מדינת ישראל

מדינת ישראל היא ישות ריבונית שלטונית שנוסדה על ידי ראשי הציונות באזור (רוב) שטחי ארץ ישראל ואף מעט מחוצה לה. הוקמה בה' באייר שנת תש"ח על ידי התנועה הציונית, סביבה היו חילוקי דעות בין גדולי ישראל.

הכנסת, בית המחוקקים של מדינת ישראל

היחס למדינה

שלילית עצם קיום המדינה

קיום מדינה יהודית
בשנת תש"כ נשאל הרבי, האם יש קיום לארץ-ישראל בתור מדינה פוליטית? כאשר הרבי שמע את השאלה הוא העיר, ששאלה זו יכולה להיות מג' בחינות - מבחינת השקפת הדת, מבחינה כלכלית ומבחינה פוליטית, ומהי כוונת השואל. וכאשר ענה השואל שכוונתו אם יכולה להיות התאמה בין הבחינה הדתית והפוליטית, אמר הרבי (בבת-שחוק), שזהו מענה "דיפלומטי" שאינו עונה על השאלה... על השאלה עצמה, השיב הרבי על פי משל: מכונה, או כל מערכת שהיא, יכולה לפעול בדרגות שונות של יעילות - החל מביצוע מלאכות קלות, ועד לביצוע מלאכה בקנה-מידה גדול, על ידי ניצול מקסימום הכח שבה. ומובן, שאף שגם באופן הא' נעשתה כאן מלאכה על ידי המכונה, בכל זאת, אותה מלאכה שהייתה יכולה להיעשות בהתאם למלוא כחה של המכונה - לא נעשתה. ולכן, כאשר מכינים תכנית כדי לפעול ולהשפיע בענין מסויים - משתדלים לעשות זאת באופן שכל הענינים שבתכנית יפעלו במלוא כחם. על דרך זה בעניננו: ארץ-ישראל יכולה להיות בב' אופנים: "מדינה של יהודים" גרידא, או "מדינה יהודית". אם תהי' זו "מדינה של יהודים" בלבד - הרי אינה אלא מדינה "לוונטינית" נוספת, כשם שסוריא היא מדינה של סורים (ועל דרך זה לבנון, מקסיקו, ארצות הברית וכו'), ובאופן כזה אינה מנוצלת במלוא יכלתה; מה שאין כן אם תיעשה "מדינה יהודית" - הרי זה ענין מיוחד ויוצא מן הכלל כו'. אמנם, כדי שתהי' "מדינה יהודית", המנוצלת במלוא יכלתה - הרי זה דוקא על ידי זה שאופן הנהגת המדינה הוא על פי התורה ומסורת ישראל. (ומובן שאין זו סתירה לכך שתהי' מדינה "נורמלית", שיש בה משפחות הכוללות אנשים נשים וטף, מוסדות וכו' - כי גם על פי תורה לא צריכה ארץ-ישראל להיות ענין רוחני ומופשט, אלא ארץ שיש בה כל הענינים כמו במדינות אחרות). ודוקא באופן זה תהי' אכן ארץ-ישראל "מדינה יהודית", מדינה ייחודית השונה משאר המדינות, בכך שהיא עומדת במדריגה נעלית יותר ועוסקת (ומשפיעה בזה גם על סביבתה) במטרות נעלות יותר.
תורת מנחם - חלק כ"ז - שנת תש"כ - חלק ראשון. שיחת שבת פרשת משפטים, 399.

רבותינו נשיאינו התייחסו והתנגדו לעצם קיום מדינה ושללו אותה בעיקר מהסיבות:

• טעמם ההלכתי: משם איסור שלושת השבועות, שהקב"ה השביע את ישראל שלושה שבועות שלא ינסו להביא את הגאולה בכוחות עצמם, על ידי קיבוץ עם ישראל לארץ ישראל, אדמו"ר הרש"ב היה הראשון מבין כל גדולי ישראל שהעיר על נושא זה וכן כתב:

"גם השלמים עם ה' ותורתו [...] בהָגלות הזה עלינו לצפות לגאולתנו וישועתינו של הקב"ה שלא על ידי בשר ודם [...] וכל שכן בכוחות ובתחבולות גשמיים, דהיינו לצאת מהגלות בכח הזרוע אין אנו רשאים".

• חשש משום התבוללות, לדעת אדמו"ר הרש"ב, הציונות מסוכנת יותר ממהשכלה וההתבוללות, משום שהמחזיקים בה רואים את עצמם כיהודים כשרים, ורוצים לשנות את המסורת היהודית, אף על פי ש"כל דתם היא לאומיות". דבר זה אכן קרה בראשית הקמת המדינה. בשנת תש"ג עסק אדמו"ר הריי"צ בפרשת ילדי טהרן, אשר נלקחו בידי הציונים שרצו להעבירם מדתם, אדמו"ר הריי"צ התאמץ בכל כוחו שהילדים יגיעו לידיים הנכונות.
• אחת הבעיות הן שהציונות לא ראתה חשיבות בארץ ישראל, בתורת ישראל או בעם, אלא הציונים רק רצו מדינה משלהם, שיהיה "פיתרון לבעיית היהודים", או כפי שאמר דוד בן גוריון שהציונות באה :"לשנות את מהותו של כלל ישראל!", בזמן השואה בשעה שהעם היהודי היה נתון במחנות ההשמדה, מה שעניין את הציונים הייתה המדינה. כששלחו מכתב לאחד מראשי הציונות אודות השואה הוא ענה:"מסרתי את מכתבך לחיים (ווייצמאן). הוא ישמח מאוד. זה יועיל לנו להשיג מדינה..." (עדות א. גיטלין (=הרב אוריאל צימר) כפי ששמע מהרב וייסמנדל, מובא במאמרו יהדות התורה והמדינה, אות יב), ובאחת הפעמים הם אמרו: "כל העמים שפכו את דם בניהם במאמץ המלחמתי. אנו רוצים במדינה יהודית ו"רק בדם תהיה לנו הארץ.." על הוגי הציונות כתב אדמו"ר הריי"צ:"העומדים בראש תנועה גדולה כה ציונות הם מוסרים ומלשינים", הוגה הרעיון הציוני בנימין זאב הרצל הגה בתחילה רעיון לקחת את כל היהודים ולהעבירם על דתם לנצרות רח"ל (וכך לפתור את בעיית היהודים רח"ל. - במשך הזמן חזר בו מהרעיון). וכן ישנם שירי כפירה של הציונות, כדוגמת "התקווה" אשר בו אומר המשורר שהגענו לארץ ישראל כדי להיות עם חופשי - ללא התורה והמצוות דווקא.
• בעייה נוספת במדינת ישראל היא הצד המעשי שבו היא מקדמת חוקים שפוגעים בקודשי ישראל, כגון החוק של מיהו יהודי גיוס נשים ובני ישיבות, מסירת שטחים ואי שמירה על שלושת השלמויות, באחת הפעמים הגדיר ד"ר יצחק ברייער את מדינת ישראל:"בית לאומי לעבודה זרה עם חדר קטן עבור הקב"ה"

בשל כך התנגדו רבותינו נשיאנו והרבי לרעיון הציוני, וכן גם היחס היה למדינת ישראל (שמדינת ישראל היה תולדה מהרעיון הציוני), כך שעצם קיום מדינת ישראל אסור.

למרות ההתנגדות החריפה לרעיון העקרוני שבהקמת המדינה, ובעולות שנלוו להגשמתו על ידי החלשת שמירת התורה והמצוות בקרב עם ישראל, בדיעבד, לא התנגדו בסופו של דבר הרבי הריי"צ והרבי בהקמת המדינה, בעקבות הסכנה שחלה בשנת תש"ח עם ביטול המנדט הבריטי לתושבים היהודיים שהתגוררו בשטח עליו תועדה הקמת המדינה מטעמי פיקוח נפש, שדוחה את איסור שלושת השבועות. יש הטוענים כי בהקשר זה השתמש הרבי בביוטי כי ההכרה והתמיכה במדינה היא "דה פקטו" (=בפועל) ולא "דה יורה" (=בעיקרון).

מסיבה זו שלל הרבי מסירת שטחים, שכן היות ומדובר בסכנה של פיקוח נפש - קובעת ההלכה כי פיקוח נפש דוחה את איסור שלושת השבועות, ובכללם את איסור התגרות באומות.

