רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב)
| רבי שלום דובער שניאורסון | |
|---|---|
[[קובץ: |250px]]האדמו"ר החמישי בשושלת אדמו"רי חב"ד | |
| אדמו"ר מהורש"ב | |
| לידה | כ' חשוון תרכ"א |
| ליובאוויטש | |
| פטירה | ב' ניסן תר"פ |
| רוסטוב | |
| מקום פעילות | ליובאוויטש |
| השתייכות | חסידות חב"ד |
רבי שלום דובער שניאורסון - האדמו"ר הרש"ב הוא האדמו"ר החמישי בשושלת אדמו"רי חב"ד. נולד ביום כ' חשוון תרכ"א בעיירה ליובאוויטש לרבי שמואל (האדמו"ר המהר"ש) ורבקה שניאורסון. ייסד את ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, אם ישיבות חב"ד בעולם. הסתלק ביום ב' ניסן תר"פ ומנוחתו כבוד בעיר רוסטוב.
ביוגרפיה
הולדתו
ביום כ' חשוון תרכ"א נולד אדמו"ר הרש"ב לרבי שמואל ורבקה שניאורסון, בעיירה ליובאוויטש. כשנה לפני כן, ביום י' כסלו תר"כ חלמה אימו חלום בו ראתה את אמה, מרת שיינא ואת סבה, אדמו"ר האמצעי. אמה אמרה לה בפנים שמחות: "רבקה, את ובעלך כיתבו ספר תורה" ואדמו"ר האמצעי הוסיף: "ויהיה לכם בן טוב ועל שמי אל תשכחו". אמה הוסיפה: "רבקה, השומעת את מה שאבי אומר לך?" וכך הסתיים החלום. לאחר תשעה ימים, בליל י"ט כסלו, חלמה שוב והפעם בנוסף לאמה וסבה הגיע אדם זקן. אמה אמרה לה: "רבקה, את ובעלך כתבו ספר תורה". אדמו"ר האמצעי אמר: "ויהיה לך בן טוב" והאיש הזקן אמר "אמן, כן יאמר ה'". אמה סיימה "סבא, ברך אותה" והאיש הזקן ברכה. אמה ואדמו"ר האמצעי ענו אמן בקול רם והיא התעוררה.
לאחר מכן סיפרה את חלומותיה לבעלה אדמו"ר המהר"ש, שאמר כי ברצונו שספר התורה יכתב על קלף מעורות שחוטים וכשרים. אדמו"ר הצמח צדק ציווה כי תחילת כתיבת ספר התורה יהיה בחשאי, בנוכחות אחיו בלבד ובחדרו. כעבור פחות משנה נולד הבן שנקרא שלום דובער.
תספורת והכנסה ל"חדר"
בשנת תרכ"ד, כשאדמו"ר הרש"ב הגיע לגיל שלש, אמר אדמו"ר הצמח צדק לבנו אדמו"ר המהר"ש שאת התספורת יעשו בחשאי והוסיף שבערב, לפני היכנסו לגיל שלש, יביאו את הילד שישן בחדרו. בבוקר כששלום דובער קם משנתו, אמר אדמו"ר הצמח צדק למשרת ר' חיים בער חיימסון שיטול את ידיו של הילד ואדמו"ר הצמח צדק אמר עם הילד את ברכות השחר וענה אמן אחר ברכותיו. לאחר התפילה קרא לבנו וכלתו, הורי הילד, ואמר להם: "פך השמן הרוחני שנתן מורנו הבעל שם טוב לתלמידו מורנו הרב המגיד ממזריטש למשוח את אדמו"ר הזקן לנשיאות לדורותיו, הנה בכח זה נמשח חותני - אדמו"ר האמצעי, ואני הנה בכוח זה משחתי אותך ובכח זה הנני מושח את הילד".
כנהוג, הוכנס אדמו"ר הרש"ב, ביום התספורת שלו, ללימודים ב"חדר" שהיה בחדר-שני של בית המדרש הקטן אצל סבו, אדמו"ר צמח צדק. בעת ההכנסה זרק עליו סבו סוכריות באומרו שהם נזרקו על ידי מלאך מיכאל. הילד קיבל את הדברים בתמימות ונמנע מלאכול את הסוכריות. בערב פסח בזמן בדיקת כיסי הבגדים של הילדים, קרא אדמו"ר הצמח צדק לנכדו ושאלו מה עשה עם הסוכריות? והוא נאלץ לאוכלן.
