יהודה קלמן מרלו
הרב יהודה קלמן מארלאו היה רבה של שכונת קראון הייטס בברוקלין. הוא היה מנושאי דגל האמונה ברבי מלך המשיח, וגם לאחר ג' תמוז המשיך ועודד את כל העוסקים והמפיצים את בשורת הגאולה והגואל. נפטר בכ' בסיוון תש"ס לאחר מחלה ארוכה וקשה כשהוא בגיל 68.
קורות חייו
הרב יהודה קלמן מארלו נולד בי' באדר א' ה'תרצ"ב בפרנקפורט דמיין שבגרמניה, לאביו ר' אברהם יהושע מאלינובסקי, שהיה בנו של ר' ברוך קלמן מלינובסקי שמסר שיעורים בבית מדרשו של הרב ברויער, ולאמו מרת רחל שהייתה נצר לשושלת רבנים מפורסמת שתחילתה בגאון רבי העשל, אב בית הדין של קהילת קראקא (עליו כתב החיד"א[1] ש"רבו כמו רבו רבנים וגאונים יוצאי חלציו קדושים אשר בארץ החיים המה, ויבדלו החיים רבני גאוני הדור, נכבדיו וקרוביו - יהיה שם לעולם, כן יהי רצון"). אביה היה ר' יהודה זעליג מישעלוברסקי, ואמה מרת לאה למשפחת שיינקל.
בארצות הברית
לאחר עליית המפלגה הנאצית בראשות היטלר ימ"ש לשלטון, הפכה השהות בגרמניה לבלתי נסבלת, ובשנת תרח"צ היגרה המשפחה לארצות הברית והתיישבה בנוארק שבניו ג'רסי, שם קיצרה את שם המשפחה למארלאו.
בתקופה זו העדיף אביו לעסוק בעבודות בזויות וקשות ובלבד שישמור על קדושת השבת, ימים קשים עברו על הבן הקטן, בן השש, שמפעם לפעם אף רעב ללחם. אך למרות מצבם הכספי הקשה, שלחו ההורים את בנם הצעיר ללמוד בישיבת 'תורה ודעת'. בנוארק היה גר החסיד ר' דוד שטאקהאמער שהיה חותנם של הרב מרדכי מענטליק והרב משה פנחס כץ. הנהגת חסידים אלה פעלה על לבו של יהודה קלמן שילך ללמוד בתומכי תמימים, אז גם נוצר הקשר הראשון עם חסידות חב"ד באמצעות הרב שלום דובער גורדון, אברך חב"די שהיגר לארצות הברית שנים ספורות קודם לכן עם אביו החסיד ר' יוחנן גורדון, והחל להפיץ את תורת החסידות במוסדות החינוך היהודיים.
אביו, ר' אברהם יהושע, למרות שלא נמנה על עדת החסידים, אהד מאוד את דרכי החסידים, וכאשר הגיע אדמו"ר הריי"צ לארצות הברית, נסע יחד עם החסידים להתוועדות של הרבי.
במהלך השנים השתתף ר' אברהם יהושע כמה פעמים בהתוועדויות הרבי הריי"צ, ואף היה פעמיים ביחידות אצל הרבי. לעיתים צירף אליו את בנו, שכבר היה לבחור צעיר, שיתבשם מהאווירה החסידית השוררת בחצר הרבי. מאחר והבחורים הצעירים לא הורשו להשתתף בהתוועדויות, נאלץ יהודה קלמן הצעיר להסתתר במהלך ההתוועדות, בהגיעו לגיל מצוות ביקש אביו להכניסו ליחידות, אלא שבאותה תקופה חלה הרבי הריי"צ ורק בודדים הורשו להכנס אליו ליחידות.
בשבת קודש י' בשבט תש"י שהה בנוארק, שם השיגה אותו השמועה על הסתלקות אדמו"ר הריי"צ. הוא מיהר לבית חיינו והשתתף בלוויה הגדולה שהתקיימה למחרת.
בתומכי תמימים
בתקופה שלאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים בניו-יורק, ומפעם לפעם היה מגיע לחצרות קודשנו, ומשתתף בהתוועדויות של הרבי[2].
