דבר מלכות נח
| " | הרי בודאי ובודאי שכבר כלו כל הקיצין, וכבר עשו תשובה, ועכשיו אין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו! | " |
– סוף אות ט | ||
| " | (כ"ק אדמו"ר שליט"א הכריז בניגון המקובל:) הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, לשנה הבאה בירושלים! | " |
– סיום השיחה | ||
דבר מלכות נח היא שיחה שאמר הרבי בשבת פרשת נח, ד' חשון תשנ"ב, והוגהה על ידי הרבי בלשון הקודש.
השיחה עוסקת בחשיבותה של שבת פרשת נח בהיותה שבת כללית לכל השנה בפועל, לאחר שבת בראשית שהיא שבת כללית בכח. הרבי גם מסביר את המעלה שבשבת נח, בכך שהיא מגלה את שם הוי"ה הבלי גבולי, בשם אלוקים - גבול העולם. בהמשך השיחה הרבי מסביר על עבודת החשבון נפש שבשבת נח שהיא מתוך שמחה דוקא, ומסיק מהחשבון צדק שמשיח צריך לבוא, ולסיום - מעורר על החשיבות של קידוש לבנה, שיש לכוון בה על מלך המשיח.
שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות דבר מלכות.
סיכום
- אותיות א' וב'. שבת פרשת נח היא שבת כללית לכל השנה, כי בה נשלמת עבודת שבעת ימי המעשה[1]. כלליותה היא בפועל, בשונה משבת בראשית שהיא כללית בכח. ההבדל בין השבתות מתבטא גם בפרשות השבוע שקוראים בהם: בפרשת בראשית, מסופר אודות קיום העולם מצד בריאתו של הקב"ה - "בכח". ובפרשת נח, על קיום העולם כפי שהוא מצד עבודת הנבראים, שגם כשהנבראים חוטאים העולם ממשיך להתקיים[2]. - "בפועל".
- אות ג'. בבריאה בפועל (שעל ידי עבודת האדם), יש יתרון לגבי הבריאה בכח (שעל ידי הקב"ה): בבריאה של ה', היה הגילוי בשם אלוקים[3] - צמצום והעלם האור האלוקי (או שם הוי' שמתעלם באלוקים). וקיום העולם שבעבודת האדם, היה שבתוך העלם ומציאות העולם - מתגלה שם הוי' שלמעלה מהעולם[4], וניכר בגלוי שהוי' הוא האלוקים.
- אות ד'. גילוי הוי' באלוקים מתבטא בתוכן פרשת נח, בהתייחסו על גרמי השמים ש"לא ישבותו" - שזה מורה שגם בעצמים גשמיים אלו, מתגלה עצמות אין סוף - שלא ישבותו לעולם. עוד ביטוי לזה, ב"את קשתי נתתי בענן" - שהוא השתקפות של השמש - גילוי, בענן - אדים העולים מהארץ הגשמית - שבמציאות הגשמיות (אלקים), מתגלה השמש (הוי"ה).
- אות ה' וו'. המעלה שבעבודה 'בפועל' על העבודה 'בכח', מרומז בפרשת לך לך שקוראים במנחה שבשבת זו. "לך לך" (פעמיים) הוא הליכת והתנהגות האדם בעולם, שלא בערך למצבו הקודם. ואז מתגלה ה"אשר אראך" - גילוי המהות העצמית של היהודי, שגם בהיותו במציאות העולם, הוא קשור עם אלוקות ומגלה אותה בעולם. היות ושבת נח היא שבת כללית בנוגע לפועל, צריך לעשות בה חשבון נפש בנוגע לפועל השנה הקרובה. אך על החשבון להיות בהתאם לַשבת - שהוי' הוא האלקים, כפי שיבואר בהמשך.
- אות ז'. בחשבון נפש שלוש סוגים: א'. שהאדם מפשפש במעשיו ובודק את המצריך תיקון. החסרון: כך נכנס להגבלה, שמתעסק בתיקון פרטים. ב'. שמתעלה לעולם ולמדריגה נעלית יותר, ובמילא מתבטלים כל הענינים הבלתי רצויים. החסרון: כך לא מודגש תיקון הפרטים. ג'. בחיבור שני האופנים: שמתעלה לדרגה נעלית יותר, וההתעלות משתקפת בכל פרט. וכך אין בתשובה כל צער, ולהיפך, שמחה על שבכך מתבטא קשר היהודי עם ה', גם במצב שחטא.
