שמעון פרס
שמעון פרס (יליד שנת ה'תרפ"ג, 1923) היה הפרזידנט התשיעי של מדינת ישראל, שכיהן במגוון תפקידים פוליטיים ובטחוניים, היה ממקימי הכור הגרעיני בדימונה וממתווי תוכנית אוסלו.
למרות המחלוקת המהותית בינו לבין הרבי וחסידי חב"ד על רקע דעותיו הפוליטיות והשתייכותו המפלגתית, שמר פרס לאורך כל השנים על קשר אישי קרוב עם שליחי הרבי, השתתף באירועים חב"דיים רבים, ואף נסע פעמיים לניו יורק והתקבל ליחידויות אצל הרבי, בהן התרשם עמוקות מראייתו הרחבה, מעצותיו, ומהאכפתיות שגילה כלפי העם היהודי היושב בארץ ישראל.
תולדות חיים
ילדותו, העליה לארץ ושנות הבגרות
שמעון פרס נולד בכ' באב תרפ"ג בעיירה וישנבה שבבלארוס, להוריו יצחק ושרה פרסקי. אביו היה סוחר עצים אמיד, מצאצאיו של רבי חיים מוולוזי'ן, ואמו עסקה בחינוך.
בהיותו בן אחת עשרה, בשנת תרצ"ד, עלה יחד עם משפחתו לארץ והצטרף לאביו שעלה שלוש שנים קודם לכן והתבסס בתל אביב. לאחר סיום לימודיו בבית הספר היסודי 'בלפור', עבר ללמוד בבית ספר חקלאי-ציוני בכפר הנוער בן שמן, ומשם המשיך להכשרה מעשית בקיבוץ גבע שבעמק יזרעאל, שם עבד כרפתן וכגזבר. בשנת תש"ה נישא לרעייתו חנה שרה (סוניה) גלמן, בתו של המורה לנגרות בבית הספר החקלאי בו למד.
שנתיים לאחר מכן נקרא על ידי לוי אשכול לנהל את אגף הרכישות של צבא ההגנה, וכאשר הוכרז באופן רשמי על הקמתה של מדינת ישראל, בשנת תש"ח, המשיך לעסוק בתפקיד זה מטעם משרד הבטחון של ממשלת ישראל.
בשירות הבטחון
בחודש ניסן תש"ט התמנה למנהל הכספי של חיל הים, וכחלק מתפקידו נשלח על ידי הממשלה לארצות הברית ותפקד כראש משלחת משרד הבטחון הישראלי. ביקורו בארה"ב נמשך כשלוש שנים, בהם ניהל את עניני הרכש של צבא הגנה לישראל מול מדינות שונות, ובשעות הפנאי השלים את השכלתו באוניברסיטת "ניו סקול" בניו יורק".
בשנת תשי"ב חזר לישראל, וכיהן כממלא מקום מנכ"ל משרד הביטחון, עד להתפטרותו של שר הביטחון וראש הממשלה דאז דוד בן גוריון מהחיים הציבוריים בשנת תשי"ג, והאצלת הסמכויות על ניהול משרד הבטחון והעברתו לידיו של שמעון.
פעילותו העיקרית של פרס כמנכ"ל משרד הביטחון היה ביסוס קשרי החוץ של צרפת עם מדינת ישראל, והגברת אספקת הנשק מטעם ממשלת צרפת, דבר שחיזק את כוחו הצבאי של צה"ל, ותרם רבות לביטחונה של ישראל.
בתפקיד זה כיהן פרס עד לחזרתו של דוד בן גוריון לחיים הציבוריים בשנת תשט"ו, אז החל לעבוד כיד ימינו, וסייע לו במגעים החשאיים בין ממשלת צרפת וישראל בקשר לסיוע צבאי כדי לתקוף את מצרים, וההכנות הבטחוניות לקראת מלחמת סיני (שכונה לימים בשם 'מבצע קדש').
הידוק היחסים בין צרפת וישראל ביוזמתו של פרס, הביאו לכך שבשנת תשי"ז נחתם הסכם שיתופי בין משרד הבטחון הישראלי וממשלת צרפת על שיתוף פעולה הדדי בהקמת כור גרעיני בדימונה על מנת להביא להרתעה ישראלית חזקה, שתמנע ממדינות ערב לנסות להשמיד את מדינת ישראל.