באחת השנים, כאשר נכנס לרגל יום הולדתו ליחידות אצל הרבי, שאלו הרבי איזה מסכת הוא לומד. לאחר שהשיב שהוא לומד מסכת גיטין, אותה למדו באותה שנה בסדרי הישיבה, שאלו הרבי כיצד הוא לומד. כאשר השיב שהוא לומד את הגמרא עם פירוש רש"י, תוספות ומפרשים - שאלו הרבי ומה בנוגע לפוסקים? מאז אותה יחידות החל להניח דגש מיוחד על לימוד פסקי דינים הנוגעים למסכת הנלמדת בישיבה.
באותן שנים למד הרב מארלאוו בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770[3]. בגיל צעיר קיבל כבר הסמכה לרבנות מראשי ישיבת תומכי תמימים המרכזית.
בסעודת אחרון של פסח תשח"י, פנה אליו הרבי בשמו הפרטי, שאלו אם שתה את ארבעת הכוסות, ומזג לו מקנקן היין שעל שולחנו הטהור.
חתונתו
בד' באדר שנת תשי"ט התחתן עם מרת חיה לבית משפחת רייכער, כשבחופתו סידר קידושין הרבי שליט"א. אמה של זוגתו נרצחה על ידי הנצאים ימ"ש במחנות ההשמדה באירופה, וזוגתו ניצלה בנס והיגרה לארצות הברית, שם התקבלה בביתם של משפחת בעקער.
לאחר החתונה עבד הרב כמחנך בליובאוויטשער ישיבה. גם כאשר עול הפרנסה הוטל על צווארו, לא פסק לרגע מלימוד התורה. בשעות הבוקר היה מלמד בישיבה, ועם סיום הלימודים היה הולך לבית הכנסת ומתיישב ללמוד בשקידה והתמדה. רק בשעות הלילה המאוחרות היה חוזר לביתו.
באותה עת שימש כרבה של קראון הייטס הרב זלמן שמעון דבורקין, שדיבר בעיקר באידיש ולא שלט היטב בשפה האנגלית. בעלי תשובה שהצטרפו לקהילה ודיברו רק בשפה האנגלית, לא יכלו לתקשר עם רבה של הקהילה והעדיפו לשאול את הרב מארלאו ששלט היטב בשפה האנגלית. הרב מארלאו, שלא רצה להורות הלכה בפני רבו, היה נוהג שלא להשיב ישירות לשואלים, אלא היה פותח לפניהם את השולחן ערוך בסימן העוסק באותו נושא, ולומד איתם את אותו סימן עד שהם הבינו מה השולחן ערוך פוסק במקרה כזה.
בכל שנה היה הרב מסיים כמה מסכתות בעיון, ולפני כל חג היה עובר בעיון על כל ההלכות הקשורות בחג זה, כמו"כ היה לו סדר לימוד מיוחד בלימוד ההלכות השייכות בכל ימות השנה. הוא ידע את כל התורה עם פירוש רש"י ותרגום אונקלוס בעל-פה. והיה בעל־קורא דייקן מאוד. וטעמי המקרא היו שגורים על פיו[4].
בשנת תשל"ז הוציאו נשי חב"ד ספר מתכונים לבישול, והרב מארלאוו היה אחראי על הצד ההלכתי של הספר. כשהרב מארלאוו הגיש לרבי את הספר באחת ההתוועדויות אמר לו הרבי: מספיק כבר להיות נחבא אל הכלים. הגיע הזמן שתהיה מורה הוראה לרבים![5].
כמו"כ התבטא עליו פעם הרבי בתואר "איש הלכה"[6].