כפועל יוצא, ראה הרבי בבטחון שמעניקה המדינה ליהודים ובמבצעים שנעשו על ידי כוחות צה"ל (כמו מלחמת ששת הימים ומבצע אנטבה) ניסים שנפעלו על ידי הקדוש ברוך הוא. דעה זו גררה חיכוכים עם חסידות סאטמר, שדגלה בדעה כי פעולות אלו הן "מעשה שטן" ולא ניסים.

ציונות דתית

ערכים מורחבים – ציונות דתית ואתחלתא דגאולה

הרבי התנגד בחריפות להשקפת הציונות דתית הסוברת שהקמת מדינה ישראל היא בגדר 'אתחלתא דגאולה', עד שבין השאר כינה הרב אברהם יצחק קוק את הרצל עקבא דמשיח בן יוסף. במכתבים רבים הרבי שלל בחומרה את הטוענים שכעת כבר התחילה הגאולה. מאחר והמצב בארץ ישראל מהבחינה של קיום תורה ומצוות לא נעשה טוב יותר על ידי הקמת מדינת ישראל, ולהיפך, וממילא לא ייתכן שזוהי התחלת הגאולה, שמטרתה שלימות התורה ומצוות. במכתב שכתב לרב שלמה יוסף זוין, כותב הרבי שהדבר גורם להתרופפות בקיום תורה ומצוות ולדחיית הקץ: "הביאור היחידי שנופלים קורבנות בארץ ישראל הוא בגלל ההכרזה של אתחלתא דגאולה. הרב שלום דב וולפא, כתב בנושא זה את הספר בין אור לחושך.

אך למרות זאת סבר הרבי שמדינת ישראל היא מקום הצלה ופליטה לכלל ישראל ולכן צריך להודות לה' יתברך על הניסים שעשה לנו ה' במלחמת העצמאות ובשאר מלחמות המדינה אך לא ביום הקמת המדינה. וכך כותב הרבי:

במענה על מכתבו מה' אייר, הנה ידוע פתגם הבעש"ט ששמענוהו כמה פעמים מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שמכל דבר שהאדם רואה או שומע יכול ובמילא גם צריך ללמוד הוראה בעבודתו את השי"ת, ועל אחת כמה וכמה במאורע שנוגע לכמה וכמה מבני ישראל, ובפרט אם רואים שמסר השי"ת רבים ביד מעטים באופן נסי, הרי זה צריך לעורר תוספת כח לעבדו יתברך, ואין להתרשם כלל וכלל ממה שישנם נוהגים באופן אחר, ורוצים לבאר הנהגתם על פי שכל שהם הרוב, והנ"ל הוא הוכחה להיפך, שאין הרוב בכמות מכריע כלל וכלל, וגם אלו המתנהגים אחרת יודעים על דרך זה, אלא שיצרם הרע אין נלחמים בו כראוי, ולכן נופלים תחת ממשלתו, שזהו נוסף על כל שאר העניינים הנהגה דכפוי טובה באופן היותר מבהיל.

משל למה הדבר דומה, למלך גדול ורב, שמראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט נבזה שפל אנשים כו', ויורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו כו', ומכניסו להיכלו היכל המלך כו' (ע"ד המבואר בתניא פרק מ"ו), האפשר לומר ששפל אנשים זה יאמר למלך, אשר היכל זה אינו של המלך אלא של ההדיוט, ולכן יתנהג בו כפי רצונו, ותחילת הנהגתו היא לגרש את המלך מהיכלו בכל האופנים שאפשרי, והיינו על ידי הנהגה גסה היפך ציווי המלך על כל צעד וצעד?! והנמשל מובן

— אגרות קודש חלק י"א ע' פ"ה

יום העצמאות

הפרזידנט של מדינת ישראל, מר שניאור זלמן רובשוב עם הרבי בחדרו

הרבי שלל את אמירת ההלל בה' באייר, גם לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים, ואמר שזוהי ברכה לבטלה. בנוסף מתח ביקורת על הביטוי "כוחי ועוצם ידי" שנשמעו באותן ימים על ידי ראשי הצבא, אף על פי שברור היה לכולם כי מדובר בניסים גלויים:

אין מקום בשנה זו דוקא, וגם לאחר הנצחון של מלחמת ששת הימים, לשנות את ההנהגה ביום העצמאות, ואין גם לבסס את השקפת השמחה - שהרי לאחר ניסים כה גלויים, ביטוי השמחה היה צריך להיות בתוספת בעניני מחולל הנסים - תורה וקדושה, ורואים כי אדרבה, גדלה ההרגשה של "כחי ועוצם ידי" (ואפילו לא מדגישים כל-כך המסירות נפש של הנלחמים), ולמרות כי גם הקצינים הגבוהים הודו כי "יד ה' הייתה זאת", וכל אחד הרגיש בזה ובמיוחד ראשי הצבא שידעו את הכחות שמכל צד ואת הסכויים שעל פי טבע הסותרים את המציאת של תוצאות המלחמה ואופנן - אך ביטוי השמחה מוכיח את ההיפך הגמור.. ובמיוחד, כי גם אלו שנהגו לומר הלל לא היו צריכים לברך עליו, וכן ברכת קדוש ועוד, והרי אלו ברכות לבטלה.. וכמה מרבני ארץ הקודש ת"ו פסקו שאסור לברך על ההלל ופסקו שלא לאמרו. מצער המצב וההפקרות שגם קטנים - פוסקים דין בזה ומשמיצים את רבני ישראל שאסרו לברך על ההלל בימים ההם ולאמרו, ומזלזלים בכבודם ואין פוצה פה ומוחה וכו'

— אגרות קודש כרך כה ט'תקעג, נדפסה בקובץ "יגדיל תורה" (ירושלים) חוברת א (כב) ע' 7.

לאחר ה' אייר תש"ח התבטא הרבי בכאב בקשר לאמירה כי הקמת המדינה היא אתחלתא דגאולה: האם סבלנו 1900 שנה רק בשביל שיהיה לנו דגל ונציגות באו"ם? בהזדמנות אמר הרבי בנוגע ליום הכרזת העצמאות: "לא רק שאין זו אתחלתא דגאולה, ולא רק שאין זה יום-טוב ויום ישועה עבור יהודים וכו' - אלא בכך עיכבו את הגאולה למשך כך וכך עשרות שנים!". כאשר המרכז לענייני חינוך הדפיס לוח שנה, מחק הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב את המילים "יום העצמאות" שהיו רשומות בתאריך ה' באייר, והדבר קיבל את אישורו של הרבי.

לקראת חגיגות "יום העצמאות" שנת תשע"א, מדינת ישראל כיבדה בהדלקת משואה בטקס יום הזכרון את הרב שמעון רוזנברג, אביה של רבקי הולצברג שנרצחה על ידי המחבלים בפיגוע בבומבאי שבהודו.

הרב מאיר דרוקמן רבה של קרית מוצקין ורב קהילת חב"ד, קרא לו בפומבי להימנע מכך. מאוחר יותר יצאו רבני חב"ד בארץ הקודש יחד עם רבני חב"ד נוספים, בקריאה משותפת שהם מתנערים מהדלקת המשואה על ידי חסיד חב"ד. בפועל, שינה הרב רוזנברג מהנוסח המקובל ואמר: "הנני מדליק משואה זו לתפארת מדינת ארץ ישראל".

תארי המדינה

ערך מורחב – פרזידנט (תואר כבוד)

הרבי הסתייג משימוש בשם "מדינת ישראל" והעדיף על פניו את התואר המוזכר בתורה 'ארץ ישראל', שכן מלבד היותו השם שנקבע בתורה, שימוש בשם מדינה יוצר תדמית של קשר חדש למדינה שנוצר רק בעת יסוד המדינה, בעוד שהשם הקדום ארץ ישראל מראה על הקשר בין עם ישראל לארץ על פי ההבטחה האלוקית שניתנה לו מהקדוש ברוך הוא. עם זאת בכמה הזדמנויות כן השתמש הרבי בשם זה.

