יין
יין, הוא משקה המיוצר מפירות הגפן, שהם משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, כן הוא מכונה בנביא[1] "משמח אלקים ואנשים". בשל חשיבותו הוא נקרא "ראש וראשון למשקים", ונקבעה לו ברכה מיוחדת. ישנם הלכות מיוחדות בנוגע ליין. כמו כן, הוא אחד מהדברים שנסכו על המזבח.
שמותיו
היין נקרא בכתובים בשמות רבים:
תירוש[1], דם ענבים[2], חמר[3], עסיס[4], יין הרקח[5] (וראה לקמן), שיכר[6].
ייצור היין
היין מיוצר בתהליך ממושך הכולל את בחירת הענבים היותר מובחרים, דריכתם, או כיום מעיכתם באמצעים מכנים. לאחר מכן עובר היין תסיסה, אשר בה הסוכרים הופכים לאלכוהול וכו', בתהליך זה משתמשים בשמרים. לאחר מכן מסננים את היין ומעבירים אותו לחביות ליישון. לאחר תהליך זה היין עובר למכירה ולשימוש.
בתהליך ייצורו של המיץ ענבים עוצרים את התסיסה, ולא מאפשרים ליין להפוך לאלכוהולי.
אופן נוסף של ייצור היין הוא בהכנסת צימוקים עם סוכר ומים לתוך כלי, לאחר מספר ימים המים נהפכים ליין.
לאופני הכנת היין השונים ולשלביהם יש השפעה על דינים שונים.
יין נסך
| ערך מורחב – יין נסך |
התורה אוסרת להנות מכל "תקרובת עבודה זרה", ולכן יין שהתנסך לעבודה זרה נאסר בהנאה. חכמים גזרו שגם "סתם יינם" של גויים יחשב כיין נסך, כיון ש"סתם מחשבת גוי לעבודה זרה".
כל יין שגוי נוגע בו נהפך ליין נסך, חוץ מאם הוא פסול לניסוך על המזבח, כגון אם בישלו אותו.
אמנם בנוגע לכוס של ברכה יש מחמירים יותר, גם אם היין מבושל.
ברכת היין
לפניו
לפני שתיית היין מברכים ברכה מיוחדת אשר נתייחדה לו:
ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם בורא פרי הגפן
באם באמצע הסעודה הגיע יין משובח יותר, דהיינו, ששתה יין אדום והגיע יין לבן - שהוא יותר בריא לגוף, או שהגיע יין אדום משובח יותר, או ששתה יין לבן וידוע שהאדום הזה הינו יותר משובח, אומרת ההלכה כי צריך לברך עליו:
ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם הטוב והמטיב
הלכה זו תקיפה גם כאשר הגיע סוג יין שלישי, וגם כאשר היין השני היה על השולחן בשעת הברכה הראשונה.
אך לא כאשר היין תסס באותה חבית, גם אם ה"יישון" שלו היה בחבית נפרדת. וכן לא על ברכת היין שלאחר ברכת המזון[7].
לאחריו
אם שתה יין שלא בתוך הסעודה, צריך לברך אחריו ברכה אחת מעיין שלוש, עם שינוי מהנוסח הרגיל. דהיינו, שמתחיל באמירת:
ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם על הגפן ועל פרי הגפן
וחותם באמירת:
ונודה לך על הארץ ועל פרי הגפן ברוך אתה ה' על הארץ ועל פרי הגפן
ברכה על ענבים
אם בירך בטעות, או שבירך על יין והתכוון גם על אכילת ענבים בברכת "בורא פרי הגפן", יצא[8].
אם אכל ענבים או צימוקים, ושתה יין ובמקום לברך גם "על הפירות" וגם "על הגפן", הוא בירך רק "על הגפן", רק אם הוא כיוון בפירוש לצאת ידי חובה הוא יצא. ולכן לכתחילה לא יעשה כן[9].
ראש למשקין
מכיון שהיין הוא ראש לכל המשקין, לכן הוא פוטר בברכתו - הן בזו שלפניו, והן בזו שלאחריו - את כל המשקאות שהיה בדעתו לשתות, גם אם הוא לא התכוון להוציאם בברכה.
אם בירך על היין, אך לא שתה ממנו רביעית, בכדי שיתחייב לברך עליו ברכה אחרונה, אבל שתה משאר משקאות רביעית, צריך לברך עליהם "בורא נפשות" אפילו שלא בירך לפניהם[10].
יין צימוקים
על יין שנעשה מצימוקים ששרו במים מברכים בורא פרי הגפן.
אם הצימוקים חסרי לחלוחית, דהיינו, שגם אם ידרכו ברגל או שיכתשו אותם בקורה לא תצא מהם לחלוחית, אין לזה דין יין[11].
בנוגע לכמויות המים והצימוקים, אפילו שהמים תססו יחד עם הצימוקים, צריך שהמים לא יהיו יותר משש פעמים כנגד מיץ הצימוקים עצמם. ואם אפשר, ראוי להחמיר שלא יהיו יותר משלוש פעמים.
אם עירב דבר נוסף בתערובת היין והצימוקים, אין מברכים עליו בורא פרי הגפן, כיון שספק אם העיקר הוא טעם הצימוקים או הדבר הנוסף. ואין זה כמו הדין[12] שאם נתערבו דבש ופילפלין ביין שמכיון שלא נשתנה טעמו לרעה, אין זה משנה את הברכה, כיון שכאן זה עדיין לא יין[13].
כוס של ברכה
|
| ערך מורחב – כוס של ברכה |
בשל חשיבותו של היין, בו משתמשים בכדי ל"קדש" את שבתות ומועדי השנה, וכן במצוות הקשורות לבניין בית בישראל:
כמו כן, בסיומה של סעודה כאשר מברכים בזימון, מברך המזמן על כוס של ברכה.
אחד מסוגי הנדרים הוא הנזירות, אשר בו האדם פורש מן היין ושאר חלקי הגפן למשך תקופה ממושכת.
ניסוך היין
|
| ערך מורחב – ניסוך היין |
בבית המקדש, לאחר הקרבת קרבנות התמיד והמוספים, היו מנסכים כמות מסוימת של יין על המזבח. הכמות הייתה משתנת על פי סוג הקרבן, והכמות שהקריבו ממנו.
כאשר היו מנסכים את היין, היו מתחילים הלויים באמירת שירה, כיוון ש"אין אומרים שירה אלא על היין".
עץ הדעת ועץ החיים
אחת הדעות בגמרא בנוגע לזהות "עץ הדעת" היא שזה היה גפן, וכך מתואר החטא[14]: "אשכול של ענבים סחטה לו".
מבואר בחסידות, כי עץ הדעת ועץ החיים הם שני סוגי הענבים, וממילא כן הוא גם ביינות המופקים מהם:
- עץ הדעת הוא ענבים אדומים ושחורים[15].
- עץ החיים הוא ענבים ירוקים.
דבר זה מסביר מפני מה אמרו חז"ל ש"הרואה ענבים אוכמין בחלום - סימן רע לו. ענבים חוורין - סימן יפה לו"[16].
יין המשכר
היין האדום שהוא "עץ הדעת" מורכב מ"טוב ורע". דהיינו, כאשר שותים יין, יכולות לצאת מזה שתי תופעות הפוכות:
או שהאדם ישמח, ויתעלה מזה, וכמו שדרש רב הונא בריה דרב יהושע על הפסוק[17] "ותירוש ינובב בתולות", ש"הרגיל ביין, אפילו לבו אטום כבתולה - יין מפקחו"[18], מפני שהוא "משכר את האדם לגלות סתרי לבו האטומים כבתולה"[19].
או שהוא ישתכר, יושפל וירד ממדריגתו, וכמו שארע לנח, ש"וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו"[20]. וכמו כן, חז"ל מבארים במקומות רבים, שמשכרות נגרמות כל העבירות, כמו שאומרים לסוטה כשמבקשים ממנה להודות אם חטאה, וכן מהסימנים של בן סורר ומורה הוא שתיית יין מופרזת.
הסיבה היא, שישנם ב' סוגי כרמים[21]:
- כרם אחד הוא כרם דקדושה: "כי כרם ה' צבאות בית ישראל"[22]. וכן "כרם היה לשלמה"[23].
- ויש כרם שאינו, ועל ענביו נאמר: "ענבימו ענבי רוש, אשכולות מרורות למו", וכדברי רבי יהודה בר אלעאי[24] ש"אותן האשכולות הביאו מרורות לעולם", וממנו שתה נח.
ולכן קיומם של המצוות שביין בדרך כלל צריכות להיות דווקא מיין אדום, כיוון שכך מבררים את הטוב מהרע.
יין המשמח
|
| ערך מורחב – יין המשומר |
היין הלבן לעומת זאת, אינו גורם לשכרות, אלא לשמחה. יין זה הוא "עץ החיים".
יין זה מכונה גם "יין המשומר", כיון שכאשר חוה סחטה אשכול ענבים בחטא עץ הדעת, היא סחטה רק אשכול ענבים אדומים, אך לא ענבים ירוקים (חוורין). מיין זה ישתו לעתיד לבוא בסעודת שור הבר והלווייתן.
שמחה על ידי יין
בנביא היין מכונה "משמח אלוקים ואנשים"[25].
כמו כן, הגמרא במסכת פסחים[26], דנה על דיני שמחה ביום טוב וזהו לשונה במסקנה: "ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר[27] "ויין ישמח לבב אנוש"".
ואכן, כך פסק הרמב"ם בהלכות "שביתת יום טוב[28] ששמחה נגרמת על ידי בשר ויין, וזה לשונו "הַקְּטַנִּים נוֹתֵן לָהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וּמִגְדָּנוֹת. וְהַנָּשִׁים קוֹנֶה לָהֶן בְּגָדִים וְתַכְשִׁיטִין נָאִים כְּפִי מָמוֹנוֹ. וְהָאֲנָשִׁים אוֹכְלִין בָּשָׂר וְשׁוֹתִין יַיִן שֶׁאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּבָשָׂר וְאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּיַיִן".
בעקבותיו פסק כך אף השו"ע[29] וכתב שחובה לשתות בכל סעודת יום טוב יין[30].
נכנס יין יצא סוד
ענינו של יין הוא גילוי, ולכן כש"נכנס יין, יצא סוד", שהרי יין הוא בגימטריה סוד (70).
דהיינו, שכאשר אדם שותה יין, מתגלה פנימיותו. ולכן אצל אדם ישר הוא מגיע לשמחה; אבל אצל איש רע, מתגלה רוע ליבו ביתר שאת.
יינה של תורה
|
| ערך מורחב – יינה של תורה |
פנימיות התורה מכונה יינה של תורה, דהיינו, שכאשר לומדים תורה, מתגלים הסודות שבה. ועל כן מכונה היין גם כן "יין הרקח".
וכך כותב השל"ה[31]: שזה שמצינו "קדושים אשר בארץ.. ששתו לפעמים הרבה יותר מדאי בסעודות גדולות.. הייתה כוונתם בזה לש"ש כי מתוך משתה היין הוו מבדחי טובא ומתוך כך אומרים ד"ת על השלחן הרבה מאד וכפליים לתושי'.. דמתוך שמחה מגלה החכם רזי התורה.. כי ברבות השמחה יתחזק הכח השכלי שיש בנפש ואז הוא יותר מוכן לגלות תעלומות חכמה.. נכנס יין יצא סוד.. שעל ידי משתה היין יצאו ד"ת הנקראת סוד כו'".
באופן זה מבאר הרבי[32] מדוע רבא ורב זירא שעסקו בסודות התורה היו צריכים גם לשתיית יין.
אהבת ה'
אדמו"ר הזקן מבאר בתורה אור[33], שכאשר אומרים שיוצא סוד, הכוונה היא לאהבת ה' הטמונה בלבו של היהודי.
אופן גילוי האהבה הוא - כמו בתהליך הפקת היין על ידי דריכה וביטוש עצמיים (ולא על ידי אחרים), כך מסירים את קליפת הפרי - ערלת הלב, ואז יכולה להתגלות אהבת ה'.
כמו שישנם ב' סוגים ביינות, כן יש ב' סוגים באהבת ה':
- יין אדום - מקביל לאהבת עולם, אהבה הבאה דרך התבוננות בגדלות ה' בענייני העולם. אהבה זו הינה מוגבלת לכוחותיו של האדם.
- יין לבן - מקביל לאהבה בתענוגים, וכמו שהוא מכונה יין המשומר וישתוהו רק לעתיד לבוא, כן גם אהבה זו תתגלה בעיקר לעתיד לבוא, ומי שנהנה ממנה בעולם הזה נחשב כטועם "מעיין עולם הבא".
על-פי החסידות
מגלה את הפנימיות
בשונה משאר הפירות הוצאת המיץ מהענבים לא נעשית בסחיטה אלא שרק "פותחים" אותם בלבד (ע"י דריסה ברגליים) – והיין זב מאליו (לגת התחתונה). ומפני ש"טבע" היין הוא יציאה מהעלם לגילוי (שהיה מוסתר בענבים ויצא לגילוי), לכן כך הוא פועל על מי ששותה אותו – שפנימיותו מתגלית. זהו הטעם שבשתיה מרובה מאדימות הפנים: כי הנפש מלובשת בדם, והתאדמות הפנים היא גילוי הנפש (וכשמרבים בשתיה יותר מדאי נרדמים, כי פנימיות הנפש מתגלה יותר משיכול הגוף להכיל)[34].
יין ומים
מים הוא חכמה ויין בינה. ומאחר ועניין הבינה הוא להתבונן ולהרחיב את נקודת החכמה, יש למזוג את המים (בחינת ה"סופר") לתוך היין (שהוא בחינת ה"ספר", תורה שבכתב, כמו שכתוב יינה של תורה). וזהו שנאמר בזוהר על פסוק ויבא לו יין וישת - ארמי מיא בההוא יין[35], והוא עניין ושאבתם מים בששון: שבזמן שאיבת המים (חכמה) יש לשמוח ולרקוד (עניין הבינה)[36].
יין (נסכים) וקורבנות
אמרו חז"ל[37] שכל הקורא קריאת שמע בלא תפילין "כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים". והיינו, שקריאת שמע הוא כדוגמת הקורבנות, ואילו התפילין הם כדוגמת הנסכים.ויובן[38] על ידי משל:
המשל
הנפש מחיה את הגוף כי זו מהותה – נפש המחיה, אך למרות זאת החיבור שלה לגוף נעשה באמצעות אכילה. הלחם "סועד את הלב" שיוכל לקבל את אור הנפש, ועל ידי זה יש בכוחו של הלב לקבל את הנפש ברביעית הדם שבו[39], ואז היא מתאחדת עם הדם ומחיה באמצעותו את כל הגוף. אלא שכל זה הוא רק החיות "הגשמי" של הגוף, ואילו החיות הפנימי מתגלה דוקא בשתיין יין. אנו רואים בחוש שהיין מעורר ומגלה את ההעלם הפנימי של הנפש: "נכנס יין יצא סוד"[40], כל מצפוני הלב והמוח מתגלים ע"י היין: פניו מאדימות ומצהיבות ע"י היין דוקא, ואפילו לענין התגלות אור הנעלם מן השכל הוא ע"י היין דוקא, וכמו שאמרו חז"ל "אגברו חמרי אדרדקי כי היכא דלימרו"[41], וכן "אמר חמרא וריחנא פקחין"[42] (אלא שאם שותה יותר מדאי – אף על פי שישמח ביותר – אבל מריבוי אור השכל יותר מכחו שאת יתבלבלו כלי המוח, ויתבלבל וירדם).