- אות ח' וט'. אופן עשיית החשבון, מודגש באופן עבודת יום השבת[5], כפי שהפסוק אומר"שבת להוי"ה אלוקיך" - שהוי' חודר ומתגלה בשם אלוקים. התשובה שביום השבת היא תשובה עילאה, ובשמחה גדולה, שמתבטלת מציאותו לגמרי בלימוד התורה. בשבת נח של שנה זו (תשנ"ב), יש לערוך חשבון נפש מיוחד בנוגע לגאולה: הרי כבר מזמן הכריז האדמו"ר הריי"צ שעומדים מוכנים לקבלת פני משיח. (ולמרות שבכל אחד ואחד ישנם ענינים הדורשים תיקון, אין זה מפריע לשלימות וכללות ישראל, וזה כמו שריטה קטנה בגוף בריא.) ואם כך זה היה בזמן הרבי הריי"צ, כל שכן וקל וחומר עכשיו - שמשיח מוכרח לבוא, וזה רק תלוי במשיח עצמו!
- אות י'. יש לערוך חשבון נפש גם על מנהג הקידוש לבנה: ובהקדם - ביאור מעלת הקידוש לבנה: ברכת הלבנה, היא על המסלול הקבוע שלה, ושמתחדשת בכל חודש. ומובא בגמרא[6], שקידוש לבנה הוא כקבלת פני שכינה. ומבאר הרבי, שבזמן הגלות אין ישראל רואים את פני השכינה. וחידוש הלבנה הוא סימן להם "שהם עתידים להתחדש כמותה" ולראות את פני השכינה[7].
- אות י"א. הביאור לפי פנימיות התורה: הירח רומז לספירת המלכות, שמעצמה אין לה כל גילוי ואור, והיא רק מקבלת מהשמש - זעיר אנפין[8]. ולכן השינויים שבה, הם תוצאה משינויי גילוי הזעיר אנפין שמתגלה בה. ובימות המשיח שיהיה אור הלבנה כאור החמה, יהיה שלימות הגילוי של ז"א במלכות, ושל הוי' באלקים. קידוש הלבנה מבטא את מעשינו בגלות (במיעוט הירח) שעל ידה[9] באים לגאולה (התחדשות הירח).
- אות י"ב וי"ג. לאור החשבון שמשיח צריך לבוא, צריכים להוסיף בזהירות בקידוש לבנה, בכמה פרטים: בבגדים נאים, ברחוב העיר, ברוב עם הדרת מלך, בזמן - אחרי ז' ימים למולד ובמוצאי שבת, והעיקר: מתוך כוונה ובקשה לזירוז הגאולה. (הרבי הכריז שבע פעמים: "הוי' הוא האלקים" ו"לשנה הבאה בירושלים").
בעקבות השיחה
בעקבות הדברים שעורר הרבי בשיחה זו בקשר לקיום מנהג הקידוש לבנה ברוב עם, החלו להערך בריכוזי אנ"ש ובבתי חב"ד, אירועי קידוש לבנה גדולים עם שירה וריקודים.
יחד עם זאת עורר הרבי, שאת המנהג יש לבצע מתוך כוונה לזירוז הגאולה. וכלשון הנוסח שאומרים בקידוש לבנה: "ובקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם" - שמתייחס על המלך המשיח.
לאור דברים אלו, התקיימו יוזמות ומבצעים גדולים של אמירת הקידוש לבנה מתוך כוונה לזירוז הגאולה. ואף הוקם לכך ועד מיוחד: "המטה לזהירות בקידוש לבנה" שעל ידי "מרכז חב"ד ליושבי צפון הנגב", שפועל רבות בעריכת מבצעים וקמפיינים בנושא.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ כמודגש בשמה "נח" - מנוחה.
- ↑ "לא ישבותו" לגבי ברית הקשת בענן
- ↑ "בראשית ברא אלוקים"
- ↑ "ונח מצא חן בעיני הוי'
- ↑ זמן אמירת השיחה
- ↑ סנהדרין מב, א
- ↑ ולגודל שמחה זו, עושים ריקודים בקידוש לבנה - כבשמחת נישואין.
- ↑ ששת הספירות, לא כולל ספירת המלכות.
- ↑ ככתוב בתניא: "על ידי מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות".