ראשי פספסין

ראשי פספסין הוא סימון שהשתמשו בו בבית המקדש בכמה מקומות להבדיל בין שטחים להיכר וסימון.

מיקומו

במקומות שונים בבית המקדש היה צורך להבדיל ולחלק בין השטחים ולסמן את המעבר בין שטח אחד למשנהו לצורך כך קבעו בשטחים אלו סימן היכר הנקרא "ראשי פספסין".

היכר זה היה בעזרה להבדיל בין עזרת ישראל לעזרת כהנים בכדי שיהיה היכר ליהודים ישראלים שנאסר עליהם לעבור ולהיכנס לעזרת כהנים שלא לצורך.

כמו כן היה היכר זה בבית המוקד להבדיל בין הצד הקדוש בקדושת העזרה לבין הצד החול הצד של הר הבית. היות ובית המוקד היה מקום שינת הכהנים הוצרך לסמן את השטח המותר בשינה למקום הקדוש שלא ינהגו בו מנהג חול. וכן שיאכלו הקדשים רק בקודש ולא יוציאו חוץ לעזרה.

גם בעליה על גג ההיכל היה סימון להבדיל בין השטח שמעל הקודש לשטח שמעל קודש הקדשים בנוסף לפרוכת שהבדילה ביניהם הוסיפו גם סימון של ראשי הפספסין להבדיל. יש שפירשו הטעם לכך (שבקודש הקודשים עצמה הסתפקו בפרוכת בלבד (אמה טרקסין) ואילו למעלה הוסיפו סימן להיכר הוא היות והעליה קדושה יותר מקודש הקודשים עצמה שבה היו נכנסים פעם בשבע שנים ואילו לקודש הקודשים פעם בשנה ביום הכיפורים.

מהותו

יש מפרשים שראשי פספסין הנם ראשי הקורות היוצאים מהכותל. יש המפרשים שהם קנים. הרמב"ם בפירושו על המשניות מבאר: "פשפש הוא דבר קטן מפסיק המנוקב נקבים קטנים" ומבאר שפעמים עושים אותם מקנים ופעמים מעצים ופעמים מבד. ויש שפירשו שהוא גזירים של עץ. ויש שפירשו שהם עצים ונקראו פספסין הוא על שם 'פס היד' משום שהיו עצים קטנים בגודל פס היד.