בבחירות לכנסת ישראל שהתקיימו בשנת תשי"ט נכנס פרס לראשונה לחיים הפוליטיים, והתמודד מטעם מפלגת מפא"י, ונבחר כחבר כנסת וכסגן שר הביטחון. גם לאחר התמנותו לתפקיד זה, המשיך לפעול לחיזוק הקשר הצבאי בין צה"ל וצרפת והבטחת הברית הצבאית ההדדית, ולחימוש רחב של הצבא בטילים, טנקים, ומטוסים.
בשנת תשכ"ג התפטר בן-גוריון במפתיע בפעם השניה מתפקידיו הפוליטיים, והוא הוחלף על ידי לוי אשכול. בעקבות כך התפצלה מפלגת מפא"י וחבריה שהתנגדו להנהגתו של לוי אשכול פרשו והקימו מפלגת שמאל נפרדת, תחת השם "רשימת פועלי ישראל" כשמפלגת מפא"י רצה לבחירות תחת השם "המערך" וזכתה ב-45 מנדטים. לאחר הבחירות הרכיב 'המערך' ממשלה עצמאית שהותירה את "רשימת פועלי ישראל" (רפ"י) באופוזיציה, ולראשונה מזה שנים רבות עמד בתפקיד נטול השפעה ממשית על העשייה הפוליטית והבטחונית בארץ.
לאחר מלחמת ששת הימים פעל פרס להתאחדות כללית של מפלגות השמאל, שרצו בבחירות תחת השם 'מפלגת העבודה'. בשנים אלו קיבל פרס תדמית בינונית, וקיבל תפקידים משניים כגון שר בלי תיק האחראי לפיתוח הכלכלי של השטחים, השר לקליטת העלייה, שר התחבורה ושר התקשורת.
בבחירות שהתקיימו בשנת תשל"ד חזר שוב לקדמת החיים הציבוריים, וקיבל את תפקיד שר הבטחון בממשלתו של יצחק רבין. כהונתו זו שהחלה מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, התמקדה בעיקר בכינון יחסי שלום עם ירדן, ושיקומו של צה"ל מתוצאות המלחמה.
על רקע חילוקי דעות ויריבות אישית בינו לבין יצחק רבין, תמך פרס בשנים אלו בהקמת התנחלויות בשטחים השונים, והיה מהמסייעים העיקריים בייסוד הישוב קדומים וההתנחלויות עפרה ואריאל.
בחיים הפוליטיים
בתחילת שנת תשל"ז התגלו פרשיות שחיתות רבות הקשורות עם שרי הממשלה המכהנים מטעם מפלגת 'העבודה', ואף פרשיות שחיתות הקשורות עם ראש הממשלה יצחק רבין ורעייתו. בעקבות פרשיות אלו התפטר יצחק רבין מתפקידיו, ושמעון פרס מילא את מקומו כראש המפלגה.
בבחירות שהתקיימו באותה שנה, (כשמפלגת העבודה ברשות פרס רצה תחת השם 'המערך השני'), הפסיד שמעון פרס את ראשות הממשלה למנחם בגין כשלראשונה מאז כינונה של מדינת ישראל המפלגות הימניות צוברות כח פוליטי גדול יותר מפלגות השמאל, וזוכות בהנהגה הפוליטית.
בעקבות ההפסד, התמנה פרס כיושב ראש האופוזיציה, ותקף שוב ושוב את מהלכי הממשלה הימנית, כשיחד עם זאת הוא תומך במעשים שתאמו את השקפת עולמו כגון הסכמי קמפ דייוויד. לקראת הסיבוב הבא של הבחירות הפוליטיות, ניסה פרס להכשיל את הנהגת הליכוד בתקריות פוליטיות כדי לזכות בתמיכת העם, אך מנחם בגין הצליח להחזיר את תמיכת הציבור על רקע השסע העדתי בין עולי מדינות המזרח, שהרגישו מושפלים על ידי נציגי המערך.
בתקופה הראשונה של מלחמת לבנון הראשונה תמך במהלכי הממשלה, מתוך ייצוג למראית עין של אחריות לאומית, אך בשלבים המתקדמים של המלחמה החל לתקוף בפומבי את ההחלטות הצבאיות של הממשלה, וגינה את תוצאותיה, כשעל רקע זה הוא מבסס את מעמדו הציבורי לקראת הבחירות הקרובות.
