ישראל גרוסמן
הרב ישראל גרוסמן (תרפ"ג - תשס"ז) היה חסיד קרלין שכיהן כראש ישיבת תומכי תמימים לוד ותומכי תמימים כפר חב"ד, ומסר שיעורים בקביעות בתומכי תמימים מגדל העמק ובישיבה גדולה תורת אמת.
תולדות חיים
נולד בירושלים העתיקה, בה' מר חשוון תרפ"ג. בצעירותו למד הרב גרוסמן בישיבתו של הגאון הרב יוסף צבי דושינסקי גאב"ד העדה החרדית. הרב דושינסקי חיבבו והועידו לגדולות. בהמשך עבר ללמוד בישיבת קמניץ אצל הגאון רבי משה ברנשטיין. הרב גרוסמן היה מהתלמידים הראשונים של הישיבה והיה יד ימינו של ראש הישיבה.
הוא היה חסיד קרלין נלהב, דבוק ברבו האדמו"ר רבי אברהם אלימלך פרלוב מקרלין. כשהגיע האדמו"ר רבי אברהם אלימלך מקרלין לביקור בארץ הקודש בשנת תרצ"ט וראה את הבחור החסיד הצעיר, התפעל מכשרונותיו ושקידתו המופלאה והתבטא אודותיו: "ישראל אשר בך אתפאר".
לפני חתונתו נבחן בהצלחה רבה על כל הש"ס אצל ראב"ד העדה החרדית הרב ראובן בענגיס. בהגיעו לפרק 'האיש מקדש' נשא לאישה את הרבנית גיטה פערל, בתו של הרב יוסף גוטפרב. הרבנית עמדה לימינו כל ימיו במפעליו להרבצת התורה והיראה ובחינוך הדור המפואר שזכו להעמיד.
התמדתו בלימוד הקנתה לו כבר בצעירותו שם של למדן בעל שיעור קומה; משום כך, עוד בהיותו אברך כבן עשרים, זכה לקביעות שיעור יומי בחברותא עם האדמו"ר רבי שלמה גולדמן מזוויעהל. בשנת תש"ח, והוא בן 25 בלבד, מינהו האדמו"ר רבי יוחנן פרלוב מקרלין לעמוד בראש ישיבת קרלין בירושלים.
בשנים בהן כיהן כראש ישיבת קרלין, שקד על לימודו בישיבה בשעות היום, ואילו בלילות למד בחברותות עם גדולי תלמידי החכמים בירושלים.
הרבי שולל את ההסכם
בשנים שלאחר מלחמת השחרור, גייס הרב ישראל גרוסמן את כל כוחותיו למלחמות קודש למען ביצור היהדות, ובמסגרת זו היה לא פעם שליח בין גדולי ישראל.
בשנת תשי"ב, כאשר ארץ ישראל סערה סביב פרשיית גיוס הבנות לצה"ל, עמד הרב ישראל גרוסמן בראש המערכה נגד גיוס הבנות לצבא, ואף ישב בבית סוהר בשל מלחמתו זו.
באותה תקופה נלחם במסירות רבה להצלת ילדי טהרן וילדי תימן מהחינוך האנטי-דתי הכפרני, והיה ממייסדי ארגון "פעילי המחנה התורתי" (לימים "יד לאחים") לצידו של הרב שלום דובער ליפשיץ יו"ר יד לאחים.
אחת הפעולות הראשונות שלו היו בראש העין, כפי שסיפר בנו הרב יצחק דוד גרוסמן: "אבא נסע עם טנדר לראש העין, שם הודיע לעולים התימנים כי מי שרוצה שיהיה לילד שלו מקום ללמוד תורה, ומי שרוצה שהילד שלו יקבל אוכל ובגדים, יבוא עמו. כעבור שעה קלה היו בתוך הטנדר כשלושים ילדים, אותם הביא אל ביתנו בבתי ורשה. בבית הצר בן שני החדרים הקטנים, בו התגוררנו משפחה ברוכת ילדים, הכניס אבא עשרות ילדים! למרות טענות השכנים על כך שילדי העולים מדביקים את כולם במחלות שונות, אבא לא נרתע, ודאג לכל צרכיהם".
יחד עם הרב זושא וילימובסקי 'הפרטיזן' והרב שלום דובער ליפשיץ, משך את ילדי העולים אל מוסדות חינוך תורניים, ובעיקר לישיבת 'תומכי תמימים' בלוד. כאשר הנהלת הישיבה הודיעה כי אין לה די תקציב לקניית מיטות, הלכו הרב גרוסמן והרב ליפשיץ והשיגו עשרות מיטות וכלי מיטה, בכדי שהילדים העולים יתקבלו בישיבת תומכי תמימים לוד.
בשנים הבאות המשיך במלחמתו נגד הממשלה בנושא ילדי תימן וילדי טהרן. הרב ישראל גרוסמן תבע שהילדים שהוריהם חינכום בדרך ישראל סבא על פי תורתנו הקדושה, ימשיכו לקבל חינוך תורני, אולם הממשלה, כידוע, העדיפה לשולחם להתחנך בחינוך אנטי-דתי. קול הזעקה שהקים הרב גרוסמן הפריע ככל הנראה את מנוחתו של ראש הממשלה דאז בן גוריון, וזה הציע לרב גרוסמן "הסכם" - לקבל אחוז מסויים מהילדים העולים, תמורת שתיקה בנושא חינוך ילדי העולים. הייתה זו שאלה של פיקוח נפשות, והרב גרוסמן התלבט אם נכון הדבר להיענות לפנייתו של בן גוריון, ואף הציע את הדברים במכתב אל הרבי.
במכתב מי"ב אדר שני תשי"ז - שלל הרבי את ההסכם מכל וכל. הרבי השיבו במילים נחרצות ביותר כי אל לו להיענות לבקשה. בסיום המכתב הרבי עוררו אודות לימוד החסידות בישיבה שהוא עומד בראשותה. הרבי כתב לו, כי בימינו צריכים ללמוד עם תלמידי הישיבות, חסידות בהסברה רחבה כפי שרגילים התלמידים בלימוד הנגלה:
וכיון שתלמידי הישיבות הורגלו בהסברה ארוכה ורחבה פשוט שאם לימוד החסידות יהיה באופן דברק המבריק פתגמים ואמירות בלי הסברה לא יתקבלו אצל התלמיד כדבעי וכדרישת השעה, ועל ראשי ומנהלי הישיבות הזכות וגם האחריות להחדיר לימוד חסידות באופן כזה דוקא (אגרות קודש חלק י"ד אגרת ה'רסח).
בשנים בהן עסק בפעולות ציבוריות כבירות, המשיך לעמוד בראשות ישיבת קרלין, כשהוא שקוע בלימוד. בנו הרב בן ציון גרוסמן נזכר שאביו בקושי הירשה לעצמו לטעום משהו לפני יציאתו לישיבה: "אבא הקפיד מאוד על הזמנים, ומעולם לא איחר לישיבה או לכל אירוע שהוזמן. זכורני כילד, לפני שאבא היה יוצא לישיבה, היה אוכל תוך דקות ספורות ורץ לישיבה".
ראש ישיבת 'תומכי תמימים' בלוד
לאחר עשר שנים בהן כיהן כראש ישיבת קרלין, הוצע לו לכהן כראש ישיבת תומכי תמימים לוד במקומו של הגאון הרב ברוך שמעון שניאורסון. הרב גרוסמן נענה להצעה בחיוב, ומנהלי הישיבה בלוד שיגרו את ההצעה לרבי, שהסכים לכך.
טרם כניסתו לתפקיד, מסר הרב גרוסמן שיעור בגמרא בנוכחות מנהלי הישיבה - הרב אפרים וולף והרב אברהם דרייזין (מאיור), וכן המשפיע הרב שלמה חיים קסלמן ועוד מהצוות הרוחני של הישיבה. השיעור עבר בהצלחה והרב גרוסמן התקבל כראש ישיבה.
בפועל, כיהן הרב גרוסמן הן כראש ישיבה והן כמשגיח, כשהוא משקיע את כל כוחו ומרצו בביסוס הישיבה, להחדיר בתלמידיו רוח של לימוד תורה בהתלהבות חסידית. הנהלת הישיבה הייתה מרוצה עד מאוד מעבודתו הנפלאה וכך גם דווח לרבי.
זמן קצר לאחר מינויו, כבר הורגשה עבודתו המיוחדת עם התלמידים. הרבי כתב לו על כך באגרת מתחילת תמוז תשי"ח:
בנועם נודעתי זה מכבר, אשר נכנס כת"ר לכהן בקודש בישיבה הק' תומכי תמימים מיסודם ובהנהלתם של אדמו"ר מוהרש"ב ובנו מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. וביחוד נעם לי לקבל אחרי כן הידיעות אודות הפעולה אשר על התלמידים שיחיו (אגרות קודש חלק יז אגרת ו'שסו).
הרב גרוסמן עשה לילות כימים בכדי להרים את רמת הלימודים בישיבה. כל השעות בהן שהה בישיבה, ישב ב'זאל' למרות שהנהלת הישיבה סיכמה עמו שיוכל מדי יום לשבת בחדרו ולהכין את השיעורים שעליו למסור. במקום זאת, הכין את השיעורים בשעות הלילה המאוחרות, כשאת שעות היום השקיע בתלמידים. תחילה היה שוהה כל ימות השבוע ברציפות בלוד, שם התגורר בצריף קטן, ורק בשבתות היה שב לביתו בירושלים.
"אביו יאמר בה שיעורים"
כחמש שנים עמד בראשות הישיבה בלוד, ולאחר הפסקה קצרה, התמנה לראש ישיבה 'תומכי תמימים כפר חב"ד', שם כיהן כראש ישיבה במשך עשרים שנה.
בשלהי שנת תשל"ז פתח בנו, הרב יצחק דוד גרוסמן, מתיבתא לנערים צעירים שהתקרבו ליהדות. עם השנים הפכה המתיבתא לישיבה קטנה. כשהגיעו התלמידים לגיל של ישיבה גדולה, הציע בנו של הרב ישראל גרוסמן כי כדי שהתלמידים ימשיכו בדרך של חסידות חב"ד כדאי שיביאו בחורים מישיבת 'תומכי תמימים' בכפר חב"ד למגדל העמק למשך חודשיים, ובזמן זה יקרבו הבחורים את הנערים מהישיבה לדרך חב"ד ולאחר מכן יגיעו יחד לישיבה בכפר חב"ד.
ההצעה יצאה לפועל בהגיע קבוצת תמימים מכפר חב"ד למגדל העמק על מנת לשהות במקום כחודש ימים. בהמשך ביקש הרב יצחק דוד גרוסמן שימשיכו בישיבה כל השנה ובהמשך רצה להפוך את הישיבה הקטנה והגדולה לחב"דיות וקבועות, אך הרבי השיב כי אם הרב גרוסמן לא מתחייב לעמוד נגד המנגדים הצפויים שיקומו, אזי שלא יעשה כן.
בהמשך התשובה כתב הרבי כי אביו הרב ישראל גרוסמן יאמר שיעורים בישיבה:
אביו שי' (הרב ישראל גרוסמן) יאמר בה שיעורים ד' או ה' פעמים בשבוע, ואז נכונה התוכנית במאוד.
עם קבלת המענה, הודיע הרב יצחק דוד גרוסמן למזכירות הרבי כי הוא מקבל על עצמו לעמוד בתוקף נגד המנגדים. ומאז הרב ישראל גרוסמן החל לבצע את הוראת הרבי, ומסר שיעורים בישיבה במגדל העמק בימים ראשון עד רביעי.
תמימים אלו הגיעו לרבי על חשבונו לחודש ניסן תשל"ח, וזכו לקירובים מיוחדים ואף ל'יחידות' מופלאה, במהלכה הורה להם כי בהגיעם לארץ הקודש, ייסעו לכותל המערבי יחד עם הרב ישראל גרוסמן. כך אכן עשו.
הרבי מורה לו להוציא ספרים
ארבעה-עשר ספרים הוציא לאור הרב ישראל גרוסמן, כמה מהם שיעורים שאמר בישיבות בראשן עמד, ובספרים האחרים לובנו דיני ממונות. הרב גרוסמן למד ולימד, אך מעולם לא חשב להוציא ספרים, וכפי שהתבטא: "באותם שנים רק גאוני הדור היו מוציאים ספרים, ולמה שאני אוציא ספר?" אולם הרבי חשב אחרת. כאשר היה ב'יחידות' אמר לו הרבי, כי עליו להוציא ספרים. כאשר שאל על איזה נושא עליו לכתוב, השיבו הרבי כי עליו לקבץ את השיעורים שאומר בישיבה ולחברם לספר אחד. כך החלו לצאת סדרת ה'שיעורים' על מסכתות בש"ס, כאשר הרבי ממשיך לעודדו בכך.
בנו, הרב יצחק דוד מספר, כי כמה פעמים בעת שהיה אצל הרבי, הרבי התעניין בהמשך הוצאת הספרים של האבא.
הרב ישראל גרוסמן אמר בעצמו כמה פעמים, כי את הוצאת הספרים שלו, הוא זוקף לזכות הרבי מליובאוויטש, שעודדו ודחפו לכך.
דיני ממונות
במקביל לעבודתו בישיבות חב"ד וקרלין, עסק רבות בדיני ממונות - "חושן משפט", דיני שכנים, תיווך, שכירות דירה, ירושות ועוד. במשך שנים רבות כיהן כדיין בבתי דין לממונות, בפתח תקווה ובירושלים, ופסקיו קנו להם שם חשוב בכל רחבי תבל.
חלק מפסקיו החשובים העלה על הכתב, והוציא בספרים החשובים הנקראים בשם: "הליכות ישראל", "משכנות ישראל", "נצח ישראל" ו"אורח ישראל". חידושיו ופסקיו בדיני חושן משפט, הם נר לרגליהם של הדיינים בבתי הדין לדיני ממונות, ומשמשים את מורי ההוראה בישראל. הרב טוביה וייס שליט"א גאב"ד העדה החרדית, אמר בהספידו את הרב גרוסמן, כי במשך עשרות שנים נעזר תדיר בספריו המצויינים, שהמירו את הלכות "חושן משפט" הסבוכות לדינים אקטואליים לימינו.
מומחיותו בדיני ממונות, הביאו רבים לשחר לפתחו על מנת שישמש כבורר במחלוקות סבוכות. גם כאשר נחלש בשנים האחרונות, הגיעו אליו רבים על מנת שיפשר ביניהם.
"פלא שעדיין איני חסיד ליובאוויטש"
הערצתו לרבי הייתה גדולה. כמה פעמים התבטא בדרשותיו כי הרבי הוא צדיק הדור וגאונו. במשך השנים הריץ אגרות רבות אל הרבי, ותמיד נהג לספר בהתפעלות מופתים גלויים להם זכה. מספר בנו הרב בן ציון גרוסמן: "אבי מורי הרב ישראל גרוסמן, מתוך הערצתו הגדולה לחב"ד ולרבי התבטא פעם 'אף שהנני חסיד קרלין, אבל לפי המופתים הגלויים שראיתי מהרבי, הרי פלא שעדיין אינני חסיד ליובאוויטש רשמי'...
זכה והיה פעמיים ב'יחידות' אצל הרבי, ובפעם אחרת זכה לעבור בחלוקת הדולרים ולקבל שבעה דולרים, כשהרבי מפרט לו שכל דולר הוא בשביל תואר אחר שלו: 'ראש ישיבת תומכי תמימים', 'ראש ישיבת קרלין', 'דיין', 'מחבר ספרים', ועוד.
ביקוריו אצל הרבי הגדילו את הערצתו לרבי, וכך אמר בסיום הרמב"ם בשנת תש"נ: "כשאנו רואים את הרבי, את פעולתו העצומה שהיא בבחינת 'צדיק כתמר יפרח', ומנגד את ההיקף האדיר של המאמרים והשיחות, שאין לי מילים לתאר אותו, בבחינת 'ארז בלבנון ישגה', אנו רואים את גדלותו העצומה, אני קורא על הרבי 'כאשר ישא האומן את היונק', את כל הדאגות הגשמיות והרוחניות הוא נושא בחיקו".
הרב גרוסמן מסר מדברי תורתו לספרים תורניים שיצאו לכבוד הרבי: "כבוד חכמים" שיצא בשנת תשמ"ב, "כבוד חכמים עטרת פז" שיצא בשנת תשמ"ט, ו"קרנות צדיק" שיצא לקראת שנת התשעים לרבי. כמו כן השתתף באירועים חב"דיים חשובים ובהם כינוס לתיקון חוק 'מיהו יהודי', סיום ספרי התורה של ילדי ישראל, סיומי הרמב"ם, התוועדויות מרכזיות, ועוד. כן גם חתם על כרוזים של גדולי ישראל בנושא תיקון חוק 'מיהו יהודי'.
מידי שנה את כל הש"ס
הרב ישראל גרוסמן היה איש תורה, איש הלכה, חסיד ואיש חסד שרבים נעזרו על ידו. בנו הרב בן ציון מספר כי רבים הגיעו לבית אביו לקבל עצה וסיוע בנושאים מגוונים: "הוא כתב אלפי המלצות לנזקקים ולקשי יום. את כל הנשמה שלו השקיע בכתיבת המלצות לאנשים קשי יום או למוסדות בהם לומדים אלפי תלמידים. הוא דמיין לעצמו כיצד יגיב הגביר שאמור לקרוא את ההמלצה, וכך השקיע בכתיבת המלצה נוגעת ללב ומשכנעת. בכדי שכל המלצה תיראה חשובה, הוא כתב באותיות גדולות ויפות. בשנים האחרונות אף טרח לעטוף בניילון מיוחד את ההמלצה בכדי שלא תיהרס..."
בשנים האחרונות נחלש, ומפאת כך נאלץ להפחית מפעולותיו הרבות בעסקנות הכלל. הוא הוסיף אפוא שקידה על שקידתו בלימוד הש"ס. בני משפחתו מספרים כי בעשור האחרון סיים אביהם מידי שנה את כל הש"ס!
בחודשים האחרונים סבל ממחלת לב, ובמוצאי שבת פרשת כי תשא, הובהל למרכז הרפואי 'ביקור חולים'. מספר שעות לאחר מכן, נערכה עצרת תפילה בכותל המערבי לרפואתו. בימים הבאים מצב בריאותו הלך והידרדר. למרות זאת, בראש מעייניו היה לעזור זולת. הוא דיבר עם בני משפחתו על החשיבות בהצלת נפשות יהודיות, והחשיבות לקרב יהודים לאביהם שבשמים. אחד המשפטים האחרונים שאמר היה: "הדבר הכי נחשב בשמים, הוא שעושים טובה ליהודי".
פטירתו
ביום שלישי, כ"ג באדר תשס"ז, השיב את נשמתו לבוראה. בהלווייתו השתתפו המונים ובראשם אדמו"רים, רבנים, וראשי ישיבות מכל החוגים והעדות, ובהם רבני חב"ד ותלמידי ישיבות 'תומכי תמימים' במגדל העמק וכפר חב"ד. הוא נטמן בהר הזיתים ליד קברי אבותיו.
משפחתו
בניו
- הרב בן ציון, משפיע במגדל העמק,
- הרב יצחק דוד, רבה של מגדל העמק וראש מוסדות 'מגדל אור',
- הרב שניאור זלמן משה,
- הרב יעקב
- הרב אליעזר יחזקאל ראש ישיבת 'מגדל אור' ומו"צ בקהילת סערט ויז'ניץ בחיפה.
- הרב יוסף (שזכה לקירובים מהרבי).
חתניו
- הרב נפתלי נוסבוים ראש ישיבת 'חיי משה' בירושלים וחבר הנהלת מפעל הש"ס.
- הרב שמואל צבי פריד, דיין בירושלים.
- הרב בן ציון ליבוביץ', מנהל חינוכי של מוסדות ויז'ניץ בירושלים.
- הרב ברוך לוריא, ראש מכון לדיינות 'באר מים חיים' בירושלים.
לקריאה נוספת
- הרב שמואל הניג[1], גדול בישראל, לדמותו של הגאון רבי ישראל גרוסמן ראש ישיבת פינסק קרלין.
קישורים חיצוניים
- פרקים מתוך ספר לזכרו
- גרוסמן: "הישיבה בלוד הייתה בית יוצר לעובדי ה'"
- "בליובאוויטש אוהבים חסיד אמיתי ולא שמאטע!", בתוך ביטאן 'איבערלעבן', התלמידים השלוחים תומכי תמימים נתניה, אייר תש"פ
- מכתב הרבי לרב גרוסמן, ז' אלול תשי"ט, קונטרס התוועדות ש"פ תבא, ח"י אלול, ה'תשל"ג, ברוקלין תש"פ, עמ' 17-18
הערות שוליים
- ↑ הרב הניג, הינו נכדו של הרב גרוסמן