הנמשל
כשם שהלחם מחבר את הנפש לגוף (ע"י התעלותו והזדככותו) כך הקרבנות ממשיכים את האלוקות לקיום העולם (ע"י העלאת נפש הבהמה). היין[43] לעומת זאת הוא המשכה: מנסכים אותו "מלמעלה למטה" על המזבח, והוא יורד (ע"י השיתין) מטה מטה עד התהום (לגלות שם אלוקות ולברר את הדברים הנמוכים ביותר).
הקשר בין יין לתפילין
בעניין קריאת שמע ותפילין ידוע שקריאת שמע הוא העלאה (מסירות נפש באחד) ואילו תפילין הן "המשכת המוחין". ונמצא, שקריאת שמע הוא דבר אחד עם עניין הקורבנות, ותפילין הוא עניין הנסכים. והנה, תכלית האדם הוא לגלות אלוקות למטה, בעולם. תנועת ה"רצוא" (קריאת שמע, קרבנות) הוא רק הכנה ותחילת העבודה – עיקר ותכלית העבודה הוא בירור וזיכוך העולם, שנעשה ע"י הנסכים – ובפרט היין.
תכלית ההמשכה עד התהום – ע"י היין דוקא
שמן רומז לחכמה[44] וסולת לדעת[45]. חכמה היא דביקות ודעת היא התקשרות. דביקות והתקשרות בתורה בפני עצמם אין בכוחם לברר את העניינים התחתונים שבאדם. רק כשמצטרף אליהם היין (הבינה, התבוננות) – דוקא אז יכול האדם לרדת "בשיתין" (שלו) מטה מטה עד "התהום", ולברר את המים המלוחים שנמצאים שם מששת ימי בראשית[46], לתת להם את הכח לעלות דרך גידי הארץ ולהפוך למים חיים[47]. .
יין לבן ויין אדום
עניינם
יין בכלל מגלה את הפנימיות, וגילוי הפנימיות הוא גילוי אלוקות בנפש. אלא שיש בזה שני אופנים: ע"י שמחה וע"י מרירות, ובכללות הוא ההבדל בין עבודת הצדיקים (המתענגים על אלוקות) לבין עבודת בעלי תשובה (שאהבת ה' שלהם היא בהתפעלות גדולה הבאה מהרגשת הריחוק, ומביאה אותם לצמאון ותשוקה גדולים, ומרירות גדולה בליבו על ההיפוך[48], ונוגע בו עד הנפש עד שתחפץ). הבחינה הראשונה נקראת "יין המשמח" (ולפעמים "יין לבן"), ואילו הבחינה השניה נקראת "יין המשכר" (ו"יין אדום")[49].
יין אדום, לבן ודריכת היין
מביאים זה לזה
סדר העבודה הוא קודם יין המשכר (אדום) ואח"כ יין המשמח (לבן). היינו, גילוי השמחה תלוי בגודל התשוקה: ככל שתגדל ההתעוררות הפנימית על ריחוקו וישתוקק יותר לגילוי - כך תגדל אצלו הרגשת השמחה וגילוי האלוקות בקיום המצוות.
פעולתם ב"כיבוס" המצוות
[50]אך למרות שעבודת הצדיקים נעלית מעבודת הבעלי תשובה, דווקא המרירות של בעלי התשובה מגלה אצלם שמחה נעלית יותר, וכמאמר "במקום שבעלי תשובה עומדים בו אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"[51]. וזו גם (על פי החסידות) כוונת הפסוק "כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סותו"[52]. היין הלבן מכבס את הבגדים והיין האדום את תכשיטי הראש[53].
שמחה של מצווה[54] מכבסת ומנקה את "לבושי" האדם - המצוות[55], וממשיכה מלמעלה ריבוי גילוי עונג אלוקי המתלבש באופן פרטי במצוות – עבודת הצדיקים.