מידי יום היה אדמו"ר הרש"ב נכנס עם אחיו רבי שניאור זלמן אהרן שניאורסון אל הסב, אדמו"ר הצמח צדק, שהיה משתעשע איתו ומתעניין בלימודיו.
שידוכו
בילדותו שהה אדמו"ר הרש"ב רבות בבית סבו אדמו"ר הצמח צדק. באחד הביקורים נכח שם בנו ר' יוסף יצחק עם בתו שטערנא שרה. אדמו"ר הצמח צדק אמר עליהם: "חתן וכלה". שאל ר' יוסף יצחק את אביו: שמא לכשיגדל לא יהיה ראוי לה? השיבו אביו: זה הקטן יגדל ממך![דרוש מקור]
ביום י' סיוון תרכ"ה נכתבו התנאים בין הצדדים. אבי החתן התחייב לתת אלף רובל וחמש שנים להיות סמוכים על שולחנו[1]. אבי הכלה התחייב לתת אלף חמש מאות רובל וחמש שנים להיות סמוכים על שולחנו[2]. הסבא – אדמו"ר הצמח צדק התחייב לתת חמש מאות רובל, אותם יחלקו לעשרה תשלומים ויחלו לתת מיד. זמן החתונה נקבע לקיץ ה'תרל"ה בירושלים.
עוד נכתב בתנאים שהחתונה תהיה בירושלים. כשהגיע מועד החתונה, תבע אדמו"ר מהר"ש לעשות את החתונה בירושלים דזמן הגלות - בליובאוויטש. בפועל, בעקבות סיבות שונות לא יצא הדבר לפועל.
חתונתו
במוצאי שבת פרשת תצא, ביום י"א אלול תרל"ה התקיימה החתונה בעיר אוורוטש. התכנון היה שמיד אחרי החתונה יחזרו החתן והכלה יחד עם רבקה שניאורסון לליובאוויטש, אך בעקבות עיכוב לא צפוי הגיעו לליובאוויטש רק במוצאי שבת.
בחתונה לא השתתף אבי החתן, אדמו"ר המהר"ש, בגלל מצבו הבריאותי. זוגתו, הרבנית רבקה, נסעה החתן לחתונה. שבוע לפני החתונה, ביום ראשון ה' באלול נסע אדמו"ר המהר"ש ללוות את בנו עד לעיירה אחרמווע. שם אמר דא"ח וסיפר דברים נפלאים. כשסיים לומר את דברי החסידות אמר לבנו החתן: "עכשיו הוא גילוי בחינת מוחין דאימא ולכן נוסעת אם החתן, ואילו לעתיד לבוא, שאז יתגלה מוחין דאבא, אהיה גם אני עצמי שם".
אדמו"ר המהר"ש אמר לבנו החתן, שלא יחבוש שטריימל בחתונתו ובכלל שילבשהו רק בליובאוויטש. בעגלה היה מונח קופסא ובה היה כובע אותו התכוונו החתן ואמו להעניק לכלה. אדמו"ר המהר"ש ביקש לראותו והוא לקח את הכובע והסיר ממנו את הנוצה.
מיד לאחר החתונה אמר אדמו"ר המהר"ש לבנו שיאכל רק בשולחן נפרד בגודל מסויים. במשך שש עשרה שנים אכל הרש"ב על אותו שולחן מבלי שידע מדוע. את סדר יומו מילא אדמו"ר הרש"ב בלימוד תורה[3].
קבלת הנשיאות
ביום י"ג תשרי תרמ"ג הסתלק אדמו"ר המהר"ש, אביו של אדמו"ר הרש"ב. דבר זה השפיע עליו בצורה מאוד עמוקה. במשך כאחת-עשרה שנים נמשכה תהליך קבלת הנשיאות של אדמו"ר הרש"ב[4]. מספר ימים לאחר ההסתלקות, ביום ט"ז בתשרי, אמר אדמו"ר הרש"ב מאמר[5]. בחנוכה אמר מאמר נוסף. מאמרים אלו הועתקו ונשלחו לחסידים שקיבלום בשמחה (בדרך כלל היווה אמירת מאמר האות לקבל הנשיאות).
