מלחמת לבנון הראשונה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף מלחמת שלום הגליל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מלחמת לבנון הראשונה (מכונה גם: מבצע שלום הגליל) הייתה מלחמה בין מדינת ישראל לארגון אש"ף שישב אז בלבנון. המלחמה החלה בט"ו סיוון תשמ"ב, והסתיימה בי"ב תשרי תשמ"ג, אך צה"ל נשאר בלבנון עד שנת תש"ס.

הרקע למלחמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

משנת תש"ל שהו ארגוני טרור ערביים בלבנון, וביצעו משם פיגועי טרור נגד ישראל.

בשנת תשל"ח, נכנסו כוחות צה"ל לדרום לבנון במסגרת 'מבצע ליטני', ניהלו קרבות מול מחבלי אש"ף, והשתלטו על חלק מערי דרום לבנון.

הרבי זעק[1] לאחר המבצע על כך שלא כבשו את העיר צור, שם שכן המטה הראשי של אש"ף, בגלל לחץ של אומות העולם, והתריע שההימנעות מכיבוש צור במבצע ליטני, תגרום לכך שיצטרכו להלחם שוב בלבנון, ובתנאים גרועים יותר.

לאחר סיום המבצע החלו המחבלים לירות קטיושות אל עבר היישובים בגבול הצפון. בעקבות כך, החל צה"ל לתכנן מבצע צבאי בלבנון.

בי"ב סיוון תשמ"ב התנקשו מחבלים בשגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב, ובתגובה הפציץ למחרת חיל האוויר מתקנים של אש"ף בלבנון, ואש"ף הגיב בירי של כ-500 רקטות.

מהלך המלחמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

המטרה המקורית של המלחמה הייתה כיבוש 40 קילומטר בתוך שטח לבנון, והפיכתן לרצועת ביטחון בין לבנון לארץ ישראל.

במהלך ימי הלחימה הראשונים כבש צה"ל את 40 הקילומטרים, אך המשיך להתקדם לכיוון ביירות, בירת לבנון, בה שהו רוב המחבלים.

מתחילת המלחמה דיבר הרבי על כך שחייבים לנצל את המלחמה על מנת לחסל את קיני הטרור בלבנון.

הרבי התייחס[2] לכך שנשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, נסע מוושינגטון בימים הראשונים של המלחמה, תוך שהוא מודיע על כך מראש, כרמז מצידו שהוא לא יפעיל לחץ על ישראל. בנוסף, ציין הרבי את העובדה שראש הממשלה מנחם בגין נסע אז לארצות הברית, כך שאי אפשר היה ללחוץ עליו.

הרבי אמר שצריך לנצל את הימים האלו כדי לגרש את המחבלים מלבנון.

ביום השישי ללחימה נחתם הסכם הפסקת אש, אך למרות זאת נמשכה הלחימה באיזור ביירות, צידון, ומקומות נוספים.

לאחר שכבש צה"ל את האיזורים שמסביב לביירות, הוטל מצור יבשתי וימי על ביירות, על מנת להפעיל לחץ על המחבלים.

דברי הרבי על כיבוש ביירות[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר כיתור ביירות מנעה הממשלה את כיבושה בפועל, למרות דעתם של ראשי הצבא[3], וזאת בעקבות לחץ בינלאומי והפגנות שנערכו ברחבי הארץ נגד המלחמה.

הרבי דיבר[4] בחריפות רבה על כך שסיום המלחמה תלוי בכיבוש ביירות, וכל זמן שמתעכבים עם זה, יכול לגרום לאבידות נוספות.

הרבי אמר[5] שצריך להודיע למחבלי אש"ף כי בעוד חמש דקות הם יופצצו, וכך הם יעזבו את ביירות מרצונם.

הדפסת התניא בביירות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתחילת חודש תמוז הורה הרבי לרב אריה לייב קפלן להדפיס את ספר התניא בתוך ביירות עצמה.

באותו זמן צה"ל לא נכנס עדיין באופן רשמי לביירות, אך שכונה מסוימת בצפון העיר כבר נכבשה, והתניא הודפס שם.

בהתוועדות י"ג תמוז הביא איתו הרבי את ספרי התניא שנדפסו בביירות, צור וצידון, ודיבר על הצורך לכבוש את כל ביירות, תוך שמדגיש שנמצאים כבר בתוך ביירות, ואף הודפס שם כבר ספר התניא.

כיבוש ביירות[עריכה | עריכת קוד מקור]

כחודש וחצי לאחר הטלת המצור על ביירות, בי"ב אב, החל צה"ל לכבוש את השכונות הדרום-מערביות של ביירות,

לאחר מספר ימים נכבשה רוב ביירות, והושג הסכם לעזיבת המחבלים את ביירות.

במהלך כיבוש ביירות נהרגו 368 חיילים, הי"ד.

סיום המלחמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בכ"ח אלול אפשר צה"ל לכוחות נוצריים להיכנס למחנות הפליטים 'סברה' ו'שתילה' שבאזור ביירות. כניסתם לוותה ברצח המוני של מאות מתושבי המחנות.

הטבח עורר סערה בינלאומית, ובעקבות זאת נסוגה ישראל ממערב ביירות, והוקמה ועדת חקירה.

הרבי גינה פעמים רבות את הקמת ועדת החקירה. טען כי עצם הקמתה של ועדה זו מראה על 'רגשי נחיתות' מצד ראשי המדינה, מכיוון שבמקום להודיע בגלוי שאין לצה"ל קשר לאירועים אלו, הם מעדיפים להקים ועדת חקירה.[6] הרבי הצביע על כך שבעוד האחראים הרשמיים על המעשים מקבלים כבוד ואינם מגונים על ידי ועדת חקירה זו כלל, אלו שכל חובם הוא בכך שעמדו ושתקו או לא שקלו נכון את צעדיהם עומדים בפני ועדות חקירה.

לאחר נסיגת צה"ל ממערב ביירות הסתיימה המלחמה באופן רשמי.

נוכחות צה"ל בלבנון עד תש"ס[עריכה | עריכת קוד מקור]

גם לאחר סיום המלחמה בשנת ה'תשמ"ג שהה צה"ל בדרום לבנון.

בשנת ה'תשמ"ה, לאחר מספר פיגועים ותקריות בהם נהרגו חיילים רבים, החליטה הממשלה להוציא את צה"ל מרוב שטחי דרום לבנון, ולהישאר רק בתחום 'רצועת הביטחון'.

בשאר חלקי דרום לבנון, שלט 'צבא דרום לבנון', שהוקם על ידי צה"ל.

בשנת ה'תש"ס החליטה הממשלה בראשותו של אהוד ברק על יציאת צה"ל מכל שטחי לבנון.

פעילות חב"ד במהלך המלחמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הדפסת התניא[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר תחילת המבצע הורה הרבי ולהדפיס תניא בכל הערים שנכבשו בלבנון.

המבצע כולו התאפשר בזכות אישור מעבר מיוחד ללבנון שהתקבל מאלוף פיקוד הצפון.

במהלך המלחמה הודפס ספר התניא 15 פעמים.

הקמת המקווה בבחמדון[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר שצה"ל כבש את העיירה בחמדון, נכנס לאחת החנויות ר' ברוך מרזל, שהיה חייל באותה תקופה. כשראה אותו המוכר, אמר לו שהוא יהודי, וביקש ממנו לדאוג לבניית מקווה עבור הקהילה היהודית בבחמדון.

ר' ברוך מרזל העביר את הבקשה לחסידים ששהו אז בלבנון, והם העבירו אותה לרב לוי ביסטריצקי.

הרב ביסטריצקי הגיע מספר פעמים לבחמדון על מנת לבדוק ולתקן את המקווה.

במהלך השיפוץ התעניין הרבי מספר פעמים בפרטים מסויימים הקשורים למקווה, כמו אם יש בו חימום וכדומה.

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • ישראל אלפנביין, יחס הרבי למבצע שלום הגליל, במדור 'חיי רבי', שבועון כפר חב"ד, גליון 1963  •  גליון 2031 עמוד 38

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. שיחת אור לי"ד אייר - פסח שני - ה'תשל"ח
  2. שיחת כ"ב סיוון ה'תשמ"ב
  3. בשנת תשע"ה נחשפו תוכניות המבצע המקוריות, המראות כי התכנון הראשוני היה לכבוש את ביירות תוך 36 שעות
  4. משיחות כ"ב סיוון, ג' תמוז, ז' תמוז ה'תשמ"ב - מוגה
  5. שיחת י"ג תמוז ה'תשמ"ב
  6. שיחת עשרה בטבת ה'תשמ"ג