ברוך שמעון שניאורסון
| רבי ברוך שמעון שניאורסון | |
|---|---|
[[קובץ: |250px]]
| |
| ראש ישיבת צ'יבין | |
| לידה | כ"ה במנחם אב תרע"ג |
| קראקא | |
| פטירה | כ"ה בסיוון תשס"א |
| ירושלים | |
| מקום פעילות | ירושלים |
| השתייכות | צ'יבין |
| תפקידים נוספים | חבר במועצת גדולי התורה |
| רבותיו | רבי מאיר שפירא |
| חיבוריו | "ברכת שמעון" על הש"ס |
הרב ברוך שמעון שניאורסון היה גאון בתורה, ראש ישיבת טשיבין, חבר במועצת גדולי התורה. שימש במשך תקופה כראש ישיבת תומכי תמימים לוד. נולד בכ"ה במנחם אב תרע"ג ונפטר בכ"ה בסיוון תשס"א ומנוחתו כבוד בהר המנוחות בירושלים.
תולדות חיים
הרב ברוך שמעון שניאורסון נולד בקראקא ביום כ"ה במנחם אב שנת תרע"ג לרב יוסף משה שניאורסון (שהיה מצאצאי אדמו"ר הצמח צדק ונשוי עם צאצאית של אדמו"ר האמצעי[1].) בעריכת הברית מילה נקרא "ברוך" על שם ישראל ברוך פוזנר, אביו של אדמו"ר הזקן ו"שמעון" על שם סבו (אבי אמו). בהיותו בן שלוש עשרה נסע להתברך מפי האדמו"ר מבעלז, רבי יששכר דוב רוקח, שקירבו ונתן לו לעלות ל'מפטיר' בבית הכנסת הגדול, דבר שהיה מאוד לא שגרתי אצלו.
בבחרותו למד בישיבות; רדומישלא אצל הרב חיים ענגיל, ישיבת "כתר תורה" של חסידי רדומסק ואצל הגאון ר' שאול זאב עטינגר. בשנת תרצ"א הגיע ל"ישיבת חכמי לובלין" והיה מתלמידיו המובהקים של הרב מאיר שפירא. כשלמד בישיבת חכמי לובלין התפרסם כגאון בתורה ומתמיד גדול ומונה על ידי הרב שפירא לבחון את התלמידים החדשים על מאתיים הדפים שנדרשו להיבחן, כל אחד במסכתות שלמד.
במלחמת העולם השנייה נדד לרוסיה, שם ישב בצריף עזוב ועסק בתורה. כשניסה להבריח את הגבול מלמברג לווילנא, נתפס והושב בכלא למשך כשנה, לאחר מכן הוגלה להרי אוראל בסיביר, שם סבל רבות מרעב תוך כדי עבודת פיזית קשה בקור של סיביר. באחד הימים חלה במחלת הטיפוס והיה בטוח שקיצו קרב. לפתע ראה את רבו בחלום שאומר לו "אחוז באבנטי ותינצל" והוא אכן ניצל. כשסיים את הגלות בסיביר עבר לבוכארה והמשיך ללמוד תורה, למרות התנאים הקשים ששררו גם שם. בהיותו בבוכארה פגש את הרב דוב בעריש וידנפלד, אב"ד של צ'יבין, שהכירו עוד מלובלין ושם החליט על לקיחתו כחתן לבתו. בסיום המלחמה חזר לקרקא ומצא את חידושי התורה שלו ושל סבו (ה"ברוך טעם") אותם הטמין לפני שברח.
בקיץ שנת תש"ז עלה לארץ ישראל מבלי שהיו בידיו האישורים מהממשל הבריטי ונאלץ להסתתר מהמשטרה הבריטית. לאחר שעזבו הבריטים את הארץ יכל להמשיך ללמוד בשקט והוא עשה זאת אצל חמיו.
בשנת תשי"ב הוכתר כראש ישיבת תומכי תמימים לוד והחזיק בתפקיד כארבע שנים. לאחר מכן, על פי בקשת חותנו, עבר לכהן כראש ישיבת צ'יבין בירושלים. בתפקיד זה כיהן קרוב לחמישים שנה, בהם לימד תורה לאלפי תלמידים. במקביל גם שימש כחבר במועצת גדולי התורה.
בשנת תשנ"ט חלה ובמשך שנתיים סבל יסורים. בתקופה מסויימת התחזק קצת והמשיך למסור שיעורים בישיבה, אך באמצע שנת תשס"א התגברה המחלה וביום השבת פרשת שלח, ביום כ"ה בסיוון שנת תשס"א נפטר ומנוחתו כבוד בהר המנוחות, בסמיכות לחמיו.
קשריו עם הרבי
רבי ברוך שמעון היה מקורב מאוד אל הרבי. בשנת תש"ח, עוד לפני שהרבי קיבל את נשיאות חסידות חב"ד, כתב הרב שניאורסון מאמר על הוצאת ספרים קה"ת שהיה בניהולו של הרבי. במאמרו הוא מתאר את ייחודיותם של החיבורים בהוצאת קה"ת:
אחד המכשירים היעילים של חסידי חב"ד בתעמולתם למען היהדות, היא החברה להוצאת ספרים בשם "קרני הוד תורה" בהנהלת הרב מנחם שניאורסאהן (חתן כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש). ונפלא הוא איך אנשים מהגרים חדשים, תפסו במבט ראשון את כל הפסיכולוגיה האמריקאית, וחדרו לעומק נשמתם של הדור הצעיר והמבוגר גם יחד, וסיגלו הוצאתם על פי רוחו של הקורא, בלשון הקודש, באידיש, ובאנגלית. ועם זאת, ירכוש לו ידיעות תורניות מרובות, ובעיקר ימשך לאוירה יהודית אמיתית. ואין הבדל אם יהיה זה ירחון לבני הנעורים, או פניה אל האשה העבריה, לוח שנתי, או מאמרים ושיחות מכ"ק האדמו"ר מליובאוויטש. כל הדרכים מובילות למטרה אחת, לרומם את קרן התורה והיהדות".
בהמשך הוא מתייחס לשו"ת של אדמו"ר הצמח צדק שנערך על ידי הרבי:
עבודה גדולה וחשובה למאד עשה בזה הרב הגאון רבי מנחם שניאורסאהן שליט"א, באספו אחת לאחת מכל הכתבי יד שביד כ"ק חותנו האדמו"ר שליט"א, וגם מהנדפס בשם הצמח צדק במקומות שונים.. גם עשה אזנים לתורה בעשותו מפתחות לענינים הנאספים, מפתחות הענינים על פי א-ב, הערות ביבליוגרפיות, והגהה מדויקת להפליא. מכל דבר קטן וגדול ניכרת יד אומן מובהק.
הרב שניאורסון הרבה לעסוק בכתבי אדמו"ר הצמח צדק, לאחר הוצאתם לאור על ידי קה"ת והיה מתכתב עם הרבי בנושאים הנידונים שם[2]. לגבי מאמריו של הרב שניאורסון על הוצאת הספרים - קה"ת, התעניין הרבי פעם ושאל: "אתעניין לדעת אם הדפיס הררב"ש עוד איזה מאמרים בנוגע לקה"ת מל"ח וכו'"[3].
הרב שניאורסון ביקר במוסדות התורניים של חב"ד בירושלים, בחן שם את התלמידים ודיווח לרבי על תוצאות הבחינה. כתגובה הודה לו הרבי על הדיווח[4].
בשנת תשכ"ז ביקר לראשונה אצל הרבי ב-770. במהלך הביקור דיבר איתו הרבי על הצורך שתלמידי ישיבה יקבעו זמן ללימוד תורת החסידות. בביקור נוסף דובר על ה"גנרטור שבת" שהותקן בכפר חב"ד והרבי ביקש ממנו שישתדל שיתקינו גנרטור כזה בשכונות נוספות ובמוסדות תורניים. הרבי גם ביקש ממנו שידפיס את חידושי התורה שלו. כעבור מספר שנים ביקר אצלו הרב מרדכי מנשה לאופר תוך כדי שעסק בהגהת ספרו החדש. אמר על כך הרב שניאורסון: "כרגע אני עסוק בקיום ההוראה של הרבי, שציווני לפרסם בדפוס ספר משיעורים וחידושים שכתבתי".
בד' אלול תשמ"ט[5] הגיע ל-770 עם שני מלווים כשהיה נראה נרגש ושאל היכן הוא המשרד של המזכיר הרב יהודה לייב גרונר[6] ונכנס דרכו לגן עדן התחתון שם דיבר עם המזכירים ואחרי מספר דקות נכנס לבדו לגן עדן העליון ליחידות בת חצי שעה. עם תום היחידות ליווה אותו הרבי עד פתח החדר, והוא שוב יצא מהדלת האחורית[7]. כשיצא היה נראה מרוגש כפליים ממה שהיה מרוגש בכניסתו. מיד כשיצא הקיפו אותו הרבה מהבחורים שחשבו שיספר משהו אך הוא לא היה מוכן לספר כלום וכמעט לא הוציא הגה ומיד נכנס למכוניתו כך שתוכן היחידות נותר עלום.
הרב שניאורסון חתם על העצומה לעידוד מבצע תפילין של הרבי. היה משתתף בכינוסים התורניים של חב"ד. ביניהם; כנסי סיום הרמב"ם, כינוס תורה שנערך בכ' במנחם אב תשמ"ד בכפר חב"ד לזכרו של רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי ובכינוס ה"שלושים" להסתלקות מרת חיה מושקא שניאורסון, אשתו של הרבי.
ציטוטים על הרבי
באחד מנאומיו של הרב ברוך שמעון שניאורסון בכינוסים התורניים, אמר: "רבים שואלים את עצמם, מה פשר הצלחתה הגדולה של תנועת חב"ד, שגשוגה והתפתחותה בארץ ובעולם במתכונת בלתי רגילה. חז"ל גילו לנו את הסוד: "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר". חסידי חב"ד הם הם שקיימו ומקיימים את התורה מעוני. במסירות נפש ובתנאי מצוקה קשים ביותר, מאחורי מסך הברזל. והם בהנהגתם של האדמו"רים הקדושים, היוו את החלוץ שלפני מחנה שומרי גחלת הקודש. אין כמותם ראוים וזכאים לקיום התורה מעושר."
בשנת תשנ"ב נתנו לו את הספר "שערי אמונה" בהוצאת מכון היכל מנחם. במכתב תודה הוא כתב על שיטות הראשונים בנושא השגחה פרטית הנידון בספר. על הבקשה שיתן הסכמה לספר, כתב: "הנני בזה בתודה על הספר החשוב "שערי אמונה" ששלחתם לי, ועם ההוצאה מצורפת הברכה כי יברך ה' חילכם להגדיל תורה ולהאדירה, ותלכו מחיל אל חיל אכי"ר. ועל בקשתכם לכתוב דברי הערכה על הספר, בטח שאין כוונתכם על תוכן הדרושים שבספר, שהרי דברי הרבי הם, ירפאהו השם יתברך בקרוב, ודבריו לא זקוקים להערכתי."
באחד ממאמריו על הרבי כתב: "לדבר על מעלותיו ועל גדולתו של הרבי, דומה שאינו שייך. כשם שלא שייך להעריך את עוצם מסירות נפשו עבור כל ישראל. מי שהכיר מקרוב את מסירות הנפש ברוסיה, ומי שיודע על מה שנעשה היום בכל רחבי תבל, הרי יודע ומבין שאין כלל מילים שיוכלו לתאר זאת. אני הגבר ראיתי בעני עמי. כאשר היינו ברוסיה בשעות הקשות, וראיתי את מסירות נפשם של החסידים, שנתקדשו ונזדככו ביסורים ועינויים והחזיקו את הדת. והכל מכוחו של הרבי.. כמה שנאמר לא נגיע לאפס קצה גדולתו של הרבי."
ביום ט"ו באלול שנת תשנ"ז נערכה חגיגה לציון שנת המאה להיווסדות ישיבת תומכי תמימים על ידי אדמו"ר הרש"ב. בחגיגה השתתף הרב שניאורסון ובנאומו אמר: "עכשיו כשמדברים כל כך הרבה על ההכנות לביאת המשיח, צריך לדעת שהתלמידים הלומדים תורה הם הם עיקר הכנת העולם לביאת המשיח, כי כל הלימוד בזמן הזה הוא הכנה ל"תורה חדשה מאתי תצא", שאז תהיה התגלות פנימיות התורה וכל מעשינו בגלות הם הכנה ללימוד תורתו של משיח. תומכי תמימים עברה זמנים קשים מאד ברוסיה והתלמידים למדו יומם ולילה במסירות נפש תורה לשמה, בלי לחכות לגדולות ובלי לקבל פרסים.. ובזכות מייסדי הישיבה יזכו התמימים להתקשר בקב"ה. תודה לא-ל שגם אני זכיתי להיות תקופה מסוימת סמוך לישיבה, ושימשתי טבעת בשלשלת הזהב, והתלמידים דאז נעשו גדולים בתורה וחסידות לתפארת בית ישראל ולתפארת חסידות חב"ד. ויהי רצון שהישיבה תמשיך לתת פירות ופירי פירות, ונזכה לביאת המשיח במהרה בימינו אמן."
ספריו
- ברכת שמעון - חידושי תורה על הש"ס.
- הערות על ספר הרוקח הגדול.
לקריאה נוספת
- שלום דובער וולפא, שמן ששון מחבריך, חלק ד' עמ' 225-230.
- ברכת שמעון, בתוך מוסף 'המבשר' תורני ערב שבת פרשת שלח תשפ"א
קישורים חיצוניים
- ספרי ברכת שמעון: על מסכתות בבא קמא ובבא מציעא • על מסכתות שבת ופסחים
- 
- "בליובאוויטש אוהבים חסיד אמיתי ולא שמאטע!", בתוך ביטאן 'איבערלעבן', התלמידים השלוחים תומכי תמימים נתניה, אייר תש"פ
הערות שוליים
- ↑ הרב יוסף משה שניאורסון, אביו של הרב ברוך שמעון, היה בנו של הרב נחום זלמן שניאורסון שהיה אב"ד בצ'רקס שהיה בנו של הרב אהרן משה בן הרב יוסף יצחק שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק) וחתנו של הרב מרדכי דב מהורנסטייפל, נכדו של הרב יעקב ישראל מצ'רקס, חתן אדמו"ר האמצעי.
- ↑ באגרת של הרבי - תנ"ב - מיום כ"ב בשבט שנת תש"ט עונה הרבי באריכות על שאלותיו של הרב שניאורסון בשו"ת הצמח צדק. בין היתר עוסק המכתב בעיקר בענין אמירת 'מזמור לתודה' בערב פסח ובענין הקרבת קרבן תודה בערב יום הכיפורים והמסתעף מכך.
- ↑ באגרת מס' תנ"ה הממוען אל הרב חנוך הענדל הבלין.
- ↑ מכתב הרבי מיום כ' בניסן תשי"ז - אגרת ה'שפד באגרות קודש
- ↑ הפרטים דלקמן עפ"י יומן שבועון בית חיינו ויומנו הפרטי של אברהם מאן שהיה אז בחור ב-770
- ↑ מכך הובן שביקורו תוכנן מראש ושתוכנן שהביקור יהיה סודי ולכן שיכנס דרך הדלת האחורית שממנה הרבי נכנס לגן עדן העליון כשחוזר מהאוהל, דרך המשרד של המזכיר הרב גרונר - יומן מאן
- ↑ היה זה להפתעת כולם שחשבו שיצא מהדלת הקדמית ושאולי אפילו הרבי ילווה אותו החוצה - יומן בית חיינו