בשנת האבילות נהג אדמו"ר הרש"ב בנהגות מיוחדות; הוא היה מתפלל בחדרו של אביו ולאחר התפילה היה סוגר את הדלת ונשאר בחדר במשך כל היום, שם אכל, שם למד וישן. הוא לא הסכים לקבל אף אחד ולא ענה לשאלות או לבקשת עצה. את כל זמנו הקדיש לתפילה ולימוד תורה ובכללות היה עסוק בהתבודדות ובעבודה עם עצמו ובתוך עצמו[6]. במהלך השנה ובשנים שאחרי כן, נסע מספר פעמים לערים אחרות ומדינות רחוקות מטעמי בריאות.
בחודש אלול תרמ"ג, לקראת סוף שנת האבילות, נכנסו החברים המלמדים, הרב שמואל גרונם אסתרמן והרב משה אל הרב אברהם מזמבין כדי לשלאול אותו האם להמשיך לנסוע לליבאוויטש אחרי הסתלקות אדמו"ר המהר"ש, כאף אחד מבניו לא קיבל על עצמו את הנשיאות. השניים הוסיפו שכיוון שהם חוששים שמא יש להם נטיה להימנע מהנסיעה, כדי לחסוך בעלות הנסיעה, לכן הם מוסרים לו מראש את כספי הוצאות הנסיעה שיחלק לצדקה לפי דעתו. ר' אברהם השיב להם כי אינו מקבל את הכסף ועליהם לנסוע לליובאוויטש כפי שהורגלו בכל שנה. הוא הוסיף שלולא זקנותו וחולשתו, גם הוא היה נוסע לליובאוויטש.
בשנת תר"נ החל אדמו"ר הרש"ב לקבל אנשים ליחידות באופן זמני. בראש השנה תרנ"ד, החל גם להתפלל במקום הקבוע של אביו, לקבל חסידים ליחידות באופן קבוע ולענות בכתב על שאלותיהם של החסידים. כמו כן היה מוסר את מאמרי החסידות שאמר כדי שהחסידים יוכלו להעתיקם, להפיצם וללמוד אותם[7].
לקהילת חסידי חב"ד היה מאוד חשוב שאדמו"ר הרש"ב יקבל הנשיאות באופן רשמי ומלא. בהזדמנות מסויימת אמר ר' גרשון דובער מנעוול לאדמו"ר הרש"ב, על סירובו לקבל את הנשיאות: "אדמו"ר הזקן הצית את אור החסידות ואתם רוצים לכבות?" כששמע זאת אדמו"ר הרש"ב הוא פרץ בבכי. לאחר בקשות והפצרות רבות, ניאות לקבל על עצמו את הנשיאות באופן רשמי ומלא.
בתקופת נשיאותו הוא פעל רבות לשיפור מצבם הגשמי והרוחני של היהודים בכלל ויהודי רוסיה בפרט. בערך בשנת תר"נ החליטה ממשלת רוסיה לגרש את כל היהודים ממוסקבה. אדמו"ר הרש"ב ניסה בדרכים שונות לבטל את הגזירה, ללא הצלחה. בזמן ביצוע הגזירה הוא דאג ליישב את יהודי מוסקבה במקומות הולמים. הרבה מעסקנותו הציבורים נעשה ביתוף פעולה עם גדולי האדמו"רים והרבנים. עם חלקם היה בקשר מכתבים רצוף ובכמה מקרים אף נפגש עם כמה מהם.
ייסוד ישיבת תומכי תמימים
| ערך מורחב – ישיבת תומכי תמימים |
ביום ראשון ט"ו אלול תרנ"ז, בעיצומם של ימי השבע ברכות של חתונת בנו אדמו"ר הריי"צ, קרא אדמו"ר הרש"ב לוועידה של חמישים איש מבחירי הרבנים והגבירים שהיו אז בליובאוויטש לרגל החתונה והודיע להם על החלטתו לייסד את ישיבת תומכי תמימים. חידושה של הישיבה יהיה הלימוד העיוני של הבחורים בתורת החסידות וההליכה בדרכיה. תלמידי הישיבה שיקראו "תמימים" יהיו מוקד של יראי אלוקים, עובדי ה' מקרב לב ואמת. כעבור יומיים, ביום שלישי י"ז אלול, בחר אדמו"ר הרש"ב את 18 התלמידים הראשונים לישיבה.