הרבי גם הסתייג משימוש בתואר "נשיא המדינה", ולחילופין השתמש במונח "פרזידנט" באנגלית ונימק כי מאז הליכתו ללימודים בקטנותו ואף בתקופה מוקדמת יותר מצטייר בדמיונו ומחשבתו בית המקדש וכס הנשיאות השייך למלך המשיח, ועל כן הוא אינו מסוגל לקרוא בשם נשיא למישהו אחר.

שר בממשלה

ממשלת ישראל הראשונה, משמאל לימין: אליעזר קפלן, יצחק גרינבוים, בכור שטרית, דוד בן-גוריון, מזכיר הממשלה זאב שרף, פנחס רוזן, חיים משה שפירא, הרב יצחק מאיר לוין, הרב יהודה לייב מימון, פרץ (פריץ) ברנשטיין.

לפי גישתו של הרבי, חל איסור להשתתף בממשלה בתפקיד שר.

הרבי מתיר את השתתפות שר בממשלה, אך ורק באם המשרה נטולת כל שלטון, ותפקידו הוא רק לבצע משימות (וכפי שהרבי הגדיר זאת, "כמנקה רחובות").

אך אם יש לו זכות להביע דעה ואינו מביעה במחאה על ההתנגדות וחוסר קיום התורה ומצוות, זה נוגד את הנאמר בשולחן ערוך. ואם הוא מייצג ציבור, אפילו איש אחד בלבד, הוא שליח לדבר עבירה. אלא אם הוא מוחה על כל המוצע בממשלה שנוגד לדעת התורה, באופן שיוזמים הצעות והוא מבטל - אז אפשר. ואם אין לו יכולת למחות והוא אינו מסוגל לכך, הרי הוא כמכריז על 'אתחלתא דגאולה'. הרבי מבהיר שעשיה של הפצת היהדות ראויה ורצויה, אך להצטרף לממשלה בתפקיד ממלכתי, אסור ביותר. את הבחירות הרבי מתיר וזאת משום שההצבעה מביאה תועלת לענייני יהדות וכדומה.

היסטוריה

ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל מנחם בגין ביחידות בחדרו של הרבי

ראש הממשלה ה11 של מדינת ישראל מר אריאל שרון אצל הרבי

ראש הממשלה החמישי של מדינת ישראל יצחק רבין בביקור חיזוק בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד

ראש הממשלה התשיעי של מדינת ישראל מר בנימין נתניהו משוחח עם הרבי בראש חודש, א' בכסלו תשנ"ב–1991, הרבי מעוררו לזרז ולקרב את ביאת המשיח

הפרזידנט מר משה קצב אצל הרבי

הקמת המדינה

עם תחילת הרעיון הציוני היה אדמו"ר הרש"ב ממתנגדיו הגדולים ביותר וכבר אז הוא הזהיר מהקמת מדינה וכתב:

"ואם חס וחלילה יעלה בידם להחזיק בארץ כמו שמדמים בנפשם, יטמאו וישקצו אותם בשיקוציהם ומעלליהם הרעים, ויאריכו בזה את אורך הגלות."

אך התנגדותו העיקרית של אדמו"ר הרש"ב לציונות הייתה בגלל רצונם של חבריה לפעול לקירוב הגאולה בדרכים מעשיות. במכתבו הוזכרו לראשונה שלוש השבועות כנימוק נגד הפעילות הציונית. וכך כתב:

"גם השלמים עם ה' ותורתו [...] בהַגָלוּת הזה עלינו לצפות לגאולתנו וישועתינו של הקב"ה שלא על ידי בשר ודם [...] וכל שכן בכוחות ובתחבולות גשמיים, דהיינו לצאת מהגלות בכח הזרוע אין אנו רשאים"

. גם אדמו"ר הריי"צ התנגד לכך בכל תוקף, ולא השתתף בכל הדיונים של גדולי הדור אודות הקמת מדינה.

אולם כאשר סיפרו לאדמו"ר הריי"צ אודות הצבעת האו"ם בט"ז כסלו תש"ח בו הוא מאשר את הקמת מדינה יהודית, הוא השיב על כך בחיוב, וכן בעת מלחמת השחרור הוא כתב מכתב בו קרא לאנשי אצ"ל והלח"י "אנשים שמוסרים את נפש".

