נחום דוב ברייאר

קובץ:בויאן 3.jpg

האדמו"ר

רבי נחום בער ברייר הוא האדמו"ר של חסידות בויאן, ממשיך דרכו של סבו (אב אמו) רבי מרדכי שלמה פרידמן.

ביום ה' באדר שנת תשל"א נפטר סבו, רבי שלמה מרדכי פרידמן, האדמו"ר מבויאן ורבי נחום בער ברייר סירב לקבל על עצמו את הנהגת חסידי בויאן. הרבי השתדל להשפיע עליו שיקבל על עצמו את האדמו"רות. כשהיה ביחידות אצל הרבי, אמר לו הרבי שמשמים מוטל עליו להיות אדמו"ר ובלעדיו תאבד חסידות בויאן. בסיום ברכו הרבי להצלחה בהנהגת החסידות. ברשימותיו של רבי אפרים אליעזר ילס מופיע שהרבי שאלו בשנת תשמ"א: "מדוע מתעכבת הכתרתו של האדמו"ר מבויאן, אין זה מן הראוי להשאיר עדה ללא מנהיג". מאמצים נוספים להשפיע עליו נעשו באמצעות דודו של הרב ברייר, הרב שניאור זלמן גוראריה, מזקני רבני חב"ד בניו יורק.

בסופו של דבר, בחודש כסלו שנת תשמ"ה קיבל על עצמו את הנהגת חסידות בויאן.

לאדמו"ר קשר אדוק עם רבני ליובאוויטש ופעולות חב"ד, והשתתף בכמה מהאירועים התורנים של חב"ד, וביניהם בחגיגת סיום ספרי התורה הכללים בירושלים העתיקה .

בי"ב בשבט תשמ"ז ניגש שליחו של האדמו"ר מבויאן אל כ"ק אדמו"ר בעת היחידות כללית ומסר פ"נ מהאדמו"ר. הרבי אמר לו תודה על הפ"ש ומסר לו שטר שיתן לצדקה לזכות רבו האדמו"ר מבויאן. אח"כ קרא לו הרבי שוב בפתאומיות ואמר לו: "זאל זיין יאריך ימים על ממלכתו". אח"כ נודע שבאותה עת ממש ניצל כ"ק האדמו"ר מבויאן מתאונה מסוכנת בירושלים.

בי"ב בחשוון תשנ"ב הגיע בן האדמו"ר לקבל את ברכתו של הרבי. הרבי נתן לו דולר ואמר "לתת לצדקה עבור אביו, שיהיה לו ממך נחת חסידי".

ביום א' דר"ח כסלו תש"ס ביקר האדמו"ר בישיבת היכל מנחם במילאנו, והתפלל שחרית עם הבחורים התמימים. לאחר התפלה נשאר לשמוע שיעור עם הבחורים, ואח"כ הביע התפעלותו מרמת הלימודים ומהפעילות הנפלאה להפצת היהדות במילאנו.