שלוש שנים אחרי הקמתה של הישיבה, בשמחת תורה תרס"א, אמר אדמו"ר הרש"ב שיחה בפני תלמידי התמימים, המבוססת על דברי חז"ל "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו[דרוש מקור]". בשיחה הסביר את מטרתם של תלמידי התמימים בישיבתו והציב נקודות נוספות בעבודה המוטלת על תלמידי התמימים, חיילי בית דוד.
מליובאוויטש לרוסטוב
בחודש חשוון תרע"ו, בימי מלחמת העולם הראשונה, כאשר הגרמנים התקרבו לעיר סמולנסק הסמוכה לעיירה ליובאוויטש, עזב אדמו"ר הרש"ב את העיירה יחד עם בני ביתו. כשעלה על העגלה אמר לבנו, אדמו"ר הריי"צ: "בחודש מרחשוון הגיע אדמו"ר האמצעי לליובאוויטש והתיישב בה, ועתה - 102 שנים לאחר מכן, אנו עוזבים את ליובאוויטש". תחילה לא ידעו היכן יקבע אדמו"ר הרש"ב את מקום מגוריו ואת יום הולדתו בכ' מרחשוון חגג בעיר אוראל. באוראל הגיעה בקשה מהקהילה היהודית ברוסטוב (שעל נהר דון), שבניהם למדו בתומכי תמימים ליובאוויטש, שאדמו"ר הרש"ב יבוא לגור עימם וההוצאות יהיו על חשבון הקהילה. אדמו"ר הרש"ב קיבל את בקשתם ועבר לרוסטוב. באותה תקופה הצטרפו חסידים רבים שברחו מהמלחמה והתיישבו בעיר רוסטוב.
בהתוועדויות של אדמו"ר הרש"ב ברוסטוב, נהגו החסידים לנגן את ניגון רוסטוב ואת ניגונו של ר' אשר מניקולייב.
תמונתו
בשנת תר"פ תיכנן אדמו"ר הרש"ב לנסוע מרוסטוב לטורקיה. באותה תקופה הייתה גרוזיה מדינה עצמאית וכל משרדי ממשלתה נמצאו בבתי מלון ברוסטוב. במשרד האוצר עבד יהודי בשם שרייבר ובראש השנה התפלל בבית הכנסת של אדמו"ר הרש"ב שהיה קרוב לבית המלון. הוא סיפר לאנ"ש שממשלת גרוזיה עומדת להפליג באוניה לטורקיה, כיון שהבולשיביקים מתקרבים לאזור. מספר חסידי חב"ד עשירים, חשבו אף הם להצטרף למסע והם הציעו לאדמו"ר הרש"ב שגם הוא יהגר איתם. הרעיון הוצע לרבנית שטערנא שרה שניאורסון שנתנה את הסכמתה וכן גם אדמו"ר הרש"ב.
לצורך הנפקת הויזה צילמו את אדמו"ר הרש"ב וזוהי תמונותו היחידה. לקראת ההפלגה, כשהאוניה כבר הייתה מוכנה וחלק גדול של חפצי הבית כבר נמכר, יצא בוקר אחד אדמו"ר הרש"ב מחדרו ואמר לבני ביתו שהוא מתחרט והחליט שלא לעזוב את המדינה והוסיף בקשה: שלא יוסיפו לשאול מדוע ולמה. אדמו"ר הרש"ב נשאר ברוסטוב.
הסתלקותו
ביום חמישי בלילה, כ"א באדר תר"פ, אדמו"ר הרש"ב היה נראה עייף וחלש מהרגיל. למחרת ביום שישי בבוקר, החמיר מצבו וחומו עלה. ד"ר לנדא, הרופא המקורב לאדמו"ר הרש"ב, בדק אותו וקבע שזו רק 'אינפלינציה קלה'. במוצאי שבת, לאחר ההבדלה, ביקש אדמו"ר הרש"ב לעשן ולפתע חש שלא בטוב וכמעט שהתעלף. הנוכחים במקום התיזו עליו מים קרים ומיהרו לקרוא שוב לרופא. במשך הלילה גברה חולשתו ובבוקרו של יום ראשון, כ"ד באדר, נזקק אדמו"ר הרש"ב לסיוע בנטילת ידיו. בעקבות כך נכחו במהלך כל השבוע בבית אדמו"ר הרש"ב, הרופא הקבוע ד"ר לנדא יחד עם צוות של רופאים מומחים.