תש"ח - תש"כ

• הבחירות לכנסת הראשונה אחר הקמת מדינת ישראל התקיימו בכ"ד בטבת תש"ט. לקראת בחירות אלו, התייחס הרבי הריי"צ לראשונה לנושא הבחירות, ובמענה לשאלת תלמיד על ההשתתפות בבחירות, ענה: "בוודאי חובה על כל אחד ואחד שראוי לבחור לא יוַתר על זכותו זה... צריכים להשתדל להשתתף עם חבורת היראים יותר, אבל לא עם אלה אשר כל ענינם הוא לעשות מחלוקת ופירוד לבבות ודוגלים בשם התורה והיראה", בבחירות אלו נבחר דוד בן גוריון.
• בשנת תש"ט הקים אדמו"ר הריי"צ את הישוב החבד"י כפר חב"ד בעזרתה של מדינת ישראל.
• בשנת תשי"ב נחתם הסכם שילומים בין ישראל לגרמניה, בחלק מכספי השילומים, ובהצעת מר שז"ר, יצא לאור ספר הערכים חב"ד.
• בשנת תשט"ו שלח בן גוריון מכתב לרבי בו הוא שואל אותו אודות הגדת מיהו יהודי.
• בשנת תשט"ז יוצאת ישראל במבצע סיני.

תש"כ - תש"ל

• בשנת תשכ"ג מר שז"ר נבחר לפרזידנט.
• בשנת תשכ"ז פורצת מלחמת ששת הימים.
• בשנת תשכ"ט פורצת מלחמת ההתשה.

תש"ל - תש"מ

• בשנת תש"ל הרבי מתחיל בפומבי במאבק מול חוק מיהו יהודי.
• בשנת תשל"ג מר אפרים קציר נבחר לפרזידנט.
• בשנת תשל"ד פורצת מלחמת יום כיפור.
• בשנת תשל"ז נבחר מר מנחם בגין לראשות הממשלה.

תש"מ - תש"נ

• בשנת תשמ"א מר יצחק שמיר נבחר לראשות הממשלה.
• בשנת תשמ"ב פורצת מלחמת שלום הגליל.
• בשנת מ"ב הרבי מעורר שחיילי צה"ל יקנו אות בספר תורה מיוחד שנכתב עבורם.
• בשנת תשמ"ד מר שמעון פרס נבחר לראשות הממשלה.
• בשנת תשמ"ט באופן חד פעמי מורה הרבי לבחור במפלגת ג'.
• בשנת תש"נ מתרחש התרגיל המסריח.

תש"נ - תש"ס

• בשנת תנש"א פורצת מלחמת המפרץ.
• בשנת תשנ"ב מר יצחק שמיר יוצא לועידת מדריד.
• בשנת תשנ"ב מר יצחק רבין נבחר לראשות הממשלה.
• בשנת תשנ"ד נחתמים הסכמי אוסלו.
• בשנת תשנ"ו מר בנימין נתניהו נבחר לראשות הממשלה.

תש"ס - תש"ע

• בשנת תש"ס מר משה קצב נבחר לפרזידנט.
• בשנת תשס"א מר אריאל שרון נבחר לראשות הממשלה.
• בשנת תשס"ה נחתמת תכנית ההתנתקות.
• בשנת תשס"ו פורצת מלחמת לבנון השניה.
• בשנת תשס"ו מר שמעון פרס נבחר לפרזידנט.
• בשנת תשס"ט מר בנימין נתניהו נבחר לראשות הממשלה.

תש"ע - תש"פ

• בשנת תשע"ד מר רובי ריבלין נבחר לפרזידנט.

תש"פ - תש"צ

• בשנת תשפ"א מר בוז'י הרצוג נבחר לפרזידנט.
• בשנת תשפ"א מר נפתלי בנט נבחר לראשות הממשלה.
• בשנת תשפ"ב התפטר נפתלי בנט מתפקידו ויאיר לפיד החל לכהן כראש ממשלה עד לבחירות.

לקריאה נוספת

• בין אור לחושך - הרב שלום דובער וולפא תשס"ו.

קישורים חיצוניים

• הרב גרשון אבצן, האם בחב"ד מציינים את יום העצמאות? (אנגלית)