בשר בהמה ועוף

בשר (ללא מילה נוספת) המוזכר בהלכה, וכן בחסידות ובלשון בני אדם, הכוונה לבשר בהמה. ביהדות ישנה חשיבות מיוחדת לבשר, כפי שאמרו חז"ל כי "אין שמחה אלא בבשר", כאשר הכוונה לאכילת בשר קרבן שלמים, בזמן בית המקדש.

בשר עוף

אכילת בשר והקרבתו ביהדות

ערך מורחב – צמחונות

ערך מורחב – קורבנות

בתקופה הראשונה לבריאת העולם, נאסר על האדם לאכול מן החי וכל מזונו היה מן הצומח, כפי שכתוב בתורה: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה".

בהמשך, לאחר המבול, התיר ה' לנח ולבניו אכילת בשר: "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה; כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל".

עוד קודם המבול, מסופר בתורה על הקרבת קרבנות ממין החי: "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ".

בהמשך לאחר המבול מסופר כיצד הקריב נח קרבנות בצאתו מן התיבה: "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ". ובהמשך מספרת התורה שה' הריח בריח הניחוח ונשבע שלא יביא שוב מבול לעולם.

לאחר מתן תורה נצטווינו על הקרבת הקרבנות השונים וחלק מהקרבנות נצטווינו על אכילתם. קרבן עולה עולה כליל לה' על גבי המזבח, אך קרבנות השלמים נאכלים לבעליהם וחלקם לכהנים. קרבן פסח כולל אכילת בשר וחייבים בו כל ישראל והנמנע מהקרבת הפסח חייב כרת.

אכילת בשר חולין אחרי הכניסה לארץ

מאז הציווי של הקרבת הקרבנות נאסרה אכילת בשר חולין שנשחט מחוץ למשכן בלא הקרבתו לשלמים. אך אחרי הכניסה לארץ הותרה אכילת בשר של חולין כאשר קיימת כוונה טהורה, כפי שאומרת התורה: "כִּי יַרְחִיב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ... בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר".

בגמרא מובאת מחלוקת התנאים האם היה על בני ישראל בשהותם במדבר סיני איסור על בשר תאוה: לדעת רבי ישמעאל "לא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאוה, שבתחלה נאסר להם בשר תאוה משנכנסו לארץ הותר להם בשר תאוה". את דעתו מביא רש"י בפירושו על הפסוק.

לעומת זאת רבי עקיבא סובר שגם במדבר היה מותר להם בשר תאוה באכילה שלא בשחיטה, והאיסור היה רק על אכילת בשר שנשחט מחוץ למשכן. אלא שלפני כניסתם לארץ הותר להם הבשר, אך נוסף להם איסור אכילת בשר בלא שחיטה. לדעת רבי עקיבא הפסוק בא ללמד דרך ארץ, "שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה אָדָם לֶאֱכֹל בָּשָׂר אֶלָּא מִתּוֹךְ רַחֲבַת יָדַיִם וְעֹשֶׁר". ההלכה נפסקה כשיטת רבי עקיבא.

הרבי בליקוטי שיחות מתווך את שתי השיטות, ומסביר שבמדבר בני ישראל היו מובדלים מגשמיות, ולכן לא היתה להם אכילה מגושמת, ואכלו רק את המן שהיה לחם מן השמיים ובשר קדוש מהקרבנות, ושתו מבארה של מרים. אבל בבואם לארץ ישראל הוטל עליהם לברר את הגשמיות, ולצורך זה הותר להם לאכול בשר חולין לשם שמים, וכך לברר גם את התאוה הטבעית לאכילת בשר. הכח לזה נוסף להם כשעלו לארץ, "כי ירחיב ה' אלוקיך את גבולך", כלומר: הרחבה בכוחות רוחניים.

אבל לדעת רבי עקיבא גם בהיותם במדבר הותר להם בשר תאוה, כי גם אז יכלו לברר קצת את הבשר, אבל הסדר הרגיל היה באכילת המן. ולכן גם אם מישהו בחר לברר את הבשר לא היה צריך שחיטה, כי לא היתה זו האכילה הרגילה.

הרבי מסביר זאת בעבודת השם (ראו פיסקה אכילת בשר בתורת החסידות): כדי לברר את הבשר היה על בני ישראל להיות בדרגה נעלית, שהבשר לא יוריד אותם. ולכן בהיות בדרגת מדבר לא יכלו לעשות זאת בבשר חולין, רק בבשר קדושה שאין חשש שיוריד אותם מדרגתם והבירור שלו קל יותר. אבל כאשר מתעלים לדרגת ארץ ישראל ניתן לברר גם בשר חולין.

חשיבות אכילת בשר ביהדות

חז"ל אומרים "אין שמחה אלא בבשר ויין". אכילת הבשר והדגים היא חלק ממצוות עונג שבת ושמחת יום טוב.