האירוע בסוכת בית חיינו
בחג הסוכות תש"ל, בעת התוועדות הרבי בסוכה של 770, עודד הרבי את השירה בחוזקה והקהל הרב רקד על מקומו בהתלהבות רבה. מעוצמת הריקודים, קרסה אחת הפירמידות ומחצה את רגלו של הרב מארלאו. למרות הכאב העצום, התאפק הרב ולא הוציא הגה מפיו, כדי לא להפריע למהלך ההתוועדות. ועד המסדר חש למקום והחל לפנות הצידה את הנוכחים, בנסותו להזיז גם את הרב שבנתיים נשכב על הרצפה, אלא שאז הבחינו ברגלו הרמוסה תחת קרשי הפרמידה. בנתיים הופסקה השירה, פניו של הרבי הרצינו והוא הביט כל העת למוקד ההתרחשות.
לאחר מאמצים מרובים הצליחו לחלץ את הרב, והוא הובהל לבית רפואה, שם אושפז מיד וקיבל טיפול חירום. ששה חודשים הייתה רגלו נתונה בגבס, ומספרים שהרבי היה מעורב בכל שלבי הטיפול השונים.
במוצאי שמחת תורה של אותה שנה נסעו שניים מידידיו לבית הרפואה והביאו אותו על קביים להתוועדות הרבי שהייתה בעיצומה. כאשר נכנסו, היה הרבי באמצע שיחה, והרב ביקש שיעמידו אותו בצד כדי לא לגרום לתשומת לב מיותרת. כאשר הסתיימה השיחה, הביט הרבי לכיוונו, והורה להעלות אותו אל במת ההתוועדות ולהגיש לו 'לחיים'[7].
הבחירות לרבנות בשכונת קראון הייטס
במוצאי שבת קודש י"ז באדר תשמ"ה נפטר רבה של שכונת קראון הייטס הרב זלמן שמעון דבורקין. קצת יותר משנה אחר כך נערכו בחירות בהם בחרו תושבי השכונה בשלושת הרבנים: הרב יהודה קלמן מארלאו (שבמשך שנים רבות היה חבר בבית דין רבני ליובאוויטש שבראשותו של הרב דבורקין), הרב דוד חנזין והרב אברהם אזדבא. הרב מארלאו נבחר ברוב של למעלה משמונה מאות מתוך אלף בעלי זכות בחירה. מכיון שהרבי מלך המשיח הורה לרב חנזין להישאר בארץ הקודש, התקיימו בחירות נוספות שבהם נבחר הרב יוסף אברהם הלר כרב שלישי.
תהליך בחירת הרבנים לווה במעורבות אישית של הרבי, וכאשר עסקנים מסויימים ניסו להפריע לתהליך הבחירות, התבטא הרבי בלשון יוצאת דופן:
"כשראיתי את מצב הדברים - לא היתה לי ברירה אלא לפנות מכל עיסוקי ולהניחם הצדה, ולדאוג שכל הנושא של בחירת ומינוי רבנים יתנהל על פי השולחן ערוך"[8].
בשיחה אחרת קרא הרבי על רבני השכונה את מאמר חכמינו זכרונם לברכה:
"ירובעל בדורו כמשה בדורו . . יפתח בדורו כשמואל בדורו . . נתמנה פרנסה על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים . . אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיך"[9].
מפיץ בשורת הגאולה
חיות מיוחדת היתה לרב מרלאו בכל עניני גאולה ומשיח, ובפרט בנושא זהות מלך המשיח. הרב ניצל כל הזדמנות לעודד את הפעילות בנושאים אלו, ואף הוא עצמו השתתף בפעולות אלו.
בשנת תשמ"ז, לאחר שבשבת פרשת ויגש, בהתוועדות של הרבי זעקו כל הקהל 'עד מתי!?', והייתה התעוררות מיוחדת בענייני הגאולה, ישבו עשרים וחמשה רבנים בראשות הרב מארלאוו לדיון מיוחד בנושא, והוציאו פסק דין הקובע כי על פי תורת אמת הקב"ה חייב להביא את הגאולה מיד. למחרת, בעת חלוקת הדולרים, הגיש הרב מארלאוו לרבי את פסק הדין, ועל כך אמר הרבי.
כמו"כ בקיץ תנש"א, כאשר עמדו על הפרק פסקי הדין של הרבנים שהגיע זמן הגאולה והרבי הוא מלך המשיח - היה הרב מארלאוו אחד הכוחות הדומיננטיים ביותר בעניין.