בבחירות שהתקיימו בשנת תשמ"ד בה התמודד פרס מול מועמד הליכוד יצחק שמיר הגיעו המפלגות לתיקו, ובהתערבותו של הפרזידנט חיים הרצוג הוקמו ממשלת אחדות לאומית, בה כיהנו פרס ושמיר ברוטציה, ופרס קיבל את הנהגת הממשלה למשך שנתיים בהם פעל להוצאת צה"ל מלבנון וביסוס הכלכלה הישראלית שהיתה נתונה במשבר, כשבתקופת כהונתו החלה העלאת יהודי אתיופיה ("מבצע משה").
אחרי סיום השנתיים בהם כיהן כראש הממשלה, קיים פרס את הסכם הרוטציה והעיבר את שרביט ההנהגה לידי יצחק שמיר והפך לשר החוץ הממשלת האחדות הלאומית.
בבחירות שהתקיימו בשנת תשמ"ח זכה הליכוד בהנהגתו של יצחק שמיר ברוב של 65 מנדטים יחד עם המפלגות הדתיות, אך העדיף לחזור ולהקים פעם נוספת ממשלת אחדות לאומית יחד עם מפלגת המערך של שמעון פרס.
בשנת תש"נ ניסה פרס לבצע מהלך פוליטי להצבעת אי אמון בממשלה, הפלתו של יצחק שמיר והקמת ממשלה בשיתוף עם מפלגת ש"ס ואגודת ישראל. מהלך זה שכונה לימים בשם 'התרגיל המסריח' נכשל בעקבות פרישה ברגע האחרון של שרי מפלגת ש"ס בעקבות הוראתו של הרב עובדיה יוסף ושל חברי כנסת חרדיים נוספים, בעקבות הגילוי דעת שמסר הרבי בפני העיתונאי עודד בן עמי, שהוא מתנגד להקמת ממשלה בראשות שמעון פרס.
בעקבות כשלון המהלך פוטר שמעון פרס מכהונתו כשר בממשלה, והפך שוב ליושב ראש האופוזיציה.
בשנת תשנ"ב התקיימו הפעם השלוש עשרה הבחירות לכנסת, ומפלגת העבודה בראשותו של יצחק רבין גברה על הליכוד, ופרס התמנה כשר החוץ בממשלה החדשה וכממלא מקום ראש הממשלה. בתקופה זו קידם פרס יחד עם יצחק רבין את הסכמי השלום בין ממשלת ישראל ובין הרשות הפלסטינית, שהובילו בסופו של דבר לחתימת הסכם אוסלו עליו חתם שמעון פרס ונציג אש"ף, אבו מאזן. מאוחר יותר נערך טקס רשמי במדשאות הבית הלבן בהשתתפות יצחק רבין ויאסר ערפאת, ובשנת תשנ"ד קיבלו השלושה (רבין, פרס, וערפאת) את 'פרס נובל לשלום' על הסכמי השלום וההבנות ההדדיות שהושגו בין הצדדים.
לאחר הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין בי"א חשון תשנ"ו, נבחר פרס כיורשו בראשות הממשלה, והמשיך לכהן בתפקיד זה עד שהפסיד במערכת הבחירות שנערכה לקראת סוף השנה למועמד הליכוד, בנימין נתניהו.
בעקבות הפסד זה ירדה הפופולריות של שמעון פרס, ובבחירות פנימיות לראשות מפלגת העבודה זכה אהוד ברק שהוביל את המפלגה לנצחון פוליטי מול הליכוד בבחירות לכנסת ישראל שנערו בשנת תשנ"ט. בשנת תש"ס ניסה פרס להתמודד למשרת הפרזידנט של מדינת ישראל, אך הפסיד ליריבו משה קצב.
בשנת תשס"א פרש אהוד ברק מהחיים הפוליטיים בעקבות ההפסד מול אריאל שרון במפלגת העבודה, ושמעון פרס החליף אותו והתמנה שוב כיושב ראש מפלגת העבודה, וכיהן בתפקיד עד שנת תשס"ה אז פרש לטובת הצטרפות למפלגת קדימה בה כיהן כמשנה לראש הממשלה והשר לפיתוח הנגב והגליל.
פרזידנט מדינת ישראל
בשנת תשס"ז הודח משה קצב מתפקידו כפרזידנט של מדינת ישראל, ובבחירות שהתקיימו לתפקיד גבר פרס על המתמודד מטעם הליכוד מר ראובן ריבלין, והתמנה לתפקיד הממלכתי.
