שבועות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
איור של מעמד הר סיני

חג השבועות הוא חג השני מבין שלוש רגלים. הוא חל בו' בסיון, והוא כולל יום אחד בארץ ישראל ושני ימים בחוץ לארץ. ביום זה ניתנה התורה במעמד הר סיני ובימי בית המקדש הוקרב בחג השבועות קרבן מיוחד שנקרא קרבן שתי הלחם והחלה בו העונה של הבאת הביכורים.

שמות החג

  • שבועות - שם זה הוא השם הנפוץ של החג. ונקרא כך על שם שבעת השבועות המחברים בין חג הפסח לחג השבועות, במהלכם אנו סופרים את ספירת העומר. סיבה נוספת: המילה "שבועות" יכולה גם להתפרש במובן "שבועה", לרמז על השבועה שנשבע הקדוש-ברוך-הוא לבני ישראל בשעת מתן תורה, שלעולם לא יחליף את עם ישראל בעם אחר. היהודים אף הם נשבעו, מצידם, כי ישמרו אמונים לה' ולתורתו. (ולכן שבועות לשון רבים)
  • זמן מתן תורתנו (או חג מתן תורה) - ביום זה, בשנת 2448 לבריאת העולם, התגלה ה' על הר סיני ונתן לעם ישראל את התורה. מעמד זה מכונה "מעמד הר סיני".
  • חג הביכורים - החל מחג השבועות, החלו החקלאים להביא את ביכוריהם – ראשית הפירות שצמחו בשדותיהם – אל בית המקדש. את הביכורים היה ניתן היה להביא רק מחג השבועות ואילך, עד לחג הסוכות.
  • עצרת - משמעות המילה עצרת היא סיום ונעילה. חג השבועות הוא הסיום והנעילה של חג הפסח (בשל תקופת ספירת העומר המחברת ביניהם).סיבה נוספת: "עצירה מעשיית מלאכה" - שכן בחג אסור לעשות מלאכות חול. ואף שבכל החגים אסורות המלאכות, אומר הרבי[1] בשם רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, בשבועות ניכרת איסור-עצירת המלאכה יותר משאר החגים, כי בכולם סימני היכר אחרים ואילו בשבועות איסור המלאכות הוא סימן ההיכר היחידי.
  • חג הקציר - בארץ ישראל, תקופת קציר החיטים החלה לפני חג השבועות. במהלך החג היו מביאים קרבן מיוחד המציין עובדה זו. הקרבן כונה בשם "שתי הלחם", והיה מורכב משתי חלות העשויות חיטה.
  • חג המוצי"ם - מכיוון שהחג לא מרובה בהלכות והרבנים (מוצי"ם - ראשי תיבות "מורי-צדק") יכולים לעזוב את קהילתם, נוהגים רבני הקהילות לנסוע אל רבם בחג.

ימי ההגבלה

ערך מורחב – שלושת ימי ההגבלה

שלושת הימים שלפני מתן תורה (חג השבועות), נקראים "ימי ההגבלה", בימים האלה הכינו בני ישראל את עצמם לקבלת התורה בהר סיני.

האיחולים לקראת החג

במכתביו בשיחותיו, נוהג הרבי, בימים שלפני חג השבועות לאחל בנוסח: "לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות". הרבי מסביר את הברכה ששמחה ופנימיות זה היסוד לקבלת התורה:

שמחה: בגלל שלימוד התורה וקיום המצוות קשור בנסיונות ובהעלמות והסתרים, לכן צריכה להיות קבלת התורה בשמחה, כמאמר חכמינו ז"ל "מצות שקבלו עליהן בשמחה, עדיין עושין אותה בשמחה, שבמילא מתקיימות יותר".

פנימיות: קיום התורה והמצוות צריך להיות בכל פנימיות עצם נפשו. לא רק בלבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה, וגם לא רק בכוחות הנפש דשכל ומדות. הכל זה חיצוניות לגבי עצם הנפש, וקיום התורה והמצוות צריך להיות בפנימיות, בעצם נפשו.[2]

משמעות החג

כותב אדמו"ר הריי"צ[3]: בחג-השבועות שהוא זמן מתן תורתנו, בשני ימים הבהירים הללו שהם מועדי ה', מתגלים ומאירים אותם האורות והגילויים שהאירו ונתגלו בשעת מתן תורה. חג-השבועות הוא זמן עת רצון למעלה, והשי"ת מטריד את המקטרג על עם ישראל, כדוגמת הטרדתו בשעת התקיעות בראש השנה ויום הקדוש דצום כיפורים. זאת אומרת, אשר חג-השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכל לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת שמים, וכן להתעסק בתשובה בהנוגע לתורה, באין מפריע משטן המקטרג כדוגמת זמן התקיעות בראש-השנה ויום הקדוש דצום הכיפורים...

מנהגי החג

ערך מורחב – שבועות (מנהגים)

חג השבועות הוא החג היחיד שמחויבים לאכול סעודת חג, כלשון הגמרא: "חלקהו, חציו לה', וחציו לכם".