גם לאחר ג' תמוז תשנ"ד המשיך ועודד את כל העוסקים והמפיצים את בשורת הגאולה והגואל.
פעם ביקשו חברי "המטה העולמי להצלת העם והארץ", מרבני הבית דין צדק קראון הייטס שיכתבו לציבור מכתב קריאה לפעול בעניני שלימות והצלת ארץ ישראל, כמו"כ רצו שעוד רבנים יצטרפו ויחתמו אבל חוששו שאם יהיה כתוב על אד"ש מה"מ התואר מלך המשיח רבנים אחרים לא יחתמו. וע"כ הגהיב הרב מארלו שאם לא יהיה כתוב על אד"ש מלך המשיח, אז הוא לא יוכל לחתום ע"ז![10]
בב' ניסן תשנ"ה, הגיע לראשונה בחייו לארץ הקודש, להשתתף בכנס הרבבה שנערך ביד אליהו בתל אביב. נאומו ארך שלוש דקות בלבד, אולם לא היה צריך ליותר מכך. המילים מדברות בעד עצמן:[11]
"כל הרבנים והנאספים נתאספו כאן הערב כדי לחזק את האמונה במשיח ובכך שהמשיח נמצא איתנו. זכיתי לייצג את קהילת קראון הייטס - "כאן צוה ה' את הברכה", אשר כל אנשים נמצאים כאן ברוחם, ומשתתפים יחד עם כל הנאספים ב"ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", ולייצג את כל אלו המכריזים וצועקים "עד מתי"".
"חשוב לציין שהיום, עברו כבר עשרה חודשים בהם אנו נמצאים במצב המדגיש יותר את הזעקה "עד מתי", והעיקר שמסיימין בטוב - היום מלאו שבע שנים שלימות מאז שהרבי מלך המשיח הודיע לנו אודות הכרזת "יחי". אני מייצג כאמור את קהילת קראון הייטס המכריזים הכרזה זו כאן בארץ הקודש: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"[12].
הופעתו האחרונה של הרב בציבור הייתה בכינוס היובל שנערך על־ידי מרכז חב"ד העולמי לקבלת פני משיח בערב י' בשבט תש"ס. הוא דיבר על חשיבות האמונה הטהורה של הילדים הקטנים: "לצערינו, הילדים של היום לא ראו מעולם את הרבי, ולמרות הכל הם גדלים כמקושרים אמיתיים ומאמינים באמונה שלימה. מילא אנחנו - ראינו את הרבי. אבל מהיכן יש להם את הכוחות הללו? אין זאת, אלא שמדובר בנשמות גבוהות מאוד, עם כוחות נעלים ביותר. אחרת אין לזה הסבר".
אמונתו העזה ברבי מלך המשיח באה לידי ביטוי גם בימי חוליו כאשר במצוות הרופאים היה מרותק למיטתו. בשבת הראשונה לאחר הניתוח, כאשר שהה בבית הרפואה, הגיעו עשרה בחורים מבישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770 להתפלל יחד עם הרב קבלת שבת במניין. בטרם התחילו בתפילה, ביקשו מהם בני המשפחה למהר קצת בתפילה, עקב מצבו של הרב. כאשר הגיעו לסיום הפזמון 'לכה דודי', סימן להם הרב בידו שיערכו ריקוד של 'יחי'. כשהבחין בהתלבטות שלהם, קם מכסאו והחל לרקוד בעצמו ולשיר 'יחי אדוננו'. עשר דקות נמשכו הריקודים, ולאחריהם חזר למיטתו כשהוא מותש לחלוטין. המאמץ היה כל כך גדול, שלאחר התפילה לא היה הרב מסוגל לעשות קידוש, ונאלץ לנוח שעתיים תמימות. לאחר שהתעורר אמר למשפחתו כי זו היתה תפלה מיוחדת, ואח"כ עשה קידוש.
יצויין כי הרב מארלאוו היה מרבני חב"ד שפסקו פסק דין תורה, שאסור לכתוב על הרבי מלך המשיח שליט"א תוארים של היפך החיים.