טקס ההשבעה התקיים בכ"ו תמוז תשס"ז, ושמעון פרס התמנה כפרזידנט התשיעי של מדינת ישראל.
לאחר התמנותו לתפקיד החל לפעול במספר מישורים לקידום תוכניותיו למזרח תיכון חדש, וכינון יחסי שלום דיפלומטיים וקשרי מסחר בין ישראל לשאר מדינות המזרח התיכון. בשנת תשס"ט הצליח פרס להביא לשיתוף פעולה הדדי בין הכוחות בזירה הבין לאומית, במסגרתו ממשלת רוסיה תצטרף לסנקציות נגד איראן בעקבות ההתחמשות הגרעינית שלה, ובתמורה לכך ממשלת ארצות הברית תימנע מלהציב טילים ביבשת אירופה.
בשנת תשע"ב העניק הפרזידנט של ממשלת ארצות הברית ברק אובמה את מדליית החירות הנשיאותית לשמעון פרס.
תקופת כהונתו הסתיימה בשנת תשע"ד, והוא הוחלף על ידי הפרזידנט הנבחר מר ראובן ריבלין.
לאחר בחירתו של ריבלין פרש פרס מהפוליטיקה.
קשריו עם הרבי
לאורך הקריירה הפוליטית שלו ביקר שמעון פרס פעמיים במעונו של הרבי ב-770, וזכה להתקבל לפגישה אישית בחדרו.
הפעם הראשונה בה ביקר אצל הרבי היה בחודש אדר תשכ"ו. מי שהציע לפרס את הפגישה היה מר יוסף צ'חנובר, שכיהן באותם ימים כיועץ המשפטי של משרד הביטחון. הפגישה תוכננה בחשאי, ורבים לא ידעו על קיומה עד לפרסומה בשנים האחרונות.
שמעון פרס הגיע ל-770 ונכנס לפגישה אישית עם הרבי שנמשכה למעלה משעה. השיחה עם הרבי שהתנהלה לחילופין באידיש אנגלית ועברית, עסקה באיום הבטחוני המצרי, והתקיימה על רקע ההכנות למלחמת ששת הימים. הרבי ניסה לשכנע את פרס שהבעיה הבטחונית אינה מצד העם המצרי, אלא מצד השליט עבדול נאצר שהיה שונא ישראל. הרבי הציע לטפל באופן אישי בשליט מצרים, ובכך להשתיק את התסיסה המיצרית הגוברת.
בשנת תש"ל כיהן פרס בממשלת גולדה מאיר כשר לקליטת העליה שר התחבורה ושר התקשורת, וכאשר הגיע לניו יורק במסגרת תפקידו הגיע שוב פעם לחצר הרבי, כאשר הפעם מתלווים אליו העסקנים החב"דיים שלמה מיידנצ'יק וברק'ה וולף.
ב'יחידות' זו דיבר הרבי עם פרס על סוגיית "מיהו יהודי", העלייה ההמונית מרוסיה שהחלה באותם שנים, ושאלות לאומיות נוספות כגון החינוך היהודי והזהות היהודית של מדינת ישראל.
בראיון שהעניק לחברת JEM, התבטא פרס בקשר לפגישות עם הרבי: "הרבי היה מיוחד בשילוב בין הרוחני והמעשי. הוא ראה את העתיד באותה מידה של בהירות שבה רואים את ההווה. וכשהוא הביט על ההווה, הוא הבין את האתגרים הביטחוניים המיידיים שלנו ובד בבד התאמץ לפגוש בעתיד באמצעות השקעה בחינוך".
"הרבי הכיר בפער שבין ההווה והעתיד, אבל דחק בנו לא לאפשר לעצמנו שום פער בפעולות שלנו".
"הוא עסק בהווה שלנו ובעתיד באותה דחיפות, כי לא ניתן להפריד ביניהם. והוא היה סבור כל הפרדה ביניהם מציבה סכנה"[1].
במהלך הפגישה אצל הרבי בשנת תש"ל העביר פרס לרבי מכתב ברכה שנכתב על ידי אשתו, ובמענה לכך ענה לה הרבי מכתב תשובה, בה גם התייחס לפגישה עם בעלה, מר שמעון פרס: "נעמה לי הפגישה עם בעלה הדגול שי' ובפרט שיחתנו רבת התוכן. והשם יתברך יצליחו לנצל המרץ והכשרונות בם חונן לטובת ארצנו הקדושה ועם ישראל אשר לו ניתנה הארץ לנחלת עולם"[2].