נהוג לאכול בחג השבועות מאכלי חלב. אחד מהטעמים הוא, לזכר מאכלי החלב שבני ישראל אכלו ביום קבלת התורה. כיון שבמתן תורה נצטוו בני ישראל על מצות השחיטה מיד נאסרו כל מאכלי הבשר שלהם והכלים שהשתמשו בהם, והם לא יכלו לאכול שום מאכל ותבשיל של בשר, הם גם לא יכלו בו ביום לשחוט בהמות כשרות כי מתן תורה היה בשבת. ולכן היו מוכרחים לאכול רק מאכלי חלב.[4]

בליל שבועות המנהג הוא להיות ערים כל הלילה ולומר ״תקון ליל שבועות״ ואף לומדים תורה. ה״תיקון" הוא מאסף מהפסוקים הראשונים והאחרונים של כל פרשות התורה ושל כל ספרי נביאים וכתובים, כמו כן קטעים ראשונים ואחרונים של המשנה והזוהר וכדומה. פרשיות מתן התורה, שמע וכו' הועתקו בשלמותן לתוך ה״תיקון".

מוצאי חג השבועות

מוצאי חג השבועות חל בארץ ישראל ביום ז' בסיון, ובחוץ לארץ ביום ט' בסיון. יום זה הינו כיום חג, ואסור להתענות בו.

על פי הסבר אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך[5] הטעם לכך הוא מכיון שלדברי בית שמאי אסור היה להקריב עולות ראיה ביום טוב עצמו מכיון שאין בהן צורך אוכל נפש, ולכן אסור לחלל עליהם את יום החג, ועל אף שההלכה היא כבית הלל, בדבר זה נהגו בית הלל כבית שמאי וכן נהגו כל ישראל.

מקורו של רבינו הזקן אינו ברור, והרבי[6] מסביר כי מקורו הוא מהגמרא[7] שם מובא כי רבי טרפון אסר להספיד ביום זה, ומכך מוכח שבית הלל גם כן נהגו לטבוח ביום זה, שלולא כן לא היה רבי טרפון פוסק כבית שמאי.

לפי שיטת התוס' רי"ד הסיבה לכך שטבחו ביום זה הינו מפני שלא הספיקו להקריב את כל קרבנות הראיה בחג השבועות עצמו, ולא מפני שלא שחטו אותם, אם כי מלשון אדה"ז משמע שבית הלל נהגו כבית שמאי מפני סיבה הלכתית, ולא מכורח המציאות.

הסיבה לכך שאדה"ז אינו מקבל את שיטת התוס' רי"ד היא, מכיון שלא מסתבר שמפני דבר שנעשה מכורח המציאות יהפך יום זה ליום חג.

ומשה ניגש לבדו אל הערפל

בתורת החסידות מוסבר כי 'חג' הוא יום התגלות אלוקית וככל שההתגלות חזקה יותר - כך עוצמתו חשובה ונעלית יותר. ההתגלות האלוקית הנעלית ביותר שהיתה מאז ומעולם - התקיימה במעמד מתן-תורה. עצמותו ומהותו של הקדוש ברוך הוא התגלתה לעיני כל בני-ישראל, לכן שבועות הוא חג בעל מעלה נשגבת משאר החגים, יום עילאי שאין כמוהו.

האריז"ל גילה שבשבועות מידי שנה מתגלית אותה קדושה אלוקית נשגבת שהיתה במעמד הר-סיני. לכן חג שבועות מידי שנה הוא יום קדושה לעילא ולעילא. הרבי אומר כי עיקר ההתגלות היא בקריאת "עשרת הדברות", כי אמנם אנו שומעים אותם מפי בעל-הקורא, אך בתוך קולו הגשמי מוסתר קול סמוי של "עצמותו ומהותו יתברך" הקורא את עשרת-הדברות בכל בית כנסת כמו במעמד הר סיני. לכן, ציווה הרבי "שבעשרת הדברות יהיו כל בתי-הכנסת מלאים באנשים נשים וטף (בנפרד כמובן), וכדאי להביא גם ילדים קטנים "מבן חודש ומעלה", והמהדרים יביאו אפילו תינוקות יותר רכים".

"זמן מתן תורתינו"

סלע על הר סיני עם תחריטים

חז"ל מלמדים שכל התורה כולה, גם התורה שבעל-פה ואפילו "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש", וכל דברי "הנביאים והחכמים העומדים בכל דור ודור" - כולם "ניתן למשה במתן-תורה בהר-סיני", "כל אחד ואחד קיבל את שלו מסיני".

גם פנימיות התורה, תורת הקבלה והחסידות, ניתנו בהר סיני, ואדרבה הם התגלו וניתנו בגלוי לעין כל יותר מהתורה הנגלית באותו המעמד.


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. התוועדויות תשמ"ג, חלק ג', עמ' 2601
  2. שערי המועדים לחג השבועות עמ' קכד (עמ' 115)
  3. מכתב לתלמידי הישיבות, אגרות קודש מוהריי"צ חלק ה', עמ' עו-עח
  4. שערי המועדים לחג השבועות עמ' שסד (עמ' 346)
  5. סימן תצ"ד סעיף י"ט.
  6. לקוטי שיחות חכ"ח עמ' 24 (36)
  7. חגיגה יח א.