אבל המרירות העצומה של בעלי התשובה עולה מעלה מעלה (אפילו מהצדיקים גמורים), ומתגלה אצלם "לבושי הראש" – שמחה של מצווה בלתי מוגבלת (משום שהיא גילוי בחינת ה"מקיף" של ה"ראש" – עצם הנשמה).
דריכת הענבים
נדרשת הן ליין לבן והן לאדום
[50]דריכה נדרשת הן לענבים לבנים והן לענבים אדומים, ועניינה בעבודת ה' הוא ביטוש. אלא שיש הבדל בין ביטוש הבעלי תשובה (הנקרא "מרירות") לזה של הצדיקים (הנקרא "שפלות"):
מרירות בעלי התשובה (דריכת הענבים האדומות) היא כעס על הרע שבו[56], הכנעה עצומה הבאה מצד טעם ודעת - החשבון היטב באשר הוא חוטא.
ואילו הביטוש אצל הצדיקים (דריכת הענבים הלבנים) הוא הכנעה ושפלות עצומה בלי חשבון וטעם כלל, והוא הנקרא "כובד ראש", שהוא שפלות הנפש מצד העצם, שנפשו כעפר לכל.
אין מביאים אלא מן הרגליות
[50]אמרו חז"ל[57] שאת היין לנסכים אין מביאים אלא מן ה"רגליות", היינו, גפן שגדלה על פני הקרקע - שלא הדלו אותה (על עריס).
והעניין בזה, שבלי ביטוש עצמו אי אפשר. כדי להביא את העלם הנפש לגילוי הוא דוקא ע"י הקדמת עבודת ביטוש עצמו, ועבודה זו נדרשת הן אצל החוטאים והן אצל הצדיקים, שדוקא השפלות היא הגורמת את השמחה בקיום המצוות בפרט ובעבודת ה' בכלל. ולכן יש מעלה בגפנים הגדלים על הקרקע (רגליות), שכשעצם הגידול הוא בשפלות (ולא בהגבהה) זהו למעלה משפלות ודריכה לפי שעה, כי גידולו בעצם בשפלות שגורם הגבהה בעצם. היינו, עבודת הביטוש עצמה לא מספיקה כדי לעורר את השמחה, אלא צריך להיות בשפלות תמידית – שפלות בעצם (שלא מתגלית רק בשעת ההתבוננות).
איסור הכהנים בשתיית יין
[58]מכיון ששורש הכהנים הוא בחסד[59] לכן עבודתם היא בבחינת החדוה שמצד תגבורת אור החסדים, וכדוגמת שמחת הנפש מדבר טוב, או מחכמה חדשה שמבין ועומד על עומקה.היינו, אמנם גם עבודה זו מביאה לגילוי פנימיות הנפש, אבל, אין זה אהבה ותשוקה שבעקבות המרירות על ריחוקו, אלא שמחה על גילוי האלוקות שבנפשו.
ומכיון שעניינם גילוי הפנימיות בדרך מלמעלה למטה (ולא מלמטה למעלה) לכן הוזהרו הכהנים "יין ושכר אל תשת"[60] – אל תשתו יין דרך שכרותו[61], שהוא עניין עבודת הבע"ת.
יין המשומר בענביו
אמרו רז"ל[62] שלעתיד יעשה הקב"ה סעודה לצדיקים, ובסופה יביאו להם כוס של ברכה ואף אחד מהם לא ירצה לברך - מלבד דוד. ומבארת זאת תורת החסידות[63], שהטעם שלא ירצו לברך הוא משום שהיין בכוס יהיה "יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית" – שלכן לא יראו עצמן ראויים לו (היינו, שהחסידות לומדת שמה שנאמר במדרש רבה[64] שלעתיד לבוא ישקה הקב"ה את ישראל יין זה - יהיה זה בסעודה זו).