ביום שני בבוקר, הגיע פרופסור ז'בדסקי וערך בדיקות יסודיות. בתום הבדיקות נכנס לחדר ה'קבינט', שם ציפתה אשת אדמו"ר הרש"ב, מרת שטערנא שרה שניאורסון ובנם, אדמו"ר הריי"צ, יחד עם החסיד הרב שמואל גוראריה. הפרופסור שהחמיר באבחנתו, הביע חשש למחלת ה'טיפוס' הקשה והמדבקת. ביום חמישי בשבוע התקיימה אסיפת רופאים בהשתתפות ד"ר לנדא, ד"ר רבינוביץ והפרופסור ז'בדסקי. לאחר התייעצות ממושכת הורו שיש לטפל באמצעות כוסות רוח וכמו כן, עליו לקבל חמש זריקות כל יממה. בבוקר יום השישי, שוב התקיימה אסיפת רופאים מורחבת בהשתתפות ד"ר לנדא, רבינוביץ, לאזינסקי, מירסקי ופרופסור מומחה בשם קסטריאן. ההחלטה הייתה שכדי להקל על אדמו"ר הרש"ב יש לשנות את שיטת טיפול.
למחרת, יום השבת, החריף משעה לשעה מצבו של אדמו"ר הרש"ב. בשעה חמש אחר הצהריים נכנס לחדרו הרב יחיאל צבי גוראריה ועמד קרוב למיטתו של אדמו"ר הרש"ב. לפתע השתנה גוון פניו של אדמו"ר הרש"ב לאדמומי והיה נראה כלבת אש יוקדת. העיניים כמו בלטו מחוריהן באופן מאויים, כמו בזמנים בהם היה בדבקות. הרופאים שהוזעקו אל החדר מיששו את זרועו של אדמו"ר הרש"ב ובדקו את הדופק. לאחר השבת הם סיפרו שבמשך כל השבת כמעט ולא היה דופק ועל פי הטבע היה נראה שאין סיכויים להצילו, אך נמנעו מלגלות זאת.
בנו יחידו של אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"צ, היה צמוד כל הזמן למיטתו של אביו.. במוצאי שבת בשעה עשר, פקח לפתע אדמו"ר הרש"ב את עיניו והביט באדמו"ר הריי"צ, שרכן אליו כדי שיוכל להקשיב בתשומת לב לדברי אביו. קולו של אדמו"ר הרש"ב היה חד וברור: "אני עולה השמיימה, את הכתבים אני משאיר לכם. קחו אותי לזאל (חדר היחידות) ונהיה ביחד"[דרוש מקור]. אדמו"ר הריי"צ החוויר בהבינו את משמעות הדברים. פנה אליו אביו ואמר לו: "התפעלות? התפעלות? מוחין! מוחין!".
אדמו"ר הרש"ב הועבר על מיטתו לאולם הגדול. רעייתו, מרת שטערנא שרה הגישה לו כוס קפה. שפתיו של אדמו"ר הרש"ב החלו להתנועע בלחישה וקולו לא נשמע. אחד המקורבים שהטה את אוזנו שמע את הרבי אומר את נוסח ההבדלה. מחשבה מבהילה חלפה, כי גם אדמו"ר הזקן בשעתו עשה הבדלה על קפה, שעות אחדות לפני הסתלקותו, אף הוא במוצאי שבת קודש.
לאחר השעה שתיים בלילה, הרים לפתע אדמו"ר הרש"ב את ידו הקדושה כששפתיו שוב רוחשות. אדמו"ר הריי"צ שעמד כל העת ליד המיטה, הבין שאביו רוצה לברכו. הוא הרכין את ראשו עד שידיו של היו מעל ראשו, וברכו בברכת אב. לאחר מכן ברך אף את שלוש נכדותיו - בנותיו של אדמו"ר הריי"צ. כל הנוכחים בחדר, מלבד בני המשפחה התבקשו, על ידי אדמו"ר הריי"צ, לצאת.
במשך כל תקופת מחלתו, היה אדמו"ר הרש"ב אפוף במחשבותיו ופניו הביעו רצינות יתירה. אפילו בת שחוק קלה לא נראתה על פניו, מלבד אי-אלו פעמים נדירות.
ביום ב' ניסן תר"פ, שעה ארבע לפנות בוקר, ניכר שאלו היו רגעיו האחרונים של אדמו"ר הרש"ב. עיניו נעצמו בדבקות ונשימתו הלכה ונחלשה. לפתע הוא פקח את עיניו, הביט בבנו יחידו ושתי דמעות זלגו מעיניו הטהורות ומיד נעצמו שוב. תנועה קלה נוספת. אדמו"ר הרש"ב יישר את ראשו, סידר את ידיו ורגליו ונשמתו הקדושה עלתה השמימה בקדושה ובטהרה[8].
הלוויתו
זקני ומכובדי אנ"ש ערכו את ה"טהרה" וסיפור שעל פניו הטהורות של אדמו"ר הרש"ב היה כל העת כמו חיות, ובת שחוק קלה נסוכה על שפתיו. ארון קבורה נבנה מקרשי הבימה של בית המדרש ומהסטנדר של אדמו"ר הרש"ב. אדמו"ר הרש"ב היה עטוף, מלבד התריכים, גם בטלית השבת עמה התפלל בימיו האחרונים.
בשעות אחר הצהריים של יום ראשון, יצאה הלוויה גדולה מהבית בו התגורר אדמו"ר הרש"ב, לכיוון בית העלמין הגדול שבפאתי העיר רוסטוב. את ארונו נשאו רק תלמידי התמימים ובודדים מזקני אנ"ש. לפני הקבורה, פנה אדמו"ר הריי"צ אל ר' אברהם ברוך פבזנר, ר' אליעזר קרסיק ואל עוד אחד ואמר כי הם בית דין מיוחד, וקבורה זו נעשית על תנאי ובידו תהיה הרשות לפנות את עצמותיו הקדושות לקברי אבותיו הטמונים בליובאוויטש.
העברת האוהל
חסידי חב"ד ברוסטוב עשו רבות כדי לשמור על האוהל של קבר אדמו"ר הרש"ב. בחורף שנת תרצ"ט, שלטונות רוסטוב תכננו לבנות בניינים חדשים על שטח בית העלמין בו שכן אוהלו של אדמו"ר הרש"ב והיה צורך להעביר את גופו הקדוש של אדמו"ר הרש"ב אל בית-עלמין אחר שנמצא ברחוב טקוצ'בא 155. אדמו"ר הריי"צ שאישר את העברה ליווה אותה בכל שלביה וענה על כל ספק ובעיה שהתעוררו. לשאלות ההלכתיות אמר שיפנו אל מחותנו רבי לוי יצחק שניאורסון.
את ההעברה ביצעו החסידים; ר' צמח קוטמאן, ר' מענדל קאנטאר (משרת בבית הרב), ר' משה וולף לאבאק, ר' נחמן לאקשין, ר' אברהם קאצנלסון, ר' יונה איידלקופ ועוד. הם קיבלו על עצמם תענית וכל אחד שפך על עצמו ט' קבין (כתחליף לטבילה במקווה). אחר כך השיגו מיטה חזקה וחלקה ללא מסמרים ובשעה מאוחרת בלילה הלכו אל בית-העלמין. לאחר בקשת מחילה מאדמו"ר הרש"ב, החלו בחפירה. לנגד עיניהם נגלה מחזה מדהים - גופו הקדוש של אדמו"ר הרש"ב נשאר שלם והטלית שהייתה עליו אף היא נשארה שלימה וכיסתה את זקנו ופניו. החסידים נטלו את הגוף הקדוש עם שלושה טפחים מעפר הקבר והניחו במיטה שהוכנה מבעוד מועד וכך העבירוהו למקום קבורתו החדש.
ספריו (חלקי)
- אגרות קודש - אגרותיו של אדמו"ר הרש"ב שיש בהם עניין לציבור.
- בשעה שהקדימו תער"ב - המשך ארוך בו נתבארו עיקרי תורת החסידות.
- ספר המאמרים - סדרת ספרים של המאמרים אותם אמר אדמו"ר הרש"ב במהלך שנות נשיאותו.
- ספר השיחות - שיחותיו של אדמו"ר הרש"ב שנאמרו בזמני התוועדויות בחגים ומועדי השנה.