על פי דיווחו של שלמה מיידנצ'יק, כאשר סוניה פרס קיבלה את המכתב היא התרגשה מאוד, וגם בעלה שמעון פרס התרגש לקרוא את המכתב עד כדי דמעות[3].
באותו יום בו שיגר הרבי מכתב לרעייתו של שמעון פרס, שיגר הרבי מכתב נוסף לאביו יצחק גציל פרסקי[4] בה נמצאת התייחסות נוספת לפגישה שהתקיימה בין פרס לבין הרבי: "נעם לי להכיר את בנו שי' אישית, ובמיוחד שמחתי להאפשריות לדון אתו על דבר כמה מהבעיות הרציניות העומדות על סדר היום. ויהי רצון שתהיינה תוצאות מתאימות משיחתנו זו".
בשנת תשמ"ה בעת כהונתו של פרס כראש הממשלה שיגר לו הרבי מכתב ברכה לקראת השנה החדשה, ובתוך הדברים הזכיר גם את דבריו של שמעון פרס לרבי במהלך ה'יחידות' שהתקיימה למעלה מעשר שנים קודם לכן, שמר פרס נולד בעקבות ברכה של אחד מצדיקי פולין להוריו[5].
ביטויי הערכה של פרס על פועלו של הרבי ותנועת חב"ד
- "הרבי ראה את העתיד באותה מידה של בהירות בה רואים את ההווה"[6].
- "מנהיג רוחני, אדם שיודע להיות עצוב וגם שמח. הרבי ידע לראות גם מרחוק וגם מקרוב, גם את המיידי וגם את העתיד לבוא. הוא בטח יודע דברים שאנחנו לא יודעים"[7].
- "החסידות מלווה את היהדות כבר שנים רבות. היא נוטעת שמחה ואור, פנימיות ועומק, כיסופים, דבקות והשראה, ומטביעה עד היום הזה חותםעמוק בעולם היהודי כולו. אורם של הבעל שם טוב וממשיכי דרכו מאירים את העולם היהודי בכל קצות תבל"[8]
משפחתו
מאז נישואיו לרעייתו חנה שרה (סוניה) פרס בשנת תש"ה, התגוררו בשכונת נווה אביבים בתל אביב. לאחר שהתמנה כפרזידנט של מדינת ישראל, התנגדה סוניה לעבור להתגורר בבית הנשיא בירושלים, ונשארה להתגורר בנווה אביבים עד לפטירתה בט"ו שבט תשע"א.
לזוג נולדו שלושה ילדים:
- צביה ולדן - בלשנית, ומרצה בכירה במכללת בית ברל ובאוניברסיטת בן-גוריון.
- יוני פרס - וטרינר ישראלי, מייסד ומנהל בית החולים הווטרינרי בכפר הירוק.
- נחמיה (חמי) פרס - איש עסקים בכיר.
קישורים חיצוניים
- שמעון פרס בראיון ייחודי על ה'יחידות' אצל הרבי
- אתר שטורעם - בימים ההם - גלריית תמונות מביקורו של שמעון פרס בלוד
- הפרזידנט של מדינת ישראל במסר מיוחד לכינוס השלוחים: 'הרבי חי' באתר col
הערות שוליים
- ↑ פרס: היו לי שתי פגישות ממושכות עם הרבי - אתר col.
- ↑ אגרת מראש חודש אדר א' תש"ל. אגרות קודש הרבי אגרת ט'תתמא.
- ↑ זושא וולף, ימי תמימים חלק ד' עמוד 274.
- ↑ אגרות קודש הרבי, אגרת ט'תתמ.
- ↑ מכתב הרבי מתוך הספר 'הקטר של חב"ד'.
- ↑ טורה של העיתונאית סיון רהב-מאיר מתוך עיתון ידיעות אחרונות
- ↑ אתר שטורעם.
- ↑ מכתבו לרבו של כפר חב"ד הרב מאדכי שמואל אשכנזי
| ראשי ממשלות ישראל | |
|---|---|
| |
| (לפי סדר האל"ף בי"ת) |
| פרזידנט מדינת ישראל | |
|---|---|
| |
| (לפי סדר האל"ף בי"ת) |