היינו, ששני סוגי היין דלעייל[65] הם שכבר יצא היין "ממקומו" (מהענבים), דבר המורה ברוחניות על עירוב הנשמה הטהורה בעניינים חיצוניים (בהרגשת עצמו) – ולכן הוא מעורב טוב ורע ויתכנו ממנו גם תוצאות שליליות. אבל היין המשומר בתוך הענבים הריהו נקי מכל פסולת ומגלה שמחה טהורה באלוקות.
|
| ערך מורחב – יין המשומר |
מקורו של היין בספירות הוא מספירת הבינה ובעבודת השם מסמל על התבוננות בשעת התפילה[66].
ראו גם
לקריאה נוספת
- סידור עם דא"ח, ד"ה להבין ענין הזימון.
- סה"מ תקס"ו ח"א ד"ה בגמ' דרש רב עוירא, ד"ה הנותן שלג, וד"ה ענין יין המשומר.
- ספר הליקוטים ערך יין.
- לקו"ש חלק לא שיחה ב לפורים.
- דרך חיים ותוכחת מוסר (להרבי האמצעי) בשער התפילה, דף ק ע"ב, אות צה ואילך.
קישורים חיצוניים
- היין החב"די המפורסם ביותר - סיור מצולם במפעל המייצר את יין ברטנורא שבהשגחת הרב גרשון מענדל גרליק
- 
- מה עושה בקבוק קוקה קולה בהתוועדות של הרבי?
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 ספר שופטים ט, יג.
- ↑ ויחי מט, יא. דברים לב, יד.
- ↑ דברים שם. ישעיה כז, ב.
- ↑ יואל א, ה.
- ↑ שיר השירים ח, ב.
- ↑ במדבר ו, ג. שם כח, ז. משלי לא, ד-ו. ועוד.
- ↑ סדר ברכת הנהנין פרק יב הלכות יג-כא.
- ↑ סדר ברכת הנהנין פרק א הלכה טז.
- ↑ שם הלכות יד-טו.
- ↑ שם הלכה כא.
- ↑ שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן ערב, הלכה ב.
- ↑ סדר ברכת הנהנין פרק ז הלכה ו.
- ↑ שו"ת צמח צדק חלק או"ח סימנים כז-כח.
- ↑ ראה ב"ר פי"ט, ה. זח"א לו, א. קצב, א. זח"ב רסז, ב. זח"ג רלו, א.
- ↑ הצמח צדק מסתפק האם האדומים הם קדושה והשחורים לא, ונשאר בצ"ע.
- ↑ ראה ברכות נו, סע"ב. מדרש תהלים קכח, ד. זח"א קצב, א. זח"ב קמד, א.
- ↑ זכריה ט, יז.
- ↑ בבא בתרא יב, ב.
- ↑ רש"י ד"ה ותירוש - יומא עו, ב.
- ↑ נח ט, כא.
- ↑ ריקאנטי נח ט, כ.
- ↑ ישעיה ה, ז.
- ↑ שיר השירים ח, יא.
- ↑ בראשית רבה פרשה טו, ז. אסתר רבה פרשה ה, א.
- ↑ ספר שופטים, פרק ט' פסוק י"ג.
- ↑ דף ק"ט ע"א
- ↑ תהילים פרק ק"ד פס' טו
- ↑ פרק ו' הלכה י"ח.
- ↑ אורח החיים סימן תקכט סעיף א'.
- ↑ וזה לשונו: "מִצְוַת יוֹם טוֹב לְחַלְּקוֹ חֶצְיוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְחֶצְיוֹ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה... וְחַיָּב לִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת וְלִקְבֹּעַ כָּל סְעֻדָּה עַל הַיַּיִן"
- ↑ שער האותיות (פד, ב). ומביא שם ראיה מסנהדרין (לח, רע"א) אגברו חמרא אדרדקי; שבת (סז, ב) רע"ק עשה משתה לבנו ועל כל כוס וכוס כו'. ועוד.
- ↑ לקו"ש חלק לא שיחה ב לפורים.
- ↑ פרשת ויחי ד"ה חכלילי.
- ↑ לקו"ת שלח להבין עניין הנסכים.
- ↑ זוהר בלק תקפט סע"א.
- ↑ לקו"ת דרושים לסוכות פ ע"ב.
- ↑ ברכות יד ע"ב.
- ↑ מאמרי אדמו"ר האמצעי - ח (במדבר ג) א'קצז.
- ↑ שנעשה מהמובחר שבלחם, שהתברר מהלחם ע"י הקיבה, המעיים והכבד.
- ↑ מסכת סנהדרין ל"ח ע"א.
- ↑ סנהדרין לח א. מסופר שם שבני ר' חייא ישבו בפני רבי ולא דברו, ציווה רבי שישקו אותם יין, ואכן פתחו פיהם בדברי חכמה.
- ↑ (יומא עו ע"ב. זו הצהרתו של רבא שם ששתיית היין היא שעשתה אותו ל"פיקח".
- ↑ ואם כי נסכים הוא לפעמים שם כולל גם למנחה (סולת ושמן), יחד עם זאת עיקרם הוא היין – שרק אותו מנסכים על המזבח.
- ↑ מנחות פה ע"ב: "מתוך שרגילים בשמן זית, חכמה מצויה בהם".
- ↑ ברכות מ' ע"א: אין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן.
- ↑ שהרי בראשון עדיין לא נבראו מים גשמיים, אלא רק האור והחושך. וה"מים" היו רוחניים. בשני נפרדו: החלק הרוחני שבמים הזדכך והפסולת שבהם התעבה והתגשם ונהיה מים גשמיים (על דרך חבית יין מעורב בשמרים: כשהיא עומדת היין הצלול צף למעלה ומזדכך יותר מאשר כשהיה מעורב בשמרים. והשמרים שוקעים מטה ונהיים גסים יותר מאשר כשעידן אותם היין), ובשלישי הוריד הקב"ה את המים עוד: תמורת היותם שטוחים על פני הארץ, הקוום במקום אחד – באוקינוס, בתהום.
- ↑ לקו"ת שלח להבין עניין הנסכים, וראה גם ד"ה זה בספר המאמרים תשמ"ג.
- ↑ בהיותו ממארי דחושבנא מהדבורים והמחשבות כו'.
- ↑ אוה"ת ויחי 1944.
- ↑ 50.0 50.1 50.2 בהבא לקמן ראה באריכות ב"דרך חיים ותוכחת מוסר" להרבי האמצעי, בשער התפילה עמ' קב.
- ↑ דעת ר' אבהו בברכות לד.
- ↑ בראשית מט יא.
- ↑ ע פי פירוש זה "סותו" הוא מלשון "מסווה אפיים", והם תכשיטים ששמים על הפנים (וכן "כלי הראיה" - משקפים), שהם לבושים נעלים של הראש, ולכן עולים ביוקר רב.
- ↑ בהקדמת המרירות על הריחוק, כדלעייל.
- ↑ לקו"א פרק ה', שהן מקיפות על האדם, בשונה מהתורה שנקלטת אצלו בפנימיות.
- ↑ ועבודת "יין המשכר עצמו" היא התבוננות בתוצאת החטא – הריחוק שנגרם בעטיו.
- ↑ משנה מנחות ח ה.
- ↑ אוה"ת ויחי 1944.
- ↑ וחסד הוא השפעה מלמעלה למטה.
- ↑ ויקרא י' ט'.
- ↑ כריתות יג ע"ב.
- ↑ פסחים קיט ע"ב.
- ↑ סידור עם דא"ח, ד"ה להבין ענין הזימון, והביאור שלו.
- ↑ פרשה יג ב.
- ↑ א. יין אדום, המשכר - הבא מעץ הדעת וב. יין לבן, המשמח – הבא מעץ החיים.
- ↑ תורת מנחם חלק כ"ד עמודים 103 - 104