- קונטרסים
- קונטרס העבודה - קונטרס עבור תלמידי התמימים בו מבואר עניין עבודת התפילה.
- קונטרס ומעין מבית ה' - קונטרס הכולל סדרת מאמרי חסידות של אדמו"ר הרש"ב, העוסקים בביאור הפסוק "ומעיין מבית ה' יצא והשקה את נחל השיטים" על פי תורת החסידות.
- קונטרס עץ חיים - קונטרס אותו כתב אדמו"ר הרש"ב עבור תלמידי "תומכי תמימים" ובו ביאור אופן הנהגתם הרצויה.
- חנוך לנער - קונטרס המכיל את צוואתו הראשונה של אדמו"ר הרש"ב.
- מענה לשון - קונטרס ובו הסדר שהנהיג אדמו"ר הרש"ב לומר על קברי הצדיקים.
לקריאה נוספת
- אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות - אדמו"ר הרש"ב, קה"ת
- שלום דובער פויזנר ומרדכי שוסטרמן, אשכבתא דרבי - תיעוד על מחלתו האחרונה, ההסתלקות וההלוויה. פלפולים על הנהגתו בימי חוליו של אדמו"ר הרש"ב.
- שניאור זלמן ברגר, גזע חסידים - התיעוד המלא על העברת קברו.
- אדמו"ר הרש"ב, אגרות קודש.
- רפאל נחמן כהן, ליובאוויטש וחייליה.
- רפאל נחמן כהן, שמועות וסיפורים
הערות שוליים
- ↑ בשנים: ראשונה, שנייה, שלישית, שביעית ושמינית שלאחרי החתונה
- ↑ בשנים: רביעית, חמישית, שישית, תשיעית ועשירית
- ↑ בשבת נהג אדמו"ר הרש"ב לקום בשעה 03:00 לפנות בוקר ובכל ימות השבוע בשעה 04:00, עסק בלימוד דא"ח והתפלל עד השעה 10:00 לאחר מכן למד יחד עם אחיו הרב שניאור זלמן אהרן שניאורסון והר' שלום מקדין נגלה עד השעה 14:00 ושוב מהשעה 15:00 עד 17:00. ביום השבת למד שולחן ערוך או"ח וחזר משניות בעל-פה אך עיקר לימודו היה דא"ח וקבלה. בליל שבת נהג להיכנס לאביו לפני תפילת ערבית. בערב שבת ובמוצאי שבת בדרך כלל נשאר ער ועסק בלימוד ובהתעמקות במחשבה בתורת הנגלה או החסידות וביום רביעי בבוקר לרוב אביו אמר לפניו ביחידות ביאור בעניין הדרוש ששמע בשבת.
- ↑ בספר בית רבי כתוב שאדמו"ר הרש"ב לא קיבל את הנשיאות בטענה כי אחיו הגדול, הרב שניאור זלמן אהרן שניאורסון צריך למלא את מקום אביו, אולם הרז"א סירב בתקיפות.
- ↑ ד"ה "כתר יתנו לך" ובחנוכה "תנו רבנן נר חנוכה".
- ↑ מיומנו של אדמו"ר הריי"צ
- ↑ בהקדמה ללוח היום יום מחשיב הרבי יום התחלת הנשיאות של אדמו"ר הרש"ב, ביום פטירת אביו, אדמו"ר מוהר"ש.
- ↑ לאחר זמן כתב אדמו"ר הריי"צ לכל החסידים: "בחודש הראשון, באור ליום השני, כעשרים רגעים על שעה החמישית בעלות השחר, נפתחו השמים, שמי שמים העליונים, והנשמה הטהורה עלתה להשתפך אל חיק אביה בנעימה קדושה ובשקיטה אצילית מסר רבינו הקדוש נשמתו לא-ל אלקי הרוחות, והוסגרו עיני אב הרחמן, לי, ולכל אחי חניכי בית אלקים, וברגע אחת יתום נהייתי, אני, אתם תלמידיו, ואתנו יחד עם הקודש".
