על אדמו"ר הזקן שאפילו את עצירת הספינה בשעת המאסר לא רצה לעשות בדרך נס כדי שיוכל לערוך קידוש לבנה בעמידה.

בדברי חז"ל מכונה ההכנה למצווה בשם 'מכשירי מצווה' כאשר חז"ל חולקים האם הם דוחים את השבת או לא, ולהלכה נפסק שלא, כשהרבי תולה את צדדי המחלוקת האם ההכנה לפעולה נחשבת כמו הפעולה עצמה או לא.

חינוך קטנים

הכנת הקטנים שידעו ויוכלו לקיים את המצוות כשיגיע זמן החיוב שלהם בגיל בר מצווה, אינו מצד החיוב של שאר מצוות התורה, היות ואינם בני חיוב ולא ניתן להטיל עליהם כל חובה הלכתית (בדוגמת גר שלא מלמדים אותו את כל התורה כולה, אלא רק מקצת מצוות כי לא ניתן להטיל עליו את כל חיובי התורה בעודו גוי שאינו בן חיוב), והחיוב הוא מצד ציווי מיוחד של התורה ללמד את הילדים ולחנך אותם.

בתורת החסידות

אדמו"ר המהר"ש מדייק במאמר חז"ל "זריזין מקדימין למצוות", שהוא עוסק בהכנה למצווה שצריכה להיות בזריזות (מה שאין כן המצווה עצמה שצריכה להיות במתינות), והרבי מוסיף על כך שדווקא כאשר יהודי מתמסר להדר בהכנה למצוות, הוא מבטא בזה את אהבתו העמוקה לקדוש ברוך הוא, הרבה יותר מאשר בקיום המצווה עצמה בהידור.

בשל החשיבות הרבה שתורת החסידות מייחסת להכנה, הניחו רבותינו נשיאינו דגש רב גם על אופן ההכנה לקיום המצוות, דוגמת ההקפדה שהסופר סת"ם העוסק בהכנת התפילין והמזוזות יהיה ירא שמים בתכלית.

(כך גם בנוגע לכללות עבודה השם, שהתעוררות הלב לעבודת השם היא ההכנה לקיום המצוות בפועל, דבר הרמוז בין השאר בכך שתפילין של יד שכנגד הלב, קודמים לתפילין של ראש שכנגד השכל, היות ודווקא "כל שיראת חטאו קודם לחכמתו חכמתו מתקיימת", וכדי שלימוד התורה וקיום המצוות יהיה כדבעי, מוכרחת לכך ההכנה של יראת שמים).

הרבי מציין שכללות קיום התורה ומצוות שלנו בזמן הגלות הוא מעין 'הכנה' לקיון המצוות בזמן הגאולה, כמאמר חז"ל על הפסוק 'הציבי לך ציונים'.

ראו גם

• הכנה לשבת

לקריאה נוספת

• הרב איסר שפרינגער, הכשר מצווה, בטאון 'היכל ליובאוויטש' (בית שמש), גליון ב' עמוד 43