ההימנעות מאכילת בשר, היא אחד ממנהגי האבלות של תשעת הימים שלפני תשעה באב.

הקורבנות

ערך מורחב – קרבנות

עבודה מרכזית במשכן שעשה משה ואחר כך בבית המקדש היא הקרבת קרבנות, בין השאר מבשר הבהמה, על גבי המזבח. עד כדי כך שלשיטת הרמב"ם זהו עיקרו של בית המקדש כמ"ש: "מצוות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות".

עבודה זו אינה עבודה גשמית בלבד, הקרבת בהמות גשמיות על מזבח גשמי. כמו שכותב הרמב"ן, שמהות עבודה זו מוכרחת להתפרש כדבר נעלה. גם רבינו בחיי כתב ש"ענין הקרבנות אשר הם מימות עולם הוא ענין פנימי וסוד נעלם". תורת החסידות מבארת, ש"קרבנות מלשון קירוב", לקרב את העולם שהוא מלשון העלם והסתר על אלוקות וכן את האדם עצמו, שיהיו כלים להרגיש אלקות, שעל ידי זה ממשיכים את השכינה בעולם הזה.

אכילת בשר בתורת החסידות

ערך מורחב – עבודת הבירורים

בחסידות מבואר שבכל דבר גשמי יש ניצוץ קדושה המחיה אותו, ועל ידי שימוש בדבר הגשמי לשם שמים מבררים אותו ומעלים אותו לקדושה. עליית החי היא על ידי שהמדבר אוכל אותו, הופך אותו לחלק ממנו ומעלה אותו לדרגתו.

גם באכילת החי על ידי המדבר ישנם שני סוגים: אדמו"ר הזקן כותב בספר התניא: "האוכל בשרא שמינא דתורא ושותה יין מבושם להרחיב דעתו לה' ולתורתו כדאמר רבא חמרא וריחא כו' או בשביל כדי לקיים מצות ענג שבת וי"ט אזי נתברר חיות הבשר והיין .. ועולה לה' כעולה וכקרבן". כלומר, שעל-ידי עבודת השם בכח האכילה, או בקיום מצוה הקיימת באכילה עצמה מעלים את הבשר לקדושה.

אבל באכילה מתוך תאווה, הניצוץ האלוקי בתוך הבשר עולה לשלוש קליפות הטמאות עד ביאת משיח, או עד שיעשה האדם תשובה מאהבה כזו שמחמת החטא הגדול בא לאהבה רבה, שאז הניצוץ חוזר לקדושה.

כמו כן מבואר ששורש הלחם והבשר הוא מעולם התוהו שלמעלה מהאדם ששורשו מעולם התיקון, לכן, האדם נצרך לאכילת הלחם והבשר. עם זאת, האדם מברר ומעלה את הלחם והבשר כשהוא עובד את ה' בכח אכילה זו.

בפרטיות יותר, שורש בשר הבהמות הוא מפני שור שבמרכבה. ושורש בשר העופות הוא מפני נשר שבמרכבה. ושניהם מנשאים את הכיסא שעליו דמות כמראה אדם. כלומר, על ידי אכילת בשר, האדם מתעלה לדרגה גבוהה יותר ובכוחו לעבוד את ה' בכח אכילה זו.

יחד עם כך שהחיות מנשאות את הכיסא, מבואר שהם נישאות עם הכיסא, הם מתעלות יחד איתו. והוא העניין שבאמצעות אכילת הבשר, הבשר מתעלה ממדריגת חי למדריגת המדבר ועוד למעלה מזה.

הגמרא אומרת "עם הארץ אסור לאכול בשר", ולעומת זאת אומר הפסוק "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ". חסידות מבארת זאת כך: הבשר הוא מבחינת הגבורה, שלכן צבעו אדום. וגם אחר הבירור וההעלאה שהאדם מבררו הוא נכלל בגבורות דקדושה, ומגיעה ממנו התלהבות בעבודת השם. אבל עם הארץ אינו יכול להעלות את הבשר, כי מהגבורות יש יותר יניקת החיצונים וכיון שאינו יכול להעלותו הבשר, הוא מורידו ומשפילו. אך התלמיד חכם שקשור לבחינת החכמה ו"בחכמה אתברירו" הוא יכול לברר את הבשר ואז הבשר מוסיף בו התלהבות בעבודת ה'.

אדמו"ר מהר"ש היה פעם בפטרבורג, נכנס אליו אחד ממקושריו והתאונן שבפטרבורג קשה מאוד להשיג בשר כשר טוב. ענה לו המהר"ש: מי זה אומר שחייבים לאכול בשר, כתוב במסכת פסחים עם הארץ אסור לאכול בשר, אסור פירושו קשור, כלומר עם הארץ קשור שהוא חייב דווקא לאכול בשר, יכולים להסתפק בלא בשר תאווה!

ראו גם

• יין
• בשר בחלב
• שחיטת ליובאוויטש