| אדמו"ר הרש"ב | ||
|---|---|---|
| קטגוריות בנושא אדמו"ר הרש"ב | ||
| משפחת אדמו"ר הרש"ב | ||
| חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב | ||
| ספרי אדמו"ר הרש"ב | ||
| ניגוני אדמו"ר הרש"ב | ||
| בית רבי | ||
|---|---|---|
| הבעל שם טוב - המגיד ממזריטש | ||
| משפחת אדמו"ר הזקן | זקניו/זקנותיו: שניאור זלמן · אברהם · ברוך בטלן · רחל | הורים: ישראל ברוך · רבקה | חמיו: יהודה ליב | אשתו: סטערנא | אחים/יות: יהודה לייב · מרדכי · משה · שרה | גיסים/ות: ישראל קאזיק · עקיבא פרדקין | בנים/ות: דובער · חיים אברהם · משה · פריידא · דבורה לאה · רחל | חתנים/כלות: אליהו · שלום שכנא אלטשולר · אברהם שיינס | שיינא · שפרה | |
| משפחת אדמו"ר האמצעי | הורים: שניאור זלמן · סטערנא | אשתו: שיינא | חמיו: ר' יעקב מינוביץ' | אחים/יות: חיים אבהם · משה · פרידא · דבורה לאה · רחל | גיסים/ות: אליהו · שלום שכנא אלטשולר · אברהם | בנים/ות: מנחם נחום · ברוך · שרה · ביילא · חיה מושקא · דבורה לאה · ברכה · מנוחה רחל סלונים · חיה שרה · אסתר מרים | חתנים/כלות: יקותיאל זלמן ולס · מנחם מענדל · יעקב ישראל טברסקי · יונה מז'יטומיר · יעקב כולי סלונים · אהרן אלכסנדרוב · שרה פריידא · אהרן זסלבסקי | |
| משפחת אדמו"ר הצמח צדק | הורים: שלום שכנא אלטשולר · דבורה לאה | אשתו: חיה מושקא | חמיו: דובער חמותו: שיינא | אחים/יות: דבורה | גיסים/ות: חיים חייקיל | בנים/ות: ברוך שלום · יהודה לייב · חיים שניאור זלמן · ישראל נח · יוסף יצחק · יעקב · שמואל · ראדע פריידא · דבורה לאה | חתנים/כלות: שניאור · לוי יצחק זלמנוביץ · לוי יצחק מסיראטשין | |
| משפחת אדמו"ר המהר"ש | הורים: מנחם מענדל · חיה מושקא | אשתו: רבקה (בזיווג ראשון: שטערנא) | חמיו: אהרון אלכסנדרוב חמותו: חיה שרה (בזיווג ראשון: חמיו: חיים שניאור זלמן) | אחים/יות: ברוך שלום · יהודה לייב · חיים שניאור זלמן · ישראל נח · יוסף יצחק · יעקב · ראדע פריידא · דבורה לאה | גיסים/ות: שניאור · לוי יצחק זלמנוביץ | בנים/ות: שניאור זלמן אהרן · שלום דובער · אברהם סנדר · מנחם מענדל · דבורה לאה · חיה מושקא | חתנים/כלות: משה אריה לייב גינזבורג · משה הורנשטיין | |
| משפחת אדמו"ר הרש"ב | הורים: שמואל · רבקה | אשתו: שטערנא שרה | חמיו: אדמו"ר יוסף יצחק | חמותו: חנה | אחים/יות: שניאור זלמן אהרן · אברהם סנדר · מנחם מענדל · דבורה לאה · חיה מושקא | בנים: יוסף יצחק | גיסים: משה אריה לייב גינזבורג · משה הורנשטיין | כלות: נחמה דינה | |
| משפחת אדמו"ר הריי"צ | הורים: שלום דובער · שטערנא שרה | אשתו: נחמה דינה | חמיו: אברהם שניאורסון חמותו: יוכבד שניאורסון | בנות: חנה · חיה מושקא · שיינא | חתנים: מנחם מענדל שניאורסון · שמריהו גוראריה · מנחם מענדל הורנשטיין | נכדים: שלום דובער גוראריה | |
| משפחת אדמו"ר שליט"א | הורים: לוי יצחק שניאורסון · חנה שניאורסון | אשתו: חיה מושקא | חמיו: יוסף יצחק | חמותו: נחמה דינה | אחים: דובער שניאורסון · ישראל אריה לייב שניאורסון (מרק גוראריה) | גיסים/ות: שמריהו גוראריה · מנחם מענדל הורנשטיין · חנה · שיינא · גניה שניאורסון | |