ביטוש
ביטוש היא מילה בארמית אשר מבטאת זיכוך הבא על ידי הכאה. מילה זו נודעת בעיקר ביחס לביטוש וזיכוך הגוף.
הוויית הכלים על ידי ביטוש[עריכה]
מבואר בחסידות, כי הוויית הכלים היא על ידי "ביטוש" של שני אורות, וכמו שמבואר[1] שהוויית הכלים היא על ידי ביטוש האור פנימי עם האור מקיף. כמשל לכך יש מבארים כי כאשר אדם לומד פנימיות התורה (שהיא אור מקיף) עם נגלות התורה (שהם אור פנימי) אזי מתגלה כח הכלי שבו, ואישיותו הרוחנית נבנית.
זיכוך החומר על ידי ביטוש[עריכה]
מושג זה של ביטוש מוזכר גם כן בחסידות בנוגע לביטוש החומר על ידי הכאה והלקאה עצמית, וכמבואר בזהר הקדוש "אמר רב מתיבתא בגן עדן אעא דלא סליק ביה נהורא מבטשין ליה כו'. גופא דלא סליק ביה נהורא דנשמתא מבטשין ליה כו'", ומבאר בתניא - פרק כ"ט שיש מי שאור הנשמה והשכל אינו מאיר בו כל כך למשול על חומריות שבגוף, ולמרות שמבין ומתבונן בשכלו בגדולת ה', אינו נתפס ונדבק במוחו כל כך באופן שיוכל למשול על חומריות הלב, והסיבה היא גסות הקליפה שמגביהה את עצמה על אור קדושת נפש האלקית, ומסתרת ומחשיכה את אורה. ולזאת צריך לבטשה ולהשפילה לעפר, כלומר לקבוע עתים להשפיל עצמו להיות נבזה בעיניו נמאס ולהשפיל את יצרו הרע בכינויים קשים עד שיצרו הרע יקלוט את שפלותו וגסותו.
חידוש נפלא מחדש בזה אדמו"ר האמצעי, אשר הוא מכנה אותו בכינוי "סוד עמוק", כי על ידי הביטוש של החומר בהתמרמרות וצער הנשמה על היותו נעלם בתוך הגוף, מתגלה העונג האלוקי לאין ערוך מאשר הייתה הנשמה לפני ירידתה לגוף, כמשל הזרע הנזרע בעפר שדווקא על ידי התעלמותו לגמרי בעפר מתגלים כוחותיו האמיתיים והוא צומח לאילן[2].