פטירתו
לאחר חודש תשרי תש"ס, חש הרב עייפות מוזרה. בתחילה חשב כי מדובר בעייפות מצטברת, אולם לאחר כמה שבועות הבין שמדובר במשהו הרבה יותר חמור. הוא הלך לבדיקות רפואויות, שם התברר שמדובר בגידול סרטני שמתפשט סמוך למוח. מיד נקבע לרב תור לניתוח להסרת הגידול.
הניתוח נקבע לז' בכסלו, לילה לפני הניתוח אושפז הרב בבית הרפואה, למעקב אחר מצבו הרפואי. את אותו לילה ניצל הרב ללימוד הט"ז על הלכות חנוכה בעיון. הוא התעמק בלימודו עד שלא הבחין כלל בחתנו הרב שכטר שנכנס ויצא מהחדר בכל חצי שעה.
לאחר הניתוח הראשון, כאשר חזר לבית הרפואה, כתב מכתב לרבי והכניסו לאגרות קודש. במכתבו ביקש הרב ברכה שלא יפול לנטל על בני משפחתו בימי חוליו.
ואכן מצבו החל להתייצב. חודשיים אחר כך שוב תקפה אותו המחלה, והפעם בצורה הרבה יותר קשה. והוא נפל למשכב. בערב י' בשבט תש"ס הייתה הופעתו האחרונה בציבור. לאחד י' בשבט שוב לא היה יכול לצאת מביתו, והתמימים היו מארגנים לו את המנינים בביתו. ומאז מצבו של הרב לא השתפר, ובמשך 7 חודשים סבל, אף הוסיפו לו את השם 'חיים'.
בחודשים האחרונים לימי חוליו, אנ"ש, תמימים ובמוסדות החינוך בשכונת קראון הייטס ובכל העולם הרבו בתפילות לרפואתו, ועל-פי הצעתו של חבר הבד"צ, הרב אברהם אזדבא, הוסיפו בלימוד הלכות שבת לזכותו.
נפטר בליל שישי, כ' בסיוון תש"ס. בהלוויתו השתתפו כל תושבי שכונת קראון הייטס, ורבנים מרחבי העולם.
הנהגות וחומרות
- לא פספס אפילו ביום אחד את שיעורי החת"ת והרמב"ם, מאז ייסד התקנה הקדושה (גם בימי חייו האחרונים).
- הקפיד שלא יעבור יום אחד ללא טבילה במקווה.
- היה לו כמה זוגות תפילין, והקפיד לבודקם כל י"ב חודש (לאו דוקא באלול)[13].
- יש אומרים שהניח ארבעה זוגות תפילין (רש"י, רבינו תם, שמושא רבא וראב"ד).
- הקפיד שלא לשתות מים ששהו בכלי מתכות, גם במקרים בהם כל הפוסקים סבורים שאין בכך שום בעייה[14].
- לאחר התפילה בלילות שבת היה מניח על השולחן שתי שקיות של טלית מלאות בספרים, עליהם היה עובר לפי סדר מסויים, בדרך כלל עד השעה 11 בלילה. רק אז היה חוזר לביתו ועורך סעודת שבת.
- לא היה מתנגב בשבת, מחשש סחיטה (ולכן היה יושב ולומד בית הכנסת שמעל המקוה עד שהיה שערו מתייבש)[15].
- בשבתות מברכים לא היה עולה על משכבו כלל. לאחר הסעודה היה מנמנם על כסאו במשך שעתיים, ואחר כך היה קם, נוטל את ידיו, ולאחר ברכות השחר היה מתחיל לומר פרקי תהילים.
- בשבת מברכים היה בדרן כלל מסיים פעמיים את ספר התהילים.
- בכל שנה היה הרב מסיים כמה מסכתות בעיון.
- בערב פסח - כיוון שהיה בכור - היה עורך סיום מסכת, ומקפיד גם לצום ביום זה.
- את ההגדה הוא היה יושב וקורא בנעימות ובמתיקות מיוחדת, תוך שהוא בורר כל מילה[16].
- לא ישן במשך ימי חג הסוכות כלל (מכניסת החג הראשון ועד מוצאי שמחת תורה).
- בכל פעם שנסע בלילה, הרי מיד עם זריחת החמה היה מבקש לעצור, מניח תפילין וקורא קריאת שמע[17].
- הקפיד שלא לאכול מחוץ לבית (אפילו קפה).
- היה בעל צדקה גדול, והקפיד לתת את הצדקה בסתר.
- לא רצה לקבל טובות מאנשים.
משפחתו
- רעייתו: הרבנית מרת חיה מארלאו.
- בנו: הרב יוסף יצחק מארלאו - שליח בפלורידה.
- בתו: מרת רבקה שכטר, אשת הרב יוסף בן ציון שכטר.
- בתו: מרת לאה שמוקלר, אשת הרב שמוקלר.
קישורים חיצונים
- הרב מארלאו מחזק את האמונה ברבי ● ב' ניסן תשנ"ה, הנואם של הרב מארלאו בכנס הרבבה שנערך ביד אליהו בתל אביב
- צרור סיפורים על הרב מארלו
הערות שוליים
- ↑ בספרו 'שם הגדולים'.
- ↑ בהזדמנות סיפר הרב מארלאוו כי זכה להשתתף בהתוועדות י"ב בתמוז תשי"ג, שבסיומה עמד הרבי וחילק ׳משקה׳ לכל המשתתפים, כאשר לכל אחד אומר הרבי עניינים השייכים לעתיד. כאשר הרב מארלאוו עבר ליד הרבי, עיכב אותו הרבי זמן ארוך ביותר לפי-ערך, ואמר לו כמה וכמה עניינים הנוגעים לעתיד. לא את הכל הצליח הרב מארלאוו לשמוע, מפאת הרעש העצום ששרר בבית המדרש, אולם מילים אלו שמע ונחקקו בזכרונו: "נהנין ממנו עצה ותושיה".
- ↑ באחת הלילות שאל הרבי להרב יהודה לייב גרונר מדוע המנורות בבית המדרש דלוקים עד שעות הלילה המאוחרות. הרב גרונר סיפר לרבי שהרב מארלאוו עדיין יושב שם ומעיין בספרי הפוסקים, והרבי ביקשו שילך ויכבה את כל המנורות, מלבד המנורה שמעל מושבו של התלמיד המתמיד. הרב מארלאוו, שהיה שקוע בתלמודו, לא חש כלל בכניסתו של הרב גרונר לבית המדרש, ולא שם לב שכל האורות כבים בזה אחר זה. (הרב נחמן שפירא מפי הרב יהודה לייב גרונר).
- ↑ בשבועות האחרונים לחייו, כשהיה מתקיים מניין בביתו, והרב שהיה רתוק למיטתו לא יכול היה להביט בתוך החומש, היה הרב מתקן מזכרונו את הבעל-קורא, הרב לוי יצחק גרליק, גם בטעויות דקות ביותר (מפי בנו הרב יוסף יצחק מארלאו).
- ↑ מפי הרב שניאור זלמן ליפסקר שליח בפילדלפיה.
- ↑ מפי הרב יצחק הכהן הענדל
- ↑ מפי הרב אהרן חיטריק
- ↑ שבת פרשת מטות מסעי תשמ"ו
- ↑ שבת פרשת משפטים תשמ"ז
- ↑ [1] צרור סיפורים על הרה"ח יהודה קלמן מארלו, מאת הרב יקותיאל מנחם ראפ
- ↑ [2] הוידיאו של הנאום.
- ↑ לאחר שחלה ונפל למשכב, ביקש מבני ביתו להשיג עבורו את הווידאו מאותו כינוס ענק, כדי לחוות שוב את מפגן האמונה האדיר.
- ↑ מפי הרב אליעזר זלמנוב.
- ↑ מפי הרב יוסי ברוק
- ↑ מפי הרב אליעזר זלמנוב.
- ↑ מפי חתנו הרב יוסף בן ציון שכטר
- ↑ מפי הרב יוסי ברוק