מלחמת ששת הימים
מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה בשנת תשכ"ז, בין מדינת ישראל, לבין כל שכנותיה: מצרים, ירדן, סוריה ולבנון, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה.
המלחמה החלה במכה מקדימה ישראלית על חיל האוויר המצרי, לאחר תקופת המתנה מתוחה, שבה נעשו ניסיונות להימנע מהמלחמה. במהלך המלחמה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. השטח הכולל שנכבש גדול פי שלושה משטחה של מדינת ישראל לפני המלחמה.
המתיחות שלקראת המלחמה נוצרה כאשר מצרים ושותפותיה הערביות עשו צעדים רבים שאיימו על ביטחונה וכלכלתה של ישראל. השלכות המלחמה בתחומי הפוליטיקה הפנימית של המדינות שהשתתפו בה, הגאוגרפיה המדינית והכלכלה האזורית ומהלך המלחמה הקרה הגלובלית היו מרחיקות לכת וממושכות.
בימים אלו היה עם ישראל בעולם כולו במתח גדול, גם האופטימיסטים בטוחים היו כי דבר נורא עומד ח"ו להתרחש, וכל השאלה היתה רק מה יהיה גודל האסון.
שבוע לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, ביום ל"ג בעומר, דיבר הרבי לפני עשרות אלפי ילדים ובני נוער שהתאספו בתהלוכת ל"ג בעומר לפני בית מדרשו שבברוקלין, ובשיחתו הבטיח בצורה ברורה, כי הקב"ה יוציא את עם ישראל מהמצב הקשה בנצחון גדול, ובניסים ונפלאות.
שבוע ימים לאחר מכן, בבוקרו של יום שני כ"ו באייר תשכ"ז, פרצה המלחמה שהיוותה את התממשות אחת מנבואותיו הידועות "נצחון גדול ובניסים ונפלאות".
תוכן עניינים
תקופת ההמתנה
בה' אייר ה'תשכ"ז הכניס הצבא המצרי כוחות לתוך חצי האי סיני. הדבר לווה בהכרזות על מלחמה כוללת של צבאות ערב נגד ישראל, וגרם לבהלה גדולה אצל היהודים בארץ ובתפוצות.
במהלך התקופה אמר הרבי מספר פעמים כי יתרחשו נסים ונפלאות ואין מה לפחד.
במהלך הפאראד בל"ג בעומר, שבוע לפני פרוץ הקרבות, דיבר הרבי באריכות על כך שארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר, ואמר שבסופו של דבר יהיה ניצחון גדול.
דבריו של הרבי הועברו לארץ הקודש על גבי קלטת, והושמעו במספר מקומות, על מנת לחזק את תושבי ישראל.
דבריו של הרבי שודרו פורסמו בהרחבה בעיתונות וברדיו, ועוררו הד נרחב.
מבצע תפילין
| ערך מורחב – מבצע תפילין |
בשבת מברכים סיון, הורה הרבי לצאת לרחובה של עיר, ולזכות יהודים בהנחת תפילין, תוך דגש על חיילי צה"ל.
הרבי ציטט את הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך, עליו אומרים חז"ל "אלו תפילין שבראש", ואמר כי הנחת תפילין תרתיע את אויבי ישראל.
המלחמה
ביום שני כ"ו אייר ה'תשכ"ז, יצאו מטוסים של חיל האוויר לשדות התעופה של מצרים וסוריה, והשמידה את מטוסי חילות האוויר שלהם.
במהלך היום הראשון דיווחו מדינות ערב על נצחונות גדולים, דבר שהגביר את החרדה בקרב אזרחי העולם.
הרבי אמר אז שדבריהם אינם נכונים, והוסיף שבקרוב הר הבית יהיה בידינו
לאחר יומיים של קרבות, כבש צה"ל את כל שטח חצי האי סיני, וביום השלישי שלט צה"ל גם על ירושלים העתיקה והר הבית, ולמחרת הסתיים כיבוש שטחי יהודה ושומרון.
ביום החמישי של המלחמה החלה הלחימה גם בחזית הסורית, ולמחרת שלט כבר צה"ל בכל שטח רמת הגולן.
מסקנות מהמלחמה
התוועדויות חג השבועות ושבת קודש פרשת בהעלותך, ט' בסיוון ה'תשכ"ז, היו סמוכות לניצחון במלחמה. במהלכן הרחיב הרבי על משמעות המאורעות בארץ הקודש.
הרבי אמר, שבקריאת התורה של החג רמוזים המאורעות, בפסוק: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". בפלפול הלכתי עמוק העלה את המסקנה כי למצרים העכשווית דין מצרים הקדומה, מבחינת ההלכה, ובהתאם לכך הסביר את משמעות הפסוקים בהתייחסות למאורעות שאירעו בשבוע זה.
הרבי העלה, בין השאר, על נס את האחדות שקדמה והביאה להצלחה באה"ק, ואת תוצאות ההצלחה בכיוון של "ואביא אתכם אלי". עוד אמר: מסירות הנפש שגילו יהודים בארץ הקודש - אין לה מקור בחישובים הגיוניים מפוכחים, כי אם נובעת היא מעצמותו הפנימית של עם ישראל, של גוי קדוש הרוצה בארץ הקודש.
בהמשך הדברים עמד הרבי על גילוי נוסף של עצמות הנפש היהודית - ההתרגשות וההתעוררות שבפגישה עם הכותל המערבי: אלפים ורבבות התעוררו והתקרבו אל הקב"ה, ואכן אירע כאן "נס" (מלשון התעלות, דוגמאת נשיאת נס). כשנראה עין בעין כי יש בורא ומנהיג לעולם.
ניצול ההתעוררות
הרבי דרש להשתדל, שההתעוררות של בני-ישראל לתשובה תנוצל לעניינים מעשיים, בקיום המצוות, ואז תהיה נצחית וברת-קיימא ותהווה הכנה קרובה לביאת המשיח: האחריות והזכות התמידית, המוטלת על כל איש ישראל, לקרב יהודים אחרים ליהדות, קיימת עתה ביתר שאת, ובמיוחד בעניין של הנחת תפילין, שהשעה צריכה לכך, ועדיין יש צורך בסגולה של "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" שלפי חז"ל הכוונה לתפילין.
בהזדמנויות רבות חזר הרבי והדגיש את החשיבות המיוחדת בשעה זו להנחת תפילין ולזיכוי אחים רחוקים במצווה גדולה זו, הן כסגולה להצלחת העם והן כנקודת אחיזה להבאת ההמונים לידי התקרבות מעשית ומתמדת אל הקב"ה ואל תורתו ומצוותיו.
כל השנה שלאחר מכן המשיך הרבי לדבר על המצב, לתבוע "שינויים" ולנצל את ההזדמנות. במיוחד בחודש תשרי שבו השמיע את המאמר ד"ה "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", בהתוועדות יום שני של ראש-השנה (המאמר הוגה על-ידי הרבי לקראת ראש השנה תשנ"ב - עם סיום שנת "אראנו נפלאות").
התעוררות כללית לתשובה
בהתוועדות י"ט כסלו תשכ"ח הקדיש הרבי שיחה ארוכה לחרדה ולהתעוררות שהקיפה את העם בתקופת מלחמת ששת הימים:
לפני פרוץ המלחמה הרגישו הכל את הסכנה וגם ציפו לרחמי שמים, ורק לאחר ההצלחה בחסדי ה' ובניסי ה' - החלו להשמע צלילים של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". ההכרה כי יד ה' עשתה זאת - רק היא תשלים את ההצלחה בכל השטחים.
בתוך דבריו התעכב הרבי על דבריהם של מתווכחים המערערים על העובדה שהיתה התעוררות תשובה במלחמה זו. מתווכחים אלו מסתמכים על מדרשים ופירושים, "להוכיח" שהתעוררות התשובה אינה התעוררות. ברם, דרשות לחוד והלכה פסוקה לחוד. על הדרוש נאמר "אין משיבין על הדרוש" כי לדרוש דרכים משלו, ואילו לגבי המעשה בפועל קובעת ההלכה הפסוקה בלבד. כאן האריך הרבי להוכיח מן הלכה, שהרהור תשובה בלבד ואף ספק של הרהור תשובה עושה את האדם לבעל תשובה. הרבי הסביר גם את חשיבותה הגדולה של מסקנה זו (שאכן היתה התעוררות תשובה) בדבר עתיד המצב באה"ק, מכמה בחינות. ההכרה בעובדה שאכן היתה התעוררות תשובה - עשוייה לקרב את הגאולה השלימה.
הרבי ציין שאם לא היה המשך להתעוררות של אז - הרי זו אשמת אלו שלא ניגשו ליהודי בדברים היוצאים מן הלב ובדברי רגש: "הבה ונתחזק בקיום המצוות". אלו שלא התביישו, ופנו ליהודים בתל-אביב ובחדרה וכו' ואף ב"טיימס סקוור" בהצעה להניח תפילין - נוכחו שלא נדחו, כי-אם אדרבה.
הרבי הדגיש והבהיר כי "ששת הימים" לא היו "גאולה" ולא "אתחלתא דגאולה" ולא חלק מכל אותה אמונה ומכל אותן תקוות שלנו לגבי העתיד לבוא. אבל, הרי היתה כאן הצלה ברורה של היישוב היהודי בארץ ישראל! היו סכנות נוראות וברוך-השם יצאו מהן בניצחון גדול, הכל ראו כי לא היה זה ניצחון טבעי. ואיך אפשר שלא ללמוד לקח ממאורע כזה?
הרבי אינו מסתיר את דעתו כי "אלה אשר צריכים היו לפעול, לעורר, לעשות, לא עמדו במבחן" לא נתגלו בארץ ישראל, בתוך היהדות הדתית של ארץ ישראל, אותם האנשים אשר 'יתרגמו' את ההתעוררות ל'שפת המעשה'.
כדי להדגים את הדברים סיפר הרבי בשם אדמו"ר הריי"צ: לפני כחמישים שנה מקובל היה ברוסיה כי איטליה היא ארץ שאין בה סדר ואין בה יד מארגנת. כשחזר הרבי מביקור באיטליה סיפר, כי ראה בתחנת רכבת קטר משוכלל ביותר, על הפסים עמדו גם קרונות נאים ומשוכללים. לפתע שרק הקטר והחל לנוע במהירות, אבל הקרונות נשארו לעמוד על עמדם. הוברר, כי פשוט שכחו לחבר את הרכבת אל הקטר הדוהר, וממילא הקטר נסע מהר אבל הקרונות נשארו עומדים ללא ניע. וכך בדיוק - אמר הרבי - המצב בארץ ישראל כיום. ה'קטר' דוהר אבל ה'קרונות' נשארים עומדים. יש התעוררות לאמונה, יש רצון לחזור אל היהדות, אבל אין מי שייצור את הקשר ההכרחי בין ההתעוררות לבין המעשים. לכן, מסביר הרבי, נשארה האמונה בבחינה של "גנבא אפום מחרתא רחמנא קרייא". גם לגנב החותר תחת בית כדי לגנוב בו, והוא עובר בצורה החמורה ביותר על איסור התורה לגנוב, יש אמונה שהרי בשעת מעשה הוא מתפלל אל ה' ומבקש להצליח בעבירה שבידו. בישראל יש בעלי 'אמונה' שהרי בשעת מעשה הוא מתפלל אל ה' ומבקש להצליח בעבירה שבידו. בישראל יש בעלי 'אמונה' שהם אכן מאמינים, אבל האמונה שלהם היא כאמונתו של אותו גנב: תוך כדי אמונה ואפילו תוך כדי תפילה מוסיפים לעבור על איסורי תורה חמורים.
ולא קם בישראל מי שיבהיר כי אין אמונה ערטילאית, אין אמונה בלי מעשים.
לפעול את שינוי המקום
הרב שמואל אבידור הכהן זכה לשמוע מהרבי דברים נחרצים כבר בשנת תשכ"ח וכפי שהתפרסם ברשימה פרטית מאותה יחידות[1]:
לשאלתו של הרב מה לכתוב עכשיו בעתון אודות המשך התעוררות מ"ששת הימים", השיב הרבי: אני התחלתי בנוגע ל"מבצע תפילין", ובאמת אפשר לפעול הכל, אפילו עניינים הכי קשים... יש לפעול רבות שיהודים יתחילו ללכת בשבת לבית הכנסת, ולא מצד העובדה שהיום שבת לכן צריך ללכת לבית הכנסת, כי זה לא פועל כלום. אצל כולם יש הבדל בין שאר ימי השבוע ליום השבת, אפילו לאלו שהולכים לחוף הים - לוקחים הם אוכל אחר מבשאר הימים ואין היום אפור אצלם, משום שהם חשים הרגשה חגיגית במשהו ("ווייל זיי פילן אביסל יום-טוב'דיק"), ואם כן רואים שאפילו הוא חש באווירת חג ("ער פילט אז עס איז יום טובד'דיק"), אינו עושה שאר העניינים. כמו כן ללכת לבית הכנסת משום ששבת היום לא יפעלו עליו כלום. אלא עצם העניין שהולך לבית הכנסת - בזה עצמו כבר מרגיש עצמו שייך יותר לעם ישראל, ואפילו שלא יתפלל שם כלום, אלא שבמשך הזמן שיהיה שם ("וועט ער שוין זאגן") יאמר לבסוף איזו תפילה קצרה, או קפיטל תהילים - עד שיתפלל יחד עם כולם. ולפעמים יאזין לדרשה וזה יפעל שינוי עיקרי בחיים היום-יומיים שלו, וכמו בתפילת שחרית - הכוונה היא לא רק שבשעה שמתפלל יהיה שייך לקדושה, אלא שזה יפעל על כל היום כולו שהנהגתו תהיה באופן אחר. כך גם עניין הנ"ל יפעל שינוי המהות. כי "ששת הימים" צריך תגובה בדבר עיקרי ושינוי המהות ומסירות-נפש, ואין הפירוש בגוף - אלא כמו שאדמו"ר הזקן מפרש: נפש פירושו רצון וכמו שכתוב "אין נפשי אל העם הזה".
בהמשך השיחה אמר הרבי: התווכחתי עם ראש ישיבה אחד והוא אמר לי - שהשינוי צריך להיות קביעות עיתים לתורה יותר, אך זה לא שייך ל"ששת הימים" (בעיקר). תמיד צריכים להוסיף ולהשתפר בכל העניינים, אלא שכאן צריך להיות שינוי מהותי, שאת זה יביא העניין הנ"ל (והאריך מאוד הרבה בתוצאות הטובות שיהיו מזה).
עד כאן מדבריו של הרבי עם הרב אבידור הכהן.
אם מסתם יהודים תבע הרבי יתר פעילות ושינויים, מחסידיו עושי דברו על אחת כמה וכמה. "מבצע תפילין". פעילות עם אלמנות ויתומי המלחמות. ביסוס המוסדות בירושלים. אלה ועוד היו תביעותיו של הרבי מן החסידים.
===תחילת המאבק על שלימות הארץ===
|
| ערך מורחב – שלימות הארץ |
מיד לאחר סיום המלחמה החל הרבי לדבר על האיסור במסירת חלקים מארץ ישראל לערבים.
הרבי הוסיף כי היה צריך מיד עם כיבוש השטחים לגרש משם את כל הערבים, על מנת שלא יטענו אחר כך בעלות עליהם.
קישורים חיצוניים
- קטעי עיתונות מערב המלחמה בו מבשרים עיתוני ישראל כי הרבי מליובאוויטש מבטיח ניצחון גדול לישראל ויש להשאר בארץ הקודש
- שלום בער קרומבי, הפרוטוקולים חושפים: המדינאים בצמרת השלטון תכננו מראש להחזיר את העיר העתיקה, שבועון בית משיח גליון 927 עמוד 32
| מלחמות ישראל | |
|---|---|
|
הערות שוליים
- ↑ שיחות קודש תשכ"